מרובה פרק שביעי בבא קמא
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיהו מרעין. בהמות בחורשין ושלא יקפיד בעל היער על כך:
הכי אמר בפ"ק דביצה (דף ו. ושם) ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל
קמט א מיי' פ"ה מהל'
א) [תענית ו:], ב) [עירובין
ומלקטין עצים. משדה חבירו וכן עשבים $למאכל בהמה: חוץ משדה אפילו ביו"ט שני של ר"ה כ"ש מילה דשרי ע"י נכרי איסורא דאורייתא
יז. סוטה מה: סנהדרין
נזקי ממון הל' ג
מז:], ג) [כלאים פ"ב מ"ה],
סי' א סמג עשין סו טור
תלתן. דמעלו לה עשבים הגדילות עמה והתולשן מפסיד את התלתן.
בשבת כדפי' בהלכות גדולות ושרי נמי ע"י ישראל ביו"ט שני
ד) רש"ל מוחק זה,
ח"מ סימן רעד:
וקוטמין נטיעות. מן האילן
של ר"ה ומיהו אין זה ק"ו
דמן הדין הוה ליה למישרי לקבור מת
תלתן מין (ב) קטנית ושמה פנגרי"א:
קנ ב ג ד מיי' שם סי' ב
ה) [ע"ב], ו) אבל בערוך
בשבת אלא לפי שהוא מכוער ומגונה
קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד
פי' שבילי הרשות היינו
טוח"מ שם:
שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עצים
קנא ה ו ז מיי' פ"ב
שבילין שהן רשות לבני אדם
בעל האילן: חוץ מגרופיות של זית.
ומתבייש שנקבר בשבת שנעשה
מהלכות כלאים
כלומר אינן מופקרין לרבים
בשדותיהם ומלקטים עשבים בכל מקום חוץ
באיסור שבת אפילו ע"י נכרי מידי
הקוצץ זיתיו לשרוף מניח שתי גרופיות
הלכה ז והלכה ח והלכה ט
אלא יש להם בעלים ועיין
מתלתן וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ
בספר ת"ח, ז) [דלית
והלכה י סמג לאוין רפ
דהוה אההיא דתנן בפרק השואל
מלא שני אגרופין כדאמר בהמוכר
❖
רש"ש], ח) [צ"ל רבא],
טוש"ע י"ד סימן רצז סעיף
מגרופיות של זית ומעין היוצא בתחילה בני
את הספינה (ב"ב דף פ.) והן מחליפות
(שבת דף קנא.) עשה נכרי ארון וחפר
ט:
ומוציאות בדין ומשם אין לקטום
קבר אם בשביל ישראל לא יקבר בו
העיר מסתפקין ממנו ומחכין בימה של
קנב ח מיי' פ"ה מהל'
נזקי ממון הל' ג סי'
נטיעה מפני שמפסיד את הגרופיות:
עולמית ולא שרי בכדי שיעשו כמו
טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את
הגהות הב"ח
ד סמג עשין סו טוח"מ
בתחילה. מחדש וכל שכן מעיינות
בחי מטעם דפרישית ותדע דהא במת
❖
הספינה ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה
(א) גמ' מעלו לה עשבים
סימן רעד:
ישנים שהיו מימות יהושע: ומחכין.
שריא כרמלית כדאמרינן בהמצניע
דכי: (ב) רש"י ד"ה חוץ
מליאה כרכום א)ומהלכים בשבילי הרשות עד
משדה וכו' מין קטנית. נ"ב
ומטילין חכה לצוד דגים: בימה של
(שם דף צד:) דגדול כבוד הבריות
שתרד רביעה שניה ומסתלקין לצידי הדרכים
ובמסכת ר"ה דף יב ע"ב
מוסף רש"י
טבריא. ואע"פ שבחלק נפתלי היתה
א"כ כ"ש דהוה ליה למישרי לקבור
❖
פרש"י דהוא מין תבלין:
מפני יתידות הדרכים והתועה בין הכרמים
כולה כדאמרינן לקמן [ע"ב]: שלא יפרוס
ע"י נכרי אלא על כרחך טעמא
שיהו מרעין בחורשין.
מפסיג ועולה מפסיג ויורד ומת מצוה קונה
שיהא כל אדם מוליך
קלע. דרך ציידים לתקוע יתידות
הוי כדפרישית וא"ש נמי הא דאמרינן
ב)
בהמותיו לרעות ביער של
גליון הש"ס
מקומו: שיהו מרעין בחורשין אמר רב פפא
בפ"ב דביצה (דף כב.) אמימר שרא
ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם
חברו ולא יקפיד בעל
גמ' ובגפנים מן הפקק
למיכחל עינא אפי' ביו"ט שני של ר"ה
דגים וקורין לו במקומינו גז"ר ובארץ
היער, משום דלאו לקצירה
אלא אמרן אלא דקה בגסה אבל דקה בדקה
קאי (ערובין יז.). ומת
ולמעלה. עיין ב"ב דף פ
ופריך והאמר ח) רבה מת ביו"ט שני
אשכנז קורין לו ווכ"א. ד)(שלא יפרוס
וגסה בגסה לא וכל שכן גסה בדקה דלא:
מצוה קונה מקומו.
ע"ב תוס' ד"ה בקנים:
קלע) מפני שמעכב ומעמיד את
יתעסקו בו ישראל מה שאין כן בביצה
רש"י ד"ה ומלקטין עצים
לקוברו שם (סוטה מה:).
ומלקטין עצים משדותיהם ב לא אמרן אלא
הספינה: לאחורי הגדר. לקמן מפרש
מן הפקק. והיא הקשר
והשתא מאי פריך מביצה והא צרכי
וכו' למאכל בהמה. עיין
ה)
בהיזמי והיגי אבל בשאר עצים לא ואפילו
בב"מ דף קז ע"א תוספות
שחלל הקנה פקוק וסתום
לה לא נצרכה אלא ליטול הימנה
חולה אית לן למשרי טפי אפי' ממת
ד"ה הני תחלי: תוס' ד"ה
בה (ברכות כח:).
בהיזמי והיגי גלא אמרן אלא במחוברין אבל
צרור לקנח ואע"פ שפורץ את הגדר:
דבסוף מפנין (שבת דף קכט.) אמר
כאן וכו' ההוא דחוץ
בתלושין לא ואפי' במחוברין לא אמרן אלא
משדה תלתן. עיין תשובת
ומהלכין בשבילי הרשות. סתם בני
דכל צרכי חולה נעשין על ידי ארמאי
ד
❖
מהרשד"ם סימן רלג:
בלח אבל ביבשים לא ובלבד שלא ישרש:
אדם משהכניסו תבואתם עד שעת
בשבת ומיכחל עינא מדמה התם
הזריעה מפקירים שדותיהם ליכנס
לחולה שאין בו סכנה ואומר לנכרי
ומלקטין עשבים בכל מקום חוץ משדה
בהן כל אדם לקצר את הדרך שלא
ועושה אפי' איסורא דאורייתא א"כ
תלתן למימרא דתלתן מעלו לה עשבים
לעזי רש"י
יקיף והן נקראין שבילי הרשות לפי
אית לן למישרי בק"ו ממת אפי' לכתוש
ורמינהי תלתן שעלתה עם מיני עשבים
פנגרי"א [פינוגר"י].
ג) ה
שברשות עושין והתנה יהושע שלא
סמנין ביום טוב שני של ראש השנה
חילבה (גרגרנית יוונית,
אין מחייבין אותו לעקור אמר רב ירמיה לא
צמח המשמש לתבלין).
יקפידו על כך ו): עד שתרד רביעה
על ידי ישראל ולמאי דפרישנא אתי
קשיא כאן לזרע כאן לזירין לזרע קשו לה
גז"ר [גור"ג]. מלכודת
שניה. זמנה בי"ז במרחשון כדאמרינן
שפיר דליכא ק"ו:
לדגים. ווכ"א [וינ"א].
חוץ מגרופיות של זית. פירש
עשבים דמכחשי לה לזירין (א) מעלי לה דכי
בתענית (דף טז.) ומאז והלאה
מלכודת לדגים (בגרמנית).
קיימי ביני עשבים מירכבא איבעית אימא
טודילי"ש [טודיל"ש].
הזרעים צומחות וקשה לה דריסת
בקונטרס מלא שני אגרופין
❖
גבעולים קנים.
כאן לאדם כאן לבהמה דכיון דלבהמה הוא
הרגל: ומסתלקין לצידי הדרכים.
ובערוך פירש מגרופיים ענפים
ו
בכל עת ואפי' בזמן שהתבואה בשדות
וענפי הזית קרויין גרופיים כמו יחור
דזרעה עשבים נמי מיבעי לה ומנא ידעינן א"ר
הפקיר לכל אדם להסתלק מן הדרך
בתאנה וזמורה בגפנים שכל אחד יש
רבינו חננאל
פפא שאריה משארי לאדם לא שאריה
ז
מפני היתידות וליכנס לגבול שדה
לו שם לבדו והביא הא דאמר
ושיהו מרעין בחרשין. פי'
משארי לבהמה: וקוטמין נטיעה בכל מקום
חבירו ולילך על המיצר אצל הדרך:
בבראשית רבה ואתה קח לך מכל
ביערים וכן תרגום יער
חוץ מגרופיות של זית פי' ר' תנחום ור' ברייס
חורשא. ומלקטין עצים
מפני יתידות הדרכים. בימות החמה
מאכל אשר יאכל זמורות לנטיעות
משדותיהן, לא אמרו אלא
משום זקן אחד חבזית כביצה בקנים $ ובגפנים
יבש הטיט ונעשה כיתידות מקום
יחורי לתאנים גרופיות לזיתים:
בהזמי והיני. פי' הזמי
ומעין היוצא בתחילה בני העיר
מן הפקק ולמעלה ושאר כל האילנות מן
סנה, היגי קוצים. וקוטמין
דריסת האדם ובהמה שדרסו שם
נטיעה בכל מקום, חוץ
אובו של אילן ולא מן חודו של אילן מן חדש
מסתפקין [ממנו]. למאי
בימות החורף ונעשו כשחיתות:
מגרופיות של זית. פי' ענף
מפסיג. מנתק זמורות הנושבות
דאמר לקמן דתנאים שהתנה יהושע
שאינו עושה פירות ולא מן ישן שהוא
של זיתים. פי' ר' נחום
בזית כביצה מותר. ושאר
המעכבות אותו ועולה ויורד עד
אפי' בחו"ל יש לתמוה הא דאמר
עושה פירות ממקום שאינו רואה את החמה
כל האילנות מחובו של
שמוצא את הדרך: מקומו. מקום
בפרק כל הצלמים (ע"ז דף מז. ושם)
אילן. פי' ענפים שבצדדין
שנפל שם בעת מותו קנאו לקבורה ואין בעל השדה מעכב עליו:
המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים ופשיט ליה מהא דאמר מים של
שמחבין האילן. ולא
מחודו, עיקר לבו של
דקה. בהמה דקה ביער גסה שאינה מכלה את האילנות: אבל
רבים אין נאסרים ומשני דנבעי מארעיה והשתא אכתי של רבים הם
אילן. וזה שאמרו מחובו
בתלושין. אחרי שטרח עליהן בעל השדה ותלשן אסור ליטלן דדעתיה
מתנאי יהושע ויש לחלק בין יוצא מאליו לטרח בו וחפרו:
מן השרש שאינו עושה
ומחכין בימה של טבריא. כל אדם ובלבד שלא יפרוש קלע
עלייהו: יבישין. דעתו עליהם לאור: אין מחייבין אותו לעקור.
פירות וממקום שאינו
רואה את החמה. וזה
העשבים ממנה משום כלאים לפי דבעל כרחו עתיד ליטלו
נמי לכל אדם ואפי' הבעלים עצמן כדתניא לקמן שהתנו
מפורש בתלמוד היכי דמי
שמפסיד את התלתן: כאן. שהתלתן עומדת ליזרע: כאן. שזרעה
השבטים זה עם זה אבל צד הוא במכמורות וברשת והיינו הבעלים
מן הגזע וה"ד מן
שהוא שלהם: אין מחייבין אותו לעקור. פירש בקונטרס שע"כ
לאכול הזירין טודילי"ש בלע"ז: דמירכבא. מתפשטת וגודלת על העשבים
השרשים, א"ר יוחנן כל
שרואה פני חמה זהו
ונעשין לה סמיכה כעין דלתז) של כרם: ומנא ידעינן. אם זרעה לאדם
עתיד ליטלם לפי שמפסידין את התלתן וקשה לפירושו דאין מחייבין
העולה מן הגזע ושאינו
דשרי ליה למלקט מן העשבים בתנאי יהושע: משארי. עשויים
משמע שאין אסור בהנאתו ועוד דאם מתייאש ומתעצל לעוקרו
רואה פני חמה זהו העולה
כערוגות: בזית כביצה. כשיעור גובה ביצה צריך להניח מן הזית
למה לא נחייבנו דהא איכא איסור כשמתייאש כדתנן במסכת כלאים
מן השרשים.
מלמטה סמוך לגזע: מן הפקק ולמעלה. מותר לקטום. פקק קשר:
(פ"ה מ"ו) הרואה ירק בכרמו ואמר לכשאגיע שם אלקטנו מותרין
מאיבו של אילן. מפריו כלומר מענפין הרכין ודקין: ולא מחודו.
לכשאחזור אלקטנו והוסיף מאתים אסור ונראה לר"י דאין מחייבין
מענפין גדולים וגסין כאילן גמור. ל"א מחובו של אילן ממחבואתו
אותו לעקור דליכא איסורא שהרי הוא לא זרעו אלא מאליהן באו
מקום שיש ענפין הרבה דהיינו באמצע גבהו ולא מחודו מלמעלה
ומשום מקיים בכלאים ליכא כיון דקשו להו עשבים ולר"ע איצטריך
ענף האמצעי שהוא עליון ועיקר האילן מתשובות הגאונים:
דאמר בפרק בתרא דע"ז (דף סד.) ובמכות (דף כא:) המקיים
מן החדש. בד שגדל וניתוסף בשנה זו שעדיין אין עושה פרי:
בכלאים לוקה ולאו מלקות ממש דלאו שאין בו מעשה הוא אלא
איסורא בעלמא הוא א"נ אפי' לרבנן איצטריך והיכא דניחא ליה
ולא
חייבוהו חכמים שלא יחשדוהו שזרעם והא דנקט תלתן שעלתה עם מיני עשבים ולא נקט תלתן שעלו עמו עשבים רבותא נקט
אפילו שמתכוין לזרוע תחילה שאר זרעים והתלתן עלה מאליו אפ"ה כיון דהשתא מיהא לא ניחא ליה בזרעים מחמת התלתן שעלה
אין מחייבין אותו לעקור: כאן לזירין. $ ההיא דחוץ משדה תלתן לזירים דמעלו ליה וא"ת כיון דאיכא איסור כלאים אמאי אסור
ללקט והאמר בפ"ק דמו"ק (דף ו:) שתקנו שיהיו מפקירין כל השדה שיש בו כלאים וי"ל דהכא בדליכא שיעורא כדתנן במסכת כלאים
(פ"ב מ"א) ומייתי לה בהמוכר פירות (ב"ב דף צד.)
כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט: