פח:
החובל פרק שמיני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי ירמיה בר אבא ורב יהודה כר"ל ס"ל. דכותיה פסקינן
הבעל מוציא. שהבעל יורש את אשתו והוא היה לוקח ראשון:
סד א מיי' פכ"ב מהל'
א) יבמות לו: ב"ב קלו.,
הכי
אמר שמואל זו אינו לאחר מותו. מהיום ולאחר מותו שהגוף קנוי לבן מהיום אלא
בריש החולץ (יבמות דף לו:):
ב) [שבת קלה: וש"נ],
אישות הלכה ז סמג
ג) כתובות נ. עח: ב"מ לה.
עשין מח טוש"ע אה"ע
דומה למשנתנו. כדמסיק משום תקנת אושא משמע דאי לאו
שהאב אוכל הפירות עד יום מותו: מכורין עד שימות. לוקח
צו: ב"ב נ. קלט:, ד) [ד"ה
סימן צ סעיף ט:
תקנת אושא מודה שמואל דאין הבעל מוציא מיד הלקוחות דקנין
אוכל פירות עד שימות האב
וכשימות האב הולך הבן ומוציא מיד
סה ב מיי' פי"ב מהל'
אי], ה) [ועיין תוספות
הלקוחות: דלא מת הבן בחיי האב
פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"ת
זכיה ומתנה הלכה יג
יבמות לו: ד"ה קנין ותוס'
אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
כתובות נ. ד"ה הבעל],
דאתו ליד הבן. דמה מכר לו ראשון
והיאך מצא ידיו ורגליו דס"ל לעיל
❖
ו) צ"ל ולא נתן לה כתובה,
סימן רנז סעיף א:
בר אבא אוקמיה בנכסי אזל ר' אבא אמרה
לשני כל זכות שתבא לידו: קנין פירות.
פ"ק (דף ט.) האחין שחלקו לקוחות
סו ג מיי' שם טוש"ע שם
למילתא קמיה דרב הושעיא אזל רב הושעיא
סעיף ג:
שהיו קנוין לאב לפירות: כריש לקיש
הן וס"ל הכא דלאו כקנין הגוף דמי
סז ד מיי' שם טוש"ע שם
אמרה קמיה דרב יהודה א"ל הכי אמר
סבירא לן. דפסקינן הלכתא כריש
מוסף רש"י
א"כ לא משכחת דמייתי ביכורים
סעיף ד:
אלא חד בר חד עד יהושע בן נון
לקיש בתלת חדא הא והחולץ
שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי
סח ה ו מיי' שם טוש"ע
הכותב נכסיו לבנו.
א
❖
שם סעיף ה:
הוא הדין לאחר (רשב"ם
כדקאמר בסוף השולח (גיטין דף מח.
למעוברת ומתנה באמצע בפרק
בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות
ב"ב קלו.). לאחר מותו.
החולץ (יבמות דף לו.): אלא לאו שמע
ושם ד)) וכן קשה לרבא דפסק כר"ל
אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא אמר להו
שכתב מהיום ולאחר מיתה,
מינה [כו'] לאו כקנין הגוף דמי. הני
בריש החולץ (יבמות דף לו. ושם)
ואין לאב בהן אלא אכילת
רבינו חננאל
אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב נכסיו
א)
ב
פירות בחייו (יבמות לו:).
דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
נכסי מלוג הקנויין בחייה לבעל
לבנו לאחר מותו הבן אינו יכול למכור מפני
הבן אינו יכול למכור.
אוקמיה רב ירמיה בר אבה
וס"ל האחין שחלקו לקוחות הן בפרק
לפירות לאו כקנין הגוף דמי ומתנתה
לגמרי בחיי האב, מפני
לרב שמואל בנכסי. שמע
שהן ברשות האב והאב אינו יכול למכור
מתנה ואע"ג דמתה בחייו: הכותב
ב' דקדושין (דף מב:) והיאך מצא ידיו
שהן ברשות האב.
רב יהודה אמ' הכי אמ'
מפני שהן כתובין לבן מכר האב מכורים עד
לאכול פירות, אלא בין
שמואל, האשה שמכרה
נכסיו לאביו. לאחר מותו ומכר האב
ורגליו וגם אנו היאך מצאנו ידינו
ג
שניהן יכולין למכרן לגמרי
נכסי מלוג בחיי בעלה
שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות
בחיי הבן ומת האב בחיי הבן ואמר
ורגלינו דקיי"ל כר"ל וקיי"ל דאין ברירה
ד
מעכשיו, שהאב ימכור
ומתה הבעל מוציא מיד
דבסוף ביצה (דף לח.) פסקינן כר'
לן ריש לקיש דקנה לוקח שמעינן
פירות והבן ימכור הגוף
האב כי מיית אב מיהא אית ליה ללוקח
הלקוחות, אלמא בעל
(רשב"ם שם). והאב אינו
ירית לה. אמרוה להא דרב
אושעיא דבדאורייתא אין ברירה
מינה משום דקנין פירות שהן קנויין
ואע"ג דמת הבן בחיי אב דלא אתו לידי הבן
יכול למכור. לאחר הגוף
יהודה קמי רב ירמיה, אמ'
ומפרש ר"י דכל הנהו דאית להו דאין
לבן לאו כקנין הגוף דמי אבל השתא
והפירות לגמרי, מפני
רב ירמיה אנא מתניתין
כרבי שמעון בן לקיש דאמר לא שנא מת
שהן כתובין לבן. הגוף
ברירה לא יאמרו דהאחין שחלקו
דלמא היינו טעמא דקנה לוקח אע"ג
ידענא, דתנן הכותב נכסיו
הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן לא שנא
מעכשיו ופירות לאחר
לבנו לאחר מותו האב אין
מחזירין זה לזה ביובל רק ר' יוחנן
דלא אתי לידי דבן משום דראוי
מיתה (שם). מכר האב
יכול למכור כול'. פיר'
מת האב בחיי הבן דאתו לידיה דבן קנה
לחודיה להכי דייק עלה רבי יוחנן
ליורשו הוא ואע"ג דבעלמא כקנין
מכורין. לאכול הלוקח
הכותב נכסיו לבנו לאחר
לוקח דאתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן
פירות כל ימי חיי האב,
דלא מצא ידיו ורגליו אבל אנן לא
הגוף דמי הכא גופא ודאי אקני אב
מותו, יש לאב פירות עד
שזכה בזכות שהיו לו
שימות והגוף לבן. כך
בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ר"ל
ס"ל שיהא תלוי חזרת יובל בכך
לבן בחייו למוכרן כשירצה דאי משום
לזה בהן (יבמות לו:)
.
הבעל בנכסי אשתו,
דהא רבי יוחנן גופיה מודה דבימי
לאחר מיתה בלאו הכי הוה ירית ליה
אמר קנה לוקח ר"י אמר לא קנה לוקח אמר
עד שימות האב. אבל
הפירות שלו כל זמן שהיא
ה
לכשימות האב יטול הבן
תחתיו אבל הגוף לאשה.
יהושע היו מביאין ביכורים אפילו
אבל רב שמואל בר אבא לא היה
לך כי קתני מתני' מכר הבן לא קנה לוקח עד
גם גוף גם פירות, או הוא
וכשם שאם מכר הבן בחיי
אמרינן דלאו כקנין הגוף דמי
ראוי לירש את אמו אלא רבי אבא
שימות האב וכי מיית האב אית ליה ללוקח
או הבא מכחו, לא שנא
אביו ומת הבן בחיי אביו
בעלה היה ראוי ליורשה: אבא לא
כדאמרינן אלא חד בר חד עד יהושע
מת האב בחיי הבן ולא
קנה לוקח דקנין פירות
דלא מת הבן בחיי האב דאתו לידי הבן אבל
שנא מת הבן בחיי האב,
לאו כקנין הגוף דמי, כך
ירית ברא. ואי הוה תני נמי איפכא
בן נון וחלוקת יהושע נמי אמר ביש
מת הבן בחיי האב דלא אתו לידיה דבן כי
שהפירות מכר אבל הגוף
אם מכרה האשה בחיי
נוחלין (ב"ב דף קיט:) דירושה היא
הוה אמרת נמי טעמא משום דראוי
קנוי לגמרי לבן משעה
הבעל ומתה כיון שבטלה
מיית אב נמי לית ליה ללוקח אלמא קא סבר
ליורשו הוא: אלא. על כרחך ברא
להם מאבותיהם ואפ"ה לא חזרה
שכתב לו האב, וכשמת הבן
תורת אישות מביניהם קנה
ואח"כ האב ויש לו בנים
ב) קנין פירות כקנין הגוף דמי וכי זבין לאו
לוקח, שהבעל לא היה לו
אותה חלוקה ביובל דסברא הוא
דכתב נכסי לאבוה בני אית ליה
לאותו הבן הן יורשין את
אלא קניין פירות, וקנין
דידיה זבין ר' שמעון בן לקיש אומר קנה
כיון שחלקו על פי נביא ואורים
והאי דכתב נכסי לאבוה לאברוחינהו
כחו (רשב"ם שם). מכר
פירות לאו כקנין הגוף דמי
ותומים ובגזירת הכתוב ולפיכך הביאו
מבני קאתי דכי מיית לא ירתו ליה
הבן. בחיי האב, אין
ומי שהגוף לו אקנייתיה
לוקח כי קתני מתני' מכר הבן אין ללוקח עד
לו ללוקח. פירות, עד
הקנאה גמורה היא.
ביכורים והשתא בהא סברא פליגי ר'
בני אלא אבוה וכי הוה תני איפכא
שימות האב כי מיית אב מיהת אית ליה
שימות האב. שהרי הוא
דאיתמר, מכר הבן בחיי
יוחנן ושאר אמוראי דרבי יוחנן סבר
הוה אמרת התם דקני לוקח שלקחו
כבן, אבל כשימות האב יש
האב ומת הבן בחיי האב
ללוקח לא שנא לא מת הבן בחיי האב דאתו
לו מיהת ללוקח גוף ופירות
דמההיא לא ילפינן דגזירת הכתוב
מן האב הוה טעמא משום דקנין
ר' יוחנן אמ' לא קנה
לידיה דבן ולא שנא מת הבן בחיי האב דלא
וכגון שהבן קיים (שם).
לוקח, ריש לקיש אמ' קנה
היתה ושאר אמוראי סברי דמהתם
פירות שיש לו לבן לאו כקנין הגוף
ר' יוחנן אמר לא קנה
לוקח. וקיימא לן כריש
אתו לידיה דבן קנה לוקח אלמא קסבר קנין
ילפינן בכל חלוקת ירושה דאין מחזירין
הוא וכי זבין אב דידיה קזבין:
לוקח. אפילו לכשימות
לקיש. ובא רב יוסף לומר
פירות לאו כקנין הגוף דמי וכי קא זבין
האב, דקנין פירות שהיה
הכא נמי. הכותב נכסיו לבנו ודאי
זו אינה דומה למשנתינו.
ביובל אף על גב דלקוחות הן:
ו
באושא התקינו האשה שמכרה.
לו לאב בנכסים הללו כקנין
אילו היתה משנתינו
דידיה קא זבין ואנן השתא בין ר' ירמיה בר
בני אחריני אית ליה ולאברוחינהו
הגוף דמי, ואין מכירת הבן
הכותב נכסיו לאביו לאחר
וא"ת לר' יוחנן למה
מאחיו משאר בניו של אב הוא
אבא ובין רב יהודה כר' שמעון בן לקיש
מכירה, ומתניתין דקתני
מיתה כול'. ונדחו דבריו,
אין ללוקח בהן כלום עד
כי אחד הכותב נכסיו לבנו
הוצרך לתקן כיון דכקנין הגוף דמי
דכתב ליה ומדאמרינן קנה לוקח
סבירא להו וקאמר ר' ירמיה בר אבא אי
שימות האב, הא כשימות
לאחר מותו ואחד הכותב
וי"ל דאצטריך להיכא דכתב לה דין
שמע מינה קנין פירות לאו כקנין
סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי כי
האב יש לו, התם דמית
נכסיו לאביו לאחר מותו
הגוף דמי: באושא התקינו. דאע"ג
ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן
האב בחיי הבן ונתקיימה
שתיהן טעם אחד הן. ודאי
מיית אב ומיית הבן בחיי האב אמאי אית
המתנה, ומה מכר ראשון
משנתינו כרב ירמיה בר
ובפירי פירותיהן עד סוף העולם
דבעלמא לאו כקנין הגוף דמי בעל
לשני כל זכות שתבא לידו,
ליה ללוקח כי קא זבין האי לאו דידיה קא
אבה דיקא. ומאי אינה
דאין זה אוכל פירות כדאמר בהכותב
בנכסי אשתו אלמוה רבנן לשעבודיה
אבל מת הבן לא בא זכות
דומה למשנתנו משום
זבין אלא לאו שמע מינה קנין פירות לאו
(כתובות דף פג.) ומיהו אם לא כתב
משום איבה והוי כלוקח ראשון:
לידו (יבמות לו:) שמעולם
תקנת אושא, דאמר ר' יוסי
לא היו ראויין לבא לידי
כקנין הגוף דמי אהדרוה לקמיה דרב יהודה
בר חנינה באושא התקינו
אלא דין ודברים אין לי בנכסיך
והרי
הבן, אלא יחזרו לשאר
האשה שמכרה נכסי מלוג
אמר להו הכי אמר שמואל זו אינה דומה למשנתנו מאי טעמא אמר רב
ובפירותיהן לא סגי בהכי דאכתי
יורשי האב, ומיהו אם לא
בחיי בעלה ומתה, הבעל
מכרן הבן בחיי האב היה
בפירות עצמן ילקח בהן קרקע והוא
מוציא מיד הלקוחות.
יוסף בשלמא אי תני איפכא הכותב נכסיו לאביו איכא למפשט מינה דקנין
מודה ר' יוחנן שאע"פ
וקימא לן דהילכתא
אוכל פירות ה):
פירות לאו כקנין הגוף דמי אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום
שמת הבן ואחר כך מת
כתקנת אושא. האשה
אמר
רב אידי בר אבין אף אנן
האב אפילו הכי יורשי
שמכרה נכסי מלוג. פי'
דראוי ליורשו הוא אמר ליה אביי אטו ברא ירית אבא אבא לא ירית
הבן יורשין את מתנתו
נמי כו'. תימה לר"י דשביק
מלוג כענין מליגת הראש
ברא אלא לאברוחינהו לנכסי מבריה קא אתי הכא נמי לאברוחינהו
ולא יורשי האב, אבל גבי
שתולשין השער ועוזבין
מתניתין דמסכת מכות (דף ג. ושם)
מכירה הרי סילק נפשו
הראש, כך הבעל אוכל
לנכסי מאחוה אתי אלא מאי אינה דומה למשנתנו משום תקנת אושא
ומייתי ברייתא דתנן מעידין אנו את
משעת מכירה וגם לא
הפירות ומניח הקרן ואין
דאמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג
בא לידו שיוכל הלוקח
לו רשות בהם. פ"א נכסים
איש פלוני שגירש את אשתו והלא
ג)
ו)
לזכות מכחו (רשב"ם שם:).
שקבל עליו בדבור בלא
בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אמר רב אידי בר אבין אף
בין היום בין מחר סופו ליתן לה
קנין פירות. שיש לו
אחריות כשנכנסה, או
כתובה (ולא נתן לה כתובה) אומדין
אנן נמי תנינא מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה
לאב כאילו הגוף קנוי לו
לאחר שכנסה נפלו לה
דמי, ולא היה הבן יכול
בירושה או במתנה. שכן
כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של
והרי
למכור אלא על מנת דאתו
לוגו בלשון יון דבור. אלא
זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה ירשנה בעלה ופליגי אמוראי בגמרא דאיכא מ"ד שמין באשה כמה אדם רוצה ליתן על זכות
לידיה וכיון דלא אתו לידיה
הדברים, בלשון יון טוטה
ספיקה של אשה והמותר ישלמו העדים ואיכא למ"ד שמין בבעל כמה היה אדם נותן על זכות ספיקו של בעל ומ"מ לכולהו יש
לא קני לוקח, ומיהו אם
אילוגה.
לא מכרן הבן ולא סילק
לדקדק אמאי בטובת הנאה דאם מתה ירשנה בעלה דשמא היא תמכור ולא ירשנה וי"ל דההיא אמנה ואמאתים קאמר דפשיטא בהנהו
נפשו מהם ומת הבן בחיי
דאפי' מכרה אין הלקוחות גובין מנה או מאתים מבעל מאחר שמתה בחיי בעלה אבל הך דהכא אין לדחות דאמנה ומאתים קאי
האב, לכשימות האב יירש
בן הבן את זכות אביו
דיש
שהיה לו בקרקע (שם).
באושא התקינו. כשהיתה סנהדרין באושא שגלתה וישבה שם סנהדרין גדולה, כדאמרינן בר"ה (לא.) גבי עשר מסעות (ב"מ לה.). האשה שמכרה בנכסי מלוג. הקרן (כתובות נ.)
להיות הבעל אוכל פירות בחייה וגוף הקרקע יהיה ללוקח לכשתמות (ב"מ לה.) שאם ימות בעלה יזכה בהן ואם תמות היא ויירשה בעל יפסידו, ונכסי מלוג הן נכסים שנפלו לה
מבית אביה או שהכניסה קרקעות שלא נישומו בכתובתה, ולא קיבל בעל עליו אחריות ואוכל פירותיהן בחייה כתקנת חכמים תחת פרקונה, ולהכי מיקרי מלוג, שמולגן ומחסרן בעל,
שאוכל הפירות כמליגת הראש (רשב"ם ב"ב קלט:). ומתה. ובעל יורש אותה דבר תורה (ב"מ צו:). הבעל מוציא. גוף הקרקע, מיד הלקוחות. והכי מוקי לה בפרק האשה (כתובות עח:) תקנת אושא בגופה של קרקע לאחר
מיתה (ב"מ לה.) דשויוהו רבנן כלוקח והוא לוקח ראשון (כתובות נ.) ומיהו להכי מהני מכירת האשה, שאם ימות בעלה בחייה יטלם הלוקח (רשב"ם ב"ב נ.).