צה:
הגוזל
עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דילמא בלוקח ת"ח דידע. וא"ת ואמאי גובה שבח מנכסים בני
גובה מנכסים משועבדים. שהוא קדם והויא כמלוה בשטר שהרי
כא א מיי' פ"ט מהל'
א) לקמן ק: וש"נ,
חורין דבפ"ק דב"מ (דף טו:) איפליגו בהכיר בה
שאין
כתב לו בשטר המכירה שאם יטרפוה ממנו יחזור ויגבה מנכסיו:
ב) [ברי"ף וברא"ש איתא
גזילה ואבידה הל' ו ז
במאי קמיפלגי], ג) לעיל
וע"ש וסמג עשין עג
קניס. דלהדר שבח לנגזל: צבעו שוגג חשיב ליה דאיכא אינשי
שלו ולקחה אם מעות מתנה או פקדון אבל לכ"ע אין לו
שבח
צג:, ד) ב"מ קי:, ה) ב"מ
טוש"ע ח"מ סימן שע"ג
טובא דלא ידעי דאסור לשנות בדבור של בעל הבית: בשבח שעל
וי"ל דהתם שלא באחריות והכא באחריות דבאחריות לא שייך
יד: טו. [קי: בכורות נב.],
ס"א ובהג"ה:
כב ב ג ד מיי' פ"ב מהל'
ו) [סוכה מד. כתובות סח:
גבי גזילה. כגון שהשביחה אצלו
למימר לא מתנה ולא פקדון:
בשבח
גזילה ואבידה הל' ו
צה: ב"מ טו: קי: ב"ב
שעל גבי גזילה קמפלגי
ועדיין לא נטלה הימנו כגון (ב) ריקנית
גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת
קעג:], ז) בס"א: ופשוט,
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
דרבי יהודה סבר דנגזל
ונתעברה או טעונה גיזה: דרבי
ח) [עי' מ"ש על הגליון
השבח מנכסים בני חורין דאתא בעל ארעא
סי' שסב סעי' ב וסעי' ז:
כג ה מיי' פ"ג מהל'
הוי. אבל שבח שלא ע"ג גזילה הוי
תוס' יבמות ג: ד"ה
יהודה סבר דנגזל הוי. והכי קאמר
ושקיל (א) ארעיה ושבחיה מאי לאו בעם הארץ
❖
נחלות הל' ד סמג
למעוטי],
דגזלן או משום דהוי שינוי גמור או
רבי יהודה גזלה חוזרת בעיניה
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת ואפי'
משום תקנת השבים ואם גזל עצים
לבעליה בין לשבח בין לגריעותא כמו
רעח סעיף ו:
הכי קאתי בעל קרקע ושקיל לארעא ושבחה
כד ו מיי' פכ"א מהל'
ועשאן כלים או אפי' נסרים ועשאן
שהיא בשעת תביעה בב"ד היא
הגהות הב"ח
מלוה ולוה הל' ז
ושמע מינה בשוגג נמי קניס אמרי אלא בלוקח
כלים דהוי שינוי דהדר שמא מודה
חוזרת והיכא דגרעה כגון גזזה
(א) גמ' ארעא ושבחא
וע"ש סמג עשין צד טוש"ע
תלמיד חכם וידע תא שמע לצבוע לו אדום
ר' יהודה דמשלם כשעת הגזילה
וילדה משלם פחתה ודאי דהדר
א)
כו' לארעא ושבחא כו'
ח"מ סי' קטו סעיף ה:
כה ז מיי' שם הלכה א
למיתב ליה: (ב) רש"י
וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ר' מאיר
אף על גב דהוי שבח שע"ג הגזילה
קתבע ליה נגזל דמי גזיזה ועובר
❖
טוש"ע שם סעי' א:
ד"ה בשבח כו' כגון
דכיון דטרח בהאי שינוי שייך ביה
שגזל ממנו ופליגא אדר' מאיר דאמר
אומר נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי
שגזלה ריקנית כצ"ל:
תקנת השבים ואף על גב דגבי נתן
כוליה שבחא יהיב ליה ואע"ג דקנה
(ג) תוס' סד"ה לר"ש כו'
צמרו ושבחו לא ואי סלקא דעתך בשוגג
דמגופיה שקיל. עי'
לצבוע לו אדום וצבעו שחור קאמר
גיזה וולד בשינוי חזינא ליה כמאן
מוסף רש"י
❖
נמי קניס דמי צמרו ושבחו בעי למיתבא ליה
באשר"י כתב בהיפך:
רבי יהודה דאם השבח יתר על
דכוליה שבחא אכתי עלה כמי שלא
ומעלין אותן. מן
אלא לאו ש"מ במזיד קניס בשוגג לא קניס
היציאה כו' התם דלא נחת בתורת
נגזזה ומשלם כולה משום קנסא
הקרקע, בדמים. ולא שקלי
ש"מ: רבי יהודה אומר גזילה חוזרת בעיניה
בארעא גופיה (ב"מ קי:).
גזילה לא שייך תקנת השבים וכן
וקאמר ליה רבי יהודה כדאיתא השתא
הגהות הגר"א
בכור לפשוט. בכור
ר"ש אומר רואין אותה כאילו היא שומא
צ"ל לרב פפא ע"כ דאמר לרבי
הדרא ואי הדר תבע נמי מיניה גיזה
[א] תד"ה בשבח כו'
ופשוט שהשביחו קרקע
אצלו בכסף מאי בינייהו אמר רב זביד
יהודה שבח שעל גבי גזילה דגזלן
קודם שחלקו, וקי"ל (ב"ב
והשתא הוי סברא כו'. נ"ב
וולד יהיב ליה דמי דמעיקר' דקנה גיזה
ב)
קכד.) שאין הבכור נוטל
אבל להרמב"ם ניחא ואזלי
הוי דהיינו משום תקנת השבים
וולד בשינוי והיכא דעדיין כל השבח
בשבח שעל גבי גזילה קמיפלגי ר' יהודה
❖
פי שנים בשבח שהשביחו
לשיטתייהו כנ"ל:
דהא ס"ל בההיא דלצבוע לו אדום
עליה חוזרת כמות שהיא ואתא ר"ש
סבר דנגזל הוי ור"ש סבר דגזלן הוי רב פפא
נכסים לאחר מיתת אביהן,
דהוה ליה ראוי ואין הבכור
שינוי לא קני ובההיא לא שייך תקנת
למימר אפילו שבחא עליה נוטלו
אמר דכ"ע שבח שעל גבי גזילה דגזלן
ב
נוטל הבכורה בראוי, דכתיב
רבינו חננאל
השבים כדפי' [א] והשתא הוי סברא
גזלן דשינוי קונה ולא ישלם אלא
בכל אשר ימצא לו, וכשהן
הוי והכא למחצה לשליש ולרביע קמיפלגי
הפוכה דר' יהודה מדר"מ דבצבע
דמים ראשונים כאילו היא שומא
באין לחלוק נוטל בכור
דקימא לן בעל חוב גובה
רבי יהודה סבר שבח שעל גבי גזילה
פי שנים בקרקע שהיא
את השבח וכבר פירשנוהו
אצלו בכסף: דכ"ע שבח גזילה דגזלן
לר"מ שינוי קונה ובגזלן אין קונה
משובחת ושמין את השבח
במקומו לפיכך לא
ג כוליה דגזלן הוי ורבי שמעון סבר למחצה
הוי. ובעיניה דקאמר ר' יהודה
משום דקניס ולרבי יהודה בצבע
ונותן לפשוט רביע שהוא
הארכנו במקום הזה. וכי
לשליש ולרביע הוא דשקיל גזלן תנן גזל
כדמעיקרא קאמר: למחצה לשליש
שינוי לא קני ובגזלן קני משום
מגיע לו בשבח שבתוך
ג)
קתאני עיקרו בפרק
חלקו של זה (שם). ובעל
המקבל שלשה שמין להן
כו'. כדרך מנהג המדינה למקבלי
פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה
תקנת השבים ור"ת מפרש דאין אנו
חוב ללוקח. בעל חוב
את השבח ומעלין אותן
צריכים לר' יהודה טעמא דתקנת
בהמות להשביחן לזמן גדול כזה:
אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה ילדה אין
שקדם שטר הלואתו לשטר
בדמין ואחד מהן בעל חוב
לא ר' יהודה ולא ר"ש. וכ"ש דכר"מ
השבים אלא סברא דר"י שינוי קונה
מקח של לקוחות, טורפה
ללקוח בזמן שאינו נושה
לא ילדה הדרא בעינא בשלמא לרב זביד
מהן עם מה שהשביחו
בו אלא כשיעור דמי
ולרב זביד שבח שלא ע"ג גזילה
לא מתוקמא דקתני רישא גזל פרה
דאמר שבח שעל גבי גזילה דנגזל הוי לר'
ושם להן שבח ונותן דמים,
השדה ושבחה, נוטל בעל
דלא הדרא הוי דגזלן אבל שבח
מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה
וטעמא דכולהו משום
חוב השדה השבח
יהודה הא מני רבי יהודה היא אלא לרב פפא
שע"ג גזילה דשינוי דהדר הוא ולא
משלם דמי פרה העומדת לילד כו'
דמעיקרא ארעא דידיה
והלוקח. תניא כוותיה
דאמר דגזלן הוי הא מני לא רבי יהודה ולא
הוא ואין לנו לכופו למכור
דר"פ ר' שמעון אומר
קני הוי דנגזל ולרב פפא אפי' דע"ג
ולר"מ משלם גיזות וולדות כדהשתא:
להן קרקע שלו בשביל
רואין אותה כאילו היא
ר"ש אמר לך רב פפא הוא הדין אפילו לא
איידי דנסב רישא ילדה. לאשמועינן
גזילה דשינוי דהדר הוא קני והוי
ד
השבח אם יש בידו מעות,
שומא אצלו בכסף למחצה
ילדה נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם והא
ולקמן מוקי לה בקרקע
דגזלן והא דלא קני בצבע לפי שאין
דלא משלם גיזות וולדות כדהשתא
לשליש ולרביע. פר"ח
שנעשית לו אפותיקי (שם).
זצ"ל והילכתא כרב פפא.
מתכוין לקנותו וכן נראה דלא צריכי
אלא דמי פרה העומדת לילד נקט
דקתני ילדה איידי דנסיב רישא ילדה נסיב
בעל חוב גובה את
שלשה שמין להם השבח
נמי סיפא ילדה: בכור לפשוט ז).
השתא לאוקמא ר"י כב"ש וא"ש נמי
השבח. בעל חוב שהלוה
סיפא נמי ילדה תניא כוותיה דרב פפא ר'
ומעלין אותן בדמים. פי'
לחבירו מעות ומכר לוה
ר"ח ז"ל ואיפשטא דליכא
דלא חשיב ר' יהודה לעיל (דף צג:)
שהשביחו את הנכסים קודם חלוקה
שמעון אומר רואין אותה כאילו היא שומא
הנכסים והשביחום לקוחות,
מאן דמעלין אותן בדמים
בהדי הני תנאי דסברי שינוי אין קונה
ובשעת חלוקה נוטל הבכור פי שנים
טורף בעל חוב הגוף
אלא אלו שלשה. שבח
אצלו בכסף למחצה לשליש ולרביע אמר רב
כי היכי דחשיב ר"ש דצביעא:
בקרקעות צריך להחזיר לפשוט רביע
והשבח (בכורות נב.) וכל
המגיע לכתפים. פי' מגיע
מני לא ר' יהודה ולא ר"ש. וא"ת
אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן לר'
הקרקע טורף מיד הלוקח
לכתפים כגון ענבים
השבח של חלק בכורה במעות שאין
כמו שהיא משובחת ע"י
והגיעו ליבצר ולשאם על
שמעון דאמר למחצה לשליש ולרביע הוא
לעולם ר"ש היא לרב פפא
לו ליטול פי שנים במה שהשביח
הלוקח (ב"מ יד:). בשבח
כתפיו.
דשקיל גזלן כי מסלקינן ליה בדמי מסלקינן
ונימא הכי ילדה אין לא ילדה לא
זה ואם השביח בי"ב זוז כשנטל זה
המגיע לכתפים. צריכין
לקרקע דבר מועט, דאילו
ליה או דילמא מבשרא שקול ופשטנא מהא
אלא הוי למחצה לשליש ולרביע וי"ל
פי שנים בקרקע נוטל מן השבח ח'
אין צריכין לקרקע הוו להו
דלר"ש אפילו ילדה קאמר דלמחצה
זוזים צריך להחזיר לו ב' זוזים ומעלה
ד) דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין
פירות ולא מיקרו שבח
ושליש ורביע קשקיל גזלן דקאי אר"מ
לו בדמים ואין נותן לו מן הקרקע
ובעל חוב גובה השבח ולא
להן השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן הבכור
פירות גמורין (שם קי:).
דאיירי בילדה:
אלא אם רצה מסלקו בדמים ונותן
לפשוט ובעל חוב ללוקח ו ובעל חוב ליתומים
והא מעשים בכל יום.
לר"ש
כי מסלק כו'. לא בעי לר'
לו שני זוזים ואין יכול לומר לו
דיני טורפי מקח באין לפני
אמר ליה רבינא לרב אשי מי אמר שמואל
שמואל וגבי לבעל חוב כל
יהודה כיון דמתקנת השבים
הפשוט תן לי קרקע כזה שוה ב'
בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבח והאמר
השבח עם הקרקע ואפילו
ה)
זוזים: ובעל חוב ללוקח. ב"ח הטורף
מוקמי' לה כולה שבחא ביד גזלן
מגיע לכתפים כל זמן
שמואל בעל חוב גובה את השבח א"ל לא
פשיטא דמגופיה שקיל :
לקוחות בשביל חוב שיש לו על
ז
(ג)
שצריכין לקרקע
.
(שם טו:)
שלשה שמין להן השבח. אע"ג
קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים וכאן
המוכר אין לו כח במה שהשביח
דקתני ג' תנא ושייר
לוקח ומסלקו ב"ח בדמים ונותן לו
בשבח שאין מגיע לכתפים אמר ליה
ח)גזלן ושייר נמי אריס שאם בא לסלקו
דמי שבחו ואין נותן לו קרקע בשיעור
ו) והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי'
שבחו: וב"ח ליתומים. ב"ח שיורד
מאריסותו מסלקו מן השבח בדמים:
שבח המגיע לכתפים
אמר
ליה לא קשיא
שבח המגיע לכתפים. כאן פ"ה
לנכסי יתומים בשביל חוב אביהן
הא
כגון תבואה שגדלה כל צרכה
אין לו במה שהשביחו נכסים לאחר
ושאין מגיע לכתפים שצריכה לקרקע וקשה דאם כן לפירושו גבי ב"ח
מיתת
אביהן כלום ומעלה
להן לשבחן בדמים ונותן מעות אם
גובה את השבח. ואינו מחזיר ללוקח כלום: המגיע
אפי' מתבואה שאין צריכה לקרקע כדאמר והא מעשים בכל יום
ירצה:
לכתפים. כגון תבואה שגדלה כל צרכה נותנה ללוקח או דמיה:
וקמגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים ובפרק נערה שנתפתתה
(כתובות דף נ:) משמע דלא גבי ב"ח אלא ממידי דצריכא לקרקע
לא
גבי הא דקאמר זיל הב ליה מתמרי דעל בודיא דפריך לא יהא אלא ב"ח וכה"ג מי הוי שקיל אלא דחזו לבודיא קאמינא סוף סוף כל
העומד ליגזז כגזוז דמי דצריכי לדיקלא קאמינא וי"ל דשבח המגיע לכתפים קורא דבר שסופו ליתלש ולישא בכתפים אפי' כגון פגין
או
בוסר דצריכי
לארעא ור"ת מפרש
דשבח המגיע לכתפים
כגון
דבר הבא
בטורח ובחזקת הבתים (ב"ב דף מב: ושם ד"ה שבח) מפורש:
הא