20/181

צב:

החובל פרק שמיני

בבא קמא

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

שיתין

רהוטי רהוט. פירש הר"ר משולם שיש בשנה ששה

וטמא טמא. לא די לו נגעו אלא שמבייש את עצמו

על כרחו הטיל

קיב א טוש"ע א"ח סי'

א) [פסחים קיב. ב"מ קז:

❖

עליו הכתוב חובה: שיתין רהוטי רהוט. ששים

עתים זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ומפרש בפרק

איש רצו ולא

ע"ש], ב) [אמר ליה דכתיב

קנה סעיף ב:

כצ"ל], ג) [ב"מ קז: ע"ש],

הגיעו לאוכל שחרית: אוכפא לגביך מוש. כלומר טול אוכף של

המקבל (ב"מ דף קו:) שכל אחד שני חדשים והם ס' יום ובחנם

ד) דאמרי אינשי כו' כצ"ל

דחק דאורחא דגמרא בהכי כמו שיתין תיכלי מטי לככא דבסמוך ובאלו

חמור והסירהו אליך ושים

אותו על גביך כלומר הודה לדבריו

ת"ח בשם ס"א וע"ש,

תורה אור השלם

ה) מגילה יד:, ו) [עי'

טריפות (חולין דף נח:) שיתין מאני

ואל תענהו. מוש לשון לא ימיש (שמות יג)

1. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ

תוס' ע"ז כח. ד"ה ככי],

דפרזלא תלו ליה בקורנסיה ק):

כלומר הסירהו אליך כמו סורו

וטמא טמא יקרא א"ל רבא לרבה בר מרי

ז) [א"ל דכתיב כצ"ל],

הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים

חמרא

למריה וטיבותא לשקייה.

נא (בראשית יט): שפחת שרי. אמר

ח) [הערוך בערך שדך

מנא הא מילתא דאמור רבנן השכם

וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל

א)

ג גרס דשדכי בדל"ת],

לה והיא ענתה שרי גברתי: ועיניה

כלומר המשקה נותן בעין

ס)

שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא

ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה

ט) [ויצאו עמו כצ"ל], י) בן

ויקרא יג מה

יִקְרָא:

מטייפי. עיניו מצפות למעלה למרחוק

יפה למי שהוא רוצה כדאמר במדרש

כ) כלים פי"ב

2. לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא

סירא יג,

ואמרי אינשי שיתין רהוטי רהוט ולא מטו

טוב עין יבורך זה משה רבינו ע"ה

למזונותיו וחבירו בכתובות (דף ס.)

מ"ב, ל) חולין סה., מ) נ"א

יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב

לגברא דמצפרא כרך דכתיב לא ירעבו ולא

ב)

דחי גודא, נ) [דכתיב יען

נטוף עיניך: שפיל ואזיל. כלומר

שא"ל הקב"ה וסמכת ידך והוא סמך

וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם

כצ"ל], ס) [צ"ל אחר ד"ה

יצמאו ולא יכם שרב ושמש א"ל את אמרת

וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם:

בב' ידיו כדכתיב ויסמוך ידיו עליו

מחמת ענותנותו של אדם לא יהא

שפיל], ע) [צ"ל והטיב],

ישעיהו מט י

גבי קינא

מהתם ואנא אמינא מהכא ועבדתם את ה'

ובקונטרס פי' בע"א:

בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה

פ) [צ"ל לפני ד"ה תכלי],

3. וַעֲבַדְתֶּם אֵת יְיָ

צ) ב"ב קלט., ק) [ועי'

דשרכי. כלומר מקום הבטלנים ופי'

בין לפרנסתו ולתבוע חובו: ע) כאשר

אלהיכם זו קרית שמע ותפלה וברך [את]

אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת

רש"י שבת צ: ד"ה שיתין],

לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ

ייטב וגו'. באביגיל כתיב שהיתה

קינא היינו מקום כמו תלתא תאלי

לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים

ר) [ד"ה תלתא], ש) [ד"ה

וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:

בחדא קינא דהכונס (לעיל דף נח:)

מתנבאה שימות נבל בעלה ובתוך

מתניתין], ת) [ד"ה

שמות כג כה

מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך ותניא

מתניתין], א) [ברכות מח.

4. וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת

וכן מפרש בסוכה (דף לב: ושם ר))

דבריה מרמזת לדוד שיזכור את

מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה

ע"ש ובתוס' עירובין סה.

ג)

שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת

יפיה: תכלי. אבלות ומכאובות: ולי

תלתא טרפי בחד קינא במקום אחד

❖

ד"ה בצר],

וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי

ששמונים ושלשה חלאין יש בה מחלה

אני עבדך. אלמא קובל היה עליו

שלשה עלין סמוכין זה על זה שכן

שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת:

בגימטריא הכי הוו וכולן פת במלח שחרית

בראשית טז ח

שלא זימנו למשתה: פ) שיתין. לאו

דרך ההדסים ובקונט' פי' שכל ג'

5. וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם

וקיתון של מים מבטלן א"ל רבא לרבה בר

הגהות הב"ח

עלים בקנה אחד ואם כן לא ימצא

מקרא נפקי אלא מילתא בעלמא

(ה)

בראשית כד לד

אָנֹכִי:

מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן חברך

(א) גמ' למען ישמעו כל

6. וְלֹא תִהְיֶה זֹאת

לעולם הדס כשר:

הוא דקאמרי אינשי ולאו דוקא הוא:

ד)

דשרכי. בטלנים וכן בשרכא

עדת כצ"ל ותיבת ויראון

לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב

ויוסף אברהם. נתקנא ביצחק: חמרא

קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש א"ל דכתיב

(ב) שם וישמעו

נמחק:

לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם

למריה וטיבותא לשקייה. היין של

בסוף יש נוחלין (ב"ב

4 ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה

אליו בני כצ"ל ותיבת כל

וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב

נמחק: (ג) רש"י ד"ה

דף קלט. ושם ש)) כמו איש יודע ציד

מלך הוא והשותין אותו מחזיקין טובה

יְיָ לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת

תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת

חמרא וכו' למלך הס"ד

אֲמָתֶךָ: שמואל א כה לא

לשר המשקה ולא למלך (ג): ויסמוך

(בראשית כה) ומתרגמינן גברא

7. וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק

ואח"כ מ"ה כי סמך

אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא

את ידיו. תלה החכמה והגדולה

נחשירכן ומפ' ר"ת נח ובטל ובערוך

משה את ידיו עליו תלה

הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע

דאמרי אינשי מילתא גנאה דאית ביך קדים

החכמה: (ד) ד"ה המחובר

גורס שידכן בדלי"ת ומפרש לשון

במשה כאילו הוא נותנה ליהושע והיא

וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא:

וכו' כלי עץ הוא בטל:

מלכים א א כו

אמרה א"ל דכתיב 5 ויאמר עבד אברהם

אינה אלא מפי הקב"ה: גללי.

שקט ותשקוט הארץ תרגומו ושדוכת

(ה) תוס' ד"ה גבי וכו'

8. וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה

אנכי א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא

אבנים לשון מורי. ל"א גללים ממש

ארעא (שופטים ה): [עי' תוס' ב"ב קלט.ת)]:

ובקונטרס פי' שכל ג' עלים

שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת

❖

משולש

בעוקץ אחד:

בכתובים. כל עוף

מילתא דאמרי אינשי שפיל ואזיל בר אווזא

וראשון ישר דגללים ממש אורחיה

רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה

ה)

וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק

הוא: קינא דשרכי. אילנות בטלים

כנף למינהו ישכון

ועיניה מטייפי אמר ליה דכתיב 6 והטיב ה'

אַחֲרֵי אִמּוֹ:בראשית כד סז

אין זה מקרא בכל התורה ושמא

ואין עושים פרי כמו גברא דשרכא

9. וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח

צ)

לאדני וזכרת [את] אמתך אמר ליה רבא

לעזי רש"י

אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:

בספר בן

סירא

הוא וכן א) סלסלה

בטל כלומר דרך דקל רע ליגדל

לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי

בראשית כה א

אישטורני"ל. זרזיר.

בצד אילן סרק: המחובר לטמא טמא

ותרוממך

ובין

נדיבים תושיבך:

❖

01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

מוט"א. רגב אדמה.

שיתין תכלי מטייה ו)לככא דקל חבריה שמע

כו'. במסכת כלים היא בפרק טבעת

דאיכא

קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן

ולא אכל אמר ליה דכתיב ולי אני עבדך

נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ

אדם דקתני אונקלי של דרגש ושל

וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:

מוסף רש"י

ולצדוק

הכהן

ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא א"ל את אמרת

שולחן טמאה ושל מנורת עץ טהורה

במדבר כז יח

מהתם ואנא אמינא מהכא ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את

11. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו

מחלה זו מרה.

זה הכלל המחובר לטמא טמא לטהור

שהמרירה שבה גדלה

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת

טהור. אונקלי מסמר של מתכת עשוי

רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו וכתיב בתריה ויוסף

ונובעת ומתפשטת בגידין

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: במדבר כז כ

כמזלג לתלות שם בהמה בשעת

21. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא

אברהם ויקח אשה ושמה קטורה אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא

ובעצמות (ב"מ קז:).

וקיתון של מים. למי

הפשטה ותחוב בכותל כדאמרינן

רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה

מילתא דאמרי אינשי חמרא למריה טיבותא לשקייה אמר ליה דכתיב

שאין לו יין (שם).

אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ

בתמיד נשחט (פסחים סד.) אונקליות

וסמכת את ידך עליו למען ישמעון ויראון כל עדת בני ישראל וכתיב

אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ

(א)

של ברזל היו תחובין בעמודים כו'. ואם

כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:

ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו

דברים לד ט

תחבו במנורת עץ דפשוטי כלי עץ (ד)

31. נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס

(ב) כל בני ישראל וגו' אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי

בטל מסמר לגבה ואינה מקבלת

נֹפֶת וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה כָּל מַר

אינשי כלבא בכפניה גללי מבלע דכתיב נפש שבעה תבוס נופת ונפש

טומאה ואפי' נגעה בו טומאה אבל

ז)

משלי כז ז

מָתוֹק:

41. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל

רעבה כל מר מתוק א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי

בדרגש ובשולחן שמקבלין טומאה הן

יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת

אף הוא מקבל טומאה: לא לחנם

מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי ח) אמר ליה דבר זה כתוב

מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן

הלך זרזיר. רבי אליעזר סבר זרזיר

אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת

עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה: בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ותנן במתניתין ותנינא בברייתא

עוף טמא הוא ורבנן פליגי עליה

כתוב בתורה דכתיב וילך עשו אל ישמעאל שנוי בנביאים דכתיב ויתלקטו

בראשית כח ט

בשחיטת חולין באלו טריפות (ד' סה.):

51. וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי

אל יפתח אנשים רקים ט) ויהיו עמו ומשולש בכתובים דכתיב י) כל עוף למינו

זרזיר. אשטורני"ל: קרית חברך.

אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב

ישכון ובני אדם לדומה לו תנן במתני' כל המחובר לטמא טמא כל

וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח

כ)

להוכיחו ולא ענך: דחי גודא. כותל

אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ:

המחובר לטהור טהור ותנינא בברייתא רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך

הפל עליו כלומר הניחו ויפול ברשעו

ל)

שופטים יא ג

61. בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה יַעַן

זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא

דחהו בידים: דשתית מיניה. ששתית

טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ

מינה כבר בצמא: לא תשדי ביה

הא מילתא דאמרי אינשי קרית חברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי

מ)

מִטֻּמְאָתֵךְ לֹא תִטְהֲרִי

קלא. מוט"א בלע"ז. כלומר דבר

ביה א"ל יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד אמר ליה

עוֹד עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי

נ) 61

יחזקאל כד יג

הנצרך לך פעם אחת שוב לא

בָּךְ:

רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא

71. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי

תבזהו: אי דלית דורא דלינא. אם

תשדי ביה קלא א"ל דכתיב 71 לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב

כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב

תדלה ותגביה המשוי עמי דלינא.

מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:

מצרי כי גר היית בארצו אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא

דברים כג ח

דורא משוי. משל הוא שאין אדם רוצה

81. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק

דאמרי אינשי אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא אמר ליה

ליכנס בסכנת היזק ממון ותחת עול

אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי

דכתיב ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך

דבר אלא אם כן משתתף חבירו עמו:

וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא

שופטים ד ח

אֵלֵךְ:

כי הוינן זוטרי לגברי. כשהיינו קטנים

א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי לגברי

91. וַיְיָ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם

היינו חשובים כגברי: השתא דקשישנא.

השתא

דקשישנא לדרדקי אמר ליה מעיקרא כתיב 91 וה' הולך לפניהם יומם

יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם

עכשיו שהזקננו הננו שפלים כתינוקות:

הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ

בעמוד

ענן לנחותם

הדרך ולילה בעמוד אש להאיר

להם

ולבסוף כתיב

לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם

אחד

הנה

שמות יג כא

וָלָיְלָה: