פא:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
לך כל שבט ושבט מישראל (ג) גרסינן. ובפ' יש נוחלין (ב"ב
ולא ממקום הרואה את החמה. סביבות צדדין
מבחוץ מפני שהוא
קנג א מיי' פ"ה מהל'
א) [תוספתא פ"ח], ב) ב"ב
עיקר האילן שהחמה מבשלת שם את הפרי וממתיקו: מלא חבל
דף קכב. ושם) גבי חלוקת העולם (ד) הבא גרסינן אין לך כל
קכב., ג) ס"א אינו וגם
נזקי ממון הלכה ג
אחד ואחד מישראל כן נראה לר"ת: ונוטל דמי יינו מתוך
רש"ל מ"ז, ד) תענית ו:,
סימן ז סמג עשין סו
חרם. מלא חבל של מצודה היה לו בדרומה מן היבשה למשוך רשתו.
ה) [תוספתא ב"מ פ"ב],
טוח"מ סימן רעד:
דובשנו של חבירו. ע"כ מיירי כשעקל בית הבד כרוך עליה דאל"כ
(קהלת ז): בחזקת כל השבטים. כל מי
חרם כמו מצודים וחרמים
קנד ב (מיי' פ"ח מהל'
ו) סנהדרין עג., ז) עירובין
יז:, ח) [ברכות ל.],
לימא ליה מהפקירא קזכינא כדאמר
שירצה יטול דהא כמטלטלי ושאר
שבת הלכה ג ופ"י
ט) [תוספתא דב"מ פי"א]
ופכ"א) סמג לאוין סה
השלל והמלקוח היו: וכן אתה מוצא
לקמן בפרק בתרא (דף קטו:) וא"ת
ולא ממקום שהוא רואה את החמה שנאמר
לעיל ל. ב"מ קיח:, י) לקמן
טוש"ע א"ח סימן שיב
בכנעני. אע"פ שכתוב כאן הר
ואמאי נוטל דמי יינו הא אמר לקמן
❖
קיד:, כ) [פ"י ע"ש וצ"ע],
וממגד תבואות שמש: ומעין היוצא תחילה
סעיף ג:
1
קנה ג מיי' פ"ה מהל'
בפרק בתרא (שם) דאין לו אלא שכרו
האמורי אף כנעני ופריזי כך היו להם
בני העיר מסתפקין ממנו אמר רבה בר רב
נזקי ממון הלכה ו
ומצי' למימר דהך דר' ישמעאל
וישראל שירשו היה להם לכל אחד
סמג עשין סו טור ח"מ
הונא ונותן לו דמים ולית הלכתא כוותיה:
תורה אור השלם
בנו של רבי יוחנן בן ברוקה פליג
הר ושפלה ונגב ועמק ארץ שדות
(ב)
סימן רעד:
ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס
קנו ד מיי' שם הלכה ה
1. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ
כדאמר בסמוך ביחידאה לא קאמר
ובקעות שקורין כנפיינ"ה לכן נקראת
סמג שם טור ח"מ
קלע ויעמיד את הספינה [א] אבל צד הוא
וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:
וכן משמע בתוספתא כ) דבתר
נגב שכל שעה היא נגובה שאין שם
שם:
דברים לג יד
ברשתות ובמכמרות ת"ר בראשונה התנו
קנז ה מיי' שם הלכה ג
הך דלא יקוץ קתני הך אבל אין
צל אילנות וחמה זורחת ומנגבתה:
א)
2. וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי
סימן ח:
אמר ליה לשמעיה. בחול: שרקיה.
שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד
נראה דלמה יטול דמי יינו הלא יכול
שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְיָ
קנח ו מיי' פ"א מהל'
יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה:
טחיהו בטיט וחברהו יפה: והא.
לומר אני הייתי דוחק ומציל
את הספינה אבל צד הוא ברשתות
רוצח הל' יג סמג
דברים לג כג
קרקע דידן: אפילו טל. ירד עליה
כיון
3. פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ
לאוין קסה טוש"ע ח"מ
ובמכמרות תנו רבנן ימה של טבריא בחלקו
סימן תכו:
הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל
בלילה קשה לה דריסת הרגל ממחרתו:
של נפתלי היתה ולא עוד אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה לקיים מה
קנט ז ח מיי' פ"ח
שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר
אפילו בחוצה לארץ. וכ"ש בבבל
מהלכות טומאת
וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף
שנאמר 2 ים ודרום ירשה תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תלושין שבהרים
שמצויין שם שיירות ועוברין ושבים
מת הלכה ז ופ"ה מהל'
הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי
בחזקת כל השבטים הן עומדים ומחוברים בחזקת אותו השבט ואין לך כל
נזקי ממון הל' ג סי' י
ב)
וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל
והוצרך להתנות: מפסע ואזיל.
טוש"ע י"ד סימן שסד
נְהַר פְּרָת: דברים א ז
שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק שנאמר 3 פנו
מיתד ליתד פסיעות גסות ולא היה
4. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ
סעי' ג וטוח"מ סי' רעד:
קס ט מיי' פ"ה מהל'
וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף
רוצה להסתלק אל מצר השדה:
אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ
נזקי ממון הלכה ד
וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ
גדולתו. שהוא מראה לנו שהוא ירא
הים וגו' וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים ובאמוריים שלפניהם שנאמר
(א)
סמג עשין סו טוח"מ סימן
וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ
שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה
ואל כל שכניו אלמא שכניו הכי הוו: ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה
רעד:
אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
י כ כל זה איתא ברב אלפס
יהושע ומחזי כיוהרא: בגיזרא
דברים כב ב
שהיא מלאה כרכום אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא ליטול הימנו
❖
א
5. אַל תִּמְנַע טוֹב
ב"ק פ"י דף מד ע"ב:
דפרזלא. כלומר נדוי: מאי וכן.
צרור אמר רב חסדא ב ואפילו בשבת מר זוטרא חסידא שקיל ומהדר וא"ל
מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ
❖
פשיטא מאי שנא איהו מחבריה:
לַעֲשׂוֹת: משלי ג כז
לשמעיה ג)(למחר) זיל שירקיה: ד) ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה
והשבותו. את גופו משמע שאם
לעזי רש"י
שניה אמר רב פפא ג והאי דידן אפילו טל קשי לה: ומסלקין לצידי הדרכים
טעה חבירך אתה צריך להעלותו
כנפיינ"ה [קנפני"א].
הגהות הב"ח
מפני יתידות הדרכים שמואל ורב יהודה הוו שקלי ואזלי באורחא הוה
❖
לדרך: דאורייתא בי מצרי. יקיף
ערבה, מרחב, שדות.
(א) גמ' בכנענים ובפריזים
מסתלק שמואל לצידי הדרכים א"ל רב יהודה תנאין שהתנה יהושע אפילו
סביבות מצרי הכרמים ולא יעבור
(שלפניהם) תז"מ ונ"ב
בתוכם ויפסידם: איסרטיא. רה"ר
בבבל א"ל שאני אומר ד אפילו בחוצה לארץ רבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי
ס"א אין זה: (ב) רש"י
מוסף רש"י
ט"ז אמה: שדה בור. מכאן לאיסרטיא
ד"ה וכן אתה וכו' ונגב
באורחא אסתלקו לצידי הדרכים הוה קא מפסיע ואזיל ר' יהודה בן קנוסא
מלא חבל חרם.
ועמק הס"ד ואח"כ מה"ד
ושדה ניר מכאן מפנהו לשדה בור.
קמייהו א"ל רבי לרבי חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו א"ל ר' חייא שמא
נגב ארץ: (ג) תוס' ד"ה
לפרוש חרמים ומכמורות
ניר חרוש ולא זרוע: מפנהו. אלמא
(דברים לג כג). השבת
אין וכו' מישראל ובפ' כצ"ל
ר' יהודה בן קנוסא תלמידי הוא וכל מעשיו לשם שמים כי מטו לגביה חזייה
לא קנה מקומו דאי קנה מקומו מצי
גופו מניין. כגון נטבע
ותיבת גרסינן נמחק:
א"ל אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא: התועה
(ד) בא"ד העולם גרסי'
בנהר, מניין שאתה
ה
בעל השדה של ימין ושל שמאל
❖
מצווה על השבתו, ת"ל
כצ"ל ותיבת הבא נמחק:
בין הכרמים מפסיג ויורד מפסיג ועולה: ת"ר הרואה חבירו תועה בין הכרמים
לעכוביה: על המיצר. מוטל ברוחב
ה)
והשבותו. קרא יתירא
מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שמעלהו לעיר או לדרך וכן הוא שתועה בין
הוא למדרש השב את
הדרך ועוברין ומאהילין עליו עושי
גופו לעצמו (סנהדרין עג.).
טהרות ומטמאות: כל שלשים יום.
הגהות הגר"א
הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שיעלה לעיר או לדרך מאי וכן מהו
באיסרטיא. דרך כבושה
שלשים יום רשאי להניחו שם: דר'
[א] גמ' ובלבד שלא יפרוס
(ערובין יז:). מפנהו.
דתימא חבירו הוא דידע להיכא מסלק דניפסוג אבל הוא דלא ידע להיכא
ואי סלקא דעתך קנה
קלע ויעמיד את הספינה
ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה.
קא סליק לא ניפסוג נהדריה נהדר בי מיצרי קמ"ל הא דאורייתא הוא דתניא
ו
מקומו היכי מצי למשקליה
(אבל צד הוא ברשתות
בפרק הגוזל בתרא [לקמן קיד:]: נחיל. של
❖
מהתם (שם). במוטל על
ובמכמרות) תא"מ:
ו) השבת גופו מניין ת"ל 4 והשבותו דאורייתא הוא דקאי בי מיצרי אתא הוא
דבורים שהלכו לשדה חבירו ונתיישבו
המיצר. שמושכב ברוחב
תקין דמפסיג ועולה מפסיג ויורד: ומת מצוה קנה מקומו: ורמינהי המוצא
ז) ז
הדרך ממיצר למיצר, מתוך
על שוכתה של אילן ואם יטול אחד
שניתן לפנותו. שניתן
מת מוטל באיסרטיא מפנהו לימין איסרטיא או לשמאל איסרטיא שדה בור
רבינו חננאל (המשך)
אחד הן פורחות ואובדות מאחר שנתנו
רשות לפנותו מפני כהנים
ושדה ניר מפנהו לשדה בור שדה ניר ושדה זרע מפנהו לשדה ניר היו
עיניהן באותה שוכה לפיכך קוצצה
ועושי טהרות שלא יאהילו
יווני אלו יתדות הדרכין
עליו, מפניהו לכל רוח
שאין טובלין ואמרינן עלה
ונותן לו דמים: ומציל דובשנו. זה בא
שתיהן בורות שתיהן נירות שתיהן זרועות מפנהו למקום שירצה אמר
שירצה (שם). וצוברו כל
בתוספתא ואלו הן יתדות
בכדו של יין וזה בא בכדו של דבש
רב ביבי ח במוטל על המיצר מתוך שניתן לפנותו מפנהו לכל מקום שירצה
שלשים. כל שלשים יום
הדרכים אלו שמהלכין
ונסדקה חבית של דבש וכן זה בא
רשאי להניחן שם (לעיל
עליהן בימות הגשמים והן
אמרי עשרה הני חד סרי הויין מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה
ט
ל.) משלשים לשלשים חוזר
מתמעכין על הבגדים. והן
בחבילת פשתן על חמורו וזה בא
כדתניא הרי שכלו פירותיו מן השדה ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך
וצוברו כדי שיהא נישף יפה
כגון גימות מליאות מים
בחבילת עצים ומת חמורו של בעל
(ב"מ קיח:). שיהא זה
(ושפתן) [ושפתי] הגומות
שדהו מה הבריות אומרות עליו מה הנאה יש לפלוני ומה הבריות מזיקות
שופך יינו. במתני' הוא,
פשתן יפרק זה את עציו וטוענו: דר'
נקראין יתדות כשהיו
לו עליו הכתוב אומר מהיות טוב אל תקרי רע ומי כתיב מהיות טוב אל
זה בא בחביתו של יין וזה
הדרכין כך יש לעוברין
ח)
יהודה ודרבי ישמעאל יחידאי נינהו
בא בכדו של דבש נסדקה
ושבין להסתלק ולהלך
תקרי רע אין כתיב כי האי גוונא אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך
וברייתא דעשרה תנאים סתמא היא:
5
חבית של דבש (לקמן קיד:)
.
בצידי (ל)דרכין שהן קצות
וטוען פשתנו. אם מת
לעשות ותו ליכא והא איכא דרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר בשעת
השדות הסמוכות לדרך.
והא
ט)
י
חמור חבירו הטעון פשתן
והתועה בין הכרמים מפסג
הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים כדי שיהא נישוף
ברגלי אדם וברגלי בהמה שעל
בדרך וחמורו של זה טעון
ועולה מפסג ויורד. פיר'
❖
עצים (שם).
מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והא איכא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה י) דתניא רבי
מפסק הכרמים והשדות
למהלך בתוכה במקום
ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של
שאין שם דרך ואף על פי
שמפסיד המקום שמהלך
חבירו להציל נחיל שלו ונותן לו דמי שוכו של חבירו ותנאי ב"ד הוא שיהא זה שופך יינו ומציל דובשנו של חבירו
רבינו חננאל
בו. אמר רב תנאים
ונוטל דמי יינו מתוך דובשנו של חבירו ותנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק את עציו וטוען פשתנו של חבירו ונוטל
ומחכין בימא של טבריא.
שהתנה יהושע אפילו
בבבל נוהגין, ושמואל
פי' שהיו כל השבטים
דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ כ ביחידאי לא קאמרינן
צדין מימא של טבריא
אמ' אפילו בחוצה לארץ.
והא
בחכין, כדכתיב כל
ואקשינן, התועה בין
משליכי ביאור חכה, אבל
הכרמים דאוריתא היא
לא ברשת. מלא חבל חרם בדרום. פי' חבל של רשת. מר זוטרא חסידא שקל ואמר ליה לשמעיה זיל שרקיה, כולן ענין
ואפילו אחד רואהו תועה חייב להחזירו, דתנו רבנן הרואה את חבירו שתועה בין הכרמים מפסג ועולה וכול'. ותניא השבת
טיחה וסתימה. אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקך בגזירא דפרזלא. פי' הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך.
גופו מנין תלמ' לומ' והשבותו לו. ופרקינן דאוריתא בי מצרי, אתא יהושע ותקין מפסג ועולה באמצע הכרם. (ומה) [ומת]
ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין ובמגזרות הברזל. מהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שנייה. פי' שבילין שהן
מצוה קונה מקומו. ואקשינן, הא המוצא מת מוטל מפנהו לימין איסטרטא או לשמאל איסטרטא, שדה בור (ושדו) [ושדה]
רשות לבני אדם, כלומר אינן מופקרין לרבים אלא יש להן בעלין. אמר רב פפא השבילין שלנו אפי' טלא קשי ליה
ניר מפנהו לשדה בור וכול'. ואוקימנה במוטל על המצר, דכיון שניתן לפנותו מפנהו לאיזה מקום שירצה, אבל זולתי זה
ומשימה חלקלקות וכל שכן מטר. ויש אומ' מלשון ויפקדם בטלאים. ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתדות הדרכים.
מת מצוה קונה מקומו. ואקשינן, וליכא תקנות יהושע אלא אלו העשרה בלבד והא איכא חדא דהוצאת זבלין, ב' קוצץ
פיר' כגון השדות הסמוכות לדרך הרבים אם יתרבו בדרך יתדות הדרכים, שהן גץ יווני כדתנן במקוות פרק ט' וגץ
סוכה של חבירו להציל נחילו, שלשה ששופך יינו ומציל דבש חבירו, ארבעה שמפרק עציו ונוטל. ואוקמינן, הני ביחידאיי,