פב:
מרובה פרק שביעי בבא קמא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אתא איהו ותיקן אפילו לדברי תורה. לא קיימא לן הכי אלא
חפיפה. במסרק להרחקה דמילתא: לדברי תורה. שלא ישנה עד
קעא א מיי' פ"ו מהל'
א) ב"ב כב., ב) [צ"ל במים
שיטבול: אין הבית חלוט בה. כדין בתי ערי חומה אלא גאולה
כר' יהודה בן בתירא דאמר דברי תורה אין מקבלין טומאה
את כל בשרו], ג) [יומא כג.
שכנים הלכה ט
ערכין לב: אבות דר"נ פ'
סמג עשין פה טוש"ע ח"מ
תהיה לו אם ירצה לגאול ואם יגיע יובל יוצא ביובל כבתי ערי
כדאמר בראשית הגז (חולין דף קלו: ושם ל)) ובמי שמתו (ברכות דף כב.)
לה תוספתא דנגעים פ"ו],
סי' קנו סעיף ו:
חצרים: זיזין. קורות יוצאין מן הכתלים: גזוזטראות. אולדליו"ר בלע"ז
האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי וא"ת דהיכי אלים ר' יהודה לבטל
קעב ב מיי' פ"א מהל'
ד) [חגיגה כו. זבחים צו.],
ה) סוטה מה:, ו) יומא
על פני העלייה מבחוץ: כבשונות.
תקנת עזרא וי"ל דדלמא סבר דלא
מקואות הלכה א
יב. [מגילה כו.], ז) סוטה
סמג עשין רמח:
משרפות סיד לקדירות: גינת ורדין.
תיקן עזרא דבר זה אי נמי התנה
ואתא איהו תיקן חפיפה: ושיהו רוכלין
א) א
קעג ג מיי' פ"ד מהלכות
מט: מנחות סד:, ח) לעז
שכל מי שרוצה לבטל יבטל דבכי
כך שמה והיא היתה צריכה לקטורת
מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים כדי
קריאת שמע הלכה ח
להן בחכמת יוונית. רש"ל,
ט) [מנחות סד:], י) עיין
טוש"ע א"ח סי' פח:
האי גוונא מותר כדאמר בריש מועד
והיינו כיפת הירדן (כריתות דף ו.)
שלא יתגנו על בעליהם: ותיקן טבילה
קעד ד מיי' פ"ז מהל'
הטעם בזוהר נשא, כ) ס"א
קטן (דף ג:) אי נמי לא פשט איסורו
על שם שדרך הורד לגדל על שפת
וצוח, ל) [ד"ה כרבי],
בית הבחירה הלכה
לבעלי קריין ב דאורייתא הוא דכתיב 1 ואיש
הירדן: אין מלינין בה את המת.
ברוב ישראל כדאמרינן גבי שמן בפ'
מ) [ד"ה אמר], נ) [ד"ה
יד סמג עשין קסד:
כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ את בשרו
❖
קעה ה מיי' שם ופי"ב
ב)
ארור],
אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ואע"ג
מת בה אדם באותו היום קוברים
מהל' שמיטה ויובל
במים דאורייתא הוא לתרומה וקדשים אתא
אותו מיד: עריך. משמע שאתה יודע
דמשמע התם דאי דניאל גזר עליו
הלכה יב:
הוא תיקן אפילו לדברי תורה: עשרה
למי מיוחדת היא: אהל הטומאה.
קעו ו מיי' פ"ז מהלכות
לא היה ר' יהודה נשיאה יכול לבטלו
ג)
ג
תורה אור השלם
בית הבחירה הלכה
דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט
אע"פ שלא פשט היינו במילתא
שמא יהא כזית מן המת מוטל בארץ
ד
ה
1. וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ
יד ופ"ט מהל' רוצח הלכה
דכתיב בקרא אבל תקנת עזרא לא
והגזוזטראות מאהילות עליו ועל
בה ו ואינה מביאה עגלה ערופה ז ואינה נעשית
ד:
שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם
קעז ז מיי' פ"ז מהלכות
כתיב בקרא והא דדריש במי שמתו
אנשים הרבה ונמצאת מרבה את
אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד
עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים ואין
ח
ט
בית הבחירה הלכה
הָעָרֶב: ויקרא טו טז
הטומאה: משום שרצים. דרכן
(ברכות דף כא:) מדכתיב והודעת
מוציאין בה זיזין וגזוזטראות ואין עושין בה
2. וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד
יד ופ"ד מהלכות ע"ז
י
לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת
ליגדל באשפה ומרבים טומאה לפי
הלכה ד:
מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה
אשפתות ד) כ ואין עושין בה כבשונות ל ואין
קעח ח מיי' פ"ז מהל'
מה להלן בעלי קריין אסורין כו'
שמתים שם ומטמאים הקדשים
וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר
עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות וורדין
בית הבחירה הלכה
אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת
שבירושלים: קוטרא. עשן שמשחיר
אסמכתא היא דהא עזרא תיקן והא
יד ופי"ד מהלכות טומאת
לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא
שהיו מימות נביאים הראשונים מ ואין מגדלים
את החומה וגנאי הוא: סרחון.
צרעת הלכה יא: דאמר במי שמתו (שם דף יח:)
יֵצֵא בַּיֹּבֵל: ויקרא כה ל
קעט ט י כ ל מ נ מיי'
בה תרנגולין ואין מלינין בה את המת אין
3. כִּי יִמָּצֵא חָלָל
גבי בניהו דתבר גזיזא דברדא ונחת
עשבים רעים הגדילים שם וזורקין
נ
פ"ז מהלכות בית
בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
וטבל לא לדברי תורה דאכתי עזרא
בחוץ ועוד דרך גנות לזבלן ויש
הבית חלוט בה דכתיב וקם הבית אשר לו
2
הבחירה הלכה יד:
נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל
סרחון: משום קדשים. שתרנגולין
לא הוה אלא לאכול חולין בטהרה:
קפ ס מיי' פ"ה מהלכות
חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו וקסבר
בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי
ואינה מביאה עגלה ערופה.
נזקי ממון הלכה ט
מנקרין באשפה ומביאים בשר שרצים
דברים כא א
הִכָּהוּ:
לא נתחלקה ירושלים לשבטים ואינה מביאה
ה)
4. כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת
טוש"ע ח"מ סי' תט סעי'
וא"ת מאי אריא משום
בפיהם ומטמאין את הקדשים:
❖
ב:
עגלה ערופה דכתיב 3 כי ימצא חלל באדמה
עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
גמרא. מסורת היא בידינו ואין טעם
דלא נתחלקה תיפוק ליה משום דאית
לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר:
אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה וירושלים
דברים יג יג
לן למיזל בתר רובא דעלמא כדאמר
י) לדבר: הורקנוס ואריסטובלוס
5. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ
לא נתחלקה לשבטים ואינה נעשית עיר
מוסף רש"י
בלא יחפור (ב"ב דף כג:) ואע"ג
אחים היו ומריבין על דבר המלוכה:
כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם
הנדחת דכתיב עריך וירושלים לא נתחלקה
היו משלשין.
דאמר התם דביושבת בין ההרים
אותם שבפנים מורידין
לא נתחלקה ירושלים
4
לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת
לשבטים. ומאן קא
לשבטים ואינה מטמאה בנגעים דכתיב
לא אזלינן בתר רובא וירושלים הרים
מעל החומה דינרין מתרומת הלשכה
בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
ו)
❖
מקני ליה (ערכין לב:)
.
ויקרא יד לד
סביב לה מכל מקום היו ישראל
בקופה לאותן שבחוץ לקנות תמידין:
5 ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם
נותן לך לרשתה. ואין
נעץ צפרניו. תקע כ) שכן דרך חזיר
נכנסין ויוצאין לה לעלות לרגל
ירושלים ירושה, דקסבר
וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואין מוציאין
לא נתחלקה לשבטים (יומא
כשגוררין אותו: ועל אותה שעה שנינו.
ובשאר ימות השנה נמי לשלם נדרים
גליון הש"ס
בה זיזין וגזוזטראות מפני אהל הטומאה
ואינה מטמאה
כג:).
ונדבות וגם אומות העולם היו באין
במנחות (דף סד:) מעשה שבא
גמ' הורקנוס מבפנים.
בנגעים דכתיב כו'
ומשום דלא ליתזקו עולי רגלים ואין עושין
לה לסחורה שקרויה רוכלת עמים
העומר שהיה רגיל לבא מן הקרוב
אחוזתכם. שאין אחוזה
במנחות דף סד ע"ב
בה אשפתות משום שקצים ואין עושין בה
להם, קסבר לא נתחלקה
ובסוטה דף מט ע"ב איתא
וי"ל דמ"מ היו שם מקומות שלא היו
לירושלים אותה שעה בא מגנות
לשבט יהודה ובנימין, אלא
בהיפך הורקנוס מבחוץ
כבשונות משום קוטרא ואין עושין בה גנות
מצויים כי אם יושבי ירושלים לבדם
צריפין רחוק מירושלים לפי שהחריבו
❖
כל השבטים שוין בה
ואריסטובלוס מבפנים:
ופרדסין משום סירחא ואין מגדלין בה
אי נמי בימי חזקיה שכל ישראל היו
בני המצור את תבואות השדה:
(יומא יב. וכעי"ז מגילה
כו.). בית חשמונאי. שני
מבקעת עין סוכר. שם מקום:
בירושלים ולא היו באין לסחורה:
תרנגולין משום קדשים ואין מלינין בה את
אחים שהיו מתקוטטים
ואין מטמא בנגעים דכתיב
לעזי רש"י
לשון
המת גמרא: אין מגדלין חזירים בכל מקום
על המלוכה, הורקנוס
ואריסטובלוס (סוטה מט:).
אולדליו"ר [אלידוי"ר].
אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה
תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה היה $ הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס
❖
ז)
ואריסטובלוס מבחוץ.
גזוזטרה, מרפסת.
לשבטים. אין לפרש שנתחלקה אלא
צר על ירושלים והביא עמו
מבחוץ ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין והיו מעלין להם תמידים
שנתנו דושנה של יריחו תחתיה ולפיכך
חיל רומיים (שם, לגירסת:
היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית אמר להם כל זמן שעוסקין
ח)
הורקנוס מבחוץ). היה
אין מטמא דבפ"ק דיומא (דף יב.)
רבינו חננאל
שם זקן אחד. מבפנים
בעבודה אין נמסרים בידכם למחר שילשלו דינרין בקופה והעלו להם
משמע דלמ"ד לא נתחלקה לא
. שהיה מכיר
אתא הוא תקין חפיפה.
(שם)
חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל
נתחלקה ממש וא"ת מנליה דלא
בחכמת יוונית. רמיזות
ושיהו רוכלין מחזרין
(מנחות סד:) לשון חכמה
בעיירות, משום תכשיטי
ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה באותה שעה אמרו ארור
נתחלקה ממש דלמא סבר נתחלקה
ס
שמדברים בו בני פלטין
נשים. ומדאוריתא בעלי
אלא שנתנו דושנה של יריחו תחתיה
האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית ועל
ואין שאר העם מכירים
קריין אסורין בתרומה
כמו לר' יהודה דאמר נתחלקה ומטמא
בו (סוטה מט:). אמר
ובקדשים ומותרין בדברי
אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגנות הצריפין ושתי הלחם
ט)
להם. לאותן שבחוץ (שם).
תורה. אתא איהו תיקן
ובית המקדש עצמו אין מטמא אע"ג
מבקעת עין סוכר: וחכמת יוונית מי אסירא והתניא אמר רבי בארץ ישראל
ונזדעזעה ארץ ישראל.
טבילה לבעלי קריין אפילו
דנתחלק אלא משום שנתנו דושנה
מחמת המלך שבערה
לדברי תורה. והאידנא נהוג
לשון עלמא כר' יהודה בן בתירה
על חילול שמו (שם).
של יריחו תחתיו כדאמר התם וי"ל
מעשה שבא עומר כו'.
בדברי תורה כדגרסינן
דבית המקדש סברא הוא אע"ג דנתחלק דחזרו וקנו אותו כדי שיהא לכל ישראל חלק בו אבל ירושלים אם מתחילה נתחלקה למה היו חוזרין
שאותן החיילות החריבו כל
מעשה בתלמיד אחד
לא
וקונין אותה: יגדל אדם חזירין. וא"ת ת"ל דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים כדתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ג) אין עושין סחורה
סביבות ירושלים (מנחות
שאירע בו קרי והיה מגמגם
סד:) שאותה שנה החריבו
בנבילות וטריפות ובפ' כל שעה (פסחים דף כג. ושם ) נמי אומר ציידי חיה ועוף שנזדמנו להם מינים טמאים דוקא נזדמנו אבל לכתחילה
וקורא למעלה מר' יהודה
מ)
החיילות את הזרעים
בן בתירה אמ' לו פתח פיך
לא כדדריש התם יהיו בהוייתן יהא ובת"כ נמי דרשינן שקץ הוא לכם שלא לעשות סחורה בהן ותירץ ר"ת דהיינו דוקא בדבר העומד
שבסביבות מדינת ירושלים
ויאירו דבריך שאין דברי
לאכילה אבל אם מגדלן למשוח עורות בשומנן או למוכרן לישראל שימשח בהן שרי וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה ובירושלמי
והוצרך להביא אותה
תורה מקבלין טומא' שנ'
נמי מפרש בהאי פירקא דסוסים וחמורים שרי לעשות בהן סחורה משום דסתמן למלאכה: ואסור לאדם שילמד בנו חכמת יוונית. וא"ת
שנה את העומר מגגות
הלא כה דברי כאש נאם יי"י
צריפים, ובשאר השנים
וגו', וכר' יאשיה בכלאים
והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאמרינן בפרק בתרא דסוטה (דף מט.) וטיטוס היה בשעת חורבן כדאמרינן בהניזקין (גיטין דף נו:)
מצות העומר להביא מן
דתניא ר' יאשיה אומ'
ומלכות בית חשמונאי קדמי טובא כדאמרינן בפ"ק דע"ז (דף ט.) וי"ל דמעיקרא גזרו ולא קבלו מינייהו א"נ אי הוה בעי למיקם בארור
הקרוב לירושלים כדכתיב
לעולם אינו חייב עד שיזרע
לא היה מיקרי עבריין אבל לבסוף איכא גזירה דרבנן ונראה דלא יגדל דמתני' היא היתה גזירה דפולמוס של טיטוס: ועל אותה שעה
כרמל תקריב, שיהא הזרע
חטה ושעורה וחרצן
לח והכר מלא ממנו
שלשתן בבת אחת
שנינו מעשה שבא. (כולה) משנה היא במנחות בפ' ר' ישמעאל (דף סד: ושםנ)) וא"ת והא בימי מרדכי הוה המעשה כדאמר התם בגמ' דאתא
וכשהוא בא מרחוק מתייבש
במפולת יד, שכך הוא
חרשא אותיב ידיה אגנה כו' אמר להן מרדכי ותימה גדולה היא אם חיה מרדכי כל כך דבית חשמונאי לא היה כי אם ר"ס שנים קודם החורבן
ומתמעך ואין כר השבלת
מפורש בפרק אתו ואת
מלא מן
הגרעין (סוטה
בנו. נוהג בארץ, וכר'
כדאמר בפ"ק דע"ז (דף ט.) ונראה לר"י דכל אותן שהיו בקיאים ברמזים ובלשונות היו נקראים על שם מרדכי לפי שהוא היה ראש וחכם
מט:).
אלעאי בראשית הגז,
להכיר ואותו מעשה דג' נשים דמייתי התם נראה שהיה מרדכי ממש דקאמר והיינו דתנן (שקלים פרק ה' משנה א') פתחיה על הקנין:
דתניא ר' אלעאי אומ' אין
לשון
ראשית הגז נוהג אלא
בארץ. עשרה דברים
נאמרו בירושלם. אין בית חלוט בה, ואינה חייבת בעגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואין מטמא' בנגעין, קא סבר ירושלם לא נתחלקה לשבטים. ואין מוציאין בה זיזין וגזוזטראות משום אהל טומאה, אינמי דלא
ליתזקו עולי רגלים. ואין עושין בה אשפתות, מפני שמגדלין בה שרצים. ולא כבשונות, משום קוטרא. ואין עושין בה גנות ופרדיסין, משום סריחת הזבלים, חוץ מגינת ורידין שהיתה מימות הנביאים הראשונים. ואין מגדלין
בה תרנגולין בירושלם, משום ביזיון דקדשים, שהתרנגולין עשויין לאכל ולנקר באשפתות השרצים ולטרפם בפיהם ולנקר באכלין ושמא יהלכו בהן על הקדשים. וגרסינן בתלמוד ארץ ישראל תני אין מגדלין תרנגולין
בירושלם מפני הקדשים, ולא כהנים בארץ ישר' מפני הטהרות. אין מלינין בה מת. תנינן באבות דר' נתן אין מעבירין עצמות אדם בירושלם, ואין נותנין בה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה בית הקברות חוץ מקברי בית
דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו בירושלם מימות הנביאים הראשונים. ר' נתן אומ' אף אין בה משום בן סורר ומורה. ושנינו עוד אין ממזר ניכנס בירושלם. אין מגדלין חזירין בכל מקום. ת"ר כשצרו מלכי בית חשמנאי היו
הורקנוס מבפנים ואריסטובולוס מבחוץ וכול'. באותה שעה אמ' ארור אדם מגדל חזירים וארור אדם שלמד את בנו חכמה יוונית, ועל אותה מעשה שבא העומד מגנת צריפין וכל'. זה המעשה כולו מפורש באר היטב
במנחות פרק ר' ישמעאל. תניא ר' אליעזר הגדול אומר המגדל כלבים כמגדל חזירים. ואוקימנה, למיקם ליה בארור.