20/164

החובל פרק

שמיני בבא קמא

פד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

רב אשי אמר אתיא תחת תחת משור. ושאר אמוראי סברי דאותה

קטן שהרג. אדם ננס שהרג את הגדול: קיטע וקיטע היאך אני

י א מיי' פ"ב מהלכות

א) [לעיל נא. וש"נ],

קורא כו'. וכי תימא הכא נשקול ממונא התורה אמרה משפט שוה:

ג"ש לענין מיטב ח) ואין להוציא מג"ש עין תחת עין מפשטיה

ב) כתובות לח., ג) מכות

רוצח הלכה ט ופ"כ

דמשמע עין ממש אלא מדרשא אחריתא: אלא בדמזיק. דס"ל

כב:, ד) [ס"א דרבא וכן

מהל' עדות הלכה ז:

ופטרינן ליה. בולא כלום והוי משפט שוה או ליטול אבר ממש או

יא ב מיי' פט"ז מהלכות

הגיה יעב"ץ], ה) [לעיל כו:

לפטור לגמרי: מאי עבדינן ליה. הא

גברא קטילא הוא והוה ליה

לרבי אליעזר דהוי ככופר $ דמשלם דמי מזיק דרחמנא קרייה כופר

לקמן פה.], ו) גי' רש"ל

סנהדרין הלכה יב:

יב ג מיי' פ"ה מהלכות

רבא, ז) [ויקרא כד],

$ עדות שאי אתה יכול להזימה דהא

אבל אתה לוקח כופר כו' ותנאי

ט)

ח) [לעיל ה.], ט) עיין

סנהדרין הלכה י סמג

אי משתכחי עדים זוממים פטורים

קטן שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן דלעיל ס"ל דדוקא בכופר משלם דמי

❖

רש"א,

עשין צה טוח"מ סי' א:

דגברא קטילא בעו למקטל והלכך

מזיק משום פדיון נפשו:

יג ד מיי' שם הלכה יז

היכי קטלינן ליה התורה אמרה משפט

זילו שומו ליה ד' דברים. היה

סמג שם טוש"ע ח"מ

איהו נמי פטור והכי אמרינן באלו

אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם אלא

❖

סי' א סעיף ה:

הן הנשרפין (סנהדרין דף עח.): יד

תורה אור השלם

סבור דאדם הזיקו ואותו קטן

נשמה שקיל מיניה נשמה אמר רחמנא

ביד. גבי עד זומם כתיב ואשמועינן

כל כך גדול היה דמכלמי ליה ומכלם:

1. מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה

נשקול מיניה ה"נ נהורא שקיל מיניה נהורא

דאם העיד באיש פלוני שקיטע יד

קנסא

לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי

גליון הש"ס

אמר רחמנא נשקול מיניה: תניא אידך רבי

אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:

חבירו משלם ממון הניתן מיד ליד:

רש"י ד"ה מאי עבדינן

ויקרא כד כב

שמעון בן יוחי אומר עין תחת עין ממון אתה אומר ממון או אינו אלא עין

במקום נזק. ואע"פ שיש שם תשלומי

2. שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן

ליה וכו' עדות שאי אתה

יכול להזימה. ק"ל כיון

ממש (א) הרי שהיה סומא וסימא קיטע וקיטע חיגר וחיגר היאך אני מקיים בזה

הנזק משלם אף הצער ומקרא יתירא

תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן

דהוא עדות שא"א יכול

כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן

קדריש דהא כתיב כויה תחת כויה

עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם

להזימה לא מיקרי עדות

יִנָּתֶן בּוֹ: ויקרא כד כ

למה לי פצע תחת פצע. וכויה וחבורה

3. וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם

ואמרי שמא באמת לא הרג

אמרי ומאי קושיא דלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא

א"כ מאי פרכינן הא שפיר

מדריש לקמן [ע"ב]: ואיכא איניש דלא

בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן

אפשר ופטרינן ליה דאי לא תימא הכי טרפה שהרג את השלם מאי עבדינן

מתקיים משפט אחד אלא

יֵעָשֶׂה לּוֹ: ויקרא כד יט

מפנק כו' נפקא מינה. מפצע תחת

4. וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ

דפטרינן ליה דליכא עדות

ליה אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר א ופטרינן ליה

דהרג וצ"ע: תוד"ה אלא

פצע למיתב ליה היאך דביני ביני:

בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן

דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא כן ינתן בו ואין נתינה אלא ממון אלא

בדמזיק וכו' דמשלם דמי

יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל:

הייא. מהר. כמו אשור הייא במסכת

❖

מזיק. לעיל דף מ ע"א:

דברים יט כא

מעתה 2 כאשר יתן מום באדם הכי נמי דממון הוא אמרי דבי רבי ישמעאל

שבת (דף קיט.): אלא במזיק. עינו

5. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר

קרא יתירא דרשי מכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה

של מזיק שיימינן כמה הוא שוה לימכר

זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו

וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

עכשיו וכמה הוא יפה בלא עין

מוסף רש"י

לו כן ינתן בו למה לי ש"מ ממון כאשר יתן מום באדם למה לי איידי דבעי

א)

דברים יט יט

והיינו ממש דקאמר עינו של מזיק

6. עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת

אמדוהו ומת תחת ידו

מיכתב כן ינתן בו כתב נמי כאשר יתן מום באדם דבי רבי חייא תנא אמר

פטור. דשליח ב"ד הוא,

נישומה תחת עינו של ניזק: וחמור

שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת

קרא יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אלא מעתה רגל

ואמרן (מכות ח.) יצא

שמות כא כד

רָגֶל:

אין משלם אלא נזק. כדאמרינן

האב המכה את בנו ושליח

ז) ברגל נמי הכי הוא אמרי דבי רבי חייא קרא יתירא קא דרשי מכדי כתיב

וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה

בפ' ב' (דף כו.) איש בעמיתו ולא

ב"ד (מכות כב:). ליתן

נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ: שם כג

ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אי סלקא דעתך ממש יד ביד למה

צער במקום נזק. דאפילו

7. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע

שור בעמיתו: והא קמחייבת ליה

היכא דאיכא נזק משלם

לי ש"מ ממון רגל ברגל למה לי איידי דכתיב יד ביד כתב נמי רגל ברגל

תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת

לינוקא. אתה חב ומריע לו שמוחל

נמי צער, דלא תימא

חַבּוּרָה: שמות כא כה

אביי אומר אתיא מדתני דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה עין תחת עין נפש

אתה על חבלותיו דהא תשלומין של

8. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ

ב)

צער דכתבה רחמנא היינו

(ב)

בדליכא נזק, כגון כוואו

תחת נפש ולא נפש ועין תחת עין ואי סלקא דעתך ממש זימנין דמשכחת לה

תינוק הן ולא שלך כדתניא לקמן

בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה

בשפוד על צפרנו דלא

הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן

(דף פז:) קטנים יעשה להם סגולה:

עין ונפש תחת עין דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה ומאי קושיא דלמא

אפחתיה מכספיה (לעיל

וְרַפֹּא יְרַפֵּא:

דאלס. לעס וכסס: כל הנישום

כו:) שאע"פ שנותן לו דמי

שמות כא יט

מימד אמדינן ליה אי מצי מקבל עבדינן ואי לא מצי מקבל לא עבדינן ואי

9. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח

ידו אין פוטרים אותו מן

כעבד. הואיל ודבר שאין קצוב הוא

אמדינן דמצי מקבל ועבדינן ביה ונפק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן גבי

הצער לומר הואיל וקנה ידו

הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא

אין גובין אותו בבבל. וטעמא מפרש

יש עליו לחתכה בכל מה

יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם

מלקות ג)ב אמדוהו ומת תחת ידו פטור רב זביד משמיה ד)דרבה אמר אמר קרא

לקמן: דאי תפס. הכי אמר להו

שירצה, אלא אומרים יש לו

יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר

פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דלהאי

לחתכה בסם שאינו מצטער

ה)

וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:

שומו ליה והיום או למחר אם יתפס

כל כך וזה חתכה בברזל

שמות כא לו

הוי ליה צערא להאי נמי אית ליה צערא ומאי קושיא דלמא איכא איניש

משלו יעכבנו: נזקי שור בשור. נזקי

❖

01. וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה

וציערו (שמות כא כה).

דמפנק אית ליה צערא טפי ואיכא איניש דלא מפנק לית ליה צערא למאי

שור שבאו לו על ידי השור: נזקי

וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:

שמות כא כג

שור באדם. נזקין שבאו לשור על

נפקא מינה למתבי ליה היאך דביני ביני רב פפא משמיה דרבא אמר אמר

11. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב

רבינו חננאל (המשך)

ידי אדם: נזקי אדם בשור. אדם שהוזק

קרא ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי

עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ

לה מפצע תחת פצע ליתן

על ידי שור דבעי למשיימיה כעבדא:

חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה

דהאי בעי אסייא האי נמי בעי אסייא מאי קושיא דלמא איכא דסליק בשריה

צער במקום נזק. ודחו לה

לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ

אלהים

הייא ואיכא דלא סליק בשריה הייא למאי נפקא מינה למיתב ליה היאך

הכי, כגון שהחובל גבור

לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל

❖

דברים כב כט

ואינו חושש בזו החבלה

יָמָיו:

דביני ביני רב אשי אמר אתיא תחת תחת משור כתיב הכא עין תחת עין וכתיב התם שלם ישלם שור

עלי' כל כך והנחבל

יש לו צער גדול מזו

תחת השור מה להלן ממון אף כאן ממון מאי חזית דילפת תחת תחת משור נילף תחת תחת מאדם דכתיב

החבלה, שצריך להוציא

הגהות הב"ח

ונתת נפש תחת נפש מה להלן ממש אף כאן ממש אמרי דנין נזקין מנזקין ואין דנין נזקין ממיתה אדרבה

מן החובל מה שהוא ביני

(א) גמ' עין ממש אמרת

ביני ולתתו לנחבל, וזה

דנין אדם מאדם ואין דנין אדם מבהמה אלא אמר רב אשי 11 מתחת אשר ענה יליף ליה אדם מאדם ונזיקין

הרי שהיה סומא: (ב) שם

הוא צער במקום נזק. וכך

❖

מנזיקין תניא ר"א אומר עין תחת עין ממש ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי אמר רבה

אביי אמר אתיא:

לדברי ר' פפא שהחובל

ו)

עשו לו כאשר עשה,

לומר שאין שמין אותו כעבד א"ל אביי אלא כמאן כבן חורין בן חורין מי אית ליה דמי אלא אמר רב אשי לומר

הוציא עינו כאשר הוציאו

שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק: ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר

ועלתה ארוכתו ונתרפא

רבינו חננאל

מהרה. וזה פירוש סליק

להו זילו שומו ליה ארבעה דברים אמר ליה רבא והא אנן חמשה תנן א"ל לבר מנזק קאמינא אמר ליה אביי והא

בישריה הייא. והנחבל

הא דתניא ר' שמע' בן

חמור הוא וחמור אינו משלם אלא נזק אמר להו זילו שומו ליה נזקיה והא כעבדא בעי למשיימיה אמר להו זילו

לא עלתה עדיין ארוכתו,

יוחאי אומ' הרי שהיה

שחייב החובל לתת לו

סומא וסימא קיטע וקטע

שיימוהו כעבדא אמר להו אבוה דינוקא לא בעינא דזילא ביה מילתא אמרו ליה והא קא מחייבת ליה לינוקא

עד שיתרפא. רב אשי אמ'

וכול', ודחינן לה, היכא

אמר להו לכי גדיל מפייסנא ליה מדידי: ההוא תורא דאלס ידיה דינוקא אתא לקמיה דרבא אמר להו זילו שיימוהו

אתיא תחת תחת וכול'.

דאיפשר איפשר היכא

דלא איפשר לא איפשר

ואסיקנא, אתיא תחת תחת

כעבדא אמרו ליה והא מר הוא דאמר כל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל אמר להו לא צריכא דאי תפס

ופטרינן ליה. הא דתנן

מתחת אשר ענה דהוא

דבי ר' ישמע' אמ' קרא

רבא לטעמיה דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור אין

ממון והוא אדם מאדם.

תניא ר' אליעזר אומ' עין

כן ינתן בו בחובל ואין

גובין אותו בבבל מ"ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דלא אלהים בעינן וליכא נזקי שור בשור ושור באדם נמי

תחת עין ממש. ר' אליעזר

נתינה דכת' בכל מקום

אלא ממון, כדכת' ונתן

חולק עליהם כולם. ופירק

אלהים

לאבי הנערה חמשים כסף.

רב אשי לאוקומי פירוקיה

דרבא ואמ' טעמ' דר' אליעזר שאין שמין שומת העין כעבד הנמכר בניזק אלא במזיק. ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא, ודן

ודחינן, או הכי האי דכתב ואיש כי יתן מום בעמיתו, האי נתינת ממון היא נתינת מום היא, והיא החבלה. ואמר',

דבי ר' ישמעאל קרא יתירא קא דרשי, כן ינתן בו מופנה הוא, לא אתא אלא לאשמועינן נתינת ממון הוא. דבי ר'

רב יהודה לשום אותו כעבד ולשלם בעל החמור הנזק. לית הילכתא כותיה אלא אי תפס, אבל אפוקי לא מפקינן מיניה,

תנא, יד ביד דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו ממון. ואוקימנה דר' (אמי) [נמי] קרא יתירא דריש. אביי יליף לה מתנא

דקימא לן כרבא דאמ' כל הנישום אין גובין אותו בבבל. ואף על פי שאין גובין, (או) [דאי] תפש הניזק ממון המזיק

לא מפקינן מיניה אלא שימינן ליה ומחלטינן ליה. רבא לטעמיה דאמר ניזקי שור בשור [ונזקי שור באדם], כגון שהזיק

דבי חזקיה, עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין. ודחו לה הכי, או אמדוה דיכול לקבל לעוורי עיניה ולא לימות,

לא חיישינן לה (דהנתן) [דהתנן] גבי מלקות אמדוהו ומת תחת ידו פטור. רב זביד

ובהדי דעוורין ליה מית

יליף

האדם את השור, כגון אלו גובין בבבל בלבד. ואף על גב דבענן א'ים וליכא, פיר' דיין דמיתקרי א'ים, בחוצה לארץ ליכא,