ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יביא עדים שנטרפה באונס. ואיסי דורש בפרק האומנין (ב"מ
ופטור. דשומר שכר פטור באונסין כדכתיב ביה ומת או נשבר או
צח א מיי' פ"ז מהל' נזקי
א) לקמן צד., ב) ב"מ צו:,
נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב): יביא
פג.) אין רואה הא יש י) רואה יביא עדים שנטרפה ופטור
ג) [עי' תוס' ב"ב סב. ד"ה
ממון הל' יג סמג
דמשמעות דורשין איכא בינייהו: יביא ארורה לב"ד. פי' שמתה
ומודה], ד) [עי' תוספות
עשין סח טור ש"ע ח"מ
עדודה. נבילה: לב"ד. לשומה כמה היא שוה והכי משמע קרא
לקמן סח. ד"ה מה. ותוס'
סימן תג סעיף ג:
יביאהו עד יביא העדודה כדכתיב (בראשית מט) בבקר יאכל עד
בלא ברכה ואית דגרס עדורה כמו אחת מהנה לא נעדרה (ישעיה
צט ב מיי' פ"א מהל'
ב"מ צו: צז. ד"ה זיל],
ה) חולין סח. עז., ו) [רש"ל
דהיינו שלל כדמתרגמינן עדאה. מפי
לד) ובקונטרס גריס עדודה כמו
גניבה הל' טו ועיין
מ"ז], ז) [נדה כד:], ח) [שם
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
מורי: מאי לאו בהא קמיפלגי.
יאכל עד:
יביא עדים שנטרפה
באונס ופטור אבא
כו.], ט) [עי' בכורות מו:],
עא טור ש"ע ח"מ סי' שנד
בשאלתות
דרב אחאי כ) גרי'
דבאונסין הא ודאי לא פליג אבא
י) ס"א ראייה. רש"ל,
שאול אומר יביא עדודה לב"ד מאי לאו
סעיף ה:
ק ג מיי' פ"ב מהלכות
כ) [פ' אמור סי' קיא],
שאול למימר דאפי' נטרפה באונס
אמר שמואל אמר
בהא קמיפלגי דמר סבר פחת נבילה דניזק
ל) [ועי' תוס' ב"מ צו: ד"ה
גזילה ואבידה הלכה טו
יהא חייב דאין שומר שכר חייב
לי אבא ולא כפ"ה דפירש דמנהג
❖
זיל שלים],
סמג עשין שם טוש"ע ח"מ
הוי ומר סבר דמזיק הוי לא דכ"ע דניזק
באונסין אלא ה"ק אם נטרפה
דיינין כך הוא:
סי' שסב סעיף יג:
והכא בטורח נבילה קמיפלגי והתניא אחרים
אין שמין לא לגנב ולא לגזלן. פ"ה
קא ד מיי' פ"א מהל'
בפשיעה שיהא בר תשלומין יביא
שאלה ופקדון הלכה
אומרים א מניין שעל בעל הבור להעלות
תורה אור השלם
עדודה ויוסיף מביתו על הדמים שהיא
אין שמין הנבילה והשברים
ג סמג עשין צב טוש"ע
שור מבורו ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת
שוה בשעת מיתה דאי משום דמים
לבעלים שיחזיר הגנב הפחת אלא
1. בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף
ח"מ סי' שדמ סעיף ב:
1
קב ה ו מיי' פ"י מהל'
אמר ליה אביי לרבא האי טורח נבילה ה"ד
דהשתא לא איצטריך דהשתא אי אית
ישלם בהמה שלימה וכלים מעולים
יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה
❖
איסורי ביאה הלכה
שמות כא לד
לּוֹ:
ליה נבילות אחרנייתא יהיב ליה כל
והשברים שלו ואע"ג דקיימא לן ישיב
אילימא דבבירא שויא זוזא ואגודא שויא
טו סמג לאוין קיא ועשין
שכן הא אלא לפחת נבילה אתא ות"ק
לרבות שוה כסף ככסף ואפי' סובין
רמג טור ש"ע י"ד סי' קצד
ארבע כי טרח בדנפשיה טרח א"ל לא
סעיף ו:
דלא מפיק ליה להך דרשה סבר פחת
גנב וגזלן שאני משום דכתיב אשר
גליון הש"ס
צריכא דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא
קג ז מיי' פ"ה מהלכות
נבילה דמזיק הוי הלכך לא מצי
גזל כעין שגזל הלכך צריך להחזיר
גמ' דאין מקצת שליא
מאכלות אסורות הל'
זוזא ומי איכא כה"ג אין דהא אמרי אינשי
❖
לאוקמי לקרא להך דרשה דאי משום
הגזילה או דמיה ולא סובין וכן משמע
בלא ולד. עיין נדה יח ע"א
יג סמג לאוין קלו:
❖
כשורא במתא בזוזא כשורא בדברא בזוזא
תוס' ד"ה שליא בבית:
דמים דהשתא לא איצטריך דהא
בירושלמי מנין שאין שמין לא לגנב
א) אמר שמואל אין שמין ב לא לגנב ג ולא
תניא ישיב לרבות שוה כסף:
ולא לגזלן א"ר אבא בר ממל חיים
רבינו חננאל
לגזלן
אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל
בטורח נבילה. להביאה ממקום
שנים ישלם ולא מתים עד כדון גניבה
מוסף רש"י
נימא פחת נבילה תנאי
גזילה מנין א"ר אבא בר ממל והשיב
שמתה שם ו)(למקום שהיתה שם) אבא
ואבא מודה לי איבעיא להו ה"ק אף לשואל
אין שמין לא לגנב
היא, דתניא אם טרף יטרף
שאול סבר על המזיק הוא: והתניא.
הגזלה אשר גזל כאשר גזל והיינו
ולא לגזלן אלא לנזקין.
שמין
ואבא מודה לי או דלמא ה"ק ואני
יביאהו עד, יביא עדים
דלנזקין הוא דשמין את
בניחותא: כסף ישיב לבעליו והמת.
טעמא דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו
שנטרפה באונס ופטור,
אומר
אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי
הנבילה לניזק ומוסיף עליה
אבא שאול אומ' יביאהו
מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב
משמע שאף המת ישיב לבעליו:
מזיק עד שמשלים לו נזקו,
ת"ש ב) דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה
עד, יביא אדורה לב"ד.
ואגודא. שפת הבור: בדנפשיה קא
אלא כמו שהזיק וה"ט דמ"ד אף
אבל גנב וגזלן שנטלו
פי', יביא הנבילה בב"ד
תברה אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים
בהמה ומתה או כחשה,
לשומה לניזק בתשלומין,
טרח. וריוח דנפשיה קא עביד דשיים
לשואל כיון דחייב באונסין נמצא
אין שמין את הנבילה אלא
ש"מ דכל מה שפחתה
ליה נרגא מעליא ש"מ אין שמין אדרבה
שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים
ליה לניזק בדמי יתירי ולמה לי קרא
שלהם תהא והם ישלמו
הנבלה בין מתה לתשלומין
מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא
דוהמת: כשורא. קורה: בדברא.
והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלןל):
בהמה מעליא (לקמן צד.).
על המזיק. ות"ק חולק ואמ'
דקא
תברה. בפשיעה (ב"מ
פחת הנבילה לניזק. ונדחת
מטהרת לה מראשון. פירוש
הכי ושתיק ש"מ שמין איתמר אמר עולא
בשדה ואע"ג שמחוסר הבאה לעיר
ג)
צו:). דינא הכי. שישלם
האי סברא ואוקמוה כולי
נמכר בזוז: אמר שמואל. מנהג
שסופרת י"ד של נקבה
א"ר אלעזר ד) שמין לגנב ולגזלן רב פפי אמר
לו כלי עשוי ומתוקן, והתנן
עלמ' פחת נבילה דניזק הוי
דיינין הוא שאין שמין לא לגנב ולא
מראשון והדמים שתראה בט"ו יהיו
גבי ניזקין תשלומי נזק
ובטורח נבילה פליגי. ת"ק
אין שמין והלכתא אין שמין לא לגנב ולא
מלמד שהבעלים מטפלין
סבר טורח נבילה דניזק
לגזלן שאם גנב וגזל בהמה או כלים
טהורין וא"ת ואמאי לא יהיו טהורים
לגזלן אבל לשואל שמין כדרב כהנא ורב
בנבילה, ששמין לו הנבילה
ואבא שאול שאמ' יביאהו
ד
ונפחתו אצלו אין שמין הנבילה
דלמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו
של בהמתו שמתה ע"י זה
לב"ד סבר על המזיק
אסי ואמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצתה
והשברים לבעלים שיחזיר גנב הפחת
ואפי' לא יצא דלמא הוא זכר וי"ל
שהזיקה לו ועליה מוסיף
להיטרח ולהביאו. והתניא
מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין
ומשלם דמיהן, הכי נמי
אחרים אומ' מניין שעל
ה
אלא ישלם בהמה וכלים מעולים
דלא מצי למישרי מספק ספיקא דהוו
ישומו לו שברי הראשון
בעל הבור להעלות שור
לה מן הראשון א"ל רבא מה דעתך לחומרא
והשברים שלו: אלא לנזקין. שמין
תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה
ועליהן ישלם דמיו וזה
מבורו כו'. וקיימא הא
חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת
כדכתיב והמת יהיה לו: ואני אומר
ילך ויטרח ויקנה לו כלי
יום מ"א תשתרי נמי מספק ספיקא
דאחרים כאבא שאול.
אחר (שם צז.). שליא
ואוקימנא דבבורא שויא
אף לשואל ואבא מודה לי. רב: אף
דשמא לא יצא רובו ביום ראשון ואפי'
לה מראשון אלא אמר רבא לחוש חוששת
ו
שיצתה מקצתה אסורה
זוזא [ואגודא שויא זוזא],
לשואל שמין. ואניזקין קאי: או דלמא
יצא רוב דלמא נקבה היא והשתא
באכילה. אפילו מה שהיה
מימנא לא ממניא אלא לשני מאי קמ"ל $ דאין
וכדאמרי אינשי כשורא
בפנים בשעת שחיטה, לפי
אף לשואל אין שמין. והאי אף אגנב
בתחילה התרנו משום דשמא זכר
במתא בזוזא ובדברא
מקצת שליא בלא ולד תנינא שליא שיצתה
ה)
שהשליא סימן ולד באשה
בזוזא. אמ' [שמואל] אין
וגזלן קאי: מדאמרי ליה רב כהנא
השתא נתירנו משום שמא נקבה הרי
וסימן ולד בבהמה, וחיישינן
שמין לו לגנב כו'. פי' כגון
מקצתה ז אסורה באכילה סימן ולד באשה
ורב אסי. בבבא מציעא בפ' השואל
ממה נפשך נעשה איסור וכה"ג תנן
דלמא בההיא מקצת דנפיק
שגנב ראובן משמעון כלי
סימן ולד בבהמה אי
ממתני' הוה אמינא
יצא הראש והוי כילוד הלכך
או גזל ושברו או בעלי חיים
(דף צו:): שליא שיצתה כו'. דקי"ל ז)
בהמפלת (נדה כט.) תשב לזכר ולנקבה
כולה אסורה דשדינן לה
ומתו או נשברו אין שמין
דיש
המפלת שליא יושבת עליה ימי טומאה
ולנדה אע"ג דכל איסור באפי נפשיה
בתר רישא (חולין סח.).
השבר וממלא לו הדמים
הוי ספק ספיקא: דאין מקצת שליא בלא ולד.
וימי טהרה שאין שליא בלא ולד אלא שנימוח בתוכה : מונין לה מן
וא"ת לר"א
ח)
שהיה שוה מקודם שבירתו,
אלא משלם לו כלי כעין
הראשון. דמיום ראשון טמאה ואפי' הואי לידה יבישתא: לחומרא.
דאמר חוששין משום דאין מקצת שליא בלא ולד אבל אם היה מקצת
הכלי שגנב או גזל וכן
דמטמאין טהרות שנגעה בראשון משעת יציאת שליא: דקא מטהרת
שליא בלא ולד לא היתה חוששת ה"ד אי ברה"ר אפי' בחד ספיקא
בהמה, והשבור נוטלו הגנב
לה מראשון. שתהא סופרת י"ד של נקבה עם יום הראשון ודמים
מטהרי' ואי ברה"י אפי' בספק ספיקא נמי טמא דהא תנן (טהרות
או הגזלן. ואסיק' כי הא
דגרסי' בפ' השואל פרה
שתראה ביום ט"ו טהורין דהיינו קולא דאי הויא מניא משני לא חיילא
פ"ו מ"ד) כל ספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י אפי' ספק ספיקא
מחבירו דההוא דשאיל
ימי טהרה עד למחר: חוששת. לטמא טהרות שתגע בראשון:
טמא וי"ל דשמעתין איירי לענין לאוסרה לבעלה:
נרגא מחבריה. תבריה, אתא
שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה. פי' אסורה אפי' מה
מימנא לא ממניא. שבועיים דנקבה אלא משני: מאי קמ"ל. עולא
לקמיה דרב אמ' ליה שלים
ליה נרגא מעליא. אמ' ליה
דאמר חוששת: דאין מקצת שליא בלא ולד. ומש"ה חוששת שמא
שבפנים דשמא באותו מקצת שיצא יצא ראשו של ולד
רב כהנא ורב אסי לרב דינא
רוב מיחוי הולד יצא באותו מקצת ומכי נפק רוב הוי ליה כילוד
והוי כולו כילוד ולא קרינן ביה כל בבהמה תאכלו דאם יש מקצת
הכי, ושתיק. ש"מ שמין.
והילכת' אין שמין לא
כדאמרינן במסכת נדה (דף כח.) יצא מחותך או מסורס עד שיצא
שליא בלא ולד היה לנו להתיר מטעם ס"ס תימה דסוגיא דהכא
לגנב ולא לגזלן אלא
רובו ומימנא ודאי לא מניא מראשון דשמא לא נפק רובא עד שני
מוכח דשרי ר' אלעזר בשליא שיצתה מקצתה אי הוי ס"ס באכילה
לשואל. כיון שהזכיר
דאי יש מקצת שליא בלא ולד לא הוה חיישינן לטמא טהרות דכולי
ובסוף בהמה המקשה (חולין עז:) משמע דאפילו בס"ס אסר רבי
שמועות דעולא משלימם.
אמר עולא אמר ר' אלעזר
האי לא חיישינן דנימא תרי חומרי דלמא נפקא ורוב נפקא: שליא. של
אלעזר דעל הך משנה דשליא שיצתה מקצתה קאמר ר' אלעזר
שיליא שיצאת מקצתה
בהמה: שיצאת מקצתה. קודם שחיטת הבהמה: אסורה. כולה ואע"פ
לא שנו אלא בשאינו קשורה בולד אבל קשורה בולד אין חוששין
ביום ראשון ומקצתה ביום
שאין בה ולד: ה"ג סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה.
כלומר מפני
לולד אחר ובשאין קשורה ע"כ לא הוי אלא ס"ס כדקתני בברייתא
שני מונין לה מן הראשון.
פי' ז' ימי טומאה לזכר וי"ד
שהשליא סימן ולד בין באשה בין בבהמה שאין שליא בלא ולד אלא
דקתני התם שמא נימוח שפיר של שליא כו' וא"כ כשאין קשורה
לנקבה מונין מן היום
שנימוח וחיישינן שמא באותו מקצת שיצא קודם שחיטה היה רובו של
תשתרי דשמא אין שם ולד אחר ואפי' יש שם ולד אחר שמא לא
הראשון. ואקשי' עליה האי
יצא רובו וי"ל ברייתא דקתני התם שמא כו' מיירי בשליא של אחר
עובר וקיימא לן ט) יצא רובו ה"ז כילוד ואינו ניתר בשחיטת האם:
חומרא, קולא הוא דקא
חשבת ליולדת מיום ראשון
הולד ור' אלעזר איירי בשליא שקודם הולד דודאי יש שם ולד אחר
דיש
והיא לא ילדה אלא בשני
כשאין קשורה בה כדאמרינן בהמפלת (נדה דף כו:) דלא אמרינן תולין את השליא בולד אלא בשליא הבאה אחר הולד ועוד י"ל דהתם
ותטהרנה בח' שהוא ז' ליום
אסרי בס"ס גזירה מקצת אטו כולה כדאמרינן בשמעתין: כסימן ולד באשה [כך] סימן ולד בבהמה. וא"ת ואמאי תולה בהמה
ב' ועדיין טמאה היא היום
כולו. ופירק רבא לחוש
באשה ומתני' לא מיירי אלא בבהמה ויש לומר משום דבאשה פשוט לו יותר מבבהמה דהרי שפיר שהוא סימן ולד באשה ולא
לטומאה חוששת, אבל
בבהמה כדתנן בהלוקח (בכורות דף יט:) סימן ולד בבהמה שליא ובאשה שפיר ושליא:
למנות ז' לזכר וי"ד לנקבה
משני מונין. ומה בא עולא
להודיעינו דאין מקצת
שליא בלא ולד, תנינא בפ' בהמה שהיא מקשה לילד שיליא שיצאת מקצתה אסורה באכילה כסימן הולד באשה כך סימן הולד בבהמה. פי' השƒ ליא סימן
ולד היא בין בזו בין בזו. ודחי' אי ממתני' הוה אמינא