החובל פרק שמיני בבא קמא
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והרי היא תחתיו. דאי ודאי נתגרשה ע"י עדים אחרים כי משתכחי
דיש לו לתנא לשנות ריבוי תשלומין גבי עדים זוממין כמו שיכול
סט א מיי' פכ"א מהל'
א) [מכות ג.], ב) [כתובות
הנך עדים זוממין הוו משלמין לה כל כתובתה דהא בעו לאפסודי
להרבות אצלם ואת"ל דנכסי צאן ברזל יכולה למכור אם כן יותר
עט:], ג) [עי' תוספות ב"ב
עדות הלכה א סמג
קלט: ד"ה התם],
עשין קי טוח"מ סימן לח:
כולה מינה דקאמרי נתן לה אבל השתא שמא אינה עתידה ליטול
היו מפסידים הזוממין לאשה כשהיו אומרין שגירשה ונתן לה
ע ב טוש"ע אה"ע סימן
ד) [כתובות נז.], ה) ב"מ כ.
כתובתה לעולם שמא תמות ויירשנה בעלה ונמצא שלא היו מפסידין
כתובתה על נכסי צאן ברזל שהיתה יכולה למכור לגמרי מעל
כתובות פה: פו. קדושין
פה סעיף ז:
❖
עא ג מיי' פ"י מהלכות
אותה כלום לפיכך אין אומרים ישלמו
מנה ומאתים שאין יכולה למכור
מח. ב"ב קמז:,
אישות הלכה י ופ"ד
לה כתובתה אלא אומדים כמה אדם
לגמרי אבל בההיא [דמכות] (דמכורה)
והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין
מהלכות חובל ומזיק הלכה
רוצה ליתן לה מיד בכתובתה על
שבאין להעיד ולהפסיד לבעל שאומרין
אין אומרים ישלמו כל כתובתה אלא טובת
יח סמג עשין מח וסימן ע
גליון הש"ס
טוש"ע אה"ע סימן סו
הספק שאם נתארמלה או נתגרשה
שגירשה ולא נתן כתובה יותר היו
הנאת כתובתה איזהו טובת הנאת כתובתה
גמ' הואיל ואתא לידן.
סעיף ג וסימן קה סעיף א
יטלנה הוא ואם תמות יירשנה בעלה
מפסידין לו על מנה ומאתים שהיו
שבת דף פא ע"ב וש"נ:
וטוש"ע ח"מ סימן תכד
א)א אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובה של
והוא יפסיד מה שנתן ודמים הללו
מחייבין אותו ליתן ושמא היה נפטר
תוס' ד"ה כל וכו' דמעמד
סעיף י:
זו שאם נתארמלה או נתגרשה ואם מתה
עב ד מיי' מהלכות מכירה
ג' אינו מועיל בכתובה.
יתנו לה העדים דטובת הנאה זו
מליתן אם תמות האשה בחייו מעל
עיין לעיל דף ע ע"א
הלכה יב וע"ש סמג
יירשנה בעלה ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת
מפסידין אותה מיד שאם תבא
נכסי צאן ברזל דשמא תמכור האשה
❖
תוספות ד"ה אמטלטלין:
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
אושא אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובתה
❖
למוכרה בטובת הנאה זו לא תוכל.
ולא יפטר במיתתה ולכך נקט הזמתן
סו סעיף כג:
טובת הנאה כלומר דבר מועט: אם
לגמרי אמר אביי אם אמרו בנכסי מלוג
על דבר שיש בו ריבוי תשלומין אצלם:
פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן.
מוסף רש"י
אמרו בנכסי מלוג. שתוכל למוכרן
יאמרו
בנכסי צאן ברזל אמר אביי טובת
רבינו חננאל
היינו במילי דאתו מעלמא
ואין הבעל מוציא מיד הלקוחות שהרי
ליתן בכתובה של זו.
הנאה $ הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
מספק, שאם נתאלמנה
אמר רבא הילכתא טובת
כגון טובת הנאה דכתובה וכגון גונב
אם פיחתו פיחתו לה ואם הותירו
טובת הנאה לאשה הויא דאי ס"ד לבעל
או נתגרשה. יטלנה
הנאה לאשה ואין הבעל
הותירו לה: יאמרו בנכסי צאן ברזל.
ולד בהמת מלוג דמשלם כפל לאשה
לוקח, ואם מתה יירשנה
אוכל פירות. מאי טעמא,
הויא לימרו לה עדים מאי אפסדינך אי
בכתובתה דהיינו נדוניא שהכניסה לו
כדאמרינן בריש האשה שנפלו לה
בעלה. ויפסיד מעותיו
פירא תקינו ליה רבנן
הות מזבנת לה לטובת הנאה בעל הוה שקיל
(מכות ג.). המוכר שטר
לבעל, פירא דפירא לא
בשומא מבית אביה וכותבין אותה
נכסים (כתובות דף עט:) משום דלא
חוב לחבירו. שחייב לו
תקינו ליה רבנן. ולא
מינך אמר רב שלמן משום דאיכא רווח
בכתובתה ומקבל עליו חתן אחריות
תקינו ליה רבנן פירא דפירא אבל
לוה למלוה ממון ומסר
עמדה הדין קושיא
ביתא אמר רבא הלכתא טובת הנאה
ואם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו
פירא דפירא דאתי מגופיה כגון ולד
לו המלוה את השטר ליד
ונדחית. ואמ' תוב, תנינא
ב
לוקח ומכרו לו וכתב לו
לתקנת אושא הא דתנן
הותירו לו כדאמרינן [ביבמות באלמנה
ולדות בהמת מלוג פשיטא דתקינו
לאשה ואין הבעל אוכל פירות מאי טעמא
קני לך איהו וכל שעבודיה,
העבד והאשה פגיעתן
לכהן גדול (דף סו.)]. נכסי צאן ברזל
ליה רבנן כדתנן לעולם הוא אוכל פירי
פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא
אי נמי כדפסקינן התם
רעה והחובל בהן חייב
ב)
(ב"ב עז.) הלכתא אותיות
נכסים העומדים באחריות המקבל
פירות ונראה דפירי דפירי לא תקינו
והן שחבלו באחר פטורין,
תקינו ליה רבנן כי אתא רב פפא ורב הונא
נקנות במסירה (רשב"ם
ואי סלקא דעתא ליתה
לשלם כעין ברזל זה שהוא קשה
ליה רבנן דהתם לא הוי כי האי דהכא
. וחזר ומחלו.
בריה דרב יהושע מבי רב אמרי תנינא לתקנת
לתקנת אושה, תזבין
ב"ב קמז:)
להיות פוחת והתם ודאי לא מצי
דנהי דמשלם כפל לאשה נראה דבאותו
המוכר שהוא מלוה מחלו
מהיום ולאחר מיתה
אושא העבד והאשה פגיעתן רעה החובל
ללוה, מחול. דאמר ליה
ותיתיב ליה לנחבל.
מזבנה: טובת הנאה. אשה המוכרת
כפל ילקח קרקע והוא אוכל פירות
לוה ללוקח לאו בעל דברים
ולטעמיך, תזבין נכסי
בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין ג) ואי
כתובתה לאחרים בטובת הנאה
ונראה נמי דכ"ש גונב בהמת מלוג
דידי את (כתובות פה:)
מלוג בטובת הנאה ותיתיב
עצמה דמשלם כפל לאשה: לנחבל. אלא איכא למימר
ס"ד ליתא לתקנת אושא תזבין נכסי מלוג
והדמים שלה הן ואין לבעל בהן
דלא מכר לו ראשון לשני
טעמא מאי שלא תהא קלה
אלא כל זכות שתבא לידו,
מתניתין בדלית לה נכסי
כלום: רווח ביתא. אפילו אם הבעל
ותתן ליה ולטעמיך נהי נמי דאיתיה לתקנת
ולא עדיף האי לוקח
מלוג, ולא שמעינן מינה
בעיניו להוציאה. ותימה
נוטלן נוח לאשה למוכרה בחייה כדי
אושא ולא מצי מזבנה לגמרי תזבין לנכסי
ממלוה דאתי מחמתיה
דתנינן לה להאי תקנת
שתהא פרנסתה מצויה בביתה בריוח:
דבריש אע"פ (כתובות ד' נד:) משמע
דמלוה, ומיהו מעותיו
אושא. אמר רבא הלכתא
מלוג בטובת הנאה ותתן ליה אלא דלית לה
יחזיר לו מוכר ללוקח, דהא
טובת הנאה לאשה, פיר'
ואין הבעל אוכל פירות. לא אמרינן
דלאו היינו טעמא דר"מ גבי הא דתנן
ה"נ דלית לה ותזבין כתובתה בטובת הנאה
הלכתא היא דדיינינן דינא
כלומר האשה תחת בעלה
יקח בהן קרקע והוא אוכל פירות:
רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה
דגרמי וזה הפסיד מעותיו
ומכרה כתובתה לאחד
ותתן ליה הא מני רבי מאיר היא דאמר
ומילי לא משתעבדי. לניזק: וחזר
ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה
כשורף שטרותיו של חבירו,
על דעת שאם נתאלמנה
אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו
דקיימא לן דחייב, מההוא
או נתגרשה יקח מה
ד) ג
המוכר ומחל לו מחול. הלכך אי
בעילתו בעילת זנות ודייק בגמרא כל
עובדא דכפייה רפרם לרב
שבכתובתה עד גמרא,
שעה אחת בלא כתובה וטעמא מאי כדי
אמרינן לה תזבן מפסדינן ליה ללוקח
הפוחת אפילו בתנאה אלמא קסבר
אשי ואגבי מיניה כי
ואם תמות היא לא
שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הכא לא
כשורא לצלמא (רשב"ם
דהיא הדרה ומחלה לכתובתה לבעל
תנאו בטל ואית לה וכיון דאמר לה
יקח כלום. זה המכר
שם). ואפילו יורש. של
יקרא טובת הנאה והדמים
הואיל ועל כרחה היא מוכרתה:
לית לך אלא מנה לא סמכה דעתה
מגרש לה דאי מגרש לה אתו הנך דזבני
מלוה, מוחל. שהלוה לא
שלה הן, ואין לבעל
והוי בעילתו בעילת זנות הא שמעינן
ה"ג
גבו לה לכתובתה מיניה אלא טובת הנאה
נתחייב ללוקח כלום אלא
לומר נקח בדמים קרקע
מחמת המוכר והרי מחלו
ואוכל פירותיה כדין נכסי
ליה לר"מ דבדרבנן תנאו קיים משמע
מילי נינהו ומילי לא משתעבדי אלמה לא מילי דמזדבני בדינרי נינהו
אצלו (קדושין מח.) וסברא
מלוג. ואי מחייבת לה,
דמשום שיש לה ולא סמכה דעתה
הוא דלא אלים כח של
אלא משום דשמואל ה) דאמר שמואל ד המוכר שטר חוב לחבירו וחזר
לזבוני לכתובתה בטובת
כשאמר לה לית לך אלא מנה הוא
לוקח במה שנמסר לו
הנאה ותיתיב ליה, פיר'
ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אמרי זבוני זבין ותתן ליה ואי מחלה ליה לגבי
שטר המלוה אלא לזכות
לנחבל. המוכר שטר חוב
דהויא בעילתו בעילת זנות הא אם
בחוב הכתוב בו במקום
לחבירו וחזר ומחלו מחול
בעל תמחלה אמרי כל לגבי בעל ודאי מחלה ליה ואפסדיניה לההוא זבינא
הוה תנאו קיים ולא היה לה כלל לא
הלוה או היורש, אך לא
כו'. כל לגבי בעלה
בידים לא אפסדינהו וכי תימא זבינא ניהליה לההוא דחבלה ביה בטובת הנאה
היה בעילתו בעילת זנות וי"ל דכ"ש
נעקר שעבודו מן המלוה,
וקרינא ביה עבד לוה לאיש
דאי
אי תנאו קיים ולית לה דהויא בעילתו
מלוה ויכול למחול שעבודו
(רשב"ם שם). בעילת זנות אלא התם דייק דקסבר תנאו בטל מדלא קתני בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה כו' ש"מ דה"ק כל הפוחת
אפי' באותו ענין שיש לה אפי' הכי הויא בעילתו בעילת זנות וא"ת מנא ליה דמיירי בתנאה דלמא מודה ר"מ דתנאו קיים וה"ק כל הפוחת
אפי' באותו ענין שיש לה כגון בסוף ביאה דאמר התם בסוף שמעתין דדברי הכל אינה מוחלת וי"ל דלשון כל הפוחת משמע שהוא
פוחת לה ובסוף ביאה אין יכול לפחות אלא היא פוחתת לעצמה ולא שייך לשון פוחת אלא בתנאה אי נמי מדנקט כל דייק:
כל לגבי בעלה ודאי מחלה. וא"ת ותזבין לבעל גופיה ותיתיב ליה לנחבל וי"ל שהבעל לא ירצה לקנות שלא להפסיד לאשתו א"נ
הא מוקמי לה בסמוך כר"מ דאמר לשהות עם אשתו בלא כתובה אסור וא"ת והיאך יכולה למחול האמר בריש אע"פ (כתובות
דף נז.) דבסוף ביאה אינה יכולה למחול וכ"ת דכתבה ליה התקבלתי הא משמע בפרק נערה (שם דף נא.) דלר"מ אפי' בהתקבלתי
אין יכולה למחול וי"ל ה"מ בתחילת הסוגיא אבל לפי המסקנא דהתם דמפליג ר' יהודה בין כתבה ליה התקבלתי ובין לא כתבה ליה
התקבלתי ה"ה לר"מ וא"ת ואכתי היאך תמחול הא מוקמינן לה כר"מ דאמר אסור לשהות עם אשתו בלא כתובה וי"ל לאחר שתמחול
יחזור ויכתוב לה כתובה ועי"ל דאפילו את"ל שאין יכולה למחול בעודה תחתיו אכתי יעשה קנוניא ויגרשנה ותמחול לו ואח"כ יחזירנה
וא"ת כיון דאתיא כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ לא תהא רשאה למחול מפני שתצטרך לשלם ללקוחות כדאמר בהמוכר שטר חוב לחבירו
וחזר ומחלו מחול ואמרינן התם (כתובות דף פו.) דלמאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומיהו מצי למימר דאפ"ה
לא תחוש ותמחול כיון דהשתא לית לה מידי לשלומי אע"ג דלכשתתאלמן תצטרך לשלם יותר מ"מ חשיב ליה אטרוחי בי דינא בכדי
כיון דסוף סוף השתא מיהא לא משלמין מידי ולמאי דרגיל ר"ת לפרש דאין חייבת לשלם אפילו לר"מ אלא מה שקבלה א"ש טפי
ואין להאריך כאן בדבר זה הקשה הר"ר שמואל ב"ר חיים ותזבין כתובתה במעמד שלשתן דאז אין יכולה למחול כמו שרגיל ר"י
לדקדק מההיא דתניא בהאיש מקדש (קדושין דף מז:) התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם רבי
מאיר אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת ומסיק דבמלוה בשטר קמפלגי באשה סמכה דעתה ודכולי עלמא אית להו
דשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ובמלוה על פה פליגי בדרב הונא דאמר תנהו לפלוני במעמד שלשתן
קנה דרבנן לית להו שיועיל מעמד שלשתן במלוה אלא בפקדון ואם היה יכול למחול מהו חושש אי אית להו דרב הונא במלוה כיון
דסבירא ליה דלא סמכה דעתה ותירץ ר"י $ דמעמד שלשתן אין מועיל בכתובה בעודה תחת בעלה כיון דעדיין לא ניתנה לגבות
וא"ת וניכתוב שטרא בשמיה דאז לא
מצי מחלה כדאמר בהכותב
(כתובות דף פו.) והכא ניחא דשמא הבעל לא ירצה אבל בסמוך גבי
היא