החובל פרק שמיני בבא קמא
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זאת אומרת רידייא עלייה דמרה הוא. תימה ליגבו את השור
אלמא בעינן אומדנא דב"ד. אף לנזקין דהא האי קרא בנזקין קאי
פו א מיי' פי"א מהל'
א) לעיל נ: סנהדרין מה.,
דכתיב ז) והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות וה"נ צריך
לגמרי לניזק ולא תקרי יותר עלייה דמרה וי"ל דאם הוא
ב) לקמן צח. קדושין כד:,
נזקי ממון הלכה ח:
פז ב מיי' פ"ג מהלכות
ג) [לעיל נו. קדושין כד:],
לאומדו אם ראוי לנגיחות זו: כגון שברח. בעליו ואין חבין לו לאדם
גובהו לגמרי לא היו ממתינין לו עד שישלם מן הרידיא כמו שאין
ד) [לעיל צ:], ה) [כתובות
רוצח הלכה א סמג
שלא בפניו: דקביל סהדי. על נגיחות
ממתינין לבעלים אם היו אומרים המתינו לי עד שאחרוש בו מעט
וברח הלכך אין לנו ממה
סו.], ו) [ברא"ש איתא רבי
לאוין קסח:
ואח"כ תסקלוהו: לא משום דאמרי'
פח ג מיי' פ"ה מהל'
יוחנן], ז) [שמות כא],
לשלם וכגון דלית ליה נכסי: סוף
ח) וכן מוכיח בתוספות
עבדים הל' ז טוש"ע
איהו דאבעית אנפשיה. תימה א"כ
סוף. כי לא דנוהו דיני נפשות
אלמא בעינן אומדנא
דבי דינא והא כיון
מדתני אמדוהו כו' כצ"ל
י"ד סי' רסז סעיף לד:
מהיכא משתלם הואיל וברח: ומשני
אמאי נקט על עינו ועל אזנו אפילו
❖
פט ד ה מיי' פ"ב מהל'
דגמר דינא לקטלא לא משהינן ליה לאומדנא
רש"א וע"ש,
חובל ומזיק הלכה ז
מרידיא. משהין את השור לחרישה
כנגד עינו ואזנו נמי אם אחזו ועוד
דבי דינא ולא מענינן לדיניה ואמינא להו
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
לשכירות ומשלם לניזק ואחרי כן
תניא בתוספתא (פ"ט) הכהו כנגד
סי' תכ סעיף כה וסעיף
אנא אפילו תימא רבי עקיבא הכא במאי
הגהות הב"ח
ידינוהו דיני נפשות אבל קדמו ודנוהו
אזנו ועינו לא יצא בן חורין שנאמר
לב:
עסקינן כגון שברח אי ברח כי לא דנוהו
צ ו מיי' שם הלכה יד
(א) גמ' הוא ניהו
ליסקל לא מענינן בדיניה לשהויי
והכה עד שיעשה בו מעשה משמע
דאבעית נפשיה: (ב) שם
והלכה טו טוש"ע שם
דיני נפשות היכי דיינינא ליה דיני ממונות
לרידיא: עלייה דמרה הוא. ואין
דטעם משום גזירת הכתוב היא ולא
עד שיתרפא (אמדוהו
סעיף יח:
בלא בעלים דקביל סהדי וברח סוף סוף
צא ז מיי' שם פ"א הלכה
בגופו של שור אלא כשאר נכסי בעליו
משום דאיבעית אנפשיה:
והיה מתנונה וכו' כמו
חמשה
יח ועיין בהשגות
שאמדוהו). תא"מ ונ"ב
דברים אומדים (ג) ונותנין
ותם אין משלם מן העלייה: לקטלא
מהיכא משתלם מרידיא אי הכי תם נדייניה
א
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
התוס' ל"ג להך בבא
לו מיד רפוי ושבת עד
הוא דאמדינן. דכתיב באבן יד אשר
דיני ממונות ברישא ונשתלם מרידיא והדר
בגמרא: (ג) תוס' ד"ה
שם סעיף כח:
שיתרפא. זו היא גירסא נכונה
צב ח מיי' שם פ"ב הלכה
ימות בה הכהו (במדבר לה): אבל
חמשה דברים אומדים
נדייניה דיני נפשות אמר רב מרי בריה
❖
אותו ונותנין:
טו טוש"ע שם סעיף
לנזקין. אין אומדין דאפי' אין חפץ
וקמ"ל שאומדים אותו כמה ראוי
דרב כהנא זאת אומרת רידייא עלייה דמרה
לעלות שבתו ורפואתו עד שיתרפא
זה ראוי להיזק זה חייב דזמנין דאתזק
צג ט מיי' ישח:ם פ"ג הלכה
הוא: איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין
בכל דהו: [מה בור]. סתם בור י'
ונותנין לו מיד וכן ה' דברים כמו
ה סמג שם טוש"ע שם
גליון הש"ס
אומד לנזקין מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן
סעיף לח:
ב
טפחים: מאי לאו. הא דקתני אם
שפי' בקונטרס ח)וכן מוכיח בתוספתא
צד י מיי' שם טוש"ע שם
גמ' אין נותנין זמן
בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא נשמה
היו פחותים אם הוזק בו חייב:
(פ"ט) דתני אמדוהו והיה מתנונה
לחבלות. עיין לעיל דף מו
וסעיף לט:
❖
צה כ מיי' שם הל' יא
אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא ת"ש
מלמטה למעלה קחשיב. אלמא בטפח
והולך אלמא יש אומד בריפוי:
ע"ב תוס' ד"ה שאין:
טוש"ע שם סעיף כד
הוי היזק: כנגד עינו. הכהו בכותל
החובל
מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים
א)
וסעיף מג:
כנגד עינו של זה: דבעינן אומדנא.
צו ל מ מיי' שם פ"ב
אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים
היו פחותין מעשרה טפחים
הגהות הגר"א
הלכה כ סמג שם
ובהכי לא בעי לאסתמויי אלא מזליה
ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור הוזק בו חייב מאי לאו ממטה למעלה
❖
[א] גמ' משמיה דר"י בר
טוש"ע שם סעיף כז:
הוא דאתרע ליה: אחזו. מעשה
אבין (זאת אומרת) תא"מ
קא חשיב והכי קאמר מטפח ועד עשרה מיתה ליכא נזקין איכא אלמא
דידיה הוא: ת"ש חמשה דברים
(דמתני' דקתני בו לאפוקי
לנזקין כל דהו שמע מינה אין אומדין לנזקין לא ממעלה למטה קא חשיב
בגדו י"ל רק דאין לחייבו ד'
אומדין ונותנין לו כו'. לא גרסינן
מוסף רש"י
❖
מאות זוז):
והכי קאמר עשרה מיתה איכא פחות מעשרה פורתא נזקין איתא מיתה
נזק וצער ובושת: וריפוי ושבת עד
מה בור שיש בו כדי
ליכא ולעולם אימא לך יש אומד לנזקין וכל מידי ומידי כי היכי דמיתזקה
שיתרפא. כלומר צריכין ב"ד לאמוד
להמית עשרה טפחים.
משנה היא (לעיל נ:) אחד
ביה בעינן תא שמע הכהו על עינו וסימאו על אזנו וחירשו עבד יוצא בהן
כמה ראוי להיות נופל למשכב בחולי
רבינו חננאל
ב)ג
החופר בור ואחד החופר
זה ומחייבין את זה ליתן לו מיד כל
לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא
שיח ומערה חייב בנפילת
קדמו ודנוהו דיני נפשות,
ריפוי ושבתו ומזונות הצריכין לו עד
שור וחמור, אם כן למה
אין דנין אותו דיני
בהן לחירות מאי טעמא לאו משום דבעינן אומדנא ושמע מינה יש אומדנא
נאמר בור, מה בור שיש
ממונות. ואקשינן אמאי,
שיתרפא: והבריא. לזמן מועט והם
לנזקין לא משום דאמרינן הוא דאבעית נפשיה כדתניא המבעית
בו כדי להמית, והיינו
ופירק רבה כגון שהעידו
ג) ד
(א)
אמדוהו לזמן מרובה: נותן לו כל
עשרה טפחים, דסתם
עדים בבית דין על זה
את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחירשו
מה שאמדוהו. דמשמיא רחימו עליה:
בור אינו פחות מעשרה
השור שהרג בפני בעלין
פטור אחזו ותקע באזנו וחירשו חייב ת"ש חמשה דברים אומדין אותו
טפחים, אף כל שיש בו
וברח וליתיה דלשהידו
ה
ו
מקצר. נופל למשכב כמו אקצירי
כדי להמית ומאי ניהו
עליה בהיזק ממון.
ונותנין לו מיד ריפוי ושבת עד שיתרפא (ב) אמדוהו והיה מתנונה והולך אין
(ר"ה דף טז.): אתפח. נתרפא:
עשרה טפחים (סנהדרין
ואקשינן הא דתאני דנין
נותנין לו אלא כמו שאמדוהו אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו
מה.). כנגד עינו. שהכה
מדקאמר ר"ע אפי' לעניים כו'.
אותו דיני ממונות וחוזר
בכותל והבעיתו בקול
ודנין אותו דיני נפשות
וחזינא דלא חייב לתת לפורע ראש
ש"מ יש אומד לנזקין למימד גברא כמה ליקצר מיהא מכה כמה לא
ואינו רואה או נתחרש
אם אין בעלים משלם
האשה אלא ארבע מאות זוז כת"ק
(קדושין כד:). המבעית
מקצר לא קא מבעי לן דודאי אמדינן כי קא מבעיא לן למימד חפצא
מן העליה מנין מישתלם
את חבירו. תקע לו
הניזק הזיקו. מרידיא, פיר'
שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר
אי עביד האי נזקא או לא מאי ת"ש שמעון התימני אומר מה אגרוף
ד)
באזנו פתאום ובעתו, דלא
ממה שחורש בזה השור
דלעני לא יהבינא כולי האי וקאמר
עבד ביה מעשה בגופו
מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל מיוחד שמסור לעדה ולעדים שמע
ונוטל שכר, גבי תם
ליה ר' עקיבא לעני נמי יהבינא הכי
(לעיל נו.). פטור מדיני
נמי ידינוהו דיני ממונות
מינה יש אומד לנזקין שמע מינה: אמר מר אמדוהו והבריא נותנין
ז
ח
אדם. לשלם, וחייב בדיני
ויחרוש עד שישתלם
ומעשה באחד שפרע ראש האשה
שמים. פורענות לשלם
הניזק חצי נזקו ואחר
לו כל מה שאמדוהו מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו
עניה כו' דאי ס"ד האי שיעורא
לרשעים שנתכוין להפסיד
כך ידינוהו דיני נפשות.
לכולי יומא ואיתפח לפלגא דיומא וקא עביד עבידתא יהבינן ליה
דארבע מאות דת"ק אפחות שבעניים
את ישראל (גיטין נג.).
ופירק רב מארי, זאת
שמסור לעדה ולעדים.
אומרת, שמע מינה מיהא
דכולי יומא מן שמיא הוא דרחמי עליה: רקק והגיע בו הרוק והעביר
קאמר והכל לפי כבודו לחומרא קאמר
שיכול להביאו לב"ד לאומדו
מתניתא, דרידיא דתורא
למיתב טפי לעשירים וקאתי ר"ע
כו': אמר רב פפא ה) לא שנו אלא בו ט אבל בבגדו לא וניהוי כי בייש
אם ראוי אגרוף זה לעשות
ליתיה חשובה מגופא
למימר אפילו עני שבישראל יטול יותר
חבלה זו, ואם אין ראוי לא
דתורא אלא מעליה דמריה
בדברים אמרי במערבא [א] משמיה דרבי יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו
י
ישלם שמחמת חלשותו של
דתוריה הוא. והתם מגופו
מארבע מאות זוז אמאי לא מחייב ליה
❖
בדברים פטור מכלום: הכל לפי כבודו [וכו']: איבעיא להו תנא קמא
זה ורכותו נחבל (לעיל צ:)
.
משתלם ולא מן העליה
לפורע ראש האשה למיתב טפי: צללת
דמריה, ושכר חרישת
לקולא קאמר או לחומרא קאמר כ לקולא קאמר דאיכא עני דלא בעי
במים אדירים. כלו' יגעת לפטור עצמך
זה השור מן העליה
למשקל כולי האי או דלמא לחומרא קאמר דאיכא עשיר דבעי למיתב
של בעליו הוא חשוב
ולא העלית בידך כלום. שברי חרסים
רבינו חננאל (המשך)
ואין תשלומין לתם הן
ליה טפי תא שמע מדקאמר ר' עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין
אין ראוים לכלום: חבלה. אין רשאי:
העליה. איבעיא להו יש
העץ וכיוצא בהן צריכין
אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב
אומד לנזקין או לא.
אומד אם יש בו שיעור
לא
פיר', צריכין לשער האבן
להזיק זה ההזק או לא. תא
שמע מינה תנא קמא לקולא קאמר ש"מ: ומעשה באחד שפרע ראש האשה [וכו']: ומי יהבינן זמן והאמר
שהזיקו אם יש בו שיעור
שמע שמע' התימני אומ'
רבי ו) חנינא $ ל אין נותנין זמן לחבלות כי לא יהבינן ליה זמן לחבלה דחסריה ממונא מ אבל לבושת דלא חסריה
מה אגרוף מיוחד שמסור
כדי להזיק זה ההזק
חייב ואם לאו פטור, או
וכול', שמע מינה יש
ממונא יהבינן: שמרה עומדת על פתח חצירה וכו': והתניא אמר לו ר' עקיבא צללת במים אדירים והעלית
לא. ואתינן למיפשטה מן
אומד לנזקין שמע מינה.
אמר רבא אמדוהו לכוליה
הבור, מה בור מטפח
חרס בידך אדם רשאי לחבל בעצמו אמר רבא לא קשיא כאן בחבלה כאן בבושת והא מתניתין בבושת הוא
יומא וברא ועבד עבודה
ועד עשרה טפחים במיתה
פטור, עשרה טפחים חייב
מפלגיה דיומא נותנין לו
דכולי יומא כמו שאמדוהו, מאי טעמא מן שמיא רחים עליה. ותניא נמי הכי. רקק והגיע בו הרוק. לא שנו אלא בו
במיתה אבל מטפח עד עשרה לעניין נזקין דינם אחד, שמע מינה אין אומד לנזקין, ובנזקין כל שהוא חייב. ודחינן,
בעצמו אבל בבגדו פטור. ודייקינן, זאת אומרת המבזה חבירו בדברים פטור מכלום. הכל לפי כבודו. ירושלמי. חד אמר
לעולם יש אומד לנזקין והכי קאמ' עשרה איכא מיתה תשעה נזקא איכא במיתה פטור, ובנזקין מידי דשיעורא דמיתזק
בשם ריש לקיש המבייש הזקן נותן לו בושתו משלם. חד בר נש איקפד לר' יהודה בר חנינא. רואין אותן אלו בני
אמדינן ליה. תא שמע הכהו על עינו וסימאה כול' עבד יוצא לחירות. כנגד עינו ואינו רואה כול' אין עבד יוצא
חורין שירדו מנכסיהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב כול'. איבעיא להו, תנא קמא דקתאני רקק והגיע בו הרוק, העביר
לחירות, דכת' ושחתה עד (שיתכוון לשחתה) דעביד ליה השחתה. ודיקינן הכהו כנגד עינו אמאי אינו יוצא לחירות
לאו משום דבענן אמדויי לההיא הכאה דמחייה או מעוורת אי לא, ושמעינן מינה בענן אומדנא. ודחינן לעולם
טליתו ממנו, פרע ראש האשה, נתן לה ת' זוז הכל לפי כבודו, לקולא קאמ' דאי איתיה המתבייש עני יהיב ליה טפי
לא בענן אומדנא והכא כנגד עינו ואינו רואה משום דאמרינן הוא בעית נפשיה, כדתניא המבעית את חבירו הוא
מארבע מאה זוז, ופטור. מדקתאני ר' עקיבה וכולן רואין אותן כאלו הן בני חורין שירדו מנכסיהן, שמע מינה תנא
קמא לקולא קאמ', דאי אית ליה עני מתבייש, פחתינן מת' זוז ויהבינן ליה לפי כבודו. ואקשינן לר' עקיבה שנתן זמן
פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד תקע באזנו וחירשו פטור, מאי טעמא איהו מבעית נפשיה. אחזו ותקע
בו וחרשו חייב. תא שמע וכולן, הני חמשה דברים, אומדין אותו ונותנין לו מיד. אמדוהו והיה מתנונה והולך אין
לזה שפרע ראש האשה, ומי יהבי זמן לחבלות. ופרקינן, לחבלות דחסריה ממונא לא יהבינן לה זמן אבל לבשת דלית
בה חסרון ממון (לא) יהבינן זמן. שימרה כשראה אותה עומדת על פתח חצרה שבר הפך כול', עד לא אמרת כלום
נותנין לו אלא כמה שאמדוהו וכול'. ואמרינן, למימד מכה כזו בכמה ימים מתרפא ובכמה סמים צריך להתרפות
שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור. והתניא אמר לו ר' עקיבה, אדם רשאי לחבל בעצמו. ומתניתין הכי קתאני
בהן. ואמרינן מימד מכה
לא קא מיבעיא לן, דודאי בעי אומדנא. כי קא מיבעיא לן למימד חפצא, כגון האבן או