החובל פרק שמיני בבא קמא
צב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למחר אייתי לי מקורייהו. משמע דגופני עדיפי מדיקלי ותימה
יכול אפי' מעולה בדמים. לקורה יותר מפירות יהא סרק קודם לו:
קד א מיי' פ"ו מהל'
א) לעיל כז., ב) [עי' תוס'
ת"ל רק. מיעט הקדמה: מקורייהו. מקור שלהן ועיקרן (ב). ל"א הבא
דבהאשה שנפלו לה נכסים (כתובות עט. ושם ד"ה אילני)
גיטין פד: ד"ה ותיפוק
מלכים הלכה ח סמג
כתובות נו. ד"ה הרי],
לאוין רכט:
לי קור שהוא רך לאכול וגדל סביב שרשיו כלומר כלה עיקרם מפני
אמר גבי נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע דיקלי ואילני דקלי אילני
קה ב מיי' פ"ה מהל'
ג) מכות ט:, ד) נ"א על,
שמפסיד ונאכל את הקור: גופני קני דיקלי. מדמי היין יכולין
וגופני אילני אלמא גופני גריעי אפילו מאילני דגריעי מדיקלי וי"ל
ה) מכות יא: סוטה ז:
חובל ומזיק הל' ט
[ע"ש], ו) ב"ב קעד: [חולין
אנו לקנות קרקעות ואילו דקלי לא
דבגפנים כשאדם טורח לזמר ולתקן
ופ"ב מהל' תשובה הל' ט
קה:] ערכין כג., ז) בכורים
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
קני גופני אין שבחן עולה אלא לדבר
הכרם יש בהן ריוח גדול אבל בנכסי
יכול אפילו מעולה בדמים ת"ל רק שמואל
פ"ג מ"ח, ח) [דברים לג],
סי' תכב סעיף א:
מועט: מתני' אע"פ שהוא נותן
אשתו אם היה קונה גפנים מתוך
קו ג מיי' שם הלכה י
ט) בס"א נוסף: שלא ישלוט
אייתי ליה אריסיה תמרי אכיל טעים בהו
בהן עין הרע, י) [צ"ל
ופ"ו מהלכות דעות
לו כו'. סתמא היא ולא ר' עקיבא
שצריכים הוצאה מרובה לא היה הבעל
טעמא דחמרא א"ל מאי האי א"ל ביני גופני
הביאתיו], כ) [נידוי על
הלכה ו ופ"ב מהלכות
קאמר לה: על מנת לפטור. בגמ' [צג.]
חושש להוציא על נכסי' והיו הולכין
תנאי צריך הפרה כצ"ל],
תשובה הלכה י טוש"ע שם
קיימי אמר א מכחשי בחמרא כולי האי
גמ'
מפרש לה: כל אלו שאמרו.
לאיבוד לפיכך טוב לקנות דקלים שאין
ל) [בובר וישב יז],
וטוש"ע א"ח סי' תרו
למחר אייתי לי מקורייהו: רב חסדא חזא
❖
מ) [בראשית לח],
סעיף א בהג"ה:
צריכין יציאה וממילא אתי בהו שבחא
סלע מנה ומאתים וד' מאות דמי
קז ד ה מיי' פ"ה מהל'
תאלי בי גופני אמר ליה לאריסיה עקרינהו
בושת הן: אבל צער. שדואג על
וטוב הוא לשניהם ועוד מפרש ר"ת
חובל ומזיק הלכה יא
גופני קני דקלי דקלי לא קני גופני:
בושתו אינו נמחל לו: שהיה לו
בהמוכר את הספינה (ב"ב פב. ושם ד"ה
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
תורה אור השלם
מתני' אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל
סי' תכא סעיף יב:
ללמוד. דרך ארץ ולא למד מדקאמר
מתקיף) דפירי דדיקלא מתקיימין טפי
ב
קח ו ז מיי' שם סמג שם
1. וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת
ליה רחמנא נביא הוא דמשמע אין
מאילני וגופני ובנכסי מלוג של אשה
לו עד שיבקש ממנו שנאמר 1 ועתה השב
טוש"ע ח"מ סי' שפ
הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא
ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג:
בעינן דבר המתקיים יותר:
סעיף א:
וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם
אשת וגו' ומנין ג שאם לא מחל לו שהוא
כאשר אמר אברהם אל אבימלך.
קט ח מיי' שם הלכה יג
שכבת זרע. שבמעי אשה לא יכולה
אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת
אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים
טוש"ע שם סעיף ב:
2
תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר
לפלוט: פי טבעת. נקב הגדולים
לאו בהריון משתעי שהרי
קי ט מיי' פ"י מהלכות
בראשית כ ז
לָךְ:
וירפא אלהים את אבימלך וגו' ד האומר
לפנות: פקד. מדלא כתיב ויפקוד
המלאכים בישרו את שרה מפסח
2. וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל
מלכים הל' א סמג
סמא את עיני קטע את ידי שבר את
לאוין רלב רלג:
הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים
את שרה וכתיב פקד משמע פקד
שלפניו אלא ילדה בריוח כמו שהתפלל
קיא י מיי' פ"ג מהל'
אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ
אלו
רגלי חייב ה ע"מ לפטור חייב א) ו קרע את
הנכפלין
כבר תחילה לאבימלך: בהדי הוצא
על אבימלך:
בכורים הל' ח סמג
וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ:
❖
כסותי שבר את כדי חייב ע"מ לפטור
בשמות. בבראשית רבה יש איפכא
לקי כרבא. קוץ הגדל אצל הכרוב
עשין קלט:
בראשית כ יז
ב) ז
3. וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב
כשבא לעקרו פעמים שנעקר הכרוב
שהנכפלים גבורים היו כמו יהודה
פטור עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור
ח
אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי
מי
חייב בין בגופו בין בממונו: גמ' ת"ר כל
שנכפל: גרם לראובן שהודה
עמו ונמצא לוקה בשבילו. כלומר
גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: הֲלֹא
הגהות הב"ח
יהודה. אע"ג דאמר במדרש וישב
שכיני רשע לוקין עמו: כולכם פשעתם.
הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא
אלו שאמרו דמי בושתו אבל צערו אפי'
(א) גמ' לראובן שיודה
וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי
אף הנביא במשמע: עד אנה מאנתם.
ראובן אל הבור מלמד ששב משקו
יהודה שמע כצ"ל ותיבת
הביא כל אילי נביות שבעולם אין
נמחל
הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן
ומשה ואהרן בכלל: אותם שהוכפלו
ומתעניתו שבלבל יצועי אביו וזה היה
מיד נמחק: (ב) רש"י ד"ה
כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:
לו עד שיבקש ממנו שנאמר השב אשת
1
מקורייהו מקור שלהן
בראשית כ ד-ה
שמותם. בברכת משה ח) דן זבולון גד
קודם דמעשה תמר מכל מקום לא
4. כִּי עָצֹר עָצַר יְיָ בְּעַד
ועיקרן כלומר כלה
האיש כי נביא הוא ויתפלל
בעדך
ואשר ונפתלי הודיעך הכתוב שחלשים
הודה ברבים עד אחר שהודה יהודה:
עיקרם מפני שמפסיד
כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ
דאשת נביא בעי אהדורי אשת אחר
שבכולן היו וצריכין חיזוק לפיכך כפל
שיתין
ל"א הבא לי וכו' שרשיו
ג)
עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת
❖
ונאכל את הקור כצ"ל:
אַבְרָהָם: בראשית כ יח
לא בעי אהדורי אמר רבי שמואל בר
נחמני אמר ר' יונתן השב
את שמם לחזקם ט) ואותן הביא יוסף
5. וַיְיָ שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב
לפני פרעה כדי שלא יברור אותם
אשת האיש מכל מקום ודקא אמרת 3 הגוי גם צדיק תהרוג הלא
בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ
להיות ראשי גייסות ולהטריחם: כל
וַיֹּסֶף יְיָ אֶת כָּל אֲשֶׁר
הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא נביא הוא וכבר
לעזי רש"י
לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה:
השבטים יצאו עצמותיהם ממצרים
לימד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על
איוב מב י
אשלויי"ה שדונ"א
ונקברו בארץ ישראל שנאמר והעליתם
6. וַיְיָ פָּקַד אֶת שָׂרָה
[אישלוישידור"א]. מקום
עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא מכאן לבן נח ט שנהרג
❖
את עצמותי מזה אתכם (שמות יג)
הנקע, פרק.
כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְיָ
שהיה לו ללמוד ולא למד: כי עצר עצר ה' אמר ר' אלעזר שתי עצירות
לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
4
משמע שאף עצמותם העלו ולא נכתב
בראשית כא א
הללו למה אחת באיש שכבת זרע שתים באשה שכבת זרע ולידה במתניתא
יוסף אלא להודיעך שבחו של משה
7. לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי
מוסף רש"י
תנא שתים באיש שכבת זרע וקטנים שלשה באשה שכבת זרע וקטנים
שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא
כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם
קרע את כסותי שבר
ירמיהו ב כט
יְיָ:
עסק במצוה: מגולגלין בארון. לא
ולידה רבינא אמר שלש באיש שכבת זרע וקטנים ופי טבעת ארבעה
8. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה עַד
את כדי חייב. דהכי
היה שלדו קיימת ומחוברת מפני נידוי
באשה שכבת זרע ולידה וקטנים ופי טבעת: בעד כל רחם אמרי דבי
קאמר ליה אם תרצה
אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר
4
קרע ושלם, אבל פירש
דקאמר ליה ליעקב אם לא אביאנו
י)
מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
ר' ינאי אפילו תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה א"ל רבא
לו על מנת, פטור (לעיל
שמות טז כח
אליך וחטאתי לך כל הימים
9. וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח
כז.). בהדי הוצא לקי
לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן כל המבקש רחמים על
(בראשית מג) ואע"פ שנתקיים התנאי
כרבא. משל הדיוט הוא,
חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם
חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה א"ל דכתיב וה' שב
על ידי הרשעים מתגנין
5
נפקא לן במסכת מכות (דף יא:)
לִפְנֵי פַרְעֹה:
הכשרין (שמות טז כח).
בראשית מז ב
את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו אמר ליה את אמרת מהתם ואנא
כ)קללת חכם אפי' על תנאי היא באה:
01. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת
כלכם פשעתם בי. אף
אמינא מהכא ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת
מי גרם לראובן כו'.
מדרש אגדה
הצדיקים במשמע (ירמיה
2
וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר:
ב כט). אותן שהוכפלו
דברים לג ו
אשתו ואמהותיו [וגו'] וכתיב וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו' כאשר
הוא בתנחומא ל) מכיון שהודה יהודה
6
11. וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר
בשמות. שאותן שכפל
ואמר צדקה ממנימ) עמד ראובן ואמר
אמר אברהם אל אבימלך אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא
משה שמותן הם החלשים
ד)
שְׁמַע יְיָ קוֹל יְהוּדָה וְאֶל
אני בלבלתי יצועי אבי: לשפא.
ואותן הביא לפני פרעה,
עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ
דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א"ל דכתיב 7 למה תריבו אלי כלכם
ויהודה שהוכפל שמו לא
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה:
נכנס כל עצם ונתחבר למקומו ששף
❖
פשעתם בי נאם ה' אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא עד
הוכפל משום חלשות אלא
דברים לג ז
8
משם. לשפא אשלויי"ה שדונ"א בלע"ז
טעם יש בדבר (בראשית
אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב
כמו שף מדוכתיה (חולין דף מב:):
מז ב, עי"ש שכ"ה בספרי,
ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים מאן נינהו חמשה א"ל הכי א"ר יוחנן
ושבב"ר פירשו אותן שלא
9
אליבא דהלכתא. לא הוה מסתייעא
רבינו חננאל
כפל שמותן). מאי דכתיב
אותן שהוכפלו בשמות יהודה נמי איכפולי מיכפל אמר ליה למילתיה הוא
מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא
יחי ראובן כו' וזאת
יכול אפילו אילן סרק
ליהודה. אין לך בברכת
דאיכפל דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב יחי
כוותיה: לא הוה סלקא ליה. כלומר
מעולה בדמים מאילן
ה)
01
כל השבטים מתחלת וזאת
מאכל תכרות אילן סרק
לא היה עולה בידו למימר שמעתתא
ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר וזאת ליהודה כל אותן ארבעים שנה
חוץ מזו (סוטה ז:)
מה
ותניח אילן מאכל, תלמ'
אליבא דהלכתא: הסלין והבכורין
ראה לסמוך יהודה לראובן
שהיו ישראל במדבר היו
עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבא
לומ' רק. וקימא לן אכין
ומה ראה להתחיל בברכת
ורקין מיעוטין, שמע מינה
נותנין לכהן. והעשירים לא היו
משה ובקש רחמים אמר
לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה
יהודה בלשון וזאת ליהודה,
מותר להניח אילן סרק אם
נותנין קלתותיהן לכהן: נצרים. שבטים:
אלא לפי שהיו עצמות כל
הוא מעולה בדמים
יהודה (א) מיד שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא לא הוו קא
וטמא
השבטים שלדן קיים ושל
ולכרות בבניין המצר אילן
מסקי למתיבתא דרקיעא
ואל עמו תביאנו לא הוה ידע מאי קאמרי
יהודה מגולגלין, אמר לשון
11
מאכל. ושמואל ורב חסדא
זה יחי ראובן, כלומר ראובן
קצצו אילנות משום
רבנן ולמשקל ומיטרח בהדי רבנן 11 ידיו רב לו לא הוה סליק ליה שמעתתא אליבא דהלכתא
שלדו קיימת כאילו הוא
דמכחשי אילנות טובים
ועזר מצריו תהיה אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא
חי וזאת תהיה ליהודה
ו)
מהן. וכולן דרך אחת, לא
11
שהם מגולגלין (מכות יא:).
אסרה אלא במקום דליכא
עניותא אמר ליה דתנן ז) י עשירים מביאין בכורים בקלתות של זהב ושל כסף ועניים בסלי נצרים של
עצמותיו של יהודה
פסידא אבל היכא דאיכא
ערבה קלופה הסלים והבכורים נותנים לכהנים
אמר ליה את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא
מגולגלין. עצמות כל
פסידא שרי. (אף על פי)
השבטים העלו ממצרים,
שנתן לו כל ממון
וטמא
והוא שאמר יוסף והעליתם
שבעולם, אינו נמחל לו
את עצמותי מזה אתכם, עם עצמותיכם, והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו,
עד שיבקש ממנו כול'. ת"ר כל אלה שאמרו דמי בשת, אבל צערו כלומ' צער נפשו אינו נמחל לו וכול'. פיר', שבא מלאך
מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים, אפילו לעולם הבא, ומהכא נפקא לן נדוי של חכם אפילו
להרוג אבימלך מפני שלא שאלו לאברהם על עיסקי אכילה ושתייה אלא על עיסקי אשתו. מיכן אמרו בן נוח נהרג שהיה
על תנאי הוא בא (סוטה ז:). מי גרם לראובן שיודה. במעשה יצועי אביו, יהודה. שהודה במעשה תמר, וכן היה מסורת
לו ללמד ממעשה אבימלך ולא למד. פיר', שלוש עצירות באיש שכבת זרע כמשמעו, קטנים השתנת מי רגלים ופי טבעת
בידיהם, ומדרש אגדה דר' תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי, ועכשיו יחי ראובן,
מקום הוצאת הרעי, מוסף באשה פתיחת הרחם בעת הלידה. כת' אשה כי תזריע וילדה זכר אם אשה מזרעת תחלה. כל אלו
שלדו קיימת כאילו הוא חי, וזאת ליהודה שהוא מתגלגל (שם). לשפא. למקום שנתקו משם, כמו דשף מדוכתיה (שם) נכנסו
השמועות שאמ' ליה רבא לרבה בר מארי דברי הגדה הן, ופשוטין הן.
עצמותיו למקום חיבורם ששפו משם (מכות יא:). למתיבתא דרקיעא. לישא וליתן עם שאר החכמים (סוטה ז:). ולמשקל
ולמיטרח. לישא וליתן (שם). ידיו רב לו. יהא לו נצחון לריב ריבו, והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה (שם) יהי
בו כח לריב ריבו לעצמו נגד חביריו (מכות יא:). אליבא דהילכתא. לא היה זוכה לומר דבר המתקבל (סוטה ז:).