פו:
החובל
פרק שמיני בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ערום בר בושת
הוא. פי' בקונטרס כיון דאין מקפיד להלוך
דמיכלמו ליה ומיכלם. כשמזכירין לו בושת ומכלימין אותו בה
מא א מיי' פ"א מהל'
א) לעיל כז., ב) שנאמר
מצטער: ערום בר בושת הוא. בתמיה. כיון דאין מקפיד לילך
ערום בפני
בני אדם מי הוי כלל בר בושת וק' לפירושו
חובל ומזיק הלכה יא
ושלחה ידה והחזיקה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
במבושיו אינו חייב על
ערום בפני בני אדם מי הוי בר בושת: בית המרחץ. בני אדם
מ"ש דפריך אברייתא הוה ליה למפרך אמתניתין דקתני המבייש את
הבושת. רש"ל, ג) סנהדרין
סימן תכ סעיף לו וסימן
עומדים ערומים ואין להם בושת: ביישו ישן. בייש אדם ישן: ומת.
תכא סעיף א: הערום חייב ונראה לפרש דאמתניתין
לא פריך דפשיטא דערום
פה., ד) אין זה מבריית'
מב ב ג ד מיי' שם פ"ג
בר בושת הוא אם רוקק בו או סטרו
מתוך שנתו ולא הכיר בבשתו שעשה
אלא רב פפא הוא דמפ'
מתני' המבייש את
הלכה ג ד ה סמג שם
הכי. העתק מחילופי
לו זה מהו: כיסופא. חפיית פנים:
אבל לשון הברייתא משמע ליה
דמיכלמו ליה ומיכלם:
גרסאות, ה) מכות ט:
טוש"ע ח"מ סימן תכ
זילותא. שמזלזל בו בפני רבים ואף
ביישו ערום שמביישו במה שמגלהו
נדרים פז:, ו) [יומא מג.
הערום המבייש את הסומא והמבייש את
סעיף לד:
מג ה מיי' שם הלכה ג
וש"נ], ז) ס"א אלמא,
על פי שאינו שם על לבו: והתניא.
ומערימו ועוד דקתני אין דומה
הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג
א)
א
ח) [ד"ה והאמר], ט) [ד"ה
טוש"ע שם סעי' לה:
בניחותא: דלא כרבי יהודה. דאמר
ביישו ערום לביישו לבוש ואם רוקק
מד ו ז מיי' שם הלכה ד
א"ל], י) [ד"ה דאמר],
והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת (א)
בו או סוטרו כך מתבייש כשהוא
סומא אין לו בושת אם בייש חבירו
כ) [וע' היטב תוספות יומא
טוש"ע שם סעיף לז:
עד שיהא מתכוין: גמ' ת"ר ביישו ערום
מה ח מיי' פ"ו מהל'
ב)
יט: ד"ה מי ותוספו' ב"מ
ערום כמו כשהוא לבוש ולכך פריך
פטור ומתניתין קתני ישן שבייש פטור
❖
יז: ד"ה מן], ל) [גם
רוצח הלכה יד:
חייב ב ואינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש
ערום בר בושת הוא אם הוא ערום
ובסומא לא תנא הכי ז) הלכך סומא
במנחות ט: ד"ה אין הניחו
ביישו בבית המרחץ חייב ואינו דומה ביישו
היאך הערימו והא דקתני נמי
חייב: בעדים זוממין כתיב (דברים יט)
בתימה וביומא ס. ד"ה תרי
❖
כתבו יישוב ע"ז ע"ש],
בבית המרחץ לביישו בשוק אמר מר ביישו
בברייתא ביישו בבית המרחץ חייב
לא תחוס עינך עליו בבושת נמי כתיב
תורה אור השלם
אביישו ערום נמי קאי שהערימו
(שם כה) וקצותה את כפה לא תחוס
ערום חייב ערום בר בושת הוא אמר רב
1. אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר
בבית המרחץ והשתא א"ש הא דפריך
עינך. עדים אי אפשר בסומין דבעינן
יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל
פפא מאי ערום דאתא זיקא כרכינהו
הגהות הב"ח
ג
עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב
בית המרחץ בר בושת הוא בערמומי'
ראיה דאם לא ראה שקטע ידו
למאניה ואתא הוא דלינהו טפי וביישיה
(א) במשנה ופטור על
לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
של חבירו $ היאך יעיד: בלא ראות.
והלא דרך בני אדם להיות
הבושת שנא' ושלחה
במדבר לה כג
ביישו בבית המרחץ חייב בית המרחץ בר
ערומים במרחץ:
משמע שהוא רואה במקום אחר
2. וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ
ידה והחזיקה במבושיו
דאתא זיקא כו'. אבל אם הוא
בושת הוא אמר רב פפא שביישו על גב
אינו חייב על הבושת
ד
א]
בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה
וכאן היה בלא ראות: אתיא רוצח
❖
עד שיהא מתכוין:
יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ
הנהר ה בעי ר' אבא בר ממל ג) ביישו ישן
רוצח מחייבי גליות. במיתה כתיב
עצמו דלינהו ובא חבירו
וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ
ומת מהו מאי קמבעיא ליה אמר רב זביד
(במדבר לה) לא תקחו כופר לנפש
ודלינהו טפי פטור כיון שזה אין מקפיד
וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת
הוּא יָנוּס אֶל אַחַת
או שמא אורחא דמילתא נקט דאתא
רוצח ובגלות כתיב (שם) לנוס שמה
גליון הש"ס
הכי קמבעיא ליה משום כיסופא הוא והא
הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
ביישו
ישן ומת מהו.
זיקא:
רוצח: במלקות כתיב (דברים כה) אם
רש"י ד"ה בעדים זוממין
מית ליה ולית ליה כיסופא או דלמא משום
דברים יט ה
3. וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר
וכו' היאך יעיד. תמוה לי
תימה דלא מייתי הכא מילתיה דרב
בן הכות הרשע ובמיתה כתיב
זילותא הוא והא אוזליה ת"ש ר"מ אומר
הא יכול להעיד שראה
יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה
ששת דבריש הנחנקין (סנהדרין דף
(במדבר לה) אשר הוא רשע למות:
קודם שנסתמא שזה קטע
ו חרש וקטן יש להן בושת שוטה אין לו
אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת
כל ידו והחיוב על מעשה שלו
פה. ושם ) פריך בפשיטות והאמר
ח)
וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל
בושת אא"ב משום זילותא היינו דקתני קטן
אלא אי אמרת משום כיסופא
❖
שהיה בעידן סומא וה"נ
שִׁלְשֹׁם: דברים יט ד
רב ששת ביישו ישן ומת חייב ויש
בבושת וצ"ע. ולמ"ש
קטן בר בושת הוא אלא מאי משום זילותא
אפילו שוטה נמי אמרי שוטה
ספרים שכתוב בהן והאמר רב ששת
תוספות ב"ב דף קכט ע"א
אין לך בושת גדולה מזו מכל מקום ניפשוט מינה דמשום זילותא הוא דאי
ביישו ישן חייב ול"ג ומת ולא נהירא
ד"ה אי דלמסקנא סומא
מוסף רש"י
פסול להעיד בהלואה
משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא כדאמר רב פפא דמיכלמו ליה ומיכלם
כלל דמה ענין ישן לגברא קטילא
בלא ראות. דמשמע כאן
ובהרא"ש שם דסומא פסול
שיוצא ליהרג ועוד מאי קמ"ל רב ששת
הכא נמי ז דמיכלמו ליה ומיכלם רב פפא אמר הכי קמבעיא ליה משום כיסופא
דכתיב או ראה פרט לסומא
לא ראה, אבל רואה במקום
מתניתין היא המבייש את הישן חייב
אחר, פרט לסומא. שאינו
ניחא סוגיא דהכא:
דידיה הוא והא מיית ליה או דלמא משום בושת משפחה תא שמע חרש
תוס' ד"ה ביישו וכו'
רואה בשום מקום (מכות
$ ומיהו אין תימה כ"כ שלא הביא כאן
וקטן יש לו בושת שוטה אין לו בושת אי אמרת בשלמא משום בושת
ומיהו אין תימה כ"כ. עי'
ט:) שהרג בשוגג שאינו
מילתא דרב ששת למיפשט בעיין
גולה, והכי קאמר בלא
ברמב"ן במלחמות פ"ג
משפחה היינו דקתני קטן אלא אי אמרת משום כיסופא דידיה קטן בר
דכה"ג אשכחן באין בין המודר
ראות, זה שהרגו לא ראהו,
דברכות באיבעיא דנשים
❖
בושת הוא אלא מאי משום בושת דבני משפחה אפי' שוטה נמי שוטה
בבהמ"ז דאורייתא:
דאילו ראהו לא היה הורגו,
(נדרים דף לה: ושם ט)) דאיבעיא הני
מכלל דיש סיפק בידו
אין לך בושת גדולה מזו מ"מ ניפשוט מינה דמשום בושת משפחה דאי
כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא
לראות ואינו רואה (נדרים
משום כיסופא קטן בר כיסופא הוא אמר רב פפא אין דמיכלמו ליה ומיכלם
הגהות מהר"ב
פז: עי"ש).
הוו ולא מייתי מילתיה דרב הונא
בריה דרב יהושע דאמר בפרק קמא
והתניא ר' אומר חרש יש לו בושת שוטה אין לו בושת קטן פעמים יש רנשבורג
דקדושין (דף כג: ושם י)) הני כהני
א] גמ' אמר רב פפא
לו פעמים אין לו ד) הא דמיכלמו ליה ומיכלם הא דמיכלמו ליה ולא מיכלם:
שביישו. עיין שיטה
שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן
המבייש את הסומא וכו': מתניתין דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר
❖
מקובצת:
מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדי
סומא אין לו בושת וכך היה ר' יהודה פוטר מחייבי גליות ומחייבי מלקיות
ואינהו מצו עבדי אך קשה דבמסקנא
כ)
ומחייבי מיתות ב"ד מ"ט דר' יהודה גמר עיניך עיניך מעדים זוממין מה התם
דהכא משמע דביישו ישן ומת פטור
רבינו חננאל
סומין לא אף הכא סומין לא מחייבי גליות דתניא ה) 1בלא ראות ח פרט
דמסיק דמשום כיסופא דידיה הוא
תניא רבי אומר וכו'.
לסומא דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר לרבות את הסומא מ"ט דר' יהודה
ור"ת גריס התם והאמר רב ששת
ולא קשיא הא דמכלמו
ליה ומיכלם, והא דמכלמי
אמר לך ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ואפי' סומא כתב רחמנא
ביישו חייב ואיוצא ליהרג קאי:
2
סומא אין לו בושת. דסומא
ליה ולא מיכלם. וכן
בלא ראות למעוטי ור' מאיר כתב רחמנא בלא ראות למעוטי וכתב
הלכה. מתני' דלא כר'
שבייש פטור אבל המבייש
יהודא דתניא וכו'.
רחמנא 3 בבלי דעת למעוטי הוי מיעוט אחר מיעוט ו) ואין מיעוט אחר
את הסומא חייב דהא לא משתמע
מיעוט אלא לרבות ור' יהודה ההוא בבלי דעת פרט למתכוין הוא דאתא
מעיניך שיהא פטור וכן משמע
חייבי מיתות ב"ד אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות חייבי מלקיות אתיא רשע
מתוך פירוש הקונטרס דפי' דדייק
רשע מחייבי מיתות בית דין תניא אידך ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת
מתניתין דלא כרבי יהודה מדלא
וכן
קתני סומא שבייש פטור כדקתני
ישן שבייש פטור משמע דלא מצי
דייק מדקתני המבייש את הסומא חייב דמודה רבי יהודה דמבייש את הסומא חייב:
מה להלן סומא לא. וא"ת אי מה להלן גזלנים ועבדים לא אף גבי בושת ליפטרו וכ"ת אשה תוכיח דפסולה לעדות וחייבת בבושת
כדכתיב והחזיקה במבושיו א"כ סומא נמי לא אתי וי"ל כיון דעיניך עיניך גמר אע"ג דעיניך אבית דין קאי סברא הוא דלענין
דבר התלוי בראיה ניתנה ג"ש: ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. תימה לא ליכתוב שום מיעוט וממילא אתרבי וכן יש להקשות
חייבי
מלקיות מנין אתיא רשע רשע. רבי יהודה דריש הכא ג"ש דרשע רשע ורבנן לא
גבי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ל):
פליגי אלא דלא פטרי סומא אפילו בחייבי גליות ובאחד דיני ממונות (סנהדרין דף לג: ושם ד"ה אתיא) גבי דיני נפשות מחזירין לזכות נמי אמר
חייבי מלקיות מנין אתיא רשע רשע תניא נמי הכי כו' וסתמא דגמרא דריש לה בפ"ק דמכות (דף ה:) גבי אין העדים זוממין נהרגים
עד שיגמר הדין על פיהם והא דאמר בפרק קמא דסנהדרין (דף י.) מאי טעמא דרבי ישמעאל דאמר מכות בכ"ג אמר אביי אתיא
רשע רשע רבא אמר מלקות תחת מיתה עומדת לאו משום דלית ליה לרבא רשע רשע אלא משום דלא צריך דמגוף המלקות
שמעינן דהוי בכ"ג דמלקות תחת מיתה
ומיתה בכ"ג ולענין מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה לא שייך כל כך מלקות
תחת מיתה עומדת דשמא במיתה דוקא
משום ושפטו העדה
והצילו העדה
וכן
בפרק
קמא דמכות (דף ה.) גבי משלשים
בממון ואין משלשים במכות דאמר
מנא
הני
מילי אמר אביי
אתיא רשע רשע
רבא
אמר בעינן כאשר זמם וליכא לאו
משום