החובל פרק שמיני
בבא קמא
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
שאינו במכה כו'. וסומא הא אפיקתיה מדין מיתת בית דין:
משום דלית ליה לרבא רשע רשע אלא משום שאין צריך דמגופיה
מו א מיי' פ"ד מהל'
א) [צ"ל וזאת המצוה],
כל
שישנו במשפט כו'. דהא אפיקתיה מכלל ושפטו: רב יוסף.
דקרא שמעינן דאין משלשים במכות ובאלו נערות (כתובות דף לה.
ב) קדושין לא., ג) שם. לעיל
חובל ומזיק הל' י
לח. ע"ז ג., ד) [וע"ש בתוס'
סגי נהור הוה: מתני' ושור אינו משלם אלא נזק. כדאמר בפ"ב
סמג עשין ע:
ושם) גבי חייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר דאמר ר"ל בפירוש ריבתה
מז ב מיי' שם סמג שם
ע"ז ג. ובקדושין לא. ד"ה
(כו.) איש בעמיתו [ויקרא כד] ולא שור בעמיתו: ופטור מדמי ולדות.
תורה חייבי מלקיות כחייבי
מיתות היכן ריבתה תורה אביי אמר
גדול], ה) לעיל פה:,
טוש"ע ח"מ סימן
ו) סנהדרין פו., ז) ב"מ י:,
כדאמר בשור שנגח את הפרה (לעיל
רשע רשע רבא אמר מכה מכה
תכד סעיף ג:
ח)
מח ג מיי' שם הלכה כ
ח) צ"ל שור שנגח ד' וה'.
התם ודאי לא דריש רבא רשע רשע
מב.) אנשים [שמות כא] ולא שוורים: מכה
וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל דינים שבתורה
חל"ג, ט) [כתובות מז:],
טוש"ע שם סע"ח:
וכן ר' יוחנן פליג אר"ל ומחייב חייבי
אביו ואמו אין חייב עד שיעשה בהן
מט ד ה מיי' שם הל' כא
י) [במדבר ל], כ) [כתובות
מ"ט דרבי
יהודה אמר קרא ושפטו העדה
1
מו:], ל) [ד"ה מי],
טוש"ע שם סעיף ט:
מלקיות שוגגין בתשלומין לא דריש
חבורה באלו הן הנחנקין
(סנהדרין
בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים
נ ו מיי' שם הלכה ז ועיין
מ) [ועיין תוספות עירובין
דף פה:): עבד ואשה שחבלו באחרים
רשע רשע וכן בההוא פירקא (דף לז.)
צו. ד"ה דילמא], נ) [ד"ה
בהשגות ובמ"מ טוש"ע
האלה כל
שישנו במכה ובגואל הדם ישנו
פטורים. שאין להם מה לשלם:
אמר גבי לא יהיה אסון ענוש יענש
שבתו], ס) [ועי' תוספות
שם סעיף א ב:
במשפטים כל שאינו במכה ובגואל הדם
❖
נא ז מיי' שם הלכה י
גיטין יב: ד"ה רפואתו],
נתגרשה האשה ונשתחרר
העבד.
והא מהכא נפקא מהתם נפקא כדי
❖
טוש"ע שם סע"ג:
אינו במשפטים תניא אידך ר' יהודה אומר
וקנו נכסים: חייבין לשלם. שהרי
רשעתו משום רשעה אחת אתה
סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה
מתחלה הן חייבין אלא שאין להם מה
מחייבו כו' ומסיק חדא במיתה וממון
תורה אור השלם
פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב
לשלם שנכסי מלוג של אשה משועבדים
וחדא במלקות וממון לא דריש רשע
מוסף רש"י
1. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין
לבעל לפירות ולירושה ט): גמ' בבת
רשע והיינו טעמא דרבא ור' יוחנן
שישא בריה דרב אידי מאי טעמא דר' יהודה
יומא טבא לרבנן.
הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל
קטנה של אחרים חבלה למי. גדולה
וההיא סוגיא סברי דלא דרשי רשע
סעודה לתלמידים (קדושין
הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים
2 א)
לא.). ולא עשה בהן
במדבר לה כד
ודאי דידה הויא: [שבח נעורים לאב.
רשע אלא לענין דברים שהן בגוף
כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל
2. וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים
חבורה. דאין עליו חיוב
המלקות דקרא דרשע בגוף המלקות
דכתיב] בנעוריה בית אביה כל שבח
י)
מיתה עד שיעשה בהם
וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ
שאינו במשפטים אינו במצות וחקים ב) אמר
כתיב והיה אם בן הכות הרשע אבל
נעורים לאביה כ) אפי' כסף קדושין
חבורה (לעיל פה:). אין
אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם
רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דאמר הלכה
לעבדים בושת. המבייש
לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר
שלו: דאי בעי מסר לה אביה
לפטור מממון שהוא בהדי מיתה
❖פו.).
את העבד, לא חייבתו תורה
אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה
כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות קא
למוכה שחין. דכתיב (דברים כב) את
ומלקות שאין בגוף המלקות לא דרשינן
❖
לתת דמי בשתו (סנהדרין
לְרִשְׁתָּהּ: דברים ו א
עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דלא מפקדינא
בתי נתתי לאיש הזה אלמא בידו
אבל ממכה יליף לה רבא שפיר
לתתה למי שירצה הלכך כסף קדושין
דבתשלומין כתיב מכה בהמה ישלמנה
וקא עבדינא מצות והשתא דשמעית להא
הגהות הב"ח
נמי לאביה: לא מצי חביל בה.
ואביי אית ליה אפי' התם ג"ש דרשע
דר' חנינא ג) דאמר ר' חנינא ד) גדול המצווה
רבינו חננאל
(א) תוס' ד"ה וכן וכו'
רשע וסוגיא דהתם גבי רשעתו אליבא
דאין
ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר
שהגיע לחינוך שאינו אלא
אמר רב יוסף מריש הוה
דרבא אתיא ואביי הוה מוקי כרבי
❖
לחנכו:
לי אין הלכה כרבי יהודה עבדינא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקדינא אית לי
אמינא מאן דאמר הלכה
מאיר במיתה ומלקות דמלקות וממון
אגרא טפי: מתני' זה חומר באדם מבשור שהאדם משלם נזק צער ריפוי
כר' יהודה עבדינא להו
יומא טבא לרבנן, דאמינא
לא צריך קרא דאתיא רשע רשע:
וכן
לא מפקידנא וקא עבדינא
שבת ובושת ומשלם דמי ולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי
גליון הש"ס
היה רבי יהודה פוטרו מכל
מצות. וכיון דשמעת' להא
ולדות המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהן חבורה וחובל בחבירו
דינים שבתורה. תימה א"כ
מתני' רי"א אין לעבדים
ה)
דר' חנינא דאמר גדול
בושת. עיין נדה דף מז
המצווה ועושה ממי
ביום הכפורים חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן השבת
מאי איריא דפטר ר' יהודה בבושת
א
ע"א תוספות ד"ה בדק:
שאינו מצווה ועושה
לעיל ולמה לי ג"ש דעיניך עיניך
בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן $
ו) רבי יהודה
שם החובל בהן חייב. עיין
ב
א]
אמינא אדרבה מאן דאמר
ונראה לר"י שלבסוף חזר בו ר'
לעיל דף פה ע"ב תוספות
לי אין הלכה כר' יהודה
אומר אין לעבדים בושת ג חש"ו פגיעתן רעה $ החובל בהן חייב והם שחבלו
❖
ד"ה נהי דנזק:
עבידנא יומא טבא לרבנן.
יהודה ממה שהיה פוטרו מבושת
באחרים פטורין העבד והאשה פגיעתן רעה החובל בהם חייב והם שחבלו
וכיון דאוקמינן למתניתין
ד
לבד כשמצא דרשה לפוטרו ממיתה
דהיא סתמא דלא כר'
באחרים פטורין אבל משלמין לאחר זמן ז) ה נתגרשה האשה נשתחרר העבד
וגלות א"נ אי לאו דגלי ג"ש דעיניך
הגהות מהר"ב
יהודה, שמע מינה דלית
חייבין לשלם המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת
הילכתא כר' יהודה.
ו
לפטור סומא הוה סברא למדרש גבי
רנשבורג
דהאמר ר' יוחנן הלכה
פטור מכולן מפני שהוא נדון בנפשו ז והחובל בעבד כנעני שלו פטור
גלות כר' מאיר:
א] מתני' בזמן שהוא שלו.
בכל מקום כסתמא
מכולן: גמ' בעא מיניה רבי אלעזר מרב החובל בבת קטנה של
וכן היה ר' יהודה פוטרו מכל
עי' פני יהושע ולפמ"ש
דמתניתין. החובל בבת
לעיל דף פו ע"א לק"מ
קטנה שלאחרים חבלה
המצות [האמורות] בתורה.
אחרים חבלה למי מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב
יעוש"ה ודו"ק:
למי. פיר', כלומר ה'
תימה הא דתנן בפרק הקורא את
חבלה נמי דאבוה הוי מאי טעמא דהא אפחתה מכספה או דילמא שבח
דברים שלחבלה למי. מי
אמרינן כיון דאקני רחמנא
המגילה (מגילה דף כד. ושם ) רבי
ל)
נעורים הוא דאקני ליה רחמנא דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי
שבח נעורים לאביה, פיר'
יהודה אומר כל שלא ראה מאורות
מסר אבל חבלה כיון דאי בעי מתחבל בה לא מצי חביל לא קנייה ליה רחמנא
דכתיב בנעוריה בית אביה,
מימיו לא יפרוס על שמע אפי' ראה
וגרסינן בכתובות בנעוריה
אמר
בית אביה, כל שבח
ונסמא נמי אמר הכא דפטור מכל
נעורים לאביה. ותנן האב
המצות והיאך יפרוס על שמע להוציא אחרים ובירושלמי דמוקי שלא ראה מאורות מימיו ביושב בבית אפל [או] שנולד במערה
זכאי בבתו בקידושיה
ואינו סומא א"ש אבל בגמרא דידן משמע דמיירי בסומא ממש ומפרש טעמא דרבי יהודה דאמר אין פורס משום דאין נהנה מן
בכסף בשטר ובביאה,
וזכאי במציאתה ובמעשה
המאורות ורבנן [סברי] אית ליה הנאה כר' יוסי שראה סומא ואבוקה בידו אמר ליה בני אבוקה זו למה אמר ליה כל זמן שאבוקה
ידיה. חבלה נמי לאביה
זו בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתים והאי טעמא לא שייך אלא בסומא ממש ונראה דאף ע"ג דפטר ר' יהודה
הוא דהא אפחתה מכספה,
סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שהזמן גרמא ולא מחייבינן אפילו מדרבנן משום שיש מצות
פיר' שאם קטע ידה או
סימה עינה פחת לאביה
הרבה דמחייבת בהו אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ ה"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ולכך אותו
מכסף קידושיה הראוין לו
שלא ראה מאורות מימיו אפילו מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון דלית ליה הנאה אבל אם ראה ונסתמא חייב מדרבנן ומוציא
הולכך יקח החבל במקום
אחרים ידי חובתן דאחרים נמי לא מחייבי אלא מדרבנן דק"ש דרבנן היא כדאמר במי שמתו (ברכות דף כא.) ולא דמי חיוב דסומא
אותו פחת. דאי בעי
למימסרה למוכה שחין
לחיובא דקטן שהגיע לחינוך (א) שאין אלא לחנכו דאע"ג דחייב מדרבנן אין פורס על שמע להוציא אחרים ידי חובתן מ):
מצי מסר לה, פיר' דיש
בעבד
כנעני שלו פטור מכולם. וא"ת והא ברפואתו חייב כדקאמר בפ"ק דגיטין (דף יב: ושם נ)) גבי קיטע יד עבדו של חבירו
לאב למסור את בתו קטנה
נותן שבתו ורפואתו לרבו ופריך רפואתו דידיה היא דבעי איתסויי ביה ומשני לא צריכא דאמדוהו לה' יומי ועבדו סמא
לכל אשות שירצה שנאמר
את בתי נתתי לאיש הזה,
חריפא ואיתסי בתלתא יומי וי"ל דה"נ פטור מכולם היינו מן היתרון דאמדוהו בה' ואיתסי בג' ואם תאמר ותפשוט ממתני' דיכול
וכיון שעשה לה טובה
הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך מדפטור משבת וי"ל דהכא מיירי בזן את העבד ומיהו קשה מאי קמ"ל רבי יוחנן שנותן רפואתו לרבו
ומסרה לטוב זוכה בשבח
נעורים. אבל חבלה כיון
דהיינו היתרון דאתסי בג' מתני' היא דפטור מכולם ע"כ נראה שיש לחלק בין אחרים חובלין בו בין להרב עצמו חובל בו שכבר זכה בכלס):
כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב. פי' בקונטרס דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ובשנים אוחזין (ב"מ דף
דאי בעי מחבל בה לא מצי
חביל בה לא אקני ליה
יב. ושם) גבי מציאת בנו ובתו הקטנים נמי פי' דבתו מציאתה לאביה משום דשבח נעורים לאביה וקשה לפירושו דבריש פרק קמא
רחמנא, פיר' ויהא שלה.
דקדושין (דף ג: ושם) ובאלו נערות (כתובות דף מ:) אמר דההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב ולא ילפינן מהתם שאר דברים ונראה דבכל
דוכתי דנקיט שבח נעורים לסימנא בעלמא נקטיה ולא משום דמפיק מבנעוריה ובשמעתין נמי פירש בקונטרס בסוף דבריו דכסף
קדושין שלו דאי בעי מסר
לה למנוול ומוכה
שחין ומציאתה נמי לאב משום איבה כדמפרש גמרא בפרק נערה שנתפתתה (שם דף מו:
דחיישינן שמא מתוך
שנאה שלא תתן
לו מציאה ימסרנה למנוול ומוכה שחין ומבעיא ליה
בחבלה לרבי אלעזר דאע"ג דאין
ושם)
שייך בה איבה דלא קפיד
במידי דאית להו
צערא
בגופייהו כדאמר לקמן
מ"מ ראוי הוא להיות
של אב משום
דאפחתה מכספה:
א"ל