מרובה
פרק שביעי בבא קמא
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא כי אתא וכו'. ומתניתא הויא תיובתא דקתני
עשרה ותו לא
כיון דאוקמה כשעקל בית הבד כרוך עליה שיכול להציל ע"י הדחק
קסא א מיי' פ"ב מהל'
א) ב"ב כז:, ב) ברכות כב:,
ור' יוחנן אמורא הוא וקשיא ליה מתניתא: רבי
יהושע בן לוי.
ונראה לר"י דההיא דלקמן שבעל היין שפך את יינו מדעתו שיכול
ג) [לעיל יז. ע"ז ה:],
בכורים הלכה יא
ד) [מגילה כא:], ה) כתובות
סמג עשין קלט:
לומר בעל הדבש למה שפכת אני הייתי דוחק ומציל אבל הכא מיירי
אמרינהו ולא מתניתא דרבי יהושע בן
לוי אמורא הוה ורבי יוחנן
קסב ב מיי' פי"ב מהל'
סב: [ע"ש], ו) עירובין ד:
פליג עליה: ומכבסים. בגדיהם לכבוד
שבת: ואוכלים שום. לקמן
שבא בעל הדבש לשפוך את
היין שתנאי ב"ד הוא שאין בעל היין
סוכה ו. [וש"נ], ז) במדרש
תפלה הלכה א סמג
מפרש טעמא: ושתהא אשה משכמת.
יכול לעכב אלא שופך יינו של חבירו
תנחומא בפסוק וה' המטיר
עשין כה טוש"ע א"ח סי'
על סדום כ"כ הרוקח [וכך
רצב סעי' א וסי' קלה
בע"כ של חבירו אלא שנותן לו דמי
ביום שהיא צריכה לאפות ואופה
והא כי אתא ר' אבין א"ר יוחנן אחד אילן
א)
א
בתנחומא בובר], ח) [פ'
סעיף א:
יינו מתוך דובשנו והשתא הוי כעין
שחרית כדמפרש שתהא פת מצויה
קסג ג מיי' שם סמג שם:
תשא וע"ש היטב], ט) [ד"ה
הנוטה לתוך שדה חבירו ואחד אילן הסמוך
קסד ד סמג עשין כה
שבתי], י) גי' רש"ל ר"י,
לעני המחזר: סינר. דוגמת מכנסים
ההיא דנחיל של דבורים שקצצו בע"כ
למצר מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל
❖
כ) [ד"ה אם],
טוח"מ סי' א וסי'
קטנים: האשה חופפת. במסרק
להציל נחילו וכעין זה נמי ההיא
ה:
יהושע לישראל את הארץ אלא מאן תנא
דפשתן והאי דמשני כיחידאה לא
ביום טבילתה משום חציצה. לקמן
קסה ה מיי' פ"ל מהל'
עשרה תנאין שהתנה יהושע ר' יהושע בן לוי
שבת הלכה ג סמג
פריך הא דאורייתא היא: רוכלין.
קאמר משום דמסתמא כי היכי
תורה אור השלם
שם טוש"ע א"ח סי' רמב:
הוא רב גביהה מבי כתיל מתני לה בהדיא
דפליגי בההיא דנחיל כדתנן לקמן
מביאים בשמים לנשים להתקשט
קסו ו מיי' פי"ד מהל'
1. וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת
ר' תנחום ור' ברייס אמרי משום זקן אחד
בהם: מחזירין בעיירות. ולא יוכלו
בפרק בתרא (דף קיד.) פליגי
אישות הלכה א סמג
יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ
לאוין פא טוש"ע אה"ע
בני העיירות לעכב עליהם: משום
ומנו ר' יהושע בן לוי עשרה תנאין התנה
נמי באחריני דחד טעמא הוא:
אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ
סי' עו סעיף ב וטוש"ע
כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה.
שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא
יושבי קרנות. יושבי חניות כל ימות
יהושע: עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין
א"ח סי' רמ סעיף א:
מָצְאוּ מָיִם:
קסז ז מיי' פכ"א שם
וא"ת מ"ש שתיקנו שני וחמישי
החול עוסקין בסחורה ואין קורין
שמות טו כב
במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ודנין
2. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ
הלכה ה סמג עשין
וי"ל משום דאמר במדרש ז) משה
בשני ובחמישי תקון בגינייהו קריאה
בשני ובחמישי ומכבסים בחמישי בשבת
עה:
לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף
יתירה: רשומות. מקראות: עשרה
רבינו ע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות
קסח ח מיי' פ"ב מהל'
לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ
ואוכלין שום בערב שבת ושתהא אשה
בטלנין. בני אדם כשירים בטלין
האחרונות וירד בשני ונתרצה לו
מקואות הלכה טז
שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא
משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר
סמג לאוין קיא טוש"ע י"ד
מְחִיר יַיִן וְחָלָב:
ממלאכתן לעסוק בצרכי ציבור (ב) ולבא
המקום ולפי שהיה עת רצון באותה
סי' קצט סעיף א:
ישעיהו נה א
ושתהא אשה חופפת וטובלת ושיהו רוכלין
קודמין לבית הכנסת כדי שיהיו מצוין
עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי ולכך
קסט ט מיי' שם פ"א
3. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל
מחזירין בעיירות ותיקן טבילה לבעלי קריין:
עשרה לעת התפלה ומתפרנסים
נמי נהגו להתענות בב' וה' ואף
הלכה יב סמג עשין
פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן
ב)
רמח טוש"ע י"ד סי' קצח
בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל
משל צבור: משום עונה. שמצות
ע"פ שעלה בהשכמה כדכתיב (שמות
שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי
סעיף א:
וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:
עונה בלילי שבת כדרב יהודה והשום
לד) ועלית בבקר שדומה שכל
קע י מיי' פ"ב שם הלכה
קרנות: ושיהו קוראין בשני ובחמישי עזרא
תהלים א ג
4. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
טו טוש"ע שם סעיף
מרבה את הזרע כדלקמן: משחין.
העליות היו בבקר ולא בלילה ולא
תיקן והא מעיקרא הוה מיתקנא דתניא וילכו
❖
1
ה:
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
מחמם את הגוף: מכניס את
תמצא כ"א מ' יום חסירים לילה אחד
שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
האהבה. מתוך שמשמח את הלב:
אין להקפיד בכך ולפי סדר עולם
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר
ג)
משום צניעותא. להתרחק מן
נמי כן הוא דתניא בסדר עולם נמצא
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
מוסף רש"י
2 הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
העבירה: בשרו במים. משמע שיגע
עלה בו' בסיון וירד בי"ז בתמוז
❖
הנוטה. נופו, לתוך שדה
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים
בשרו למים: דמאוס. מלוכלך:
ושבר הלוחות ובי"ח בתמוז עלה ובקש
חבירו (ב"ב כז:). שעל
ב
(א)
מנת כן הנחיל יהושע.
שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת
רחמים עליהם שנאמר ואתנפל לפני
חפיפה
התנה עמהם שלא יקפידו
הגהות הב"ח
ה' מ' יום וגו' ובכ"ט באב נתרצה
ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי
. מע"ש
על כך (שם)
המקום וירד משה לפסול הלוחות
(א) גמ' בלא תורה מיד
לע"ש. שהוא ליל תענוג
ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה גמעיקרא תקנו חד גברא
נלאו: (ב) רש"י ד"ה
ושביתה והנאת הגוף
ועשה עוד מ' יום מל' באב עד י'
תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים
עשרה וכו' בצרכי צבור
(כתובות סב:).
בתשרי ונתרצה המקום וירד משה
וקודמין לבא לבית
אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי ד) כנגד עשרה בטלנין: ד ודנין
הכנסת: (ג) תוס' ד"ה כדי
בי' בתשרי והלוחות בידו באותו יום
בשני ובחמישי דשכיחי דאתו למקרא בסיפרא: ושיהו מכבסין בחמישי בשבת
וכו' פ' ר' עקיבא דר"ח
ה
נתרצה המקום לישראל שנאמר ויאמר
סיון דההיא: (ד) בא"ד מ'
משום כבוד שבת: ושיהו אוכלין שום בע"ש משום עונה דכתיב 3 אשר פריו
ה' סלחתי כדברך לפיכך סליחה
❖
אחרונים באחד באלול:
יתן בעתו וא"ר יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא רב כהנא ואיתימא ר'
וכפרה הוא לדורות נמצא דמ' יום
ה)
אחרונים חסירים לילה שהרי ביום ל'
יוחנן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש ת"ר חמשה דברים נאמרו בשום
ו
רבינו חננאל
באב עלה בהשכמה וירד ביום
משביע ומשחין ומצהיל פנים ומרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים וי"א
ואסיקנה כי דברי ר'
הכפורים אם לא תאמר דעברוה
מכניס אהבה ומוציא את הקנאה: ושתהא אשה משכמת ואופה כדי שתהא
ז
יהושע בן לוי הן
לאלול והא דכתיב בפרשת עקב ואנכי
פת מצויה לעניים: ושתהא אשה חוגרת בסינר משום צניעותא: ח ושתהא
דהוא דאמ' עשרה תנאין
עמדתי בהר כימים הראשונים שהן
התנה יהושע, ויש חכמ'
אשה חופפת וטובלת דאורייתא היא דתניא ורחץ את בשרו במים שלא
ו) ט
4
אומ' שמוסיפין. עשר
מ' יום ומ' לילה הכי קאמר כימים
תקנות תיקן עזרא. שקורין
יהא דבר חוצץ בין בשרו למים את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו
הראשונים ולא כלילות דאחרונות
במנחה בשבת משום
שער אמרי דאורייתא לעיוני דלמא מיקטר אי נמי מאוס מידי משום חציצה
היו חסירים לילה אחד ואף על גב
י
יושבי קרנות, שיקראו
בתורה ולא יתעסקו
ואתא
דאיצטריך כימים לומר מה הראשונים
בדברים בטילין. ושיהו
ברצון אף האחרונים ברצון אבל
קורין בשני ובחמישי,
האמצעיים בכעס הו"מ למיכתב כראשונים וכתיב כימים לומר כימים ולא כלילות ואי להך דרשה לחודא אתא ה"ל למיכתב ואנכי עמדתי בהר
כי הנביאים הראשונים
ראו שלא יניחו ישראל
מ' יום ותו לא וא"ת ובסוף כי תשא כתיב ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה ובלוחות אחרונות כתיב וי"ל דאימים שהתנפל קאי ולפי שלא
שלשה ימים בלא תורה,
פי' מעשה דאולי אכפרה בעד חטאתכם כמה עמד משה בתפלה מפרש לה הכא והא דכתיב בתר הכי ויכתוב על הלוחות היינו אחר
ותיקן שיהו קורין בשני
אותם מ' יום ומ' לילה דאותם אחרונים היו חסירים לילה וא"ת בשלמא לר' יוסי דאמר בשבת פרק רבי עקיבא (דף פז:) דסיון דההיא שתא
ובחמישי תלתה גברי
(ג)
תלתה פסוקי כנגד
הוה באחד בשבת ניחא דעלה בה' לפי חשבון דאחד מלא ואחד חסר דיום ל' באב יום ה' הוה אבל לרבנן דאמרי דביום ב' הוה ר"ח סיון
כהנים לוים וישראל,
נמצא יום ל' באב ביום ו' אם לא נאמר דלרבנן בי"ז בתמוז שרף את העגל ודן החוטאים ובו ביום עלה וביום כ"ח באב ירד בהשכמה
אתא עזרא ותיקן תלתה
ופסל לוחות ובכ"ט באב שהיה יום ה' עלה או נאמר שכ"ט באב ירד ובו ביום עלה ונאמר שהיה אב חסר כדי שיבא יום הירידה ביוה"כ
גברי עשרה פסוקי כנגד
עשרה בטלנין. ושיהו בתי
כדאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קכא.) שבו ניתנו לוחות אחרונות אבל לפי מדרש תנחומאח) שאומר דבי"ז בתמוז ירד ובי"ח בו שרף את העגל ודן
דינין יושבין לדון בכל
את החוטאים ובי"ט עלה ונמצא יום עלייה של מ' אחרונים (ד) באה באלול לא יבא בה' לא לרבנן ולא לר' יוסי וגם לא תמצא ירידה ביום
שיני וחמישי, דשכיחי
הכפורים אם לא נאמר דעברוה לאלול: [ועי' תוס' שבת פט. ד"ה לסוף]: ודנין בב' ובה'. וא"ת והלא קודם תקנת עזרא היו בית דין
רבים דאתו למיקרי
בסיפרא. ושיהו אוכלין
קבועין בכל יום כדאמר בכתובות (דף ג. ושם ט)) א"כ מה תיקן עזרא וכי תיקן שלא יהו קבועין אלא בב' ובה' ואומר י) ר"ת שלא היו
שום בערב שבת, משום
קבועין תחילה בכל יום אלא בעיר אחת והוא תיקן בכל עיר ועיר בב' ובה':
עונה. ומכבסין בחמישי,
ושתהא אשה חופפת. אור"ת שלא תיקן חפיפה אלא בראש וכן משמע מדקאמר בסמוך דאורייתא דלמא מקטר וחפיפה נמי לא
מפני כבוד השבת. ושתהא
אשה משכמת ואופה,
שייכא אלא בראש כדתנן בנזיר (דף מב.) נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק אבל בשאר הגוף שייך לשון הדחה כדאמרינן
כדי שתהא פת מצויה
בפרק בתרא דנדה (דף סו: ושם כ)) לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה במים ומהתם נמי משמע דבשאר
לעניים. (ושתא) [ושתהא]
אשה חוגרה בסינר, משום
הגוף אין צריך הדחה אלא דוקא בית קמטיה אף על גב דאיכא למימר
דבית קמטיה נקט לרבותא דאע"ג דביאת מים לא בעינן ראוי
צניעותא. ומדאוריתא
לביאת מים בעינן
מכל מקום מדלא קאמר אפילו קמטיה משמע דוקא
לקמטיה ולא בשאר הגוף וההיא דדודי חסרת כו' (שם דף סח.)
לעיוני בשערה דלמא
אף על פי שאין
חובה היתה רגילה
לרחוץ
כמו
שנוהגין גם
עכשיו
לרחוץ כל גופה במים
חמין: [ועי' תוספות נדה סו: ד"ה אם]:
קטיר או במידי דחייץ,
אתא