הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפאה (והרים) [והפריש] ממנה חלה. משעת גלגול מתחייב
מאספורק.
שם מקום: בוצע ברך. גוזל ומברך. בוצע כמו כל
ח
א) סנהדרין ו: [ע"ש],
א מיי' פ"א מהל'
(משלי א): מאי קאמר. איירי בשבחה וקתני הרי שלך
בוצע בצע
בחלה אלא רבותא קמ"ל דאע"פ שעשה כל השינויים
ב) שם פח. מכות טז:
ברכות הל' יט וע"ש
תמורה ו., ג) [שבת מב.
בכ"מ סמג עשין כז טוש"ע
לפניך והאי לישנא לא שייך למימר אלא בדבר שכיחש מקדמותו
הללו אין
אלא מנאץ א"נ משום דהיכא דאין תחילתו עיסה אין
קלה. סוכה טו. יבמות כח.],
א"ח סי' קצו סעיף א:
שאמר לו טלנו כמות שהוא כחוש: מצות פאה להפריש מן
מתחייב בחלה עד אחר אפייה נקטה הכי:
ט ב ג מיי' פ"ב מהל'
ד) [ברכות מז. וש"נ],
לא הפריש מן הקמה יפריש מן
ה) לעיל כח. נדרים מד:
הקמה. דכתיב לא תכלה פאת שדך
גזילה ואבידה הל' ב
חולין קלד: תמורה ו. נדה
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
העומרים. אביי לטעמי' דאמר
לקצור (ויקרא יט): מרחו. מחליק
דמאספורק בית שמאי אוסרין
וב"ה מתירין
נא., ו) לעיל יא., ז) [ויקרא
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
את הכרי ברחת ומירוח הוי גמר
בריש תמורה (ד' ו. ושם ד"ה אמר) כל
כג], ח) [כדתני בירושלמי
מאי טעמיה דבית שמאי אמר קרא גם
שסב סעי' ב:
1
י ד ה מיי' פ"א מהל'
במס' מעשרות פ"ג כצ"ל
מלאכה למעשר הלכך מעשר כל
דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד
שניהם לרבות שינוייהם ובית הלל אמר קרא
מתנות עניים הל' א
וכן הגיה מהרש"א
מעשרותיו תחלה ואחר כך נותן לו
מהני ומפרש התם דטעמא דיפריש
❖
❖
והלכה ב:
בסנהדרין פח. ד"ה מרחו],
הם ולא שינוייהם ובית שמאי הא כתיב הם
פאה כדי שלא יפסיד עני שאילו
מן העומרים משום תעזוב יתירא
ההוא מיבעי ליה הם ולא ולדותיהם ובית
היה נותנו קודם מירוח אע"פ שעני
דבלא תעזוב יתירא לא היה מיחייב
הלל תרתי שמעת מינה הם ולא שינוייהם
תורה אור השלם
גליון הש"ס
מצרף לקט שכחה ופאה הרבה ועושה
דכיון דעבר על לא תכלה הוה
הם ולא ולדותיהם ובית הלל נמי הכתיב גם
מהן כרי פטור מן המעשר שהרי
אמינא דאהני ופטור ולהכי אצטריך
גמ' גם לב"ה קשיא. עיין
1. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה
לעיל דף נד ע"א תוספות
$ גם לב"ה קשיא רבי אליעזר בן יעקב מאי
הפקר הוא אבל עכשיו שנתמרח
אביי בשמעתין ע"כ לר' ישמעאל
וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ
ד"ה חמור: שם
אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי
ביד בעל הבית נתחייב במעשר דהכי
למימר שינוי במקומה עומדת אבל
היא דתניא א) ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי
והפריש ממנה חלה. עיין
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם
אמרינן במסכת ברכות (דף מ:)
לרבא דאמר התם כל דאמר רחמנא
ברכות דף מה ע"א תוס'
שְׁנֵיהֶם: דברים כג יט
שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה
❖
2. כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל
ד"ה אכל טבל:
לא תעביד כי עביד לא מהני בלא
לקט שכחה ופאה שעשאן בגורן
$ והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה
א
תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ
הוקבעו: אף מפריש מן העיסה.
תעזוב יתירא מפריש מן העומרין
תהלים י ג
נִאֵץ יְיָ:
מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר 2 בוצע ברך
ולא מבעי ליה תעזוב יתירא אלא
פאה אם לא נתנה כבר ואילו לת"ק
3. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל
מוסף רש"י
נאץ ה' ר' שמעון בן אלעזר מאי היא דתניא
וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט
למפקיר כרמו או לרבי ישמעאל אי
מן העיסה לא דקנייה בשינוי והוי
בוצע ברך. ובוצע לשון
לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם
כלל זה אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שבח
ממון שאין לו תובעים דעד השתא
שינוי קונה אצטריך דמפריש מן העיסה
גזילה דכתיב (משלי א) כן
אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
שהשביח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל
דישה לאו שינוי הוא דאוכל הוא
ואם תאמר לאביי דאצטריך תעזוב
ארחות כל בוצע בצע את
ויקרא יט י
נפש בעליו יקח (סנהדרין
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר
כמו שהיה: איכפל תנאי. טרחו ועמלו
יתירא לחייב מן העומרים מפקיר
שבחו רצה אומר לו הרי שלך לפניך מאי
. מצות פאה להפריש
אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת
ו:)
ונתקבצו לכך: בהכחשה דהדר.
כרמו מנליה דחייב בפאה וי"ל
מן הקמה. דכתיב לא
קאמר אמר רב ששת ה"ק השביחה נוטל
שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט
ב
תכלה, אלא הנח לפניהם
מפטמו וחוזר לקדמותו: תעזוב
דתרתי ש"מ וכן צ"ל לרבא אליבא
קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי
שבחו כחש אומר לו הרי שלך לפניך דשינוי
והם יקצרוהו (סנהדרין
וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְיָ
יתירא. בקדושים תהיו כתיב לא
דרבי ישמעאל אי סבר רבי ישמעאל
❖
. מרחו. בכרי נתחייב
במקומו עומד אי הכי אפילו השביח נמי
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כג כב
פח.)
תכלה פאת שדך לקצור ובשור או
דשינוי קונה ודריש תעזוב יתירא
במעשר דנגמרה מלאכתו
אמרי מפני תקנת השבים ר' ישמעאל מאי
ג
(שם) דאיקבע למעשר
כשב כתיב לא תכלה פאת שדך
לחייב מן העיסה אם כן המפקיר
ולתרומה (תמורה ו.).
היא דתניא ב) ד מצות פאה להפריש מן הקמה
לעזי רש"י בקוצרך תרי קראי תעזוב אותו למה
כרמו מנליה דמשמע דההיא דרשה
מעשר ונותן לו. מעשר
לא הפריש מן הקמה מפריש מן העומרים לא
לי שמע מינה לאתויי שינוי דלא
אתיא ככ"ע מדדייק בפרק בא סימן
תחלה את הכרי מכל
אישקובי"ר. לטאטא,
❖
מעשרותיו ונותן לו את
לנקות.
קני הכא: תעזוב יתירא למה לי.
הפריש מן העומרים מפריש מן הכרי עד
(נדה ד' נא. ושם ד"ה מין) דהא דתנן
הפאה, שאילו הפרישה לא
הא בעלמא נמי לא קני שינוי: ה"ג
התם כל שחייב בפאה חייב במעשר
שלא מרחו מרחו מעשר ונותן לו משום ר'
היו עניים צריכים לעשרה,
ותו לרבנן תעזוב יתירא למה לי:
היינו כל מין שחייב בפאה חייב
דלקט שכחה פאה פטורין
ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן
רבינו חננאל
ה
מן המעשר (סנהדרין
המפקיר והשכים לבקר. קודם
במעשר דאי לאו הכי הרי מפקיר
לו א"ל רב פפא לאביי איכפל כל הני תנאי
פח.) וזה הביאן לידי
ובא רבה ודחה הא דאביי
שיבאו עניים לבצרה שיזכו בהפקר
כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר
חיוב (מכות טז:). והשכים
ואמ' לעולם הני כולהו
לאשמועינן כב"ש א"ל הכי קאמרי ג)לא נחלקו
אם היו קודמין: פרט בכרם ולקט
ומאי ראיה היא דלמא מתני' כרבי
בבקר ובצרו. וזכה ביה
סבירא להו שינוי קונה,
בית שמאי וב"ה בדבר זה אמר רבא ממאי
איהו עצמו (נדרים מד:).
ור' שמע' בן יהודה לא
בקמה: חייב בפרט כו'. דאע"ג
ישמעאל דמוקי תעזוב יתירא לחייב
חייב בפרט ובעוללות
אמ' אלא בצבע שיכול
דלמא עד כאן לא קאמר רבי שמעון בן יהודה
דהפקר פטור מכולם דכתיב ז) ארצך
מן העיסה ולא מייתי למדרש שיתחייב
ובשכחה ובפאה. כמו
להעבירו על ידי ספון
התם אלא בצבע הואיל ויכול להעבירו על
משאר כרם (שם) אע"ג
שדך וכרמך מהני תעזוב יתירא
בפאה אלא ודאי ליכא דפליג אההוא
כדאמרינן, ובית שמאי
דהפקר פטור מפאה, ותנן
דאמ' אם נתן לה באתננה
למעוטי כי האי גוונא דלא הוי
תנא דמפקיר כרמו ותרתי ש"מ
ידי צפון ועד כאן לא קאמרי ב"ש התם אלא
(פאה פ"א מ"ד) כל שהוא
חטים ועשאתן סלת וכול'
מרחו
מעשר
הפקר לפטור ואע"ג שפטור מן
כדפרישית:
לגבוה משום דאימאיס ועד כאן לא קאמר
אוכל ונשמר חייב במעשר
אסור משום דלגבוה
ובפאה, אפ"ה כי האי
ונותן לו. ואפילו למאן דאית ליה
ומאיס, ור' אליעזר בן
המעשר. ובכל הני כתיב תעזוב יתירא.
ר' אליעזר בן יעקב התם אלא לענין ברכה
הפקר חייב בכל הני,
יעקב דאמ' הגוזל חטים
בקדושים כתיב כרמך לא תעולל
ברירה כל זמן שלא הפריש פאה
כדמפרש טעמא דכתיב ביה
משום ד) דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה ועד
וטענו וכול' והפריש ממנה
ופרט כו'. ובמשנה תורה (כד) כתיב
ולא בררה היה הכל שלו ונתחייב
תעזוב יתירא (לעיל כח.
חלה אין זה מברך
כאן לא קאמר ר"ש בן אלעזר התם אלא
וכעי"ז תמורה ו.) דכתיב
להפריש חלה, אלא מנאץ
כי תבצור כרמך לא תעולל וכן לא
הכל במעשר ושוב לא יפטר ואם
במשנה תורה לא תפאר
שמברך על מה שאינו
בהכחשה דהדר ועד כאן לא קאמר ר'
תפאר אחריך דהיינו פרט. תפאר
תאמר תרומה נמי לתני שתורם
אחריך, ואמר מר לא
שלו, וזו היא מצוה הבאה
ישמעאל התם אלא לענין פאה משום דכתיב
אישקוביי"ר. ופאה נמי מהכא משמע
ונותן לו ואין לומר דתרומה בלאו
תטול תפארתו ממנו, והיינו
בעבירה. ור' ישמעאל
פאה, ודרשינן בספרי
דאמ' נותן פיאה אפילו מן
תעזוב יתירא וכי תימא ליגמר מיניה מתנות
דתנא דבי ר' ישמעאל (חולין דף
הכי יפריש העני וכל פאה חייבת
3
אחריך זו שכחה, וכתיב
העיסה משום דכת' תעזוב
קלא.) שלא תטול תפארתו ממנו.
בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר
עניים שאני כדבעי ר' יונתן דבעי ר' יונתן
לגר וליתום ולאלמנה יהיה,
יתירא מריבויא דקרא קא
שכחה כתיב במשנה תורה (שם) לא
לתרומה גדולה ועוד דתנן במסכת
וכתיב בתריה כי תבצור
מפיק ליה, ועד כאן לא
מאי טעמא דר' ישמעאל משום דקסבר שינוי
כרמך לא תעולל אחריך
אמר ר' שמע' בן אלעזר
תשוב לקחתו וגו'. ובאילן כתיב
תרומות בפ"ק (מ"ה) אין תורמין מן
אינו קונה או דלמא בעלמא קסבר שינוי
לגר ליתום ולאלמנה יהיה,
כל שבח שהשביח גזלן
לא תפאר אחריך ואמר מר בפרק י'
הלקט ומן השכחה כו' ונראה לפרש
הרי פאה ושכחה ועוללות,
ידו על העליונה, נוטל
קונה והכא משום דכתיב תעזוב יתירא ואם
למה לי למהדר ומכתב
דחולין (שם) אחריך זו שכחה ולא
משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש
שבחו, שכל הגזלנין
תמצי לומר טעמא דר' ישמעאל משום
בפרשה קדושים בכולהו
משלמין כשעת הגזלה,
בעי למיהדר ומכתב באילן לגר
להזכיר ויש מפרשים דלהכי אין תורם
לעני ולגר תעזוב אותם,
כחש אומ' לו הרי שלך
דקסבר שינוי אינו קונה תעזוב יתירא
ליתום אלא לא תפאר אחריך ואנא
משום דבגורן רגילין לתרום ח) כדתנן
לרבות הפקר כי האי גוונא,
לפניך, בכחשא הדר בריא.
דכתב רחמנא למה לי ותו לרבנן תעזוב
אבל הפקר גמור פטור
אמ' רב יהודה אמ' שמואל
במסכת מעשרות (פ"ב) מצא פירות
ידענא דלעניים הוא כדאשכחן בעמרים.
מכולם, כדתנן ונשמר פרט
הילכתא כר' שמע' בן
אבל במעשר לא כתיב תעזוב יתירא:
ממורחין בשדה מכונסין אסורים
יתירא דכתב רחמנא למה לי מבעי ליה
. ופטור
להפקר
אלעזר. ואקשינן, ומי אמ'
(נדה נא.)
אין שמין. בפרק ראשון (דף יא.)
משום גזל מפוזרין מותרין משום
מן המעשר. דהפקר
לכדתניא ה) המפקיר כרמו והשכים לבקר
שמואל כחש מחזיר לו
פטור מן המעשר (שם)
הגזילה והאמ' שמואל אין
גבי בעלים מטפלין בנבילה אמר
גזל בין כך ובין כך חייבין
ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה
דלא כתיב ביה תעזוב
שמין לא לגנב ולא לגזלן
שמואל דלנזקין הוא דשמין את
במעשר ופטורין מן התרומה לפי
יתירא (לעיל כח. תמורה
אלא לנזקין, פיר' אם כחש
ופטור מן המעשר אמר רב יהודה אמר
הנבילה לניזק ומוסיף עליה מזיק
שאי
אפשר לגורן שתעקר אלא
ו.) אין שמין לא לגנב
אין שמין ונותנין לו
שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ומי
ולא לגזלן. שאם גנב וגזל
הגזילה בעינה לנגזל אלא
עד שמשלים לו נזקו אבל גנב וגזלן
אם כן ניטלה תרומה גדולה:
בהמה או כלים ונפחתו
נותן לו אחר כעין שגזל.
אמר שמואל הכי ו) והאמר שמואל אין שמין
שנטלו בהמה ומתה או כחשה אין
ותנן אצלו, אין שמין הנבילה
ופרקינן אליבא דרב', כי
לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין בשלמא
שמין את הנבילה אלא שלהם
והשברים לבעלים, שיחזיר
קאמ' שמואל אין שמין
גנב הפחת, אלא ישלם
אלא נותן לו אחרת כעין
לרבא דאמר כי קאמר ר' שמעון בן אלעזר התם בהכחשה דהדר לא קשיא
תהא והם ישלמו בהמה מעליא
בהמה וכלים והשברים
שגזל בכחשא דלא הדר,
אלמא שינוי קני: פלוגתא דאביי
כי קאמר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דשינוי במקומו עומד בהכחשה
שלו, אלא לנזקין. שמין,
דחשבינן לה כמתה, וכי
בשמעתין: בהכחשה דלא
ורבא לעיל
כדכתיב והמת יהיה לו
אמ' הלכה כר' שמע' בן
דהדר וכי קאמר שמואל התם אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין
(לעיל יא.).
אלעזר וליה לשמו' לא
מתה
או נשברה רגלה:
סבירא ליה. הדר. כגון
בהכחשה דלא הדר אלא לאביי דאמר כי קאמר
רשב"א בהכחשה דלא
אמרו
הדר קאמר מאי איכא
למימר
אביי מתני הכי
אמר
רב יהודה
אמר שמואל
אמרו