צ:
החובל פרק שמיני בבא קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
שראוה בלילה. אם ראוה ביום דנין ע"פ ראיה דלא תהא
זה הכלל הכל לפי כבודו. בגמרא [צא.] מפרש קולא היא או חומרא:
פב א מיי' פ"ה מהל'
א) [לעיל פו.], ב) [אדר"נ
שמרה. המתין לה עד שראתה עומדת על פתח חצירה: ובו
שמיעה גדולה מראייה אבל ראו בלילה אין יכולין לדון
פ"ג ע"ש], ג) [עי' לקמן
חובל ומזיק הל' א:
פג ב מיי' פ"ה מהלכות
צא: תוספות ד"ה החובל],
כאיסר שמן. שמן קנוי באיסר: אע"פ שאינו רשאי. כדמפרש
ע"פ ראיית לילה דראייה כקבלת עדות וקבלת עדות כתחילת דין
ד) ר"ה כה:, ה) שם כו.
עדות הלכה ח סמג
כדמוכח בר"ה (ד' כה: ושם ד"ה כגון) ותחילת דין ביום אפי' בדיני ממונות
טעמא בגמרא [צא:]. וכן קוצץ בנטיעות אין רשאי דעובר בבל תשחית
עשין קט טוש"ע ח"מ סי'
גיטין ה: כתובות כא:
(דברים כ): חייבין. נטיעה בת שנה
כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין
ז סעיף ה:
סנהדרין לד: ב"ב קיד.,
פד ג מיי' פ"ב מהל'
ו) [תוספתא דסנהדרין
ד' לד:) הלכך צריכין לחזור ולהעיד
שתי כסף כדאמר בהכונס (לעיל נח:):
זה הכלל הכל לפי כבודו אמר ר' עקיבא
פי"ב לקמן צא.], ז) צ"ל
קידוש החדש הל' ט
גמ' מנה צורי. כ"ה סלעים ק' זוז:
טוש"ע שם: ביום וכיון שצריכין להעיד אין המעיד
נשיאה, ח) [ד"ה הנח],
אפי' עניים שבישראל רואין אותם כאילו
א)
פה ד מיי' פי"א מהל'
ט) והתלמוד מוכרח לאוקמי
מנה מדינה. שמינית שבמנה צורי.
נעשה דיין אבל עד הרואה שאין
הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני
❖
נזקי ממון הלכה ז:
כשראוה בלילה כדי ליתוקם
מעיד כגון שיש עדים אחרים מעידין
סלע של מדינה חצי זוז כדאמר בשור
לר' יהודה נשיאה גם כר'
אברהם יצחק ויעקב ב) ומעשה באחד שפרע
לפניהם נעשה דיין אפי' בדיני נפשות
שנגח (לעיל ד' לז.) חנן בישא תקע ליה
טרפון ולר' טרפון אין
ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא
חילוק בין דיני ממונות לדיני
כו': שראו בלילה. ולמחרת כשבאין
לרבנן ודלא כרשב"ם שפירש ביש
מוסף רש"י
נפשות. העתק מחלופי
וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו
נוחלין (ב"ב ד' קיג: ושם) ג' שנכנסו
לדון אין דנין אלא ע"פ שמועה לפיכך
❖
רואין אותם כאילו הם
גרסאות,
רבי תן לי זמן ונתן לו זמן שמרה עומדת
לבקר דוקא לבקר אבל אם נתכוונו
צריך למקצתן להעיד ואם אין שם
בני חורין כו'. ואין
שמין את העני לפי עניותו
על פתח חצרה ושבר את הכד בפניה ובו
להעיד כותבין ואין עושין דין דהוו ליה
אלא ג' צריך להושיב אחרים ולהעיד
להקל ולא את העשיר לפי
תורה אור השלם
עדים ואין עד נעשה דיין ולר"ע אפי'
בפניהם אבל ראו ביום עושין ע"פ
כאיסר שמן גילתה את ראשה והיתה מטפחת
עשרו, שהרי אין לדמי
עד הרואה אין נעשה דיין בדיני נפשות
הראייה לרבי טרפון מיד ורבי יהודה
1. וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים
בשתו סוף. אלא כולן שוין
ומנחת ידה על ראשה העמיד עליה עדים
בכך (לעיל פו.). מקצתן
ז) הנשיא כרבי טרפון ס"ל: שמסור
וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ
כדמשמע הכא וטעמא כדמפרש בפ"ב
ובא לפני רבי עקיבא א"ל לזו אני נותן ד'
נעשו עדים. ויעידו בפני
(א)
בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא
לעדה ולעדים. שיכול להביאו לב"ד
דמכות (ד' יב.) ר"ע אומר מנין
חבריהם, דגבי דיני נפשות
יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב:
מאות זוז א"ל לא אמרת כלום ג) החובל
❖
לסנהדרין שראו באחד שהרג את
לאומדו אם ראוי אגרוף זה לעשות
עדות בעינן, דכתיב על פי
שמות כא יח
בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור אחרים
שנים עדים יומת המת לא
א
הנפש שאין ממיתין אותו מיד עד
חבלה זו ואם אין ראוי לא ישלם
יומת וגו', ומקצתן נעשו
שחבלו בו חייבים והקוצץ נטיעותיו אף
שיעמוד בב"ד ת"ל עד עמדו לפני
שמחמת חלשותו של זה ורכותו נחבל:
דיינין. אבל המעידים לא
הגהות הב"ח
על פי שאינו רשאי פטור אחרים חייבין:
לשיצתה אבן מתחת ידי עדים.
העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד
ישבו וידונו עמהם, דהראוי
(א) גמ' א"ל רבי לזו אני
גמ' איבעיא להו מנה צורי תנן או מנה
להעיד אית ליה לר' טרפון
אחר וא"ת והא בפרק ראוהו (ר"ה ד'
שנאבדה מהן וב"ד לא ראוה אע"פ
נותן ד': (ב) תוס' ד"ה
נעשה דיין אבל עד עצמו
כו. ושם) מפרש טעמא משום דכתיב
שראוה עדים פטור דבעינן אומדנא
כגון וכו' דע"פ הנחלתו
מדינה תנן תא שמע דההוא גברא דתקע
לית ליה דנעשה דיין (ר"ה
כו.). כולם עדים הם.
ביום ששמעו מבקרי
בב"ד: א"ל ר"ע. ונהי נמי דאבן
ושפטו העדה והצילו העדה וכיון דחזו
ליה לחבריה אתא לקמיה דר' יהודה נשיאה
❖
ראויים להעיד (שם). ואין
החולה:
בא בב"ד: וכי בפני ב"ד הכהו
ליה דקטליה לא חזו ליה זכותא וי"ל
עד נעשה דיין. המעיד
אמר ליה הא אנא הא ר' יוסי הגלילי הב
שיודעין כמה הכהו. כלומר חשבון
דההיא דמכות עיקר אבל בר"ה בא
על הדבר אין נעשה עוד
ליה מנה צורי ש"מ מנה צורי תנן ש"מ
דיין באותו דבר וגם אם
המכות שהכהו שיכול לאמוד: או על
לפרש דלא גמרינן מינה דשאני דיני
גליון הש"ס
ראה את הדבר ונעשה
מאי הא אנא הא רבי יוסי הגלילי אילימא
מה. על איזה מאבריו: ציפר נפשו.
נפשות דבעינן והצילו העדה ובדרבנן
גמ' מאי הוי ליהדר
עד אין נעשה עליה עוד
ה"ק ליה הא אנא דחזיתך והא ר' יוסי
אפילו עד המעיד נעשה דיין כדמוכח
תנוך שכנגד הלב ונוח הוא לחבל
דיין בעדות עצמו אלא
ולדייניה. ק"ל הא מבואר
אם כן מעידין אחרים
בפ"ק דף יג ע"ב דלר"י
משם: ב"ד הולכין אצל בירה.
הגלילי דאמר מנה צורי זיל הב ליה מנה
בפ"ק דגיטין (ד' ה:) ובפרק שני
בפניו, ונראה בעיני דגזירת
נגח ואח"כ הפקיר או
דכתובות (ד' כא: ושם ח)) וטעם דאין
בתמיה. וכי הטריח הכתוב ב"ד לצאת
צורי למימרא דעד נעשה דיין והתניא
הכתוב הוא, דכתיב ועמדו
הקדיש פטור דבעי' שיהא
מלשכה ולראות אותה: או אם נפלה
המעיד נעשה דיין יש מפרשים משום
שני האנשים וגו' בעדים
מיתה והעמדה בדין כאחד
ד) סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש
הכתוב מדבר, לפני ה',
ועי' בהרא"ש דרבנן פליגי
הבירה. קודם שראוה בית דין כלום
דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה
מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין
לפני הדיינים, אשמועינן
רק במיתה אבל בנזקים
דכיון שהוא עצמו עד ודיין לא יקבל
מצריך הכתוב לחזור ולבנות להראות
קרא דצריך להעיד שנים
מודים א"כ אחר שנגמר
דברי רבי טרפון ר' עקיבא אומר כולם
הזמה על עצמו ועל טעם זה קשה
גבהה לב"ד. אלא אעדים סמכינן
לפני הדיינין, אבל העדים
דינו הוי הפקר וכדאיתא
עדים הם ואין עד נעשה דיין עד כאן
אינן חוזרין ויושבין ודנין
בכריתות דף כד ע"א וא"א
ה) ב
להר"י דאורליינש דאלא מעתה עדים
וכיון דראו עדים סמכינן אעדותייהו
❖
למיהדר למידייניה אח"כ.
(רשב"ם ב"ב קיד.).
לא קאמר ר' טרפון אלא דמקצתן נעשו
הקרובים לדיינים לא יעידו בפניהם
שאומרים לנו כך וכך היה ולא בעינן
גם יש לעיין בסוגיא דלעיל
עדים ומקצתן נעשו דיינין אבל עד נעשה
מסור לעדה אלא לעדים: פרט
דף לג ע"ב מכרו מכור
דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה
לרדיא נימא דמכור לגמרי
לשיצתה אבן מתחת ידי מכה. כלומר
רבינו חננאל
אלא ע"כ יכולין להזימם בב"ד אחר
דיין לא קאמר כי תניא ההיא כגון שראו
ג
דהא בעי' בשעת העמדה
שנאבד מיד ולא ראוה עדים: והוציא
ה"נ בני הזמה נינהו בב"ד אחר
בדין הבעלים הראשונים.
בלילה דלא למעבד דינא נינהו ואיבעית
איבעיא להו סלע צורי תנן
ואולם דעת הרבה ראשונים
הלה את ראשו וקבלה ל"ג: שהמית.
או סלע מדינה תנן. תא
ורשב"ם מפרש משום דכתיב ועמדו
אימא הכי קאמר ליה הא אנא דסבירא לי
דבעי' רק שיהיו לו בעלים
שמע מן ההוא דתקע ליה
אדם ואחר כן הזיק: ואין דנין אותו
שני האנשים דאמרינן שבועות (ד' ל.)
לאפוקי הפקר והקדש
כרבי יוסי הגלילי דאמר מנה צורי והא
לחבריה אתא לקמיה דר'
דיני ממונות. דתם אין משלם אלא
אלו העדים לפני ה' אלו דיינין משמע
ולדעת רש"י דמשמע דבעי'
יהודה נשיאה וכול'.
סהדי דמסהדי בך זיל הב ליה מנה צורי וסבר
בעלים ראשונים י"ל דס"ל
ופשטוהא בתחלת פרק
מגופו והרי הוא נסקל: וחוזרין ודנין
שיעמדו העדים לפני הדיינין ולא שיהיו
כהפוסקים דלרבנן דר"י גם
שור שנגח ד' (הד') [וה']
רבי עקיבא דאין עד נעשה דיין והתניא
אותו דיני נפשות. ומשלם מן העלייה:
עדים בעצמן יושבין ודנין ועוד פי'
בנזקים לא בעי' שיהא הכל
שוורים מיהא דאמר ר'
אלמא כאחד. אולם עדיין במה
והכה איש את רעהו באבן או באגרוף שמעון
ר"י טעם אחר דאין עד נעשה דיין
ו)
1
יהודה אמר ר' אסי כל כסף
דאיתא שם הקדישו מוקדש
האמור בתורה כסף צורי
התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה
משום דנפקא לן מביום הנחילו את
משום דרבי אבהו הא כיון
ושל דבריהם כסף מדינה.
בניו דע"פ (ב) הנחלת יום ששמעו
ולעדים פרט לשיצתה מתחת יד העדים אמר לו ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו שיודעין
דהקדישו פקע חיובו לגמרי
וכבר פירשנוהו במקומו
מבקרי החולה שנתן לכל אחד מבניו
כמו נגח ואח"כ הקדיש ולא
פירוש יפה לפיכך לא
כמה הכהו ועל מה הכהו אם על שוקו או ציפר נפשו ועוד הרי שדחף
❖
מצי טריף מהקדש וצע"ג:
הארכ[נ]ו עתה. וקימא לן
יעמידו כל אחד בחלקו אבל ע"פ
את חבירו מראש הגג או מראש הבירה ומת בית דין הולכין אצל בירה
זו הסלע סלע מדינה הוא
שמועתו בלילה לא יעמידו כל אחד
דהוא פלגא דזוזא. וליתה
או בירה הולכת אצל בית דין ועוד אם נפלה חוזר ובונה אלא מה אגרוף
בחלקו לפי ששמיעתו בלילה אין ראויה
לדר' יהודה נשיאה דסבר
רבינו חננאל (המשך)
מיוחד שהוא מסור לעדים אף כל שהוא מסור לעדים פרט לכשיצתה
לה כר' יוסי הגלילי דאמ'
לדון על פיהם כדפי' וכיון שאין
מנה צורי. ואקשינן אהא
עמדו העדים באותה האבן
אבן מתחת ידו של מכה פטור קתני מיהת אמר לו רבי עקיבא וכי בפני ב"ד
יכול לדון ע"פ ראיית לילה עד שיעידו
ואבדה שהוא פטור.
דתניא סנהדרין שראו
הכהו שיודעין כמה הכהו הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין לדבריו דרבי
עליהם ביום ה"ל עדים ולכך אין יכול
ודיקינן מדקאמר ר'
באחד שהרג את הנפש
עקיבה וכי בפני בית דין
וכול' עד ר' עקיבה אומ'
לדון דאין עד נעשה דיין אלמא מהכא
שמעון התימני קאמר וליה לא סבירא ליה: תנו רבנן שור תם שהמית והזיק
ד
הכהו וכול', שמעינן מינה
כולן עדים ואין עד נעשה
הוא דשמעינן דאין עד נעשה דיין
דנין אותו דיני נפשות ואין דנין אותו דיני ממונות מועד שהמית והזיק דנין
דעד נעשה דיין. ופרקינן,
דיין. והתניא הכה את
לדבריו דשמע' התימני
רעהו באבן או באגרוף.
והיינו דקאמר בפרק אחד דיני ממונות
אותו דיני ממונות וחוזרין ודנין אותו דיני נפשות קדמו ודנוהו דיני נפשות
אמ' לו וכי בפני בית דין
פיר' אצבעותיו כפופות
(סנהדרין ד' לד:) ור"מ דנפקא ליה
קווצות על כף ידו וזה הוא
הכהו, אבל ר' עקיבה
אין חוזרין ודנין אותו דיני ממונות וכי קדמו ודנוהו דיני נפשות $ מאי הוי ליהדר
שאין דנין אפי' גמר דין אלא ביום
לעולם קא סבר אין עד
אגרוף האמור בתורה.
ולידייניה נמי ממונות אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי
נעשה דיין. תנו רבנן שור
שמע' התימני אומ' מה
מדאיתקש דינין לנגעים ביום הנחילו
תם כול'. פיר', שור תם
אגרוף מיוחד דבר שמסור
הא מני ר"ש התימני היא דאמר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים
מאי עביד ביה ומוקי ליה ביום
לעדה ולעדים וכול'. אמ'
שאין הדין לשלם אלא
אלמא
אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל
לו ר' עקיבה וכי בפני בית
מגופו, אם ימית אדם
דין הכהו שיודעין על מה
והזיק ממון הורגין אותו
נחלות בלילה דבלילה כותבין ואין עושין דין ומסיק ואזיל כולה סוגיא עד ה"ל עדים ואין עד נעשה דיין ולהכי איצטריך
הכהו אם על שוקו או על
ופוטרין בעליו מן הממון.
לאתויי עלה אמר רב חסדא דכל עיקר לא מייתי דרשה דביום הנחילו אלא משום דבעי לאפוקי מינה דאין עד נעשה דיין כדמפרש רב
צפור נפשו הכהו, אלא מה
מועד שהמית אדם והזיק
חסדא דאי לאו דלהכי אתא אמאי איצטריך כלל [ביום הנחילו] לר"מ וא"ש הא דמייתי עלה ואמר רב חסדא ולא קאמר אמר רב
אגרוף שמסור לעדים אף
ממון דנין אותו דיני
כגון שראוה
כל שמסור לעדים. אף,
ממונות ומחייבין בעליו
בלילה. פי' בקונטרס ורבי יהודה נשיאה כרבי טרפון
חסדא בלא וי"ו:
ס"ל ובחנם פירש
כן דאפילו כרבי
פרט למי שיצאת האבן
לשלם מן העליה, וחוזרין
עקיבא ניחא דלא גמר ט) מדיני נפשות כדפירשתי לעיל:
מתחת ידו, כלומ' ולא
ודנין אותו דיני נפשות.