החובל
פרק שמיני בבא קמא
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאיכא דיינא בארעא. ובימי שרה היה ב"ד של שם קיים:
אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע. וחרה אפי
והרגתי אתכם
קיג א ב ג טוש"ע ח"מ
א) [פי' ציבי מל' שומן כמו
אחד
הצועק ואחד הנצעק. אומר רבינו שמואל דבסיפרי מתני
(שמות כב) שנים במשמע: אלא שממהרין מן
הצועק תחילה.
הנוגע בציב היוצא ממנו
סי' תכב סעיף א
בחולין קכד. וע"ד שאמרו
בהג"ה:
כדאשכחן בשרה: על מנת לפטור. על מנת שתהא פטור: רבא
בע"א אחד הצועק ואחד שאין צועק במשמע פירוש בין
קיד ד מיי' פ"ה מהל'
שבועות מז: קרב לגבי
אמר לפי שאין אדם מוחל על ראשי
אבריו. וברייתא לא תקשי
אותו שהעני צועק עליו בין
אותו שאין העני צועק עליו שניהם
דעות הלכה יג:
דהינא ואידהן. מהרש"א
קטו ה מיי' פ"ה מהל'
בח"א], ב) [ר"ה טז:
דעל צערו מוחל אדם: צערו. כאב
נענשים עליו מסתברא כיון שאין
וע"ש], ג) [מגילה טו. כח.
חובל ומזיק הלכה יא
מכה: ורבי יוחנן אמר. אדם מוחל
מחזיר עבוטו זה כמו זה אלא ז)להכי
הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך
1
ע"ש], ד) [בהרא"ש אית'
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
על הכל ומתניתין לאו דא"ל נחבל
כתיב שמוע אשמע (את) צעקתו
בדרך א"ל רבא לרבה בר מרי מנא הא
לרב ובזה ניחא דרב אישתיק
סי' תכא סעיף יב:
קטז ו מיי' שם ועיין
ובסמוך אמר רבא משום
לחובל קטע את ידי על מנת שתהא
וחרה אפי שממהרי' לצועק יותר ממי
מילתא דאמרי אינשי בתר מרי ניכסי ציבי
א)
במ"מ טור ש"ע שם
שאין אדם מוחל כו' ועי'
פטור אלא קטע את ידי סתמא וא"ל
שאינו צועק ולפי גירסא זו לא נפק
בהג"ה:
רש"י ד"ה רבא מיהו
(א) משך א"ל דכתיב 2 וגם ללוט ההולך את
חובל על מנת לפטור כלומר אמור
משרה כמו שפי' בקונטרס לפי
קיז ז ח מיי' שם הלכה יב
מדהשיב לו הכי א"ר ששת
אברם היה צאן ובקר ואהלים אמר רב חנן
סמג שם טוש"ע ח"מ
נראה דטוב לגרוס לרבה
לי אתה על מנת שאהיה פטור וא"ל
גירסת הספרים:
סי' שפ סעיף א:
בה"א וכן ברב אלפס צ"ל
משום
ב) א המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה
פגם משפחה. ומשלם
היאך הן וקמ"ל מתני' דיש הן שהוא
קיח ט י מיי' פ"ה מהל'
לרבה], ה) [עי' תשו' ח"י
שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך
הכני
כלאו וכגון דמתמה אתמוהי:
הכל אפילו צער:
סי' קצט], ו) [שמות כב],
שאלה ופקדון הלכה
3
ורבי
ז) צ"ל דלהכי כתיב והיה כי
א סמג עשין פח טוש"ע
יוחנן אמר יש לאו שהוא
פצעני. וא"ל זה ע"מ לפטור ואמר
וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה
4
יצעק אלי ושמעתי שממהרין
ח"מ סי' שא סעיף ו [רב
כהן ויש הן שהוא כלאו.
נחבל הן יש הן שהוא כלאו אי
והני מילי ב דאית ליה דינא בארעא אמר
❖
כו' ת"ח ובספ' כ"י,
אלפס כאן ובב"מ פרק ג'
❖
אתמה חייב ואי בניחותא אהדריה
לשנויי מתני' קאתי מ"ש רישא ומ"ש
דף פו]:
רבי יצחק ג אוי לו לצועק יותר מן הנצעק
פטור. וברייתא דלעיל דקתני הכני
סיפא ופירש בקונט' בין רישא ובין
תניא נמי הכי אחד הצועק ואחד הנצעק
הגהות הב"ח
ופצעני ע"מ לפטור פטור בדאמר
סיפא אם א"ל לאו בתמיה הוי כהן
במשמע אלא שממהרין לצועק יותר מן
תורה אור השלם
(א) גמ' ציבי משוך:
נחבל כולה מילתא הכני ופצעני ע"מ
ואם א"ל הן בתמיה הוי כלאו והו"מ
הנצעק ואמר רבי יצחק לעולם אל תהי
(ב) שם יהי רצון שיהא
1. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ
ג)
לפטור דהא ודאי דוקא אמר ליה:
למיתני ברישא תרוייהו נזקי גופו
לך כסיות עינים ונתקיים
מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ
קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך
יש לאו שהוא כהן. אי אתמה פטור.
וממונו וכן בסיפא אלא אורחא
בזרעה כצ"ל: (ג) שם
בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל
קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר הנה
והאי דנקט חיובא לגבי מכה ופוצע
דמילתא נקט שדרך למחול על נזקי
א"ל ר' אסי בר חמא
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי:
5
לרבה מאי שנא רישא
שמות כג כ
ופטורה לגבי ממונא אורחיה דמילתא
ממון ואין דרך למחול על נזקי גוף
הוא לך כסות עינים אמר לה הואיל וכסית
2. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת
ומ"ש סיפא (א"ל רישא
נקט דמחיל איניש אממוניה טפי
ודוחק הוא אלא נראה לפרש דנזקי
ממני ולא גילית שהוא אישך וגרמת אלי
וכו' דתניא) תא"מ ונ"ב
אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר
ס"א א"ל רישא לפי
מגופיה: לשמור ולא לאבד. כי יתן
גופו אפי' א"ל הן שדומה כאומר
וְאֹהָלִים: בראשית יג ה
הצער הזה יהי רצון (ב) שיהו לך בני כסויי
שאין אדם מוחל על
3. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל
וגו' לשמור דהפקידו אצלו לשמור
בניחותא מסתמא בתמיה קאמר
צערו והתניא: (ד) רש"י
עינים ונתקיים בזרעה דכתיב 6 ויהי כי זקן
אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי
חייב בפשיעה ולא כשהפקידו אצלו
ובנזקי ממונא אמר ליה לאו ודומה
ד"ה לשמור וכו' דכתיב
נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ
יצחק ותכהין עיניו מראות אמר רבי אבהו
כי יתן: (ה) תוס' ד"ה
ע"מ לאבד או ע"מ לחלק לעניים דלא
כאומר בניחותא מסתמא בתמיה
וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל
❖
ורמינהו וד"ה הא הד"א:
ד לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן
בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְיָ בֵּינִי
קרינא ביה לשמור דכיון דאמר ליה
קאמר כיון שמתחילה א"ל קרע את
וּבֵינֶיךָ: בראשית טז ה
הרודפין שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים
חלקהו תו לא דמפקיד נינהו ומאן
כסותי ושבור את כדי וי"ס שכתוב
4. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת
ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח:
קתבע ועניים לא מצו תבעי דלכל
בהן כיצד ול"ג ליה:
אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ
מוסף רש"י
ורמינהי לשמור ולא לאבד
כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד
חד וחד מצי אמר לאו לדידך יהיבנא
האומר סמא את עיני כו': א"ל רב אסי
וגם ללוט ההולך את
לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
לשמור ולא לקרוע.
אלא לאחריני: דאתא לידיה. וקרע
אברם. מי גרם שהיתה לו
בראשית כג ב
בר חמא (ג) ד)לרבא מאי שנא רישא ומאי שנא
5. וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה
זאת, הליכתו עם אברם
בידי' חייב אי לא א"ל על מנת לפטור
תימה מאי קפריך נהי דפטר ליה קרא
סיפא אמר ליה רישא לפי שאין אדם מוחל
(בראשית יג ה). המוסר
ה
נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ
ואפילו אתא לידיה מעיקרא ע"מ
מפשיעה לא מצינו שפטרו אם קרע
דין על חבירו. כמו
הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם
על ראשי אברים א"ל וכי אדם מוחל על
לאבד: לשמור דאתא לידיה משמע.
ואיבד בידים וי"ל דדייק מדקתני ולא
(בראשית טז) ישפוט ה'
לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל
צערו דתניא הכני פצעני על מנת לפטור
ביני וביניך, אומרים כלום
וְנֹכָחַת: בראשית כ טז
דכתיב (ד) וכי יתןו) ואפי' הכי קממעט
לקרוע דאי לא בעי אלא לפטור
6. וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק
ראוי הוא שיענש חבירו על
פטור אישתיק אמר מידי שמיע לך בהא
ליה: הא דאתא לידיה. מעיקרא
כשנאבד בפשיעה מאי אריא דא"ל
ידו (ר"ה טז:). ויבא
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת
אמר ליה הכי אמר רב ששת משום פגם
אברהם וגו'. הוא קבר
בתורת שמירה והדר אמר ליה קרע
ע"מ לקרוע אפילו לא א"ל ע"מ
וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ
אותה (שם).
הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי
חייב אי לא אמר ליה ע"מ לפטור:
לקרוע אלא שלא אמר ליה בלשון
משפחה איתמר ר' אושעיא אמר משום
❖
הדרן עלך החובל
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי:
רב יוסף. גבאי הוה: קיץ להו.
שמירה פטור כדדריש במכלתין לשמור
פגם משפחה רבא אמר משום שאין אדם
בראשית כז א
7. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
ממון כך וכך לשבת לכל אחד הוה
ר"ש אומר עד שיפקיד אצלו ויאמר
מוחל על ראשי אברים שלו רבי יוחנן אמר
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
רבינו חננאל
ליה ממון שיש לו תובעין וקרינא
הילך ושמור לי אבל אם אמר ליה
יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
ביה לשמור:
עיניך בו פטור ומשני מתני' בדאתא
אמר ר' אבהו לעולם יהא
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
תניא נמי הכי הכני פצעני על מנת לפטור
❖
ו
אדם מן הנרדפין ולא מן
שמות כב ו
לידיה וכי קתני ע"מ לפטור פטור
שְׁנָיִם:
הדרן עלך החובל
הרודפין שאין לך נרדף
ואמר לו הן הרי יש הן שהוא כלאו קרע את
ה"ה בלא על מנת הו"מ לאשמועינן
יותר מן התורין ובני יונה
כסותי על מנת לפטור ואמר לו לאו הרי
דפטור בדלא אתא לידיה אלא כל
והכשירן הכתוב לגבי
רבינו חננאל (המשך)
מזבח. האומ' סמא עיני
לאו שהוא כהן: שבר את כדי קרע את כסותי חייב: ורמינהי לשמור
עיקר התנא לא בא אלא להשמיענו
7
קטע ידי שבר רגלי חייב,
הושעיה משום פגם
דבנזקי ממונו מהני ע"מ לפטור ובנזקי
ז ולא לאבד לשמור ולא לקרוע לשמור ולא לחלק לעניים אמר רב
על מנת פטור, חייב. קרע
משפחה. ור' יוחנן אמ'
גופו לא מהני ור"י מפ' דה"פ לשמור
כסותי שבר כדי חייב, על
מפני שיש לאו שהוא כהין
הונא לא קשיא הא דאתי לידיה הא דלא אתי לידיה אמר ליה רבה
מנת פטור פטור. מאי שנא
ויש לאו שאין הוא כהין.
ולא לקרוע פי' כשנתן לו לשמור ולא
לשמור דאתי לידיה משמע אלא אמר רבה הא והא דאתא לידיה ולא
רישא על מנת פטור חייב
כיצד, במתמיה. תניא נמי
הרשהו לא לקרוע ולא לאבד אז חייב
ומאי שנא סיפא דקתאני
הכי הכוני פצעוני אמ' לו
קשיא ח הא דאתא לידיה בתורת שמירה הא דאתא לידיה בתורת קריעה
בכל דין שומר אבל אם הרשהו לקרוע
על מנת פטור פטור. אמר
הין, יש הן שהוא כלאו
ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא
ויש לאו שהיא כהין. קרע
רבא רישא לפי שאין אדם
ה)
ולאבד אם ירצה אין עליו דין שומר
כסותי שבר כדי חייב.
מוחל על ראשי איברין
פשע בה אתו
גנבי גנבוה חייביה רב יוסף א"ל אביי והתניא לשמור ולא
להתחייב בכולם במה שמקבלו לשמור
ט
ורימינהי לשמר ולא
שלו, כלומ' אף על פי
לחלק לעניים אמר ליה עניי דפומבדיתא מיקץ קיץ להו ולשמור הוא:
לקרוע ולא לאבד ולא
כיון שנותן לו רשות גם לקרוע ולאבד
שאמ' לו סמא עיני על
י
לחלק לעניים. ופריק רבא,
מנת פטור חייב, דאנן
אם ירצה ואם נתינת רשות לקרוע
הדרן עלך החובל
שהדי שאין מוחל על
מתניתין דאתא לידיה
אין פוטרתו מן הקריעה א"כ היה
ראשי איברים שלו. וקימא
מעיקרא בתורת שמירה
הא
לו ליחשב שומר כשנתן לו רשות גם לקרוע כאילו לא נתן לו אלא לשמור סתם (ה): דאתא לידיה. פי' מתני' שנתן לידו וא"ל שמור
לן כרבא משום דאמ' ליה
ובתר הכי אמ' ליה לקרוע,
הכי משום קוצר רוח הוא
שנמצא בו כבר נתחייב
ואם תרצה לקרוע עשה כרצונך דכיון שחס על החפץ שלא א"ל קרעו עד שבא לידו שהפקידו אצלו תחילה מה שנותן לו רשות לקרעו
דאמ' ליה הכי, ולא הוה
בשמירה מעיקרא לפיכך
בסיום דבריו אין אומר כן כדי לפטרו אלא פטומי מילי הוא דהוי כדי שישמור לו ברצון ולא ידאג שמא ידקדק עמו יותר מדאי אם
ליה לקבולי מיניה שאין
חייב. בריתא דיהביה
אדם מוחל על ראשי
נהליה מעיקרא בתורת
תקרע ויעמוד בדין הוא דקא"ל ואע"ג דאתא לידיה בתורת קריעה שא"ל בשעת נתינה חייב על הקריעה וברייתא בדלא אתא לידיה
איברים שלו, הילכך אם
קריעה ולא בתורת
שא"ל טול חפץ פלוני המונח שם תשמרהו לי ואם רצונך תקרעהו ואח"כ נטלו וקרעו דכיון שאינו חס עליו אלא שנותן לו רשות
הזיקו חייב. ואקשינן
שמירה. ההוא ארנקא
קודם שיתנהו לידו אם כן אין חושש אם יאבדהו ולפוטרו לגמרי נתן לו רשות א"ל רבה לשמור דאתא לידיה משמע דהכי משמע
דצדקה דאפקדיה רב יוסף
עליה וכי מוחל אדם על
לגבי ההוא גברא ופשע
צערו דתניא הכוני פצעוני
קרא שנתן לו רשות לשמור בלבד אבל נתן לו גם לאבד אין עליו דין שומר אלא אמר רבה מתני' בדאתא לידיה בתורת שמירה
ביה ואיגנוב, חייביה רב
על מנת פטור פטור,
בלבד ושוב נמלך ונתן לו רשות לקרוע שכיון שמתחילת נתינתו נתנו לו לשמור ולא לקרוע והנפקד קיבל עליו מה שאומר אח"כ לקרוע
אישתיק. ואוקמוה להא
יוסף לשלומי משום דעניי
אם ירצה אינו אלא משטה ופטומי מילי וברייתא
בדאתא לידיה בתורת קריעה שמשעת נתינה א"ל כן דכיון שאומר לו כן קודם
דתנן על מנת פטור חייב
דפום בדיתא מיקץ קיצי
אוקמוה רב ששת ורב
להו וכאלו כל אחד חלקו
שנעשה שומר אין חושש אם יקרע
וכ"ש אם
לא עשאו שומר אלא א"ל קרע כסותי ושבור כדי המונח לפניך שהוא פטור:
בשמו מופקד לו, לפיכך
אינו לחלק לעניים. אבל
הדרן עלך
החובל
עניים שצריכן חילוק
פטור, דכל ממון של עניים ממון שאין לו תובעין הוא ולא ניתן לשמירה לאדם ידוע. הדרן עלך החובל בחבירו