צד:
הגוזל עצים
פרק
תשיעי
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותנן לא הספיק ליתנו לו כו'. תימה דלא מייתי מתני' דבהמה
אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. כלומר הכי אמר שמואל יש
יא א מיי' פ"ב מהל' גזלה
א) לעיל סז., ב) [שבת מו.
והזקינה עבדים והזקינו דמשלם כשעת הגזילה לקמן (דף צו:)
שאומר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וליה לא סבירא ליה:
וש"נ], ג) [חולין קלה. לעיל
ואבדה הלכה ב ועיין
סו. צג:], ד) [תוס' שביעית
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
הנשתנית. אע"פ שנשתנה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו
ואפי' ר"מ לא פליג אלא בעבדים דליכא למימר דלדבריהם דרבנן
פ"ח], ה) ב"מ סב. [תוס'
עג טוש"ע ח"מ סי' שסב
קני: וא"ת משנתנו. דקתני דלא משלם
קאמר להו כדבעי למימר לקמן (דף צה.) דהא ר"מ אית ליה דשינוי
ואפי' השביחה דשינוי לא
דב"מ ספ"ה] לקמן קיב.,
סעי' ב:
יב ב מיי' שם הל' י סמג
ו) [שבת ל. וש"נ נדרים כח:
כלים אלא דמי עצים אלמא קני
קונה גבי נותן צמר לצבע (לקמן ק:) ועוד
וש"נ], ז) ב"מ [מח:] סב.
שם טוש"ע ח"מ סי'
בשינוי: עד שצבעו פטור. לגמרי
הא קתני גזל מטבע ונסדק משלם
אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וליה לא
יבמות כב: סנהדרין פה.
שס סעי' ה:
והכא תקנת השבים אינה ואפי' הכי
כשעת הגזילה (לקמן צו:) וי"ל דכל הני
יג ג מיי' פ"א מהל' גזלה
סבירא ליה א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
[ב"ב ד. מכות ח:],
ח) חגיגה כו., ט) ב"מ סב.,
ואבידה הלכה יג ופ"ד
קני בשינוי: מתניתין מוקי לה רבי
הוי מצי למימר דהוה סתם ואח"כ
דבר תורה גזילה הנשתנית חוזרת בעיניה
י) [תוספתא דב"מ פ"ח],
מהל' מלוה ולוה הלכה ה
יוחנן בגוזל עצים משופים כו'. משום
מחלוקת דפליגי לקמן (ק:) ר"מ ור"י
כ) ביצה כט. ע"ש, ל) בתוס'
סמג לאוין קכג ועשין עג
א) שנאמר 1 והשיב את הגזלה אשר גזל מכל
בצבעו לו אדום וצבעו שחור ואע"ג
הכי קאמר רבי יוחנן דטעמא משום
ל)
ר"פ איתא, בלצבוע לו
טוש"ע ח"מ סי' שסו סעי'
מקום ואם תאמר משנתנו משום תקנת
❖
א
אדום. וכצ"ל.
א:
דטעמא דר' יהודה לא משום דסבר
תקנת השבים הוא דשינוי כי האי
יד ד מיי' פ"ד מהל' מלוה
השבים ומי אמר ר' יוחנן הכי ב) והאמר רבי יוחנן
לאו שינוי הוא: אין רוח חכמים
שינוי אין קונה כמו שאפרש לקמן
ולוה הלכה ה סמג
הלכה כסתם משנה ותנן לא הספיק ליתנו
נוחה הימנו. $אין רוח חכמה וחסידות
(ב) מ"מ היינו יכולים לדחות כן אבל
ג)
לאוין קצג טוש"ע י"ד סי'
תורה אור השלם
קסא סעי' ז:
בקרבו: אין חייבין להחזיר. דכתיב
לו עד שצבעו פטור אמר להו ההוא מדרבנן
ההיא דלא הספיק ליתנו אין לדחות
טו ה ו ז טוש"ע ח"מ סי'
1. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
והשיב את הגזלה אשר גזל והני לא
דאפי' הוי סתם בחדא מסכת ומחלוקת
ורבי יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי
שסו סעיף ב:
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
טז ח מיי' פ"א מהל'
גזול מידי דקנינהו בשינוי רשות וקסבר
במסכת אחריתי אית ליה לר' יוחנן
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
יוחנן כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים
גזלה ואבדה הל' יג
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
הלכה כסתם משנה:
רשות (א) יורש כרשות לוקח דמי:
דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו: תנו רבנן
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
בימי רבי נשנית משנה זו. אור"ת
ד)
ב
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
המסויים. דבר הניכר לרבים זו היא
❖
סי' שסו סעיף א:
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
ג הגזלנין ד ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין
שגזל פלוני והניחה ליורשיו: בעושה
דלא לפניו ולא לאחריו אלא
ויקרא ה כג
מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו
2. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל
מעשה עמך. וזה לא עשה מעשה עמו
לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה
וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:
מוסף רש"י
אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתניא
ואינן חייבין בכבודו: רב פנחס. בחומר
ולא לדורות הבאין דהא מעשים
❖
שמות כב כז
מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה
בקודש (חגיגה כו.): ואי לא גזול לא גזול.
הלכה כסתם משנה.
בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין
רבי הוא סידר המשנה
ואמאי קרי להו גזלנין: אע"פ שגבו.
דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא
א"ל אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה
וכשראה דברי חכם וישרו
הגהות הב"ח
דתורא לקמן (דף צו:) וההוא נרשאה
וכל שכן לא גבו דמקרעינא שטרא:
אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה
בעיניו שנאן סתם ולא
(א) רש"י ד"ה אין חייבין
הזכיר שם אומרו עליהן
הרועים. גזלנים הם לרעות בהמות
דגנב סיפרא (לקמן דף קטו.) וההוא
תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי
כדי שלא יהו שנויין מפי
וכו' וקסבר רשות. נ"ב ע"ל
בשדות אחרים: גבאים. של מלך
רעיא דבפ"ק דב"מ (דף ה.) ונסכא
יחיד ונראין כאילו נשנו
בפ' בתרא ריש דף קיב:
רביות שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל
דרבי אבא (ב"ב דף לג:) ואמר נמי
לגבות כסף גולגלתא וארנונא ושקלי
(ב) תוס' ד"ה ותנן וכו'
מפי המרובים ויעשו כמותן
מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו מיתיבי
(ביצה ב:). לא הספיק
שאפרש לקמן. נ"ב בדף
טפי: תשובתם קשה. שגזלו הרבים
באיזהו נשך (ב"מ דף סא:) דרבית
ליתנו לו. לראשית הגז
צה ע"ב בד"ה בשבח לפי
ה) הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ
ואין יודעים למי להחזיר: ומחזירין
קצוצה יוצאה בדיינין ולכך לא פריך
פר"ת: (ג) ד"ה אי עשה
לכהן (לעיל סו. צג:). עד
שהן יודעין שהן רבית אין חייבין להחזיר
למכירין. למי שמכיר שלו שגזלוהו:
לקמן אלא מברייתות דהוה שונה
שצבעו. ישראל זה (חולין
וכו' כפי' ריב"ן שפירש
קלה.). פטור. דקנייה
למורא ניתן לירא את ה'
בורות שיחין ומערות. להכניס בהן
אינהו הוא דלא הא אביהם חייב להחזיר
ר' חייא שהיה תלמידו של רבי ולא
שיש לו להחזיר
בשינוי דהוה ליה כמזיק
הקשה ממתני' דקתני משלם כשעת
מים לשתות דהוי דבר הצריך לכל
בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר
❖
מתנות כהונה או שאכלן
מיראתו:
הגזילה לפי שהמשניות היו קודם
ויהנו מהן הנגזלים. אלמא אהדורי
(שם) ודמים נמי לא
והא דקתני בדידהו ו) משום דקא בעי למתני
משלם דלאו גזל גמור
בעי: קודם תקנה. שבימי רבי
רבי אלא שרבי סדרם אבל ברייתות
סיפא הניח להם אביהם פרה וטלית וכל
הוא, דלא מטא לידיה
גליון הש"ס
היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף
נשנית משנה זו דמחייב למהדר:
(לעיל צג:) דאין כהן יכול
דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד
רש"י ד"ה אין רוח
רבי על המשניות ור"י אומר דממתני'
להזמינו בדין, דיכול לומר
גזילה
אביהם תנא רישא נמי בדידהו ומפני
לאחר אתננו, אבל קודם
חכמים כו' אין רוח
לא ה"מ למפרך דלא תקן רבי דאין
שצבעו מי שחטפו זכה בו
חכמה. עי' תוי"ט פ"ג
כבוד אביהם חייבין להחזיר אקרי כאן
2 ונשיא בעמך לא תאור
מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב
❖
(לעיל סו.). אינהו הוא
משנה י' דאבות:
בעושה מעשה עמך כדאמר רב פנחס בשעשה
תשובה הכא נמי
דלא הא אביהם חייב
עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים
ז)
ח)
להחזיר. כדתרצה רבה
בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל
בשעשה תשובה אי עשה תשובה מאי בעי גביה איבעי
ליה לאהדורי שלא
בהגוזל בתרא (קיב.) וחי
רבינו חננאל (המשך)
ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית
הספיק להחזיר עד שמת תא שמע הגזלנים ומלוי ברבית אע"פ שגבו
אחיך עמך לדידיה הוא
ט)
דאזהריה רחמנא אהדר ליה
משנה זו. ומותבינן עליה
דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים
מחזירין גזלנין מאי שגבו איכא אי גזול גזול ואי לא גזול לא גזול אלא אימא
דניחי בהדך, דסיפיה דקרא
(הנית) [הניח] להן אביהן
וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא
ארישיה קאי, אל תקח
הגזלנין ומאי ניהו מלוי רביות אע"פ שגבו מחזירין אמרי מחזירין ואין
מעות של רבית אף
פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם
ואם לקחת החזר, אבל
על פי שיודעין שהן
מקבלין מהם אלא למה מחזירין לצאת ידי שמים ת"ש הרועים והגבאין
י) ה
לבריה לא אזהר (ב"מ סב.).
של רבית אין חייבין
שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא
בורות שחין ומערות.
להחזיר, הן אין חייבין
והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין אמרי מחזירין ואין מקבלין מהם
אבל אין לפרש דלהכי לא פריך
שמתכנסין בהן מים ושותין
להחזיר הא אביהן חייב
ואלא למה מחזירין לצאת ידי שמים אי הכי אמאי תשובתן קשה ועוד אימא
ממתני' משום דרבי לא תיקן אלא
מהן ובב"ק (לעיל נ:)
להחזיר. ופרקינן, אביהן
מפרש מאי בור ומאי שיח
אינו חייב להחזיר וכל
סיפא ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור ואמר רב חסדא בורות שיחין
באותם שעשו תשובה וברייתא דמוכח
כ) ו
ז
❖
ומאי מערה (ביצה כט.).
שכן בניו, ומשום דבעי
מינה מיירי בעבד תשובה מדקתני
ומערות אלא לא קשיא כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה והשתא דאמר רב
מיתנא סופא בדידהו,
וחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם
(הניה) [הניח] להן אביהן
נחמן בשאין גזילה קיימת אפילו תימא אידי ואידי לאחר תקנה ולא קשיא
ח
פרה או טלית גזילה
מכ"מ ההיא דגזלנים ומלוי ברבית
רבינו חננאל
כאן
וכל דבר המסויים חייבין
לא משמע דאיירי בעבדי תשובה
אמר ר' יוחנן דבר תורה
להחזיר מפני כבוד אביהן,
ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזור מעצמו ולא יקבלו ממנו וכן ההיא דכל הכלים (שבת דף קכג:) דאמר ר' חנינא בימי
גזלה המשתנת, כגון שגזל
והוא שעשה תשובה ולא
עצים משופין ועשאין
הספיק להחזיר, ואף על
נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו וההיא דסוף אלו מציאות (ב"מ דף לג:) דקאמר בימי רבי נשנית משנה זו הכל מפרש ר"ת דלא נשנית
פי שאין מקבלין מהן
כלים דאיפשר לפרקן
אלא לההוא דרא וכן ההיא דהוריות (דף יג:) ואין להאריך:
עד שמת, כיון שהן גזלה
והוא שינוי דהדר למילתיה
הא אביהם חייב להחזיר. ואם תאמר לצאת ידי שמים קאמר ויש לומר דדייק מדנקט לשון חייבין דהוה ליה למימר אין מחזירין דהוה
וכיוצא, הגזלה עצמה
קיימת בניו חייבין להחזיר
משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים: אי עשה תשובה כו'. וא"ת ולימא כגון שלא קיבלו ממנו דאין מקבלין מהם וי"ל
מפני כבוד אביהן, תנא
חוזרת בעיניה שנ' והשיב
נמי רישא בדידהו. וכיון
את הגזלה אשר גזל, מכל
דאם החזיר ולא קיבלו ממנו לא מחייבין בנים להחזיר מפני כבוד אביהן דתו ליכא גנאי א"נ בדבר המסוים ומקבלין מהן מפני כבודו
מקום, ועשו דברי תקנה
שאין מקבלין מהן למה
מחזירין. ומוקמינן לה
להיות נוטל דמים מפני
ומשני בשלא הספיק להחזיר עד שמת לפיכך חייבים בנים להחזיר מפני כבוד אביהן ומקבלין מהן דלא שייכא תקנה גבי בנים ועי"ל
תקנת שבין. מעשה באחד
כדי לצאת ידי שמים.
מאי בעי גביה דאיבעי ליה למוכרו או להוציא מתחת ידו ומדלא חשש לכבודו א"כ אמאי חייבין בנים להחזיר וכן צ"ל באיזהו נשך
ומותבינן, הרועין והגבאין
שביקש לעשות תשובה
(ב"מ דף סב. ושם ד"ה תנאי) דשם לא יתכן לפרש בע"א דפריך מהא ברייתא למ"ד רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין דמשמע הא אביהן חייב
אמרה לו אשתו אם
והמוכסין תשובתן קשה
אתה עושה תשובה אפילו
וכול'. ואסיקנה לשמעתא
להחזיר ומשני כי הכא ופריך אי עבד תשובה מאי בעי גביה ומאי קושיא אי רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין אין חייב להחזירה אפילו
דמי אבנט אינו שלך
כולהי לאחר תקנה
לצאת ידי שמים כדמוכח התם דפריך מההיא דמייתי בסמוך הגזלנים ומלוי רביות אע"פ שגבו מחזירין ומשני תנאי היא ולא משני
ונמנע ולא עשה תשובה,
וכי עשו תקנה בגזילה
בבא לצאת ידי שמים כדמשני הכא בסמוך דכיון דדרשינן למיתה ניתן ולא להשבון או למורא ניתן ולא להשבון אפי' לצאת ידי שמים לא
באותה שעה אמרו הגזלנין
שאינה קיימת אבל גזילה
ומלוי ברבית שהחזירו
קיימת הדרא בעינה.
מחייב ולא כפי' ריב"ן שפירש למורא ניתן (ג) הירא את ה' והחרד מיראתו ולא להשבון על פי ב"ד אלא צ"ל דהכי פריך מאי בעי גביה
אין מקבלין מהן וכל
לצאת
ידי שמים. בפרק איזהו
דכיון דלא חשש למוכרה ולהוציאה או להחזירה מפני כבודו תו לא מחייבי בנים משום כבוד אביהן:
המקבל מהן אין רוח
נשך לא ה"מ לשנויי הכי למ"ד רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין דלדידיה אפי' לצאת ידי שמים לא מחייב כדפרישית וסוגיא דהכא כמ"ד
חכמ' נוחה הימנו. אמר
ר' יוחנן בימי רבי נשנית
רבית קצוצה יוצאה
בדיינין אלא דתיקנו דאין מקבלין
מדרבנן
ולא
שייך לשנויי הכא
תנאי היא כדמשני התם דהנהו
תנאי דהתם קדמו:
כאן