החובל פרק שמיני בבא קמא
פח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יצא עבד שאין לו אחוה. פי' אין יוצאי חלציו קרויין אחים
דאפחתיה מכספיה. והרי בידו למוכרה: יצא עבד שאין לו אחוה.
נח
א) כתובות מג., ב) סנהדרין
א מיי' פ"ד מהל'
עם ישראל שאין בא בקהל ה): במצות. כל מצוה שאשה חייבת בה
מה שאין כן בגר ט)ביוצא מחלציו רוצה הקונטרס לפרש:
פו., ג) [שם כז:], ד) [לעיל
חובל ומזיק הלכה יד
זוממי עבד לא יהרוגו. וכיון דהם לא יהרוגו גם העבד
נא. וש"נ], ה) ל"א עבד אין
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה [חגיגה ד.]: זוממי עבד. עדים שחייבוהו
לו אחוה שמותר באחותו
עשין ע טוש"ע ח"מ סי'
מיתת בית דין ונמצאו זוממין לא יהרוגו אלמה קים לן דעבד
לא יהרג דה"ל
עדות שאין אתה יכול להזימה:
ובאשת אחיו דכתיב עם
תכד סעיף ו:
דכתיב כאשר זמם לעשות
נט ב מיי' פי"ד מהל'
החמור וזה שמעתי, ו) ס"א
כישראל לענין מיתת ב"ד דתנן
ו)
מיתת זוממין בב"ד,
איסורי ביאה הלכה
לאחיו. תימה דתקשה
במסכת מכות (דף ח:) וישראל לוקה
דאפחתה מכספה אבל פציעה דלא אפחתה
ז) [יחזקאל כג], ח) [מ"ב
יז:
[וגולה] על ידי עבד: תיקשי לך גר.
ליה לרבי יהודה מרבית ואונאה וגונב
ס ג מיי' פ"א מהלכות
כ], ט) ואע"פ שבקונט' פי'
מכספה לא קמיבעיא ליה א"ר יוסי בר
א)
אין לו אחוה שמותר באחותו
מלכים הלכה ד סמג
נפש דבכולהו כתיב אחיו ובצדקה נמי
שלידתו והורתו בקדושה אפילו לרבי
חנינא שפצעה בפניה ואפחתה מכספה:
א
ובאשת אחיו דכתיב עם
לאוין קכא:
כתיב אחיך האביון ומיהו קצת משמע
יהודה יש לו אחוה ופסול למלכות
סא ד מיי' פ"ט מהל'
החמור עם הדומה לחמור,
החובל בעבד כנעני של אחרים חייב וכו':
בפרק קמא דגיטין (דף יב.) דאין
ואפילו לשוטר בעלמא אא"כ אמו
י) [צ"ל אחיו], כ) [ועיין
עדות הל' א סמג
מאי טעמא דרבי יהודה אמר קרא כי ינצו
ב)
1
תוספות זבחים קג. ד"ה
לאוין רד טוש"ע ח"מ סימן
מישראל בפרק החולץ ביבמות (דף
כל כך חובה ליתן צדקה לעבד דאמר
אין], ל) [ועיין לעיל ה:
לה סעיף יד:
אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה
מה:): עדות לא מצית אמרת. דאי
דרשב"ג סבר יכול העבד לומר לרבו
❖
סב ה מיי' שם סמג שם
תוספות ד"ה כי שדית],
יצא עבד שאין לו אחוה $ ורבנן אחיו הוא
לא נפקא לן פסולא מאחיך תיתי
בשני בצורת או פרנסני או הוציאני
ב
טוש"ע ח"מ סימן לד
סעיף יט:
מק"ו: פסולה לעדות. דכתיב גבי
במצות אלא מעתה לר' יהודה זוממי עבד לא
לחירות כי היכי דחזו לי אינשי
סג ו טוש"ע שם סימן לג
גליון הש"ס
ומרחמי עלאי וגונב נפש נמי לא מחייב
עדים זוממין ועמדו שני האנשים [דברים
יהרוגו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם
❖
סעיף יא:
2
בעבד אפי' לרבנן דמבני ישראל כתיב
יט] ותניא בשבועות (דף ל.) בעדים
גמ' ורבנן אחיו הוא
לעשות לאחיו אמר רבא אמר רב ששת אמר
במצות. עי' רש"י סוטה
זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים
ובהנחנקין (סנהדרין דף פו.) מייתי
קרא ובערת הרע מקרבך מכל מקום אלא
דף מא ע"א ד"ה אחינו
2
תורה אור השלם
ולא נשים. $קטן נמי מהכא נפקא לן
התם פלוגתא דר' יהודה ורבנן
אתה וצע"ק: רש"י ד"ה
מעתה לרבנן עבד יהא כשר למלכות אמרי
דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד
דהכא ורבית ואונאה נמי אין קנין
1. כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו
פסולה. קטן נמי מהכא
ולטעמיך תיקשי לך גר לדברי הכל אלא
נפקא. כדאיתא ב"ב דף
אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת
דעדות שאי אתה יכול להזימה היא
לעבד בלא רבו:
קנה ע"ב והא דלא נקט
הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ
יהא
אמר קרא 3 מקרב אחיך ג ממובחר שבאחיך
עבד כשר לעדות. תימה
דלאו בר עונשין הוא: אינן בכל
בב"ב שם טעם הב' דרש"י
מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ
אלא מעתה לרבנן יהא עבד כשר לעדות
המצות. אלא במקצת דהא אשה
הא ילפינן בכל דוכתא ג"ש
דהוא עדות שא"א יכול
וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו:
להזימה י"ל דכיון דתיקנו
דברים כה יא
מחוייבת בלאוין ועונשין וקטן ישנו
דלה לה מאשה וכ"ת דאתי י) אחין
דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו
4
2. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר
חז"ל דדיני ממונות ל"צ
במילה: שאין איש. ולא קרינא בהו
ומרבה עבד ומפיק מג"ש א"כ גם
אמר עולא עדות לא מצית אמרת אתיא
דרישה וחקירה נכלל בזה
זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו
דבממון ל"צ שיהא יכול
שני אנשים: מגזלן. דראוי לבא
מק"ו דקאמר נפיק וי"ל דכי גמרינן
כ)
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
עדות בקל וחומר מאשה ומה אשה שהיא
להזימה עי' סמ"ע ח"מ
דברים יט יט
בקהל ופסול לעדות דכתיב (שמות כג)
לה לה מאשה היינו להחמיר על
3. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
סימן ל"ג ס"ק כ"ו א"כ
ראויה לבא בקהל ד פסולה לעדות עבד
אל תשת ידך וגו' כלומר אל תשת
העבד לעשותו כישראל לכל הפחות
לאחר תקנת חז"ל דל"צ
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
שאינו ראוי לבא בקהל אינו דין שפסול
ה
בממון עדות שיכול להזימה
רשע דחמס עד: מגזלן וחד מהנך.
במצות שהאשה חייבת אבל לגרעו
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
גם קטן ראוי לעדות מש"ה
לעדות מה לאשה שכן אינה ראויה למילה
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
והצד השוה שבהן שאינם זהירים
מאיש ולפוסלו לעדות כאשה לא
נקט הטעם רק דקטן
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
תאמר בעבד שהוא ראוי למילה קטן יוכיח
בכל המצות זה מפני רשעו וזה מפני
נלמוד דמן הדין כשר הוא לעדות
בעצמותו פסול דאנשים
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
4. וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב
כתיב אבל הכא דמיירי
שלא נצטוה: חייס בנים. יחס בנים:
שישנו במילה ופסול לעדות מה לקטן שאינו
דכתיב ועמדו שני האנשים והאי איש
בדאורייתא שפיר נקט רש"י
וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר
לא יומתו אבות על בנים. לא יומת
הוא ועובד כוכבים אע"ג דאיש הוא מ"מ
במצות תאמר בעבד שהוא במצות אשה
דיש עוד טעם דהוא עדות
עָנָה בְאָחִיו:
שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס
אין אחיו אבל עבד שהוא איש ואחיו
שאי אתה יכול להזימה
דברים יט יח
תוכיח שישנה במצות ופסולה לעדות וחזר
5. לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל
ואולם ק"ל דעל טעם שני
ונקרא על שם אביו והיינו עבד:
במצות ליתכשר א] ורש"י פירש בפ"ק
הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה
האיך שייך לומר קטן יוכיח
בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל
דאי ס"ד. כוליה קרא לכדאמר
דגיטין (דף יא) גבי שטרות העולין
הא אין הפסול בעצמותו
אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ
הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות
❖
בסנהדרין (דף כז:) אתא לפסול
בערכאות של נכרים כשרים לעדות מן
משום קטנות אלא מטעם
יוּמָתוּ: דברים כד טז
ופסולין להעיד אף אני אביא את העבד
דא"א יכול להזימה וזה
קרובים: לכתוב על בניהם. מדשני
התורה ושמעתין לא מוכחא הכי:
הכלל בעדות דצריך יכול
שכן
שאינו בכל המצות ופסול להעיד מה להצד
אינה במילה. אע"ג דלא
למכתב בנים סתמא ש"מ תרתי:
להזימה ובאא"י להזימה גם
מוסף רש"י
השוה שבהם שכן אינו איש תאמר בעבד
בגדולים פסול וא"כ לא
גר אין לו חייס דכתיבז) וזרמת סוסים
שייכא במילה פירכא היא ל)
❖
אמר קרא כי ינצו
שייך לומר קטן יוכיח וצ"ע:
זרמתם ואע"ג דכתיב ח) בלאדן בן
וי"מ דאין מצווה למול את בנה וליתא
שהוא איש אלא תיתי מגזלן מה לגזלן שכן
אנשים יחדיו כו'.
בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו
דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח:
מהתם נפקא לן חיוב
מעשיו גרמו לו תאמר בעבד שאין מעשיו
אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך.
הגהות מהר"ב
בושת, דכתיב וקצותה את
הבנים לא נתיחסו אחר אביהם
גרמו לו אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך מר
כפה, ממון, אתה אומר
רנשבורג בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב.):
אין להקשות נילף דממזר
ממון או אינו אלא ממש,
בריה דרבינא אמר אמר קרא 5 לא יומתו
יש לו חייס למטה. בנו נקרא על
ופצוע דכא וכרות שפכה שפסולים
א] תוס' ד"ה יהא עבד
נאמר כאן לא תחוס
אבות על בנים לא יומתו על פי אבות שאין
עינך ונאמר להלן בעדים
וכו' ורש"י פירש בפ"ק
שמו: דאי ס"ד גר נמי פסול.
לקהל שיהיו פסולין לעדות מגזלן
זוממין לא תחוס עינך,
דגיטין דף יא נמחק ד' יא
להם חייס בנים דאי ס"ד כדאמרינן לא יומתו
דדרשינן על אבות על בנים שאין
וחד מהנך דמה להצד השוה שבהן
מה להלן ממון אף כאן
ונ"ב דף ט ע"ב ד"ה כשרין
אבות על בנים בעדות בנים לכתוב רחמנא
❖
להם חייס אבות למה לי לאשתנויי
שאין זהירים בכל המצות זה מפני
ממון (סנהדרין פו.). יצא
וכו' ובד"ה פסולא דרבנן:
ג)
עבד שאין לו אחוה.
לא יומתו אבות על בניהם מאי בנים ש"מ רשעו וזה מפני שאין מצווה:
בתרוייהו לכתוב ברישיה על בניהם
ואפילו עם אחיו בני אביו,
ועבד נפקא לן מק"ו. נראה
לפסול קרובים ובסיפיה לישתני ולכתוב
דלא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים
דכתיב עם החמור, עם
רבינו חננאל
סתמא על אבות ושמעינן תרתי
דלרווחא דמילתא נקטיה
הדומה לחמור, אינו אלא
אלא מעתה ובנים לא יומתו על אבות ה"נ לא
כבהמה (שם). אחיו הוא
החובל בעבד כנעני של
מדלא כתיב על אבותיהם: אלא
כלומר דאפי' תמצא לומר דלא נפיק
יומתו ע"פ בנים שאין להם חייס אבות אלא
במצות. בכל מצות שאשה
אחרים חייב בכולן, ר'
מדכתב רחמנא על בנים. למפסל
מגופא דקרא מ"מ אתי בק"ו:
חייבת בהן עבד חייב בהן,
יהודה אומר אין לעבדים
גר ה"נ דפסול לעדות אמרי הכי השתא גר
דגמר לה לה מאשה (שם).
לעבד שמע מינה גר כשר דתו
בושת. כתב רבינו יצחק
רבי
נהי דאין לו חייס למעלה למטה יש לו חייס
זצ"ל, והילכתא עבד פסול
ליכא קל וחומר: כתבתינהו לנכסי.
לעדות ויש לו בושת, וגר
לאפוקי עבד דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה דאי סלקא דעתך גר פסול
מלוג לאחר שנישאת לר' אבא:
כשר לעדות ויש לו בושת.
לעדות לכתוב רחמנא לא יומתו אבות על בניהם לכדאמרינן לא יומתו בעדות
בתר דשכיבא אזל רב שמואל כו':
וכן כתב פר"ח זצ"ל.
מתני'. חרש שוטה וקטן
הבעל
בנים ונכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דשמעת מינה תרי חדא לא
פגיעתן רעה כול'. אימיה
דרב שמואל הות נסיבה
יומתו בנים בעדות אבות ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות ועבד נפקא ליה בקל וחומר
לר' אבה, כי קא שכבה
מגר ומה גר דלמעלה הוא דאין לו חייס אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות עבד שאין לו חייס לא
אקניתינהו לנכסהא לרב
שמואל ברה, ומתה.
למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות אלא מדכתב רחמנא לא יומתו אבות על בנים דמשמע
לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים שמע מינה עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה הוא
דפסול לעדות אבל גר ו כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות וכ"ת לכתוב רחמנא ובנים לא יומתו על אבותיהם
למה לי דכתב רחמנא ובנים לא יומתו על אבות דמשמע לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות ד) איידי
דכתב לא יומתו אבות על בנים כתב נמי ובנים לא יומתו על אבות: חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה: אימיה דרב
שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לר' אבא כתבתינהו לנכסי לרב שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבא
אזל