י:
ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
קעביד. בכולה שמעתין צ"ל מאי קעביד טפי מאחריני
ו) אי דבלאו איהו לא מינטר. כגון שהיו עסקיו
רעים: פשיטא. אין
צד א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) לקמן כו: סנהדרין עח.,
וישלם כל אחד חלקו ואין לומר דליפטר דתניא פרק הפרה
זו הכשרתי במקצת נזקו אלא כל נזקו ולא דמי להשלים בור לעשרה
ב) [תוספת' פ"א],
חובל ומזיק הלכה טו
ג) [לקמן טו. נג:], ד) נ"א
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
דאע"ג דקי"ל בור ט' דלא עבדי מיתה נזקין מיהא עבדי וסייע
(לקמן נא.) אחד החוקק בור לי' ובא אחר והשלימו לעשרים ובא אחר
לרבא וכן הוא באשר"י ועי'
סי' שפא:
הראשון בהגרמת מיתתו ואיצטריכא למיתני דאחרון חייב: מאי
והשלימו לשלשים כולם חייבין אע"ג
דבלאו איהו הוה מתה מיהו
צה ד מיי' פ"ד מהל'
ר"מ, ה) [לעיל ז. וש"נ],
ו) שייך לע"א, ז) ע"כ שייך
קעביד. ואינו חייב כלום: מרבה
בזה צריך לדקדק וכי בשביל שהשליך
רוצח ושמירת נפש
לע"א, ח) [ויקרא כד],
הלכה ו סמג לאוין קסג:
בחבילות. שריבה חבילות זמורות ט) רש"ל מ"ז,
איש עץ בתוך אש גדולה יתחייב
אי דבלאו איהו לא
אזלא פשיטא אלא
❖
צו ה מיי' פ"ז מהל' נזקי
הא לא דמי אלא לאחד שחופר בור
בהדלקה של חבירו וקירבה ע"י
דבלאו איהו אזלא מאי קא עביד מתקיף לה
ממון הלכה יג סמג
עשין סח טור ש"ע ח"מ
י' ובא אחר והשלימו לי"א:
החבילות לגדיש אחרים שהיה בדין
רב פפא והא איכא הא דתניא ה' שישבו על
א
כולן
סי' תג סעיף א:
פטורין. וביש לראשון כדי
תורה אור השלם
שיהא הוא חייב ולא הראשון ז):
צז ו מיי' שם טוש"ע שם
ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחד וישב
פשיטא. ולמה הוה לן למיתנייה הרי
להמית דבשאין בו כדי להמית
❖
1. וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה
סעיף ב:
עליו ושברו האחרון חייב ואמר רב פפא
אפילו לרבנן אחרון חייב כדמוכח
הראשון לא סייע כלום דכל מה דשביק
יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת
ויקרא כד יח
כגון פפא בר אבא היכי דמי אילימא דבלאו
נָפֶשׁ:
בפ' כל הנשרפין (סנהדרין דף עח.):
ליה מעמיא ואזיל אבל חופר בור
2. אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ
מוסף רש"י
ישלימנה.
איהו לא איתבר פשיטא אלא דבלאו איהו
בעל הבור ישלם
תשעה רוב מיתתו הוא עושה אלא
עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם:
הכוהו עשרה בני אדם
שמות כב יב
האחרון מקרבה: כגון פפא בר אבא.
נמי איתבר מאי קעביד סוף סוף מתניתא
אין לדרוש ישלם
כו' כולן פטורין. דבעינן
3. אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח
שהיה בעל בשר: פשיטא. דלא דמי
ישלים אבל ישלמנה משמע שהבהמה
היכא מתרצא לא צריכא דבלאו איהו הוי
שיכה כל נפש אדם, כל
הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא
עצמה ישלם וזה אי אפשר שכבר
לבור שהראשון גרם נזקין והרג חציו
הנפש ואין כאן מכה כל
יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם
מיתבר בתרי שעי והשתא איתבר בחדא
הנפש, ופטורים ממיתה
יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר
מתה לפיכך יש לדרוש ישלימנה:
או רובו אלא משום הכי הוא דמפטר
שעה דאמרי ליה אי לאו את הוי יתבינן
(לקמן כז.). תשלומי
לא ישלם. אע"ג דקרא בשומר
ב
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ:
דאמר ליה אי לאו אתה הוה מתזיק
נזק מלמד שהבעלים
שמות כא לו
טפי פורתא וקיימין [א] ולימא להו אי לאו
שכר כתיב דפטור מאונסין
ולא הוה מיית אבל אלו לא שברו
מטפלים בנבילה. תנא
4. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
אתון בדידי לא הוה מיתבר לא צריכא
דברייתא דריש לישנא
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
כלום כל זמן שלא בא זה: מתניתא.
מ"מ מדכתיב עד הטרפה לא ישלם
❖
דמתניתין דתנן משלם
שמות כא לד
לּוֹ:
ג דבהדי דסמיך בהו תבר [ב] פשיטא מהו
דספסל: היכא מיתרצא. הואיל
יש ללמוד דהיכא דישלם לא ישלם
תשלומי נזק במיטב הארץ
דתימא כחו לאו כגופו דמי $ קמ"ל דכחו כגופו
כלום בשביל הטרפה עצמה:
ומותבת הכי אבל מוסר שורו ומרבה
ותנא עלה בברייתא דהאי
הא משום דממילא כו'. כלומר
דנקט תנא דמתני' תשלומי
בחבילות לא מתנייתא נינהו אלא
גליון הש"ס
דמי דכל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר
נזק ולא תנא משלם את
מסברא הוו מקשי להו: דבלאו איהו
מחד מינייהו לא אתיא אבל
גמרא קמ"ל דכחו כגופו.
ותו ליכא והא איכא הא דתניא הכוהו
הנזק, לאשמועינן אתא
א) ד
❖
שהניזק נוטל את נבילתו
לקמן דף יז ע"ב:
הוה מיתבר בתרי שעי. ולהכי
מתרוייהו אתיא במה הצד ולא חש
עשרה בני אדם בעשר מקלות בין בבת
ומטפל בה ומוכרה והמזיק
להאריך ולדקדק בזה:
אצטריך למיתנייה לאשמועינן דאפי'
משלים עליה מה שחייבתו
אחת בין בזה אחר זה ומת כולן פטורין רבי
לא
הכי חייב ומיהו בהדי ההיא דחופר
נצרכא אלא לפחת נבילה. אע"ג
תורה, אם תם חצי ואם
הגהות הגר"א
יהודה בן בתירא אומר בזה אחר זה האחרון
מועד הכל (כתובות מא.)
דבפ' המניח (לקמן לד.) אמרינן
בור לא מצי למיתנייה דתהוי הך
[א] גמ' (ולימא להו
ששמין לו הנבילה של
חייב מפני שקירב את מיתתו בקטלא לא
כיחשה כשעת העמדה בדין משום
כהכשר במקצת נזקו דמתני' דהאי
בהמתו שמתה על ידי זה
אי לאו אתון בדידי לא
קמיירי ואיבעית אימא בפלוגתא לא קמיירי
דקרנא דתורא קבירא בי' התם משום
לא מקצת נזק הוא אלא כל נזק
שהזיקה לו ועליה מוסיף
הוה מיתבר). תא"מ ונ"ב
ומשלם דמיהן (ב"מ צז.).
הרמב"ם ל"ג ולימא עד
ולא והא אוקימנן דלא כרבי דלא כר' וכרבנן
דלא מתה ויש לו להמתין עד שתתרפא
שהראשונים לא התחילו לשברן כי
ל"צ: [ב] שם פשיטא. נ"ב
ישיב. כסף ישיב לבעליו,
אבל הכא מיד היה לו למוכרה:
היכי דחופר בור ט' הזיקתו הבל
מוקמינן כר' יהודה בן בתירא ולא כרבנן
דהוה ליה למיכתב בעל
הרמב"ם ל"ג כאן אלא
חום של ט' והבל חום של י' הרגו:
יביא
הבור ישלם כסף לבעליו,
קודם ל"צ. (ועי' בהגר"א
לא מוקמינן: חבתי בתשלומי נזקו: חבתי
סימן שפא): [ג] רש"י ד"ה
ישיב דכתב רחמנא למה
ולימא להו אי לאו אתון בדידי.
בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק
לי, הואיל וכבר כתיב ישלם,
לא צריכא כו' לעולם כו'
ב)
לחוד לא הוה מיתבר ואתם כשישבתי
❖
לרבות כל השבות (לעיל ז.).
נ"ב רש"י מפרש דקושית
ה מלמד ג) שהבעלים מטפלין בנבילה מנא הני מילי אמר ר' אמי דאמר
היה לכם לעמוד ומדלא עמדתם
ולימא כו' קאי גם ארישא
קרא מכה נפש בהמה ישלמנה אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה רב
דאף דבלאו איהו לא מיתבר
1
אתם כמוני שברתם וגבי משלים בור
כלל דאי אדסמיך ליה מאי
רבינו חננאל
כהנא אמר מהכא אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם עד טרפה
לעשרה ליכא לאקשויי הכי דמאי הוה
2
קאמר דבהדי כו' תבר
ישלם טרפה עצמה לא ישלם חזקיה אמר מהכא והמת יהיה לו לניזק
ליה לקמא למיעבד: לא צריכא
כו' קמ"ל כו' ל"ל כלל
ואקש' וכי אין מכשיר
3
אף שנשבר על ידם לבד
מקצת נזק וחייב בכל אלא
דבהדי דסמיך עלייהו. [ג] לעולם
וכן תנא דבי חזקיה והמת יהיה לו לניזק אתה אומר לניזק או אינו אלא
ובתרתי שעי. אבל אי קאי
זה. והתניא ה' שישבו על
דבלאו איהו לא הוה מיתבר כלל
ארישא ע"כ צריך שבירתו
למזיק אמרת לא כך היה מאי לא כך היה אמר אביי אי ס"ד נבילה דמזיק
ספסל אחד ולא שברוהו,
גם כן וקמ"ל דאף ששיבר
ובא אחר וישב עמהן
ודקאמרת פשיטא לא צריכא דלא
הויא ליכתוב רחמנא שור תחת השור ולישתוק והמת יהיה לו למה לי
בסמיכה וז"ש פשיטא מהו
ושברו, אחרון חייב.
ישב עליו אלא עמד על רגליו ונסמך
דתימא כו' וז"ש רש"י
ש"מ לניזק וצריכא דאי כתב רחמנא מכה בהמה ישלמנה משום דלא
ואתינן לדחוייה כדדחינן
עליהם ואתא לאשמועינן דכחו כגופו
לעולם כו' ודקאמרת כו'
מסר שורו לה' בני אדם
שכיחא אבל טרפה דשכיחא אימא לא צריכא ואי אשמועינן טרפה
והוא תירוץ על קושיא
ומרבה
בחבילות,
דמי: סמך בהו. נסמך עליהם ולא
שניה פשיטא ועל קושיא
ואוקימנא דזגא מיזגא
משום דממילא אבל מכה בהמה דבידים אימא לא ואי אשמועינן הני
יכלו לעמוד. לישנא אחרינא דזגא
הראשונה ולימא תירץ רש"י
ובלא איהו לא מיתבר.
תרתי הא משום דלא שכיחא והא משום דממילא אבל והמת יהיה לו
מזגא גרסינן כדאמרינן בעלמא חזי
בד"ה סמך כו'. אבל הטור
מהו דתימא כחו לאו
פי' דקאי רק אדסמיך לא
כגופו דמי, קמ"ל.
למיזגא עליה (שבת דף מח.): פטורין.
דשכיחא ובידים אימא לא ואי אשמועינן המת יהיה לו משום דממונא
❖
צריכא דבלאו כו':
אוקימנא להא דת"ר
שאין ידוע על ידי מי נהרג: שקירב
קא מזיק אבל הכא דבגופא מזיק אימא לא צריכא א"ל רב כהנא ד) לרב
הכשרתי מקצת נזקו כו'
מיתתו. ופלוגתייהו דרבי יהודה בן
כרבנן ודלא כר'. ואקשי'
אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי הוה אמינא נבילה
והתניא הכוהו י' בני אדם
בתירא ורבנן מפ' בסנהדרין בפרק
רבינו חננאל (המשך)
דמזיק הויא השתא אי אית ליה לדידיה כמה טריפות יהיב ליה דאמר
בי' מקלות בין בבת אחת
אלו הן הנשרפין (דף עח.) ר' יהודה
בין בזה אחר זה פטורין.
שנעשית טרפה לא ישלם
מר 4 ישיב ה) לרבות שוה כסף ואפילו סובין דידיה מבעיא לא נצרכא אלא
סבר כי יכה כל נפש אדם כתיב
ר' יהודה בין בתירה אומ'
א). רב חזקיה אמ' והמת
ח)
לפחת נבילה לימא פחת נבילה תנאי היא דתניא אם טרף יטרף יביאהו עד
אחרון חייב שקירב
יהיה לו, לניזק. וכן תנא
ו
דמשמע כל דהו נפש ורבנן סברי
מיתתו. הנה ר' יהודה בין
דבי חזקי'. ואסיק' אי
יביא
כולה נפש משמע והיינו הכשרתי
בתירה סבר המכשיר
סלק' דעת' נבילה דמזיק
במקצת נזקו דומיא דחופר בור שהראשון הזיק והאחרון הרג: דלא כרבי וכרבנן מוקמינן. דהלכה כרבים: בנזקו לא קתני.
במקצת נזק חייב בכולו,
הוי ליכתו' רחמ' שלם
נוקמיה לדידיה. ומפרקינן
ישלם שור תחת השור
דליהוי משמע שישלם שור גמור חי והוא יטול את הנבילה: אלא בתשלומי נזקו. דמשמע השלמה שיטול ניזק את הנבילה וזה משלים
דחינן לה מיחידאה
ולישתוק. והמת יהיה לו
לו מה שפחתתו מיתה: תשלומי נזקו מלמד כו'. לשון השלמה משלים לו לניזק: הבעלים מטפלין בנבילה. כלומר נוטלין את הנבילה:
ומוקמינן לה כרבים שפיר,
למה לי, ש"מ (למזיק)
אבל לדחויה מרבנן
[לניזק].
ישלימנה. משמע שישלם המותר: יביאהו עד. דריש השתא הכי אם טרוף יטרף השור בפשיעתו של שומר שכר דהאי קרא בשומר שכר
ולוקמה כר' יהודה בן
כתיב כדאמרינן בהשואל (ב"מ דף צד:) פרשה שנייה נאמרה בשומר שכר יביאהו עד הטרפה ישלם כל ההיזק עד דמי הטרפה אבל דמי הטריפה
א) וכ"פ הר"ש בשאילתות
בתירה דהוא יחיד, לא.
עצמה לא ישלם דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה: אי ס"ד נבילה דמזיק. והאי והמת יהיה לו למזיק קאמר: ולשתוק. קרא מיניה דלא
פיס' חבתי בתשלומי נזקו.
בשמות כב' יב', וז"ל 'כלומר
משהיתה שווה עד שנעשת
דייקינן ממתני' שאינו
אצטריך להכי דפשיטא לן כיון דשלם שור תחת השור נבילה שלו היא: לניזק. שיטלנו בדמים ועליו ישלים המזיק: מכה בהמה
טריפה לא ישלם, אלא ישלים
חייב בכל הנזק אלא
לא שכיחא. שיהא אדם מזיק בהמה של חבירו לפיכך לא החמיר עליו הכתוב לטרוח במכירת הנבילה: טריפה דממילא. שהזאב
עכשיו עליה שתשוה כמו
בתשלומו, כגון הא דתניא
טרפה והשומר לא נתכוון אמטו להכי חס רחמנא עליה דלא למיטרח בנבילה: דבידים. קא מזיק אימא על המזיק לטרוח
שהיתה שוה מעיקרא'
תשלומי נזק מלמד
שהבעלין
מטפלין
בנבילה ומשלם הדמים קמ"ל: והמת יהיה לו. משתעי בשור נגח דשכיח ובידים הוא ממש ט) (שהשור) שהוא ט) (ממונו של מזיק) נתכוין
בנבילה. ואפיקה ר' אמי
להזיק: שומר שכר שפשע ונטרפה על ידי זאב כנזקי גופו חשיב ליה שהרי היה עליו לשומרה: השתא אי הוו ליה טריפות.
ממכה בהמה ישלמנה,
למזיק כשיעור כל דמי נזקו הוה יהיב ליה בעל כרחיה דניזק דאמר מר ישיב לרבות כו' דידיה מיבעיא: לא נצרכא. הא דכתב
דריש ביה ישלימנה. רב
כהנא מפיק לה מיהא
קרא דניזק מטפל בנבילה: אלא לפחת נבילה. דהכי אמר רחמנא דמשעת מיתה קאי ברשותיה דניזק ואם הסריח ופחתה דמים משעת
הטרפה לא ישלם, כלומ'
מיתה ועד שעת העמדה בדין פסידא
דניזק הוא ומשלם ליה מזיק
מה
שהנזק הוי יתר על
הדמים שהיתה נבילה
שוה בשעת מיתה:
מה שהיתה שוה עד
ופטור