פג:
החובל
פרק שמיני
בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
החובל. מכה בהמה ישלמנה וסמיך ליה ואיש כי יתן. נראה
החובל. וכמה הוא יפה. שהרי הזיקו והפסידו ממון
זה שאם
א א מיי' פ"א מהל' חובל
א) [כתובות מ.], ב) שם
במסמר.
לר"י דל"ג וסמיך ליה דהא מכח סמוכים לא דריש
היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי:
לה., ג) [מכות ד: יג:
ומזיק הלכה א סמג
כתובו' לב: לז.], ד) אי בעית
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
כאב המכה: כיוצא בזה. לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאיבו:
אלא מכח ג"ש כדאמר לקמן אנן הכאה הכאה קאמרינן ואמר נמי
סיב דמי עינא ואי בעית
תכ סעיף ג:
צמחין. מלנ"ט: שבת. כל ימי
לקמן וכי מאחר דכתיב לא תקחו כופר לנפש רוצח האי מכה מכה
החולי רואים אותו כאילו הוא שומר
ב ב מיי' שם הל"ב טוש"ע
עויר עינא לישנא אחרינא אי
בעי כו'. רש"ל, ה) [לקמן
למה לי משמע דג"ש היא ולא סמוכים
קישואין ונותן שכירתו של כל יום
שם סעיף טו:
ג ג מיי' שם פ"ב הלכה ג
החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה
פד. כתובות לג. סנהדרין
ועוד כי פריך בסמוך מאי חזית דילפת
שהרי אין ראוי למלאכה כבידה אפילו
א
כח.], ו) [שמות כא],
סמג שם טוש"ע שם
ממכה בהמה נילף ממכה אדם ומאי
בלא חולי שהרי נקטעה ידו ורגלו
ז) [דברים כה], ח) [רש"ל
דברים בנזק בצער
בריפוי בשבת
סעיף ט:
ב
ד ד מיי' שם הלכה י
מ"ז], ט) [דיבור זה צ"ל
והוא כבר נתן לו דמיהן: הכל לפי
קושיא והלא מכח סמוכים הוא בא
ובושת: בנזק כיצד סימא את עינו קטע את
אחר ד"ה מאי], י) [ד"ה
טוש"ע שם סעיף טז:
המבייש. אדם קל שבייש בושתו
ומכה אדם אין סמוך לאיש כי יתן
❖
ה ה ו ז מיי' שם הלכה
עליו],
ידו שיבר את רגלו רואין אותו כאילו הוא
מרובה: והמתבייש. אדם חשוב
מום וא"ת וכיון דמג"ש קא יליף למה
יד והלכה יט טוש"ע
עבד נמכר בשוק ושמין כמה היה יפה וכמה
שם סעיף יט:
הוצרך לאתויי קרא דמכה נפש
שנתבייש בושתו מרובה. וכולהו חמשה
ו ח מיי' שם הלכה יא
הוא יפה: צער ג כואו (או) בשפוד או במסמר
תורה אור השלם
בהמה ישלמנה ושביק קרא דמכה
דברים מקרא נפקי נזק דכתיב ו) עין
טוש"ע שם סעיף יז:
ואפילו על ציפורנו מקום שאינו עושה חבורה
ז ט מיי' שם פ"ג הלכה א
בהמה דמייתי לעיל וי"ל דמכה בהמה
תחת עין צער פצע תחת פצע דהכי
1. עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת
טוש"ע שם סעיף כד:
אומדין כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול
איצטריך לתנא דבי חזקיה ומאן דלית
דרשינן בגמ' ריפוי ושבת רק שבתו
שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת
ד
ח י מיי' פ"א מהלכות
שמות כא כד
רָגֶל:
ליה דריש בריש הנחנקין (סנהדרין
יתן ורפא ירפא בושת דכתיבז) וקצותה
להיות מצטער כך: ריפוי הכהו חייב לרפאותו
2. וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
ה
חובל הלכה ג ד ה:
את כפה ממון: גמ' מכה אדם
ט כ מיי' פ"א מהלכות
דף פד:) מה מכה בהמה לרפואה
וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת:
(א) עלה בו צמחים אם מחמת המכה
ו
רוצח הלכה ד סמג
ויקרא כד כא
ומכה בהמה. לקמן מפרש לקראי הי
פטור כו' א"נ כיון דהדר ליה ממכה
❖
חייב שלא מחמת המכה פטור חייתה
3. וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ
לאוין קסא:
ז
מכה קאמר: ואם נפשך לומר. ואם
אדם דהוי בקטלא הדר ביה לגמרי
רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע
ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו חייתה
ונקט האי קרא דמכה נפש בהמה
יש לך להשיב ולהקשות כלום על
לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת:
כל צורכה אינו חייב לרפאותו: שבת רואין
במדבר לה לא
ח
דסמיך לאיש כי יתן מום ולפי זה מצי
טעם זה צא ולמד ממדרש אחר:
מוסף רש"י
4. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה
אותו כאילו הוא שומר קישואין שכבר נתן
הרי הוא אומר כו'. ולקמן בעי מאי
למגרס וסמיך ליה דמשום דסמיך ליה
הכל לפי המבייש. אדם
יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת
לו דמי ידו ודמי רגלו: בושת הכל לפי
הוי ליה לאקשויי: שאין חוזרין. לאחר
נקט האי קרא ולא משום סמוכים:
בינוני המבייש בושתו קשה
ויקרא כד יח
נָפֶשׁ:
א) ט
המבייש והמתבייש: גמ' אמאי עין תחת
5. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם
מאדם זולל ומאדם חשוב,
אף
שנקטעו: בקטלא כתיב. ותשלומין
הכאה האמורה באדם לתשלומין.
1
והמתבייש. לפי חשיבותו
בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן
אין שם: הכאה הכאה גמרינן. אע"ג
י"ס דגרסי בתר הכי והכתיב
❖
עין אמר רחמנא אימא עין ממש לא סלקא
בושתו (כתובות מ.).
יֵעָשֶׂה לּוֹ: ויקרא כד יט
6. וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ
איש כי יכה כל נפש אדם מות יומת
דקראי לא דמו גמרינן ג"ש כדתנא
דעתך דתניא יכול סימא את עינו מסמא
אָדָם מוֹת יוּמָת:
פירוש שימיתו אברו תחת אברו של
דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן
את עינו קטע את ידו מקטע את ידו שיבר
ויקרא כד יז
רבינו חננאל
ומכה אדם דקתני
חבירו ומשני יומת בממון וממאי
7. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת
(עירובין דף נא.)
את רגלו משבר את רגלו ת"ל מכה אדם
2
פרק שמיני:
הכא הכאה הוא דקאמר ומכי יתן מום
דבממון אימא מיתה ממש לא ס"ד
הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט
החובל בחבירו חייב
ומכה בהמה מה מכה בהמה לתשלומין
וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ
גמר דמום ע"י הכאה בא: והכתיב
חדא דהא איתקש למכה נפש בהמה
בחמשה דברים וכול'.
בְּמִסְפָּר: דברים כה ב
אף מכה אדם לתשלומין ואם נפשך לומר
איש כי יכה כל נפש אדם. ולקטלא
ועוד דכתיב התם כאשר יתן מום
8. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה
י
ואקשינן ואמאי והא עין
תחת עין כתיב, אימא
הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח
לא אתא קרא אלא לראשי אברים
באדם כן ינתן בו ש"מ ממון ואין
לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי
3
ממש. לא סלקא דעתא,
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
כדכתיב בתריה עין תחת עין וכתיב
נראה לר"י אותה גירסא כלל חדא
אשר הוא רשע למות לנפש רוצח אי אתה
❖
ויקרא כד כב
דתניא יכול סימא עין
יומת כלומר ינטל אברו וימות אותו
דאיש כי יכה כל נפש אדם מוקמינן
חבירו נסמא עינו וכול',
לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי
תלמ' לומ' מכה אדם
אבר: מאי אם נפשך לומר. מאי
בהנשרפין (סנהדרין דף עח.) בקטלא
אברים שאין חוזרין הי מכה אילימא מכה
ומכה בהמה, מה בהמה
ב)
2
הגהות הב"ח
הוה ליה לאקשויי: נילף ממכה אדם.
גבי פלוגתא דרבי יהודה בן בתירה
לתשלומין אף מכה אדם
בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת ההוא
(א) במשנה עלו בו
ורבנן גבי הכוהו י' בני אדם בי'
שנהרג ממש והכא נמי (כתיב) כי
(ג) ח)
לתשלומין. ויליף לה זה
בקטלא כתיב אלא מהכא מכה נפש בהמה
צמחים: (ב) גמ' לאו מכה
התנא מואיש כי יתן מום
4
יתן מום מום ממש: אמרי דנין
מקלות ועוד דלממון לא אצטריך ועוד
הוא אנן הכאה הכאה:
בעמיתו, ואי אפשר לתת
ישלמנה נפש תחת נפש וסמיך ליה 5 ואיש
ניזקין כו'. כלומר משום האי פירכא
מאי פריך מעיקרא והכתיב איש כי
(ג) רש"י ד"ה ניליף וכו'
מום באדם אלא בהכאה
כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו
והכא נמי כי כתיב כי
יכה כל נפש אדם מי אלים מקרא
לא הוה מדחיק תנא למילף מלא
ואף על גב דלא כתיב מכה
❖
יתן:
בהדיא, הנותן מום
דעין תחת עין דמוקמינן ליה בממון
תקחו הא מצי לשנויי הכי דנין ניזקין
האי לאו מכה הוא (ב) הכאה הכאה קאמרינן
בעמיתו מכה הוא.
מניזקין כו': ואכתי מבעי ליה לא
בג"ש דהכאה הכאה ועוד מכיון
מה הכאה האמורה בבהמה לתשלומין אף
ואקשינן ולילף ממכה
תשקול ממונא ותפטריה. מקטלא
דליכא תשלומין, ודחינן,
דכתיב כאשר יתן מום באדם כן ינתן
לעזי רש"י
הכאה האמורה באדם לתשלומין והא כתיב
מכה אדם קטלא הוא ואין
בו למה לי הך ג"ש דהכאה הכאה
ולגופיה אצטריך ולא למעוטי אחריני:
6 ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת בממון
דנין נזיקין ממיתה.
מלנ"ט. פצעים.
לנפש רוצח. דלא אצטריך אתי
אדרבה, דנין אדם מאדם. ע"כ נראה דל"ג ליה כלל:
ט) מכדי רשעתו נפקא. פירושו
ממאי דבממון אימא במיתה ממש לא סלקא
הינו דקאמ' תנא אם נפשך
למעוטי ראשי אברים שאינן נפש:
לומ' אדרבה דנין אדם
דעתך חדא דהא איתקש למכה בהמה
בסוף פ"ב (דף כו.י)):
קטן
מאדם עדיף הכי הוא אומ'
מאי חזית דילפת ממכה בהמה
ישלמנה ועוד כתיב בתריה כאשר יתן מום
ולא תקחו כפר לנפש
רוצח, לנפש רוצח אינך
נילף ממכה אדם. אע"ג
באדם כן ינתן בו ושמע מינה ממון ומאי אם נפשך לומר תו קא קשיא לתנא
לוקח כופר אבל אתה
דלהא לא איצטריך דממילא הוה
מאי חזית דילפת ממכה בהמה לילף ממכה אדם אמרי דנין ניזקין מניזקין
לוקח כופר לראשי איברים
אמרינן עין תחת עין ממש מ"מ
שאינן חוזרין ואף על פי
ואין דנין ניזקין ממיתה אדרבה דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה
שהן חשובין כמיתה.
איצטריך דלא נילף ממכה בהמה:
היינו דקתני אם נפשך לומר הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח
ומהאי קרא הוה אמינא או
מכה
מכה למ"ל. וא"ת דרבא
בעי עיניה עוריה או בעי
אשר הוא רשע למות כי מות יומת לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר
דריש מיניה בפרק אלו
ניתיב, וניפרקיה. להכי
אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין והאי לא תקחו כופר
איצטריך מכה מכה
נערות (כתובות דף לה.) בפירוש
לתשלומין. הא דתני א"ר
לנפש רוצח למעוטי ראשי אברים הוא דאתא האי מבעי ליה דאמר
ריבתה תורה חייבי מלקיות כחייבי
דוסתאי בן יהודה עין תחת
רחמנא לא תעביד ביה תרתי לא תשקול מיניה ממון ותקטליה האי מכדי
מיתות לתשלומין מג"ש דמכה מכה
עין ממון וכול', דחינן לה
7
לא שנא עין גדולה לא
וי"ל דרבא לטעמיה דדריש לקמן עין
רשעתו נפקא רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות
ג)
שנא עין קטנה, נהורא
תחת עין ממון מקרא אחרינא:
ואכתי מבעי ליה דקאמר רחמנא כ לא תשקול ממון ותפטריה א"כ לכתוב
שקיל מיניה, נהורא נשקול
מיניה.
רב
רחמנא לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות לנפש רוצח למה לי ש"מ
לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין וכי מאחר דכתיב לא תקחו
כופר מכה מכה למה לי אמרי אי מהאי הוה אמינא ד) אי בעי עינו ניתיב ואי בעי דמי עינו ניתיב קמ"ל מבהמה
מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין: תניא ר' דוסתאי בן יהודה אומר עין תחת עין ממון אתה
אומר ממון או אינו אלא עין ממש אמרת הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה היאך אני קורא
ביה עין תחת עין וכי תימא כל כי האי שקיל מיניה ממונא התורה אמרה 8משפט אחד יהיה לכם ה) משפט השוה
לכולכם אמרי
מאי קושיא דלמא נהורא
שקיל מיניה
נהורא
אמר רחמנא נישקול מיניה דאי
לא תימא הכי
קטן