פ:
מרובה
פרק
שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפק רב ודרש. לא עתה על זה המעשה תיקן
שמואל לא עייל קמיה דרב אסי. שהיה גדול ממנו ורב אסי תלמיד
דהא פריך
עלה
קמב א ב מיי' פט"ו
א) תענית יד., ב) בכורות
של רב הוה: $ מאן נתרח. מי יתאחר מבחוץ ויבא אחרונה יחידי:
מברייתא אלא דרש דמקודם נתקן:
מא., ג) ב"ב יב:, ד) גיטין
מהלכות גזלה
מותר להורגו ואסור לקיימו. והא דאמר ר"ל בפ"ק דסנהדרין
ח:, ה) [שבת קכט. ביצה
ואבדה הלכה יז סמג עשין
נתרח שמואל. בחוץ ויבואו רב ורב אסי רב ואח"כ תלמידו: מלתא
כב.], ו) [שבת קנ. עירובין
עג טוש"ע ח"מ סימן רסו
בעלמא הוא דעבד לשמואל.
(דף טו: ושם) גבי ארי ונמר ודוב וזאב וברדלס ונחש
שמואל קטן שבכולן היה וזה שאין רב
סז: גיטין ח: ב"מ צ.],
סעיף ד:
קמג ג מיי' פ"ב מהל'
ז) עירובין יז., ח) [צ"ל
דאפי' ר"א דאמר כל הקודם להורגו
נכנס לפניו טיבותא ויקרא הוא דקא
שמואל לא עייל קמיה דרב אסי רב אסי לא
❖
תענית הלכה יג
וחסיל],
זכה היינו דוקא כשהמיתו אבל לא
עבד ליה משום מעשה דלטייה לשמואל
טוש"ע א"ח סימן תקעו
עייל קמיה דרב אמרי מאן נתרח נתרח
המיתו לא היינו בקשורין בשלשלת
בשמונה שרצים (שבת דף קח.):
סעיף ה:
שמואל וניתי רב ורב אסי ונתרח רב או
קמד ד מיי' שם הלכה ט
אדבריה עליה. הטעינו עליה לנהוג
שכן דרך לגדלן והכא בחתול שאין
א]
הגהות הב"ח
י ועי' בהשגות
רב אסי רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה
בו כבוד: אדהכי והכי. דהוו מסרבי
קשורה א"נ מהנהו רגילים בני אדם
(א) רש"י ד"ה מלתא
ובמ"מ טוש"ע שם סעי' ז:
להזהר ולא אתי לידי היזק אבל
אתא שונרא וקטעיה לידא דההוא
לשמואל משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה
קמה ה מיי' שם הלכה יג
דנפשיה צ"ל אחר ד"ה
אבעבועות: (ב) תוס' ד"ה
טוש"ע שם סעיף
ינוקא: חיורא. מועד להזיק אדם:
מחתול אין נזהרין שאין יודעים אם
רב עליה אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה
אמר וכו' שאם מצאו מת:
ה:
מתריעים. בצבור ובתחנה ובשופרות
היא בר אוכמא או בר חיורא שאין
קמו ו ז מיי' פ"ו מהל'
לידא דינוקא נפק רב ודרש חתול מותר
(ג) ד"ה אומר וכו' דקאמר
א
❖
ובחצוצרות במסכת תענית [יד.]: חיכוך.
מכירים באבותיהם:
רבה גבי ינוקא:
שבת הלכה יא
להורגו ואסור לקיימו ואין בו משום גזל ואין
אמר
[טוש"ע א"ח סימן שו
רבינא לעורו. שאם (ב) מצאן
שחין שמתחכך האדם עליה פרוטי"ר
בו משום השב אבידה לבעלים וכיון דאמרת
סעיף יא]:
בלע"ז: ודלת הננעלת. על האדם
מת אין חייב בהשבת העור
קמז ח מיי' פ"ו מהל'
גליון הש"ס
מותר להורגו מאי ניהו תו אסור לקיימו מהו
מהיות מצליח: לא במהרה תפתח.
$ וקצת תימה כיון דאשמועינן דאין בו
שכנים הלכה ב:
קמח ט מיי' פ"ה מהל'
גמ' על החיכוך בשבת.
דתימא מותר להורגו איסורא ליכא קמ"ל
ונפקא מינה לאפושי ברחמי: (א) מלתא
משום גזל למאי איצטריך הך דמותר
נזקי ממון הלכה ג
עי' בכורות דף לח ע"ב
אמרי וכיון דאמרת אין בו משום גזל מאי
דנפשיה. בב"ב בהשותפין (דף יב:)
להורגו וי"ל דאין לחוש כיון דמתחילה
סמג עשין סו טוש"ע ח"מ
תוספות ד"ה וסימניך:
❖
רש"י ד"ה מאן נתרח מי
קאמר דמותר להורגו:
דאימנוה לאותוביה ברישא ולא
סימן רעד סעיף א בהג"ה:
ניהו תו אין בו משום השב אבידה לבעלים
מתריעין על החיכוך בשבת.
יתאחר. וכן תרחיה גביה
איסתייעא מילתא: והלוקח בית.
אמר רבינא לעורו מיתיבי רבי שמעון בן
ב
גיטין דף סח ע"ב וכן
מנכרי: אונו. שטר מכירה: לא היו
ע"כ לאו היינו
מתרחנא ע"ז דף יח ע"א:
אלעזר אומר מגדלין כלבים כופרין וחתולין
תורה אור השלם
תוס' ד"ה אמר וכו' וקצת
מתריעין. בשבת: צועקין. ביחיד: יבש.
התרעה בשופר דשופר בשבת מי
וקופין וחולדות סנאים מפני שעשויין לנקר
1. וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן
תימה. עיין תשו' רשד"ם
קשה מלח: אבעבועות פורח. בפריחתו
איכא כדדייק בספ"ק דתענית (דף יד.
חי"ד סימן רלב ובתשובת
וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק
את הבית לא קשיא הא באוכמא הא בחיורא
❖
ושם) אלא התרעה בפה בעננו וסבר
דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו
מהר"י אדריבי סימן של"ו:
אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי
והא מעשה דרב אוכמא הוה התם אוכמא
כמ"ד התם דעננו קרי ליה התרעה
לח מכלל דבפנים הוי יבש:
שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
בר חיורא הוה והא מבעיא בעיא ליה רבינא
ותימה דמאי פריך מההיא דבשאר
שיהו
❖
הגהות מהר"ב
שמות ט י
מיני פורעניות דקתני לא היו מתריעין
דבעי רבינא אוכמא בר חיורא מהו כי קמבעיא ליה לרבינא באוכמא
רנשבורג
על החיכוך אלא צועקים דילמא ה"ק
בר חיורא בר אוכמא מעשה דרב באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה (חב"ד
א] גמ' ונתרח רב או רב
מוסף רש"י
לא היו מתריעין בשופר אלא צועקים
בי"ח בח"ן סימן) אמר רבי אחא בר פפא משום רבי אבא בר פפא משום
אסי רב מילתא. עיין שיטה
❖
בפה בעננו ואין לומר אע"ג דתרוייהו
חיכוך. כמו נתחכך בכותל
מקובצת:
רבי אדא בר פפא ואמרי לה אמר ר' אבא בר פפא משום רבי חייא בר
(תענית יד.). חגב. ארבה,
בפה התרעה לחוד וצעקה לחוד דהתם
פפא משום רבי אחא בר פפא ואמרי לה אמר ר' אבא בר פפא משום
כתרגומו (שם). צירעה.
משמע דלמ"ד עננו קרי ליה התרעה
עוקצת את האדם (שם).
לעזי רש"י
משום רבי חנינא בר פפא מתריעין $ על החיכוך בשבת
רבי אחא בר פפא
ג
חדא היא וי"ל דה"פ מדקאמר שבשבת
ויתוש. יתושין נכנסין
❖
בעיניו ובחוטמו (שם).
ודלת הננעלת לא במהרה תפתח והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו
פרוטי"ר. לחכך, לשפשף.
מתריעין לכל הפחות בעננו א"כ ראוי
פורח. היינו מה שנראה
אונו אפילו בשבת מיתיבי ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור
לעשות על החיכוך התרעה אפי'
א)ד
למעלה, דדבר הבולט הוי
בשופר בחול כיון שהוא דבר גדול כל
פורח (בכורות מא.). אונו.
כגון חיכוך חגב
זבוב צירעה ויתוש ושילוח נחשים ועקרבים לא היו
רבינו חננאל
שטר מכירה, כמו (ב"ב
כך דבשבת צועקים:
מתריעין אלא צועקים לא קשיא כאן בלח כאן ביבש דאמר רבי יהושע
ה
נב.) והיו אונות ושטרות
מאן נטרח נטרח שמואל.
על
החגב. ל"ג ועל הגובאי דהא
יוצאין על שמו (גיטין
ונטרח רב או רב אסי. ס"א
בן לוי ב) שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר
ח:). אפילו בשבת. אם
במתני' דסדר תעניות האלו
מאן נתרח. ושאר מיני
ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה ודלת הננעלת לא במהרה תפתח
לקחה מן העכו"ם ורוצה
פורעניות המתרגשות
1
תנן שמתריעין על הארבה
(תענית יט.)
לילך לדרכו בשבת (שם).
ובאות לעולם כגון החוך
מאי היא מר זוטרא אמר סמיכה רב אשי אמר ג)כל המריעין לו לא במהרה
ועל החסיל ועל הגובאי וי"ל דהתם
דאמירה לנכרי שבות.
והגוב זבוב וצרעה. ס"א
מטיבין לו רב אחא מדיפתי אמר לעולם אין מטיבין לו ולא היא רב אחא
מדרבנן (ב"מ צ.). משום
כגון חיכוך וחגב. פי'
בפה ועי"ל דשפיר גרסינן ליה והתם
ישוב ארץ ישראל. לגרש
חיכוך שמחכך אותו.
מדיפתי מילתא דנפשיה הוא דאמר והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו
בגובאי המזיק לשדות דומיא דארבה
ד)
ו
עובדי כוכבים ולישב ישראל
צרעה לא היו מתריעין
ח) וחתול דקתני התם וגובאי דהכא
אונו אפילו בשבת בשבת סלקא דעתך אלא כדאמר רבא התם אומר
בה (גיטין ח:).
אלא צועקין. דלת הננעלת
ה)
לא במהרה תפתח. מאי
במזיק לבני אדם דומיא דצרעים
לנכרי ועושה ה"נ אומר לנכרי ועושה ואע"ג דאמירה לנכרי שבות היא
ו)
ז
היא, מר זוטרא אמר
ושילוח נחשים. פירוש ר"י:
משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן אמר רבי שמואל בר נחמני
לסמיכה וכו'. פי' דלת
לעולם אין מטיבין לו.
והא
הננעלת כיון שלא נענה
אמר רבי יונתן הלוקח עיר בארץ ישראל כופין אותו ליקח לה דרך
ח
בראשונה לא במהרה נענה
דקאמר איהו גופיה
מארבע רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל: ת"ר עשרה תנאין התנה יהושע
כדכתיב גם כי אזעק
ז)ט
בעובדא דידיה לא במהרה מטיבין לו
ואשוע שתם תפלתי. מר
שיהו זוטרא אמר לסמיכה, שכל
בפרק קמא דבבא בתרא (דף יב:)
מי שחזרו עליו לסמכו
זה אמר בשעה שהיה סבור עדיין שיחזירו וימנו אותו ראש ישיבה אבל לבסוף שלא החזירוהו אמר לעולם אין מטיבין לו:
פעם אחת ולא נסמך שוב
אומר
לנכרי ועושה. דוקא משום מצוה זו דישוב דא"י אבל
לצורך מצוה אחרת לא שרי אמירה לנכרי ואפי' לצורך מילה משמע
לא במהרה הוא נסמך,
בפרק הדר (עירובין דף סח.) דלא שרי אמירה לנכרי באיסורא דאורייתא גבי ההוא ינוקא דאישתפיך חמימיה דקאמר
כדמפורש בסוף השוכר
את הפועלים שמואל
נשייליה לאימיה אי צריכה נחים ליה אגב אימיה משמע דאי לא צריכה אימיה לא שרי אפילו על ידי נכרי וי"ס שכתוב בהדיא נחים
ירחינאה אסיא דר' הוה,
ליה נכרי אגב אימיה ולכאורה משמע שלפני המילה היה והיו צריכין לחמימי כדי למולו ולא שרי אפילו ע"י נכרי אלא אגב אימיה
הוה קא מצטער ר'
כדשריא הכא והתם בעובדא דלעיל דקאמר גבי ינוקא אחרינא נימא ליה לנכרי דניתי מגו ביתא ההוא דלעיל איסורא דרבנן הוה להביא
למסמכיה וכו'. ר' אשי
(ג)
אמר כל המטיבין לו לא
דרך חצר שלא עירב ואפילו איסורא דרבנן אור"י שאין להתיר משום מצוה אחרת על ידי נכרי כגון להביא ספר דרך כרמלית כדי
במהרה מריעין לו, בכינוי
ללמוד בו דדוקא מילה דהיא גופא דחי שבת שרי על ידי נכרי איסור דרבנן ומיהו בה"ג משמע דאפילו איסורא דאורייתא שרי על ידי
אמר. וכן רב אחא מדיפתי
שאמר לעולם אין מריעין
נכרי לצורך מילה שפירש דאפי' דניתי נכרי מתוך ביתו דהיא דרך רשות הרבים דהוי איסורא דאורייתא שרי על ידי נכרי לצורך מילה
לו בכינוי אמר, כלומר אין
כמו הכא משום ישוב ארץ ישראל ולדבריהם בעובדא בתרא דקאמר נחים ליה נכרי אגב אימיה לאחר המילה הוה ולאחר שלשה
מטיבין לו, משום מלתיה
שכבר נתרפא הולד יפה ולספרים דל"ג נכרי נוכל לומר דע"י ישראל קאמר ותוך שבעה דמחללין עליה השבת אם אמרה צריכה אני
דנפשיה כמפורש בפ'
השותפין קרי רב אחא
כדאמרינן בפרק מפנין (שבת דף קכט. ושם) אבל אין נראה דעל ידי ישראל הוה אסור להרבות בשביל התינוק כדאמרינן בפ"ק דחולין (דף טו:)
מדיפתי אנפשיה כל
ולפי ה"ג טפי אית לן למישרי על ידי נכרי איסורא דאורייתא מאיסורא דרבנן על ידי ישראל
כדמסיק התם אהאי עובדא ולא שני
המריעין לו לא במהרה
לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה ואמרינן נמי בפרק ר' אליעזר דמילה
(שבת דף קל:) כשם שאין מביאין דרך
מטיבין לו.
רשות הרבים כך אין מביאין דרך גגות חצירות וקרפיפות
והיה נראה מתוך ה"ג להתיר ביום
שני אפילו של ר"ה לעשות כל צרכי
מילה אפילו לכרות עצים לעשות ברזל ע"י ישראל שהרי
מת
דלא שרי לקבור על
ידי נכרי
כדמוכח בפ"ק דר"ה (דף כ.) אפילו
הכי