הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא. פירוש הא דקאמר שמואל
לא יהא לך פרעון אלא מזה. ואי נמי הוו ליה זוזי ללוקח לא
כו
א) [ב"מ טו: קי: ע"ש ועיין
א ב מיי' פכ"א
מצי מסלק ליה: מה שהשביח מכר. ושקיל לוקח מחצה או שליש
ב"ח גובה את השבח דכיון דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא
תוספות ב"מ צה. ד"ה
מהלכות מלוה ולוה
הניחא], ב) [ב"מ סו:],
הל' ז סמג עשין צ טוש"ע
או רביע וכן יורש. אי נמי כוליה שבחא כמתניתין מפני תקנת
גובה את השבח בחנם מן הלקוחות ונראה דגם מיתמי גבי ב"ח
ג) פי' חוליות, ד) סוכה לב.,
ח"מ סימן קטו סעיף ב:
השבים כדאמרן לעיל בשמעתא קמייתא [צד:]: כל זכות שתבא לידו.
השבח בחנם ואין נותן דמים כמו מן הלקוחות ואע"ג דאין להם
כז ג ד מיי' פ"ב מהל'
ה) אבל בסוכה פי' רש"י
❖
על מי לחזור והוי כמו מתנה דלא גבי
וכי היכי דגזלן אי אשבח הוה שקיל
פירוש אחר,
גזילה הלכה ד ועיין
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
מחצה או שליש או רביע הכי נמי כי
מינה ב"ח שבחא כדמשמע בפ"ק דב"מ
הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא הא
עג טוש"ע ח"מ סימן שסב
אשבח לוקח שקיל מחצה או שליש או
(דף טו. ושם ד"ה ב"ח) דדוקא מלקוחות
דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא אמר
סעיף ד:
הגהות הב"ח
כח ה מיי' שם הלכה ה
רביע ואליבא דר"ש: וקטליה. קצצו:
גובה לפי שכתב לו מוכר ללוקח אנא
ליה הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי
א)
(א) תוס' ד"ה נחלקה
טוש"ע שם סעיף ה:
לא קני. לשלומי דמי אלא יהיב ליה
איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני
כט ו מיי' שם טוש"ע שם
וכו' בתשובות הגאונים
ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב שפיר
אלין אינון ועמליהון ושבחיהון אבל
דיקלא גופיה דליכא שנוי השם
❖
נחלקה התיומת:
סעי' ו:
אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי
ל ז ח ט מיי' שם הלכה
א
למקנייה: גובי. בלע"ז טרינקיי"ש:
מתנה דלא כתב ליה הכי ואין לו על
יג סמג שם טוש"ע ח"מ
מסלק ליה לבעל חוב לימא ליה אי הוו לי
קצוצייתא. קרשים: הוצי. שנתקן
מי לחזור לא מכל מקום גובה מן
סימן שס סעיף ח:
הגהות הגר"א
זוזי הוה מסלקינא לך מכוליה ארעא השתא
עלה עלה מן השדרה: חופיא.
לא י כ מיי' שם הל' יד
היתומים משום דכרעיה דאבוהון
[א] תוד"ה כל כו' אע"ג
טוש"ע שם סעיף ט:
הב לי גריוא דארעא שיעור שבחאי אמר
נינהו כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות
אשקוב"א שבו מכבדים את הבית
לב ל מיי' שם טוש"ע שם
כו'. נ"ב ורי"ף תירץ דשם
וחולק כל הוצא לשנים דתו לא
דף נב.) דתנן אין הבכור נוטל בראוי
ליה הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה
❖
בשבחא דממילא וכאן
סעי' י:
ב
הדרא: שרשרא. חבל: ה) התיומת. כף
ולא בשבח ולא האשה בכתובתה ולא
מחמת הוצאה ועי' (אולי
אפותיקי ב) דאמר ליה לא יהא לך פרעון
צ"ל ומתורץ) בזה קושית
תומר האמצעי העליון תיומת היא:
הבנות במזונותיהם ופריך בגמרא
אלא מזה: אמר רבא גזל והשביח ומכר
המ"מ על הרמב"ם מגמ'
ג
רבינו חננאל
והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח
מאי
דכאן וכן ההיא דס"פ
וגזל והשביח והוריש מה שהשביח
ומשני מקולי כתובה שנו כאן ומזונות
המפקיד (ועי' בהגר"א ריש
הב לי גריוא דארעא.
❖
מכר מה שהשביח הוריש: בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעיא
סי' שנ"ד):
פי' גרויא מידה. אמר
בנות נמי תנאי כתובה ככתובה דמי
רבא גזל והשביח ומכר,
ד הדר פשטה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו: בעי רבא
והתם משבח יתומים מיירי דאי
גזל והשביח והוריש
השביח עובד כוכבים מהו א"ל רב אחא מדפתי לרבינא תקנתא לעובד
משבח לקוחות א"כ מאי איריא דלא
מה שהשביח מכר ומה
ה
לעזי רש"י
שהשביח הוריש. רבי'
טרפי בנות משבח והא מגוף הקרקע
כוכבים ניקו ונעבוד אמר ליה לא צריכא כגון דזבניה לישראל סוף סוף
טרינקיי"ש [טרונקי"ש].
חננאל זצו"ל ורוב
נמי לא טרפי דאין מוציאין למזון האשה
הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לא צריכא כגון דגזל
המפרשים פירשו הא
גזרי-עץ, בולי-עץ.
❖
והבנות מנכסים משועבדים אלא
אישקוב"א. מטאטא.
דרבא שגזל קרקע
ישראל וזבנה ניהליה והשביחה עובד כוכבים והדר עובד כוכבים וזבנה
והשביחה. דיקלא ופסקיה
בשבח יתומים מיירי ודוקא כתובת
לישראל מאי מי אמרינן כיון דמעיקרא ישראל והדר ישראל עבדי רבנן
בגובי גובי נמי לא
אשה ומזונות דקילי לא גבי משבח
קני, מ"ט השתא נמי
מוסף רש"י
תקנתא או דלמא כיון דאיכא עובד כוכבים באמצע לא עבדו ליה רבנן תקנתא
גובי דדיקלא מיקרו.
אבל שאר ב"ח גבי ובקונטרס פירש
הניחא למאן דאמר.
פי' חתיכות. עבדינהו
ו תיקו: אמר רב פפא ז האי מאן דגזל דיקלא מחבריה וקטליה אע"ג דשדיא
התם מזון הבנות כגון נשא אשה
פלוגתא היא בכתובות
קצוצייתא קני. פי' שעושין
מארעא לארעא דידיה לא קני מאי טעמא מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא
ופסק לזון בתה ה' שנים ולפירושו אין
(צא:), אי אית ליה זוזי
ממנו צינור. אמר רבא האי
ללוקח. לפרוע החוב, לא
מאן דגזל לוליבא ועבדא
נמי דיקלא מיקרי דיקלא ועביד גובי לא קני השתא מיהת גובי דדיקלא
ראיה דמצי מיירי שפיר בשבח
ג)
ח
מצי מסלק ליה לבעל
הוצי קני, מ"ט דמעיקרא
לקוחות אבל לא נהירא דא"כ ה"ל
מיקרי ט גובי ועבדינהו כשורי קני כשורי י רברבי ועבדינהו כשורי זוטרי
חוב. מן ארעא, דבעל חוב
לוליבא והשתא הוצי.
למיתני ולא בת אשתו למזונות ועוד
קדים, שפיר. דמצי למימר
הוצי ועבדינהו הפיא קני,
לא קני כ עבדינהו קצוצייתא קני אמר רבא ל האי מאן דגזל לוליבא
דהיכא דיש קרקע מותר
מעיקרא הוצי והשתא
דלא שייך בהו תנאי כתובה והא דאמר
ועבדינהו הוצי קני דמעיקרא לוליבא מיקרי והשתא הוצי הוצי ועבדינהו
על החוב עם השבח, מסלק
הפיא. הפיא ועבדינהו
בהמקבל (ב"מ דף קי.) יתומים
ליה ללוקח בזוזי על כרחו
שישורא לא קני, מאי
חופיא קני מעיקרא הוצי והשתא חופיא חופיא ועבדיה שרשורא לא קני
אומרים אנו השבחנו ואין השבח שלך
דלוקח ולא מצי אמר לוקח
טעמא דהדר סתר ליה והוי
מאי טעמא דהדר סתר ליה והוי חופיא בעי רב פפא נחלקה התיומת
הב לי מן ארעא שיעור
אפיא. והוא כעין שביירה
ד)
משמע דלא גבי משבח יתומים התם
שבחי, דאמר כוליה דידי
מעין פרצה. נפרדו עליו
מהו תא שמע דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי ניטלה התיומת פסול
מיירי בשעשה אפותיקי ואמרי אנו
ואת ירדת בה שלא ברשות
כשר, שנתפרדו בהוצין.
מאי
(ב"מ טו:) דארעא מעיקרא
השבחנו ותן לנו יציאה כדין היורד
פי' אחר גזל לולביא
דידיה הואי והוא דנחת לה
ועבדיה הוצי שנטל עליו
לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכן מוקי לה במסקנא בעשאו אפותיקי וגם בתחילה משמע דמיירי בעשאו אפותיקי דקאמר על היתומים
שלא ברשות שקל שבחא
עלה עלה בלבד, גזל הוצי
להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי לא מיירי דשויה אפותיקי אמאי הויא בחזקת ב"ח ויתמי
בזוזי ולא בארעא הואיל
ועבדיה הפיא, שחילק
והוה מסיק ביה שיעור
את העלין וקרען ועשאן
נייתו ראיה אדרבה ארעא בחזקת יתמי קיימא דאי בעי מסלקי ליה בזוזי ועל ב"ח להביא ראיה אלא ודאי בעשאוהו אפותיקי איירי
ארעא כולה (שם קי:).
לטאט הבית. שישורא
וגרע כחו של בעל חוב טפי במה שעשה לו הלוה אפותיקי דהויא כאחת משדותיו דמשלם יציאה למי שמשביח ואילו לא עשאו אפותיקי
כגון דשויה ניהליה.
חבל קטן.
היה גובה הכל מן היתומים בלא פריעת יציאה כמו מלקוחות כדפירשתי והשתא מצינו למימר דבלקוחות נמי אם עשאה אפותיקי יש לו
לוה לבעל חוב, אפותיקי.
להא ארעא והכל מודים בזו
לשלם ללוקח היציאה אפי' מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא ולמסקנא דמוקי לה הכא בעשאה אפותיקי לא נחלק עוד בין מסיק ביה
דאי הוה ליה זוזי ללוקח לא
שיעור ארעא ולא מסיק ובטל במסקנא אותו חילוק דכיון שעשאו אפותיקי משלם יציאה אע"ג דמסיק שיעור ארעא ושבחא ומיהו יש
הוה מצי מסלק ליה (שם
לחלק דבלקוחות כיון שיש להם על מי לחזור היכא דמסיק שיעור ארעא ושבחא אינו פורע יציאה אפי' עשאה אפותיקי דמשום דעשה
טו:). נחלקה התיומת.
שני עלין עליונים אמצעים
אפותיקי לא יגרע כח ב"ח בכך כיון שיש ללוקח על מי לחזור דדוחק לומר דבמסקנא דמוקי לה בעשאה אפותיקי לא צריך למה שהיה
ששם השדרה כלה נחלקו
מחלק בין מסיק ביה שיעור ארעא ללא מסיק שהרי כל אלו דברי רב אשי שהיה משיב לרבינא דבכל הספרים כתוב אמר ליה
זה מזה ונסדקה השדרה
הא דמסיק ביה שיעור ארעא כו' א"ל הכא במאי עסקינן דשויה ניהליה אפותיקי ואין דומה שהיה חוזר מדבריו הראשונים
עד העלין שלמטה מהם.
תיומת, לפי שמדובקין
ומיהו אור"י לפי הספרים שכתוב בהן אמר ליה כאן בשבח המגיע לכתפים כאן כו' אותו תירוץ ודאי לא קאי ומיהו ברוב הספרים
כתאומים (סוכה לב.)
.
גרסינן וכי תימא כאן בשבח המגיע לכתפים כו': הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא היא בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא: ושם)
גבי ההוא גברא דהוו מסקי ביה אלפא זוזי ומאן דאית ליה דלא מצי מסלק ליה היינו רמי בר חמא דסבר התם למימר דהיינו מתניתין:
כל
זכות שתבא לידו. [א] אע"ג דבפ"ק דב"מ (דף טו: ושם) משמע דאפי' לרב דאמר יש לו שבח בשלא הכיר בה שאינו שלו ולקחה
היינו מגזלן אבל נגזל לא יהיב שבח היינו בקרקע שאין נגזלת דגזלן גופיה לית ליה שבח אבל הכא במטלטלין שיש שבח לגזלן
מפני תקנת השבים גם ללוקח ממנו יש לו: דגזל דיקלא וקטליה. אע"ג דגזל בהמה וקטלה קני התם הוי שינוי דמינכר טפי:
נחלקה
התיומת כו'. מצא ר"י בתשובת הגאונים (א) ניטלה התיומת אותו הוצא העליון בראש הלולב שאין הוצא למעלה הימנה
והוא כשני הוצין דבוקין זה בזה ונקראין תיומת וכן משמע מתוך ה"ג שרוצים לפרש כן ולדבריהם לא ימצא לנו לולב כשר
כי בטורח נמצאין אותן שיש להם תיומת כזה אפי' אחד בה' מאות ויש לומר שאף לדבריהם אין פסול אלא שהיה מתחילה כענין זה ונחלק
שנשתנה מברייתו ובקונטרס פירש נחלקה תיומת שני עלים עליונים אמצעיים ששם כלה השדרה נחלקה זה מזה ונסדקה השדרה עד
העלין של מטה מהן ומתוך פירושו משמע שנסדק השדרה כל כך שנראה העלין העליונים חלוקין ומפוזרין זה מזה ועוד אור"י דיש מפרשים שכל
עלי הלולב כפולין כל אחד לשנים ויש בראש הלולב בסוף השדרה ב' עלין יוצאין ממנה שכל אחד כפול לשנים כשאר עלי הלולב ואותם שנים
עלין היוצאין מראש השדרה נקראין תיומת ואהנהו בעי נחלקה התיומת מהו אם נחלקו זה מזה דהיינו קצת מן השדרה ומיהו אין רוב הלולבין
תיומת ונחלקה מהו: ניטלה התיומת פסול. נראה לר"י דהא
נמצאין כענין זה ומכל מקום יש לומר דבעי דאי משתכח כה"ג
דאמר נקטם ראשו פסול היינו שנקטמו הרבה מן העלין תדע
דאין לך נקטם יותר מבנטילת התיומת ומשמע דוקא ניטלה אבל
נקטם
כשר ועוד אר"י דמצי למימר דניטלה אצטריכא
ליה דס"ד דהוי הדר טפי כשניטלה כולה יותר מנקטם: