פט:
החובל פרק שמיני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג דהשתא נמי לא מידי קא יהבה ליה: אי דנפישא כתובתה
היא שחבלה בבעלה קשה
דתזבין
לאחר והבעל יכתוב ברצון שטר
עג א ב מיי' פ"ד מהלכות
א) [תוספתא פרק ט],
מכתובה דאורייתא. שכתב לבתולה יותר ממאתים ולאלמנה יותר
בשמו כדי שיגבה חבלתו
ותירץ
ר"י דכיון שאין הכתובה בשם
ב) [כתובות נז.], ג) [ד"ה
חובל ומזיק הלכה יח
❖
ושל], ד) נ"א וה"ג,
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
ממאה הראויה לה מן התורה אמאי לא הפסידה: נוקמא אכתובה
האשה הרי הוא כאילו משהה אשתו בלא כתובה אע"פ שאין קלה
סימן תכד סעיף י:
דאורייתא. משום דרבי מאיר אסר לשהות עם אשתו אפילו שעה
בעיניו להוציאה וא"ת כיון דכל גבי בעלה ודאי מחלה מאי קאמר
עד ג ד מיי' פי"ז מהלכות
לעיל אומדין כמה אדם רוצה ליתן
אחת בלא כתובה ותוספת תזבין
אישות הלכה יט סמג
הגהות הב"ח
עשין מח טוש"ע אה"ע
בכתובה של זו כו' שום אדם לא יקנה
לבעלה בטובת הנאה ותיתב ליה
דאי מחלה לגבי בעל לא קא מפסיד דהשתא
(א) תוס' ד"ה מאי טעמא
סימן קה סעיף ד:
בחבליה: כ"ה. סלעים והוא מנה
אותה כיון דודאי מחלה ויכולין עדים
עה ה מיי' פ"ה מהל'
נמי לא מידי קא יהבה ליה סוף סוף כל
וכו' כוותיה דר' אמי היה
סבור כנאנאי בריה דר'
עבדים הלכה טז סמג
לומר מאי אפסדינך כדקאמר לעיל
מאה זוז כתובת אלמנה ופחותה
לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי
❖
יוסף בריה דרבא שלא:
עשין כז טוש"ע י"ד סימן
שבכתובות נקט: כשם שלא תמכור.
רסז סעיף לח: אם טובת הנאה לבעל וי"ל דיכולה
לא מטרחינן אלא הא דתניא א) וכן היא
לעשות קיום במשכונות או בערבות
קס"ד הכי קאמר כשם שאינה יכולה
שחבלה בבעלה לא הפסידה כתובתה אמאי
או בנדר או בשבועה שלא תמחול
למכור בעודה תחתיו כך לא תפסיד
גליון הש"ס
תזבנינה ניהליה לכתובתה לבעלה בטובת
אבל כאן אם יש לה תשלם ואם אין
מכתובתה כלום בשביל שום חבלה
גמ' דאמר אסור לאדם
הנאה בהא חבלה דאי מחלה לגבי בעל
ונזק שתזיק בעודה תחתיו: כתובת
לה אין משועבדת לניזק לעשות לו
שישהא. עיין כתובות דף
❖
לט ע"ב תוד"ה טעמא:
בנין דכרין. בפרק נערה שנתפתתה
ליכא פסידא הא ודאי ר"מ היא $ דאמר
קיומים צ"ע:
ואפי' מחלה לגבי בעל לא מיפסד
(כתובות ד' נב:) בנין דכרין דיהוו ליכי
ב) אסור לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה
קמפסיד. וא"ת והא ודאי
מנאי אינון יהוין ירתון כסף כתובתיך
אחת בלא כתובה וטעמא מאי כדי שלא
רבינו חננאל
מיפסד קמפסיד דכי לא תמכור יגבה
יתר על חולקיהון דעם אחוהון. היו לו
תהא קלה בעיניו להוציאה הכא מגרש לה
ודאי מחלה ליה ואטרוחי
חבלתו אם תתאלמן או תתגרש
שתי נשים וכתובת האחת גדולה משל
בי דינא בכדי לא
וגבי ליה בחבליה מינה אי הכי השתא נמי
וכשתמכור ותמחול לבעלה יפסיד
חבירתה ומתו שתיהן בחייו וירשן
מטרחינן. שמעינן מהא
מגרש לה וגבי ליה בחבליה מינה כגון
דלית ליה תקנה לקונה
א
הכל וי"ל כיון שעכשיו לא היתה
או אחת בחייו וירשה אעפ"כ לא
שטר חוב שלא יהיה
דנפיש כתובתה דמשום ההוא פורתא לא
נותנת לו כלום אפילו לא מחלה ממה
בטלה כתובתה אצל בניה אם יש לה
המוכר יכול למחול. דאילו
מפסיד טובא ואי דנפישא כתובתה מכתובה
שמחלה אינו כל כך הפסד כיון שלא
בן זכר הימנו וכשבאין לחלוק בניו
הוה אית ליה הוה מוקמי
לשמעתא בהכי. ואטרוחי
יהיה לו כלום עכשיו ולאחר זמן נמי
בנכסיו אחר מותו נוטלין אלו כתובת
דאורייתא נוקמא אכתובה דאורייתא ואידך
בי דינא בכדי, פיר'
שמא תמות וירשנה בעלה:
אמן ואלו כתובת אמן והשאר חולקין
תזבנה ניהליה בחבליה כגון דלא נפישא
לבטלה, בדבר שאינו
ב
בדנפישא כתובתה מחבלה.
מועיל. כדרבא, דאמר רבא
בשוה ואין יכולין בני הקיימת לומר
כתובתה מכתובה דאורייתא דהוי חבליה
וא"ת מעיקרא נמי
אנו ניטול כתובת אמנו שהיא כבעלת
ארבעה זוזי דמשום ארבעה זוזי לא מפסיד
חוב ואתם אל תטלו שאין לאמכם
איירי בנפישא כתובתה מחבלה דקאמר
עשרים וחמשה אלא הא דתניא א)כשם שלא
תזבין כתובתה בטובת הנאה ותיתיב
כתובה שהרי בעלה ירשה וקיי"ל
תמכור והיא תחתיו כך לא תפסיד והיא
ליה בחבלה וי"ל דבמקצת חבלה
התם [נג.] דהמוכרת כתובתה לאחר
תחתיו והא זימנין משכח לה דמפסדא והיכי
קאמר ואם תתאלמן או תתגרש יגבה
בטובת הנאה ומתה בחיי בעלה
דמי כגון דנפישא כתובתה מכתובה
השאר ממקום אחר:
וירשה מפסיד הלוקח אעפ"כ לא
כגון דלא נפישא כתובתה מכתובה
הפסידו בניה כתובת בנין דכרין ולא
דאורייתא אמר רבא סיפא אתאן לכתובת
דאורייתא. וא"ת והשתא
יאמרו בני חבירתה אמכם פשעה בה
בנין דכרין והכי קתני כשם שהמוכרת
היכי מתוקמא כר"מ והלא פוחת לה
שאילו היתה קיימת לא היתה גובה
כתובתה לאחרים גלא הפסידה כתובת בנין
ממנה או ממאתים ובעילתו בעילת
שהרי לקוחות היו גובין אותה משום
דכרין מאי טעמא זוזי הוא דאנסוה ד כך
זנות לרבי מאיר (כתובות נד:) וי"ל
דאמרי להו זוזי אנסוה שהיתה
מוכרת כתובתה לבעלה לא הפסידה כתובת
(כגון) דהיא גורמת להפסיד לעצמה:
צריכה למעות ולא לאפסדינהו נתכוונה:
לא מפסיד עשרים וחמשה זוזי.
בנין דכרין מ"ט זוזי הוא דאנסוה לימא
בשן ועין לאשה. הפילה היא את שינו
תקנת אושא תנאי היא דתני חדא עבדי
וסימאה את עינו: אבל לא לאיש.
ל"ג זוזי דלמאי דגרס זוזי צ"ל
דאיירי בכתובת בתולה וכ"ה זוזי
סימא בעלה את עין העבד או הפיל
מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש
צוריים הם מאתים זוז מדינה וליתא
את שינו לא יצא לחירות לפי שאין
ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה סברוה
ה
גופו קנוי לו: סברוה. בעלמא
דבריש ארבעה וחמשה (לעיל ד' לו:
דכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף
ושם ג)) הוכחנו דמאתים של בתולה
תרוייהו הני תנאי סבירא להו קנין
דמי מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר
הם מאתים זוזי צורי ד)(והכא ל"ג זוזי)
פירות לאו כקנין הגוף דמי והכא היינו
לאשה לית ליה תקנת אושא ומ"ד לא לאיש
ולא מפסיד כ"ה היינו כ"ה סלעים
טעמא דמאן דאמר לא לאיש ולא
ולא לאשה אית ליה תקנת אושא לא
של אלמנה ואף על גב דכתובתה
לאשה דאית ליה תקנת אושא הלכך
דכולי עלמא אית להו תקנת אושא אלא
דרבנן אין להקפיד על הא דנקט
משום איש לא נפקי דלא קני
כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה ואי
כתובה דאורייתא:
להם לגופייהו ממש משום אשה
כשם שלא תמכור והיא תחתיו.
נמי לא נפקי דאלים שעבודיה
בעית אימא אידי ואידי לאחר תקנה ואית
למהוי כקנין הגוף: קודם תקנה.
פרש"י כשם שאין יכולה
להו תקנת אושא אלא למאן דאמר לאשה
למכור כתובתה בעודה תחתיו כך
הוי שעבודיה קיל כשאר קנין פירות
ולא לאיש מאי טעמא כדרבא דאמר רבא
לא תפסיד מכתובתה כלום בשביל
דקים לן דלאו כקנין הגוף דמי:
הקדש
שום חבלה ונזק שתזיק בעודה תחתיו
הקדש
ואין נראה לר"י דהא לעיל אמר ובכל דוכת' תזבין לכתובתה בטובת הנאה ואפילו כשהיא תחת בעלה ונראה לר"י כשם שלא תמכור
בשביל שחבלה באחרים בעודה תחתיו כדאמר לעיל דלגבי בעלה ודאי מחלה כך לא תפסיד והיא תחתיו כלומר לא תמכור כתובתה
לבעלה בשביל שחבלה בו והא דנקט מכירה גבי אחרים והפסד גבי בעלה משום דלגבי אחרים אין יכולה להפסיד כשמוכרת להן בטובת
הנאה של כתובה אבל לגבי בעל שמכרה לבעלה בטובת הנאה יגרשנה מיד וירויח הכל והיא תפסיד: אמר רבא סיפא אתאן לכתובת
בנין דכרין. תימה דלא מייתי הך ברייתא בסוף נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) דבעי רבא מוכרת כתובתה לבעלה כמוכרת לאחרים דמי
או לא מיהו התם נמי קאמר בתר דבעי הדר פשטה דכמוכרת לאחרים דמי ושמא מתוך ברייתא זו פשטה ולפי שאין כ"כ פשוטה לא
הביאה שם: כך מוכרת כתובתה לבעלה לא הפסידה כתובת בנין דיכרין. אע"ג דאינה יכולה למחול כתובתה לבעלה לרבי מאיר
מ"מ יכולה היא למכור ואע"ג דאסור להשהותה לרבי מאיר בלא כתובה וכן קי"ל מ"מ השמיענו בברייתא את הדין דאם אירע כן
שמכרתה לבעלה לא הפסידה כתובת בנין דכרין א"נ במכרה התוספת איירי:
מאי טעמא כדרבא כו'. השתא משמע דשחרור דשן ועין מפקיע מידי שעבוד כמו שטר שחרור ותימה דביבמות פרק אלמנה (דף
סו: ושם) פליגי במכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן רב יהודה אמר הדין עמה משום
שבח בית אביה רבי אמי אומר הדין
עמו וקאמר תניא כוותיה דרבי אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה ומה ראיה
היא לר' אמי בהא אפי' רב יהודה
מודה כיון דמחוסרת גוביינא אתי שחרור מפקיע מידי שעבוד כדאמר התם גבי איצטלא דמילתא
דפרסוה אמיתנא דמודה רב יהודה
דקנייה מיתנא דכיון דמחסרא גוביינא אתי הקדש מפקיע שעבוד ושמא אותו שהביא תניא כוותיה
דר' אמי היה
(א) בנאה
בריה דרבא שלא היה חושבה
מחוסרת גוביינא כיון דאין יכול
לסלקה במילתא אחריתי: