הגוזל עצים
פרק
תשיעי בבא
קמא
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן בגזילה קיימת. תימה רועים מאי גזלה קיימת איכא וי"ל
גזילה קיימת. חייב להחזירה: והא אבנט דגזילה קיימת הוא. ועליו
יז א מיי' פ"ט מהל' גזילה
א) לעיל סו: גיטין נה.
נשנית תקנה שבימי רבי שלא להחזירו: ועל המריש. במסכת גיטין.
דאיירי ברועה בהמה של אחרים וגנב מהן גיזה וחלב ולאו
[עדיות פ"ז מ"ט], ב) ב"מ
הל' ז ופכ"א מהלכות
מג: ע"ש, ג) [עי' תוס' ע"ז
מלוה הלכה א סמג עשין
מריש קורה: משום פסידא דבירה שויוה רבנן כדליתא. ומיהו
משום דחשוד להרעות בשדות של אחרים דכיון שאין הבהמה שלו
ז. ד"ה ר"מ], ד) לקמן צו:
עג טוש"ע ח"מ סי' שעב
דמי בעי לאהדורי הואיל וגזילה קיימת בבירה: משלם אותה ואת
אין אדם חוטא ולא לו כדאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף ה:):
ב"מ ק:, ה) [סוכה ל: לא.],
סעי' א:
משלם דמי פרה העומדת
יח ב מיי' וסמג שם טור
ו) לקמן ק: וש"נ, ז) גי'
גיזותיה . כל מה שנטל ממנה ומה
(ג)
כ)
רש"ל בהמה, ח) כתובות
ש"ע ח"מ שעג סעי' א
לילד. (ד) וכל שבח
שהשביחה: גזילה חוזרת בעיניה.
כאן בגזילה קיימת כאן בשאין גזילה קיימת
נא:, ט) [שם וב"ב קסט:],
וסי' קטו סעי' א:
שמשעת גזלה עד שתלד [א] לגזלן:
כמות שהיא עכשיו ריקנית יחזירנה
יט ג מיי' פכ"ג מהל'
י) רש"ל מוחק זה, כ) [שייך
והא אבנט דגזילה קיימת היא מאי אבנט דמי
חמשה גובין מן המחוררים.
למתני' בדף צג:], ל) שייך
אישות הלכ' יח סמג
והדר משלם דמי גיזות ועובר כמו
אבנט וכל היכא דגזילה קיימת לא עבוד רבנן
❖
לע"ב,
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
שהיה בשעת הגזילה ולא שבח הגיזה
אע"ג דתנא מנינא תנא
קיד סעיף ד:
תקנתא והרי מריש דגזילה קיימת היא ותנן
שהשביחה אצלו ולא שבח הולד דלא
ושייר הנך דתנן בהניזקין (גיטין דף
כ ד מיי' פ"ט מהלכות
על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול דמיו
א)
גזילה ואבידה הלכה ו
קניס רבי יהודה אבל דמים שבשעת
מח: ושם נ:) אין מוציאין למזון האשה
הגהות הב"ח
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
מפני תקנת השבים שאני התם דכיון דאיכא
הגזילה משלם דליכא למאן דאמר
והבנות מנכסים משועבדים מפני
❖
(א) גמ' ת"ר הגוזל רחל
סי' שעג סעיף א:
פסידא דבירה שויוה רבנן כדליתא: גזל פרה
כל הגזלנים בציר משעת הגזילה
תיקון העולם והתם נמי שייר המקבל
וגזזה וילדה כצ"ל ותיבת
פרה נמחק: (ב) שם משום
ישלמו: רואים אותה כאילו היא
מעוברת וילדה וכו': תנו רבנן הגוזל רחל
עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט
ב)
דקסבר שינוי במקומו
מוסף רש"י
שומא אצלו בכסף. משעת הגזילה
חוב שאין בו אחריות ומהכא קשה
וגזזה פרה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה
עומד. בע"ז מז ע"א
(א)
לשמואל דאמר בפ"ק דב"מ (דף יג.)
ומשלם דמים כשעת הגזילה. ולקמן [ע"ב]
על המריש. קורה,
משמע דילדה לא מקרי
ואת ולדותיה דברי רבי מאיר ג)ר' יהודה אומר
שינוי כלל. (והשאר חסר):
ותקנות קחשיב ואזיל
מפרש במאי פליגי ר' יהודה ור"ש:
אומר היה ר"מ שטר חוב שאין בו
גזילה חוזרת בעיניה רבי שמעון אומר רואין
(ג) רש"י ד"ה משלם
במסכת גיטין (לעיל
קנסא קניס. שלא יהא חוטא נשכר
אחריות נכסים אין גובה לא מנכסים
אותה ואת גיזותיה ואת
סו:). בבירה. בית גדול
אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף איבעיא
בגזילה ליטול את השבח: ונפקא
משועבדים ולא מבני חורין והכא
ולדותיה כל כו' כצ"ל:
(גיטין נה.). מפני תקנת
להו מאי טעמיה דרבי מאיר משום דקסבר
(ד) תוד"ה משלם כו' וכל
השבים. שאם אתה
(ב)
מינה. להיכא דלא השביחה אלא
משמע דגבי מבני חורין ומיהו בלאו
שבח. וכ"כ האשר"י וע"ש
מצריכו לקעקע בירתו
שינוי במקומו עומד או דילמא בעלמא שינוי
כחשה אי אמרת טעמא משום דשינוי
הכי איתותב שמואל התם מברייתא
❖
שהאריך:
ולהחזיר מריש עצמו ימנע
קונה והכא קנסא הוא דקא קניס למאי נפקא
במקומו עומד כחשה נמי הדר
אחריתי ויש לדחות דשמואל הוה
מלעשות תשובה (שם).
בעבדים אומר לו הרי
כדאיתא השתא ואי טעמא משום קנס'
מפרש שאין בו אחריות היינו שמפורש
מינה להיכא דכחשא מכחש תא שמע גזל
ד)
שלך לפניך. דכקרקע
הגהות הגר"א
הוא ושינוי קני משלם כדמעיקר'
שלא קבל עליו אחריות והא דמוקי
בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת
דמי וברשותיה דמריה
[א] תוס' ד"ה משלם כו'
קיימי (לקמן צו:) דקיימא
(היכא דליכא קנסא ה"נ איכא
לה הכא כר"מ משום דלכאורה
י)
הגזילה רבי מאיר אומר בעבדים אומר לו הרי
לגזלן (רשום קו על תיבת
לן קרקע אינה נגזלת וכל
שינוי ומשלם כמעיקרא): והזקינה.
כוותיה אתיא:
לגזלן). נ"ב לנגזל כצ"ל
מקום שהיא ברשות בעליה
שלך לפניך ואילו בהמה כשעת הגזילה ואי
מאן
שמעת ליה דאמר אחריות
דאשתני לגריעותא והיינו כחשה:
דלא כרא"ש: [ב] ד"ה
עומדת ועבד כמקרקעי
סלקא דעתך סבר רבי מאיר שינוי במקומו
דמי ואינו נגזל להיות נקנה
מאן כו' וא"ת כו'. נ"ב
בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך.
לאו טעות סופר כו'. וא"ת [ב]
לגזלן לשלם דמים, הילכך
אבל להרמב"ם ניחא דס"ל
עומד אפי' בהמה נמי אלא לאו ש"מ קסבר
דעבדא כמקרקעי דמי וקרקע הדרא
בלאו האי טעמא ה"מ למפרך מאן
כי אזקין ברשותיה דמריה
דוקא לאחר יאוש לר"י
ר' מאיר שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא
בעינה ואינה נגזלת לקנות לגזלן
שמעת ליה דקניס ר"מ וש"מ דבשוגג
אזקין (ב"מ ק:). וקרקע
וקרקע אין לה יאוש דר"י
אינה נגזלת. כלומר אינה
ס"ל דשינוי אינו קונה כאן
בשינוי ולהיות ברשותו: דמי צמרו.
קניס אמרי רבי מאיר לדבריהם דרבנן קאמר
קניס ואז לא הוה צריך לאתויי
וכמש"ל ק"ב ב וז"ש ת"ש
קנויה לגזלן בשום יאוש,
כדמעיקרא ואע"פ דמהשתא שוי
ברייתא אלא מתני' דהניזקין (גיטין דף
להו לדידי שינוי אין קונה ואפילו בהמה נמי
דלעולם בחזקת בעליה היא,
לצבוע כו' ואזלי לשיטתייהו
טפי לצריכים צמר אדום: והכא קנסא
מח: ושם) דאין מוציאין לאכילת פירות
(ועבהגר"א סימן שנ"ד
דמקראי נפקא לן בהגוזל
אלא לדידכו דאמריתו שינוי קונה אודו לי מיהת
ס"ק א'): [ג] ד"ה דאתא
בתרא (קיז:) (סוכה ל:).
קא קניס. במתני' ובצבע דלאו
וי"ל דמכח זה לא ה"מ לאוכוחי דאתיא
בעבדא דכמקרקעי דמי וקרקע אינה נגזלת
נותן לו דמי צמרו.
כו' אבל ליכא למימר
ה)
גזלן הוא ולאו חוטא הוא לא קניס
כר"מ דהא רבי יהודה נמי מצינן
כו'. נ"ב אבל הרי"ף
קני בשינוי לר"מ ולא
ואמרי ליה רבנן לא עבדא כמטלטלי דמי
דהא שוגג הוא: מדאפיך רב. לקמן
למימר דקניס לרב זביד דאמר דלרבי
והרמב"ם מפרשים הכל
יהיב ליה אלא דמי צמרו
ת"ש לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור
בשבחא דממילא וניחא
(לקמן ק:) בדמים שצמר
ו)
בפרקין (דף צו:): בשוגג. כגון לוקח
יהודה שבח שעל גבי הגזילה הוי
דסתם שבח משמע כל
לבן נמכר בשוק, דקניה
וצבעו אדום ר' מאיר אומר נותן לו דמי צמרו
שלקח מגזלן והשביחה ולא ידע
דנגזל אע"ג דנשתנית ע"י כגון נטענה
השבח ולכן לא פריך לר"י
בגזלו לשלם כשעת הגזילה
דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא ואי סלקא
שהיא גזולה: מן המחוררין. מנכסים
משום דלדידיה לא קני אלא
(ב"מ עח:) דמי צמר לבן
או נתעברה אצל גזלן והאי שבח
לאחר יאוש בשבחא דממילא
כמו שמסר לו, דקניה
בני חורין ולא מנכסים משועבדים:
שהשביח הלוקח היינו נמי שבח שעל
דעתך סבר רבי מאיר שינוי אין קונה דמי
❖
כנ"ל:
בשינוי ונתחייב מעות (שם
פירות ושבח פירות. תנן במסכת
גבי הגזלה ויקנוס בו ר' יהודה כמו
צמרו ושבחו בעי למיתב ליה אלא לאו ש"מ
קיז:) נותן לו צבע זה
דמי צמר לבן כבתחילה
גיטין (דף מח:) אין מוציאין לאכילת
בההיא דלקמן (ע"ב) לרב זביד ואע"ג
קסבר ר"מ שינוי קונה והכא קנסא הוא דקא
אם ירצה, דסבירא ליה
רבינו חננאל
פירות ולשבח קרקעות מנכסים
דכי נוקי לה נמי כרבי יהודה אכתי
לר"מ כל המשנה מדעת
קניס שמע מינה איכא דאמרי הא לא איבעי
משועבדים מפני תקון העולם הפסד
מצי לאוכוחי דהשתא ר' יהודה דלא
בעליו נקרא גזלן ונוטל
ואו איכא פסידא כגון
לן מדאפיך רב ותני גזל פרה והזקינה עבדים
ז)
הצמר לעצמו אע"פ שהוא
מריש שבנאו בבירה
לקוחות. אכילת פירות ושבח קרקעו'
קניס ליה כולי האי קניס בשבח זה
מעולה עכשיו בדמים (ע"ז
שוינה רבנן כגזילה שאינה
והזקינו משלם כשעת הגזילה דברי רבי מאיר
מפרש להו בשנים אוחזין (ב"מ ד' יד:):
שע"ג קרקע ר"מ דקניס טפי לא
אבל לא דמי שבחו, או
קיימת, נוטל דמיו מפני
ז.)
וחכמים אומרים בעבדים אומר לו הרי שלך
גט חוב. שטר חוב: שאין בו אחריות.
כ"ש מכל מקום טפי ניחא ליה
זה יתן שכרו משלם ויקח
תקנת השבים. מתני'. גזל
הצמר (לקמן ק:). גובין
פרה מעוברת. רחל טעונה
שלא שיעבד לו לוה בשעת הלואה
לאוכוחי מר' מאיר גופיה ר"י:
לפניך ודאי לרבי מאיר שינוי קונה והכא קנסא
מן המחוררין. מנכסי
וגזזה משלמין אותה ואת
דאתא
בעל ארעא ושקיל ארעא
את נכסיו ולא כתב לו כל נכסי
ל)
הוא דקא קניס ליה כי קא איבעי לן הכי איבעי
בני חורין לבד, אם יש
גיזותיה ואת ולדותיה
ושבחא ש"מ בשוגג נמי
אחראין לך לפרוע מלוה זה: לאו
נכסים בני חורין אצל החייב
דברי ר' מאיר, ר' יהודה
לן כי קא קניס במזיד אבל בשוגג לא קניס
נגבין, ואם לאו אין נגבין
אומ' גזילה חוזרת בעיניה,
קניס. ה"מ לשנויי דבשבח היתר על
טעות סופר הוא. ואינו גובה מנכסי'
או דילמא אפי' בשוגג נמי קניס תא
מן המשועבדים (כתובות
ר' שמע' אומ' רואין
משועבדים ולא אמרינן אין לך אדם
היציאה מיירי דההוא לא הוה קנס
נא:). פירות ושבח
אותה כאילו היא שומה
שמע ח) חמשה גובין מן המחוררין ואלו
פירות. כדתנן במס' גיטין
המלוה מעותיו בלא שעבוד נכסי
דכיון דקרקע אין נגזלת ברשותיה
אצלו בכסף. פיר', ר'
הן פירות ושבח פירות והמקבל עליו
(מח:) אין מוציאין לאכילת
מאיר סבר מחזיר הכל.
א
ב
ג
לוה והסופר טעה ולא כתב בו
דמריה אשבחיה ולא דמי למטלטלי
פירות ולשבח קרקעות
או שינוי קונה וקנסא הוא
לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין
אחריות אלא דוקא אזלינן בתר
ואפילו לשמואל דאמר בפ"ק
מנכסים משועבדים מפני
דקניס בגזל, מאי נפקא
בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות
תיקון העולם, ובשנים
שטר: רבי מאיר. בשנים אוחזין
דב"מ (דף יד: ושם) דלוקח מגזלן
מינה היכא דכחש מכחש,
אוחזין בטלית (יד:) מפרש
או אמ' שינוי במקומו
(שם דף יב:) מצא שטרי חוב אין בהן
לית ליה שבחא איכא לאוקמי כגון
מאן שמעת ליה דאמר אחריות לאו טעות
ט)
לאכילת פירות ולשבח
עומד אפילו כחש גזילה
אחריות נכסים יחזיר לפי שאין ב"ד
שקנו מידו כדאמר התם אלא דבלאו
קרקעות כיצד, הרי שגזל
סופר הוא רבי מאיר וקתני פירות ושבח
חוזרת בעיניה ואי אמ'
שדה מחבירו ומכרה
קנסא הוא אי שבח חוזרת
נפרעין מהן: כשהוא גובה.
הכי משני שפיר [ג] אבל ליכא למימר
פירות שבח פירות היכי דמי כגון
ד
לאחר והשביחה והרי
בעיניה, כחש כשעת גזלה.
הלוקח חוזר על הגזלן שהנגזל בא
דסתם שבח משמע הכל בין כנגד
היא יוצאה בדין מתחת
ואתינן למיפשט מגזל
שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה
ונוטל שדהו כמות שהוא והלוקח
היציאה בין מה שיתר על היציאה דהא
יד הלוקח עם שבח
בהמה והזקינה עבדים
והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה
שהשביח הלוקח בזבל ובניר
והזקינו משלמין כשעת
חוזר על הגזלן שמכרה לו באחריות:
התם גבי פלוגתא דרב ושמואל במוכר
ועם פירות שבה, שהנגזל
הגזלה ר' מאיר אומ'
גובה
שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו
גובה
טורפה ממנו, כשהוא
בעבדים אומ' לו הרי
דפליגי אם יש לו שבח אם לאו היינו ע"כ בשבח היתר על היציאה דיציאה למה לא יטול מן הנגזל מי גרע מיורד בשדה חבירו שלא ברשות ועוד
חוזר על המוכר שמכרה
שלך לפניך דר' מאיר
לו באחריות גובה קרן
סבר שינוי קונה וקנסא
דעדיפא מיניה משנינן בפ' מי שמת (ב"ב דף קנז:) מאי שבח חצי שבח ומיהו המקשה ודאי ס"ד דטריף כל השבח אף שכנגד היציאה ולפי סברתו
מנכסים משועבדין ושבח
הוא דקניס, ודחינן לה.
הא דתניא בפ"ק דב"מ (דף טו.) אם השבח יותר על היציאה נוטל השבח מבעל הקרקע והיציאה מב"ח ואוקמינן בגוזל ונגזל לא אתיא כר'
מנכסים בני חורין ולא מן
תא שמע לצבוע לו אדום
מאיר דלר"מ אפי' יציאה מנגזל לית ליה משום דקניס א"נ יש לחלק דהתם איירי בלא ידע שהיא גזולה דבשוגג כי האי לא קניס:
המשועבדין, מפני תיקון
וצבעו שחור, שחור וצבעו
העולם, לפי שאין קצובין
אדום ר' מאיר אומ' נותן
דילמא ואין הלוקח יודע בכמה
לו דמי צמרו. ואסיקנה,
להיזהר (כתובות נא:). והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו. אף הוא אין גובה מן המשועבדים, לפי שאין קצובין ואין
שמע מינה דסבר ר' מאיר שינוי קונה והכא קנסא קניס, שמע מינה. איכא דאמרי הא לא מיבעיא לן, כי קא
מיבעיא לן ר' מאיר דקניס לשלם הגזות והולדות מי שגזל במזיד. אבל בשוגג, כיון שגזל בהמה על מנת שהיא כתובים, והא דתנן בהנושא (כתובות קא:) והיא נזונית מנכסים משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב, מוקמינן לה התם בשקנו לה
מידו, דסתם קנין לכתיבה עומד (שם נא:).
שלגוי וכיוצא בה ונמצאת שלישראל, מאי. ופשטינן לה מיהא גובין מן המחוררין, פיר' ולא מן המשועבדין. פירות,
ושבח קרקעות, והמקבל לזון את בן אשתו או בת אשתו, ושטר חוב וגט חוב או כתובת אשה שאין בהן אחריות,
פיר' דתניא אין מוצאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות ממשעבדי מפני תקון העולם. פיר', כגון שגזל חבירו שדה פירות ואכל הפירות אין גובה הנגזל דמי פירות שאכל אלא מבני חורין, וכן המוכר שדהו
במאה דינר והשביחה הלוקח ושוה עכשיו ק"ק ובא בעל חוב וטרפה כמות שהיא, הלוקח גובה הקרן אפילו ממשעבדי אבל השבח מבני חורין בלבד, וכן מזונות האשה המקבל עליו לזון את [בן] אשתו או בת אשתו בלא
קניין. מאן שמעת ליה דאמ' אחריות לאו טעות סופר היא ר' מאיר, דתנן בפרק שנים אוחזין
בטלית מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר כול', שמע מינה האי מתניתא ר' מאיר היא, וקתאני פירות ושבח
קרקעות מן המחוררין. היכי דאמי, כגון שגזל שדה
מליאה פירות ומכרה
לאחר והשביחה ובא
בעל חוב של נגזל
וטרף
לשדה בשבחה ופירותיה ולא שימינן ליה
השבח ללוקח אף על פי שאינו נושה בו אלא הקרקע בלבד,