יא:
ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גזירה מקצתה אטו כולה. לאו דוקא דאיך נוכל לטעות להתיר
דיש מקצת שליא בלא ולד. ודקאסרי לה באכילה גזירה מקצתה אטו
קד א מיי' פי"א מהל'
א) מנחות לז., ב) [פסחים
כולה שגם ביציאת מקצתה היוצא אסור מדאורייתא ולא
כולה והאי דקתני סימן ולד לאו אמקצתה קאי אלא ה"ק אסורה
ה. וש"נ], ג) קדושין כה:
בכורים הלכה יז
ב"ב פו:, ד) ב"מ לו.,
וכפירוש התוס' סמג עשין
קאמרינן גזירה מה שבפנים אטו מה שבחוץ ועוד אי גזרינן אטו
באכילה גזירה אטו היכא דנפקא כולה ואתו למימר אין כאן ולד
ה) [לקמן נו: ב"מ לו:],
קמד טוש"ע י"ד סי' שה
כולה באשה נמי לגזור אלא י"ל דאטו
רובא קאמרינן דאי שרית
ואם חזרה לפנים תשתרי בשחיטת האם וקאכלי נבילה דההיא ודאי
ו) [ב"ב קכח.], ז) [שם
סעיף יב:
קה ב מיי' פ"ב מהל'
קנז.], ח) לקמן לג: ב"ב
ביציאת מקצת מה שבפנים משום כל
סימן ולד באשה כו' אבל גבי אשה
מד: (גיטין מא.), ט) [עי'
מכירה הל' ה סמג
אשר בבהמה אע"פ שיש לחוש שמא
לא ניחוש למקצת לטמא טהרות
דיש מקצת שליא בלא ולד וגזירה מקצתה
תוס' כתובות מט: בד"ה
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
יצא ראשו באותו מקצת יבא להתיר
דראשון דהתם ליכא למיגזר אטו כולה
אטו כולה קמ"ל ואמר עולא אמר רבי אלעזר
הוא ותוס' לקמן קח: קט.
קצז סעיף א:
קו ג מיי' פ"י מהלכות
ד"ה לוה], י) [ועי' תוס'
ביציאת רובו אותו מיעוט שבפנים
דהא קחזי דמכי נפק ולד בשני
בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו
א
נחלות הלכה ג סמג
מנחות לז. ד"ה שומע],
מטמינא לה קמ"ל: בכור שנטרף.
מהאי טעמא ולא ידעו שבמקצת הוי
כ) [פ"א דקדושין סוף
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
וכן א) תני רמי בר חמא מתוך שנאמר 1פדה
בכור אדם שנהרג בתוך ל' יום: אין
ספק ספיקא אבל גבי אשה לא שייך
❖
ה"ד],
רפח סעיף א:
תפדה יכול אפי' נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך
קז ד מיי' שם פ"ט הלכה
ב)
פודין אותו. אין צריך לפדותו. ואם מת
למגזר דלא אתי למיטעי דליכא
טו סמג שם טוש"ע
חלק ואמר עולא א"ר אלעזר ג) בהמה גסה
טעמא במה יטעו להשוות רוב למקצת
מעצמו לא איצטריך לן למימר דהא
שם בהג"ה:
מוסף רש"י
נקנית במשיכה והא אנן תנן במסירה הוא
קח ה ו מיי' פ"א מהל'
אבל בבהמה יטעו לומר שמה
כתיב (במדבר יח) ופדויו מבן חדש
יכול אפילו נטרף.
שכירות הלכה ד ופ"ד
דאמר כי האי תנא דתניא וחכ"א זו וזו
שבפנים לעולם אינו כילוד כל זמן
תפדה אבל השתא איצטריך לאשמועי'
ב
נהרג, בתוך ל' יום. נמי
מהל' נזקי ממון הלכה יא
שלא יצא א"נ באשה לא גזרי' למנות
דלא אמרינן אי לא איקטיל הוה חי
במשיכה ר"ש אומר זו וזו בהגבהה ואמר
ועיין בהשגות ובמ"מ
חייב, דאע"ג דכתיב ופדויו
ולא נפל הוה וליפרקיה: פדה תפדה.
מיום ראשון דחומרא דאתי לידי קולא
ובל"מ ובטור סי' שצו
מבן חודש תפדה, אפילו
עולא אמר ר' אלעזר ג האחין שחלקו מה
ובב"י סמג עשין סח פט
הכי הכא איכא למימר אם
היא דדלמא לא ימנו מיום ב' למיהב
אך פדה תפדה את בכור האדם:
שעליהן שמין ומה שעל בניהן ובנותיהן
טוש"ע ח"מ סי' רצא סעיף
לא נהרג הוי חי ל' ובכור
במסירה תנן. בפ"ק דקדושין [כה:] דכיון
לה ימי טומאה א"נ באשה לא גזרינן
כו וסי' שה סעיף ה וסי'
מעליא הוא (מנחות לז.)
אין שמין אמר רב פפא פעמים אף מה
דאפושי טומאה לא מפשינן כדאמרינן
דמסר לו באפסר קנאה אע"פ שלא
שצז סעיף ט:
נ"א שנטרף, שנולדו לו
קט ז מיי' פי"ח מהל'
שעליהן אין שמין משכחת לה בגדול
סימני טריפה כגון ניקב
ד
משכה מרשות מוכר: זו וזו. גסה
בביצה (דף ז.) מיהו לעיל פירשנו
מלוה ולוה הלכה ה
קרום של מוח (ש"מ שם).
אחי דניחא להו דלשתמעון מיליה ואמר
דלא איירי לענין טומאה אלא לאוסרה
ודקה בהגבהה. וגסה מתרצינן
והא אנן תנן במסירה.
סמג עשין צד טור ש"ע
עולא א"ר אלעזר שומר שמסר לשומר
לבעלה ופי' הקונט' דבאשה לא שייך
בקדושין [כו.] שנותן חבילי זמורות תחת
ח"מ סי' קיז סעיף ה:
בעליה מוסרים אותה
ד)
קי ח מיי' שם טור ש"ע
ללוקח באפסר או בשערה
רגליה והיא עולה עליהן: מה שעל
למגזר דלא אתי למטעי דכיון דחזו
פטור ולא מיבעיא שומר חנם שמסר לשומר
❖
כדתניא כיצד במסירה כו'
שם סעיף ג:
בניהן ובנותיהן אין שמין. דכיון דבנים
דמכי ילדה בשני מטמינא לה וקשה
שכר דעלויי עלייה לשמירתו אלא אפילו
אבל משיכה לא מקניא,
דאין דרכה בכך להוליכה
דהא דחזינן דמטמאינן לה בשני אמרי
ובנות לא אתו לבי דינא לא מבזינן
שומר שכר שמסר לשומר חנם דהשתא
לפניו (קדושין כה:). זו וזו
תורה אור השלם
להו למיתי: בגדול אחי. גדול האחין
משום דנפקא כולה:
בהגבהה. ולא במסירה
גרועי גרעיה לשמירתו נמי פטור שהרי
בכור
שנטרף בתוך ל' יום. פ"ה
העוסק בנכסים להכניס ולהוציא
1. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל
ולא במשיכה (שם). שומר
מסר לבן דעת רבא אמר שומר שמסר
ה)
ה
שמסר לשומר פטור.
שנהרג ובמת מעצמו לא
דעד השתא ניחא להו לאחין דליכסי
בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ
מכל מה שהיה נפטר אם
לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ
איצטריך קרא לאשמועינן דאין פודין
מדידהו במלבושים נאים כי היכי
שמרה הוא עצמו (ב"מ
אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר
לשומר חנם דגרועי גרעיה לשמירתו אלא
דלשתמעון מיליה: שומר שמסר
דהא כתיב ופדויו מבן חדש תפדה
לו.). ולא מיבעיא כו'.
הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר
דפטור מן האונסין ואין
לשומר פטור. הראשון בכל אותן
אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב
אבל נהרג איצטריך לאשמועינן דלא
הַבְּהֵמָה
הַטְּמֵאָה
ו
❖
לך לומר פשיעה היא זו
תִּפְדֶּה: במדבר יח טו
אמרי' אי לאו דאקטיל הוי חי ולא
דינים שהיה פטור אם היתה אצלו
דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה האי לא
שמסרה לאחר (שם). האי
נפל הוי ולפרקיה משמע קצת דאם
פטור נמי השתא ולא אמרי' פשיעה
לא מהימן לי בשבועה.
מהימן לי בשבועה ואמר עולא א"ר אלעזר
שנאנסה (לקמן נו:) ואני
היא זו שמסרה לאיש אחר: ולא מבעיא
קים לן בגויה דכלו לו חדשיו וחי
רבינו חננאל
הלכתא גובין מן העבדים אמר ליה ר"נ לעולא
אומר שישנה בידו, או
ו)
שומר חנם שמסר לשומר שכר.
היה חייב לפדותו וקשה דבפרק יש
אכלה, או פשע בה (ב"מ
דיש מקצת שליא בלא ולד
אמר רבי אלעזר אפי' מיתמי לא מיניה ז) מיניה
בכור (בכורות דף מט.) אמר גבי פודה
ונגנבה או שאבדה דפטור שומר חנם
לו:). גובין מן העבדים.
וגזירה מקצתה אטו כולה,
אפי' מגלימא דעל כתפיה הכא במאי עסקינן
בעל חוב שמת גובה מעבדי
וכולה כסימן הולד באשה
בנו תוך ל' יום ונתאכלו המעות
כי היכי דמיפטר אילו הואי גביה
יתומים, דכמקרקעי דמי
כך סימן הולד בבהמה.
שעשאו אפותיקי כדרבא דאמר רבא עשה
דלא פשע: דעלויי עלייה לשמירתו.
לאחר זמן אין בנו פדוי ואמאי והא
ח)
ז
. עשה.
והני מילי לעניין אבר מן
(רשב"ם ב"ב קכח.)
עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו
לוה, עבדו אפותיקי.
אגלאי מילתא למפרע דלא נפל הוא
דשומר שכר מסר נפשיה לנטורי טפי
החי. פי' שליא שיצאת
לבעל חובו, ומכרו. אחרי
מקצתה ונשחטה הבהמה
אלא ודאי גזירת הכתוב היא מופדויו
משומר חנם שהרי שומר שכר חייב
שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו
ט)
ח
כן הלוה לאיש אחר (שם
אותה שיליא כולה אסורה
בגניבה ואבידה: אלא אפי' שומר
מבן חדש תפדה דאפי' קים לן שכלו
מד:). הא אית ליה קלא.
מ"ט הא אית ליה קלא והא לית ליה קלא
באכילה דחיישינן לולד
אפסידו לקוחות אנפשייהו,
שכר שמסר לשומר חנם דהשתא
עמה, והילוד אסור ואין
חדשיו צריך ל' יום ואע"ג דמהאי קרא
לבתר
והא לית ליה קלא. פרה
אני קורא בה כל שבבהמה
גרעה לשמירתו פטור. שומר שכר
נפקא לן (שבת דף קלה:) כל ששהה
וטלית ולא ידעו הלקוחות
תאכלו, שזה כבר נולד
❖
ל' יום באדם אינו נפל ה"נ דרשינן
(שם) ח' ימים בבהמה אינו
באונסין ולא מצי א"ל בעל הבית פשעת שמסרת לאחר שהרי מסרה להזהר (שם).
והמקצת חשוב ככל
וכאילו פירש ואבר מן החי
לבן דעת: חייב. אפי' באונסין: בשבועה. דשומר חנם נשבע
נפל מדכתיב מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן ואפ"ה כי קים לן
הוא. אבל לעניין טומאה
שלא פשע: גובין. חוב מן העבדים: אפי' מיתמי. אם מת לוה
דכלו חדשיו הוי מחוסר זמן תוך שמנה כדמוכח בפ"ק דר"ה (דף ו:)
לא חיישינן לולד, קמ"ל.
רבינו חננאל (המשך)
דאמר [בכור] מאימתי מונין לו שנה חד אמר משעה [שנראה]
ונפלו קמי יתמי מי א"ר אלעזר דבעל חוב גובה מן העבדים
אמר עולא אמר ר' אלעזר
בכור אדם שנטרף בתוך
לחזור. ואם הוא גדל אחי
דכמקרקעי דמו: מיניה.
להרצאה וחד אמר משעה שנולד ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום
מן הלוה עצמו א"ר אלעזר דב"ח גובה
ל' יום אין פודין אותו, כי
דניחא ליה להתהלך
מיניה
אפי' מן גלימא דעל כתפיה:
ומוקמינן לה התם דקים ליה בגויה דכלו לו חדשיו ואפ"ה לא חזי
מן העבדים: וקפריך
במלבושין יקירין להיותו
כמת הוא חשוב. ותניא כל
אפותיקי. אפה תהא
להרצאה עד ח' ועוד דבסוף הקומץ רבה (מנחות דף לז.) מחייב גבי
קאי. כלומר מזה יהא לך פרעון
נשוא פנים במושב השרים
מי שלא שהא ל' יום באדם
שישמעו דבריו ויאמרו
הרי זה נפל שנ' ופדוייו
בכור שיש לו ב' ראשים ליתן לו י' סלעים לכהן ופריך עלה מבכור
ואשמעינן רבי אלעזר
דאם מכרו גובה בעל חוב ממנו:
עליו אדם חשוב ויש גם
מבן חדש תפדה. גרסי'
שנטרף דפטור ואי נטרף היינו נהרג היכי מדמי ליה להכי ועוד
לבתר לאחיו בדבריו הנאה, זכה
במנחות סוף פ' הקומץ
דלא הוה ליה למימר נטרף אלא נהרג ועוד דאסיק גמרא אך חלק הא כיון שנהרג תוך ל'
יום מופדויו מבן חדש נפקא ומפ' ר"ת
ואין עליו להחזיר.
השני איני והתני רמי בר
ואשכחן בתלמוד ארץ
חמא מתוך שנ' אך פדה
שנטרף היינו שנעשה טרפה והשתא מדמי ליה שפיר בהקומץ לבכור שיש לו ב' ראשים דהוי נמי טרפה י):
ישראל בהאשה ניקנת ר'
תפדה את בכור האדם
בהמה
מה
גסה. אין עיקר הדבר כאן ובפ"ק דקדושין (דף כה:) הארכתי: שעל בניהן ובנותיהן אין שמין. שמתביישין להביאם לב"ד
שומע אני אפי' נטרף
בון פשט כלי רגל וכלי
ומחלי אהדדי ופסק רב אלפס דוקא בגדי חול אבל בגדי שבת שמין והכי איתא בירושלמי : בגדול אחי. אם מוחין הרשות
בתוך ל', ת"ל אך חלק
שבת מביאין באמצע
כ)
וכו'. אמר עולא אמר ר'
וחולקין. אמ' עולא [א"ר
בידם אבל כל זמן שלא מיחו מסתמא ניחא להו כי היכי דלשתמעי מיליה כדאמרינן בהניזקין (גיטין נב:) גבי עמרם צבעא: אלעזר] שומר שמסר
אלעזר בהמה גסה נקנית
לא
מבעיא שומר חנם שמסר כו'. פי' דפטור אם נגנבה או נאבדה ומיהו שומר שכר כי משלם משלם לבעלים כדאמרי' בהמפקיד
לשומר פטור כו'. רבא
במשיכה. כמן, כי האי תנא
(ב"מ לו:) דהלכה כר' יוסי דאמר אין הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו: דעלויי עלייה לשמירתו. אין לפרש עלייה שאם
דתניא וחכמ' אומ' זה וזה
אמ' אפילו שומר חנם
במשיכה. ותוב אמרי'
שמסר לשומר שכר וטוען
נגנב תחזור לבעלים דהא גרועי גרעיה לא אפשר לפרש בענין זה אלא העילוי והגרעון הוי דשומר שכר מסר נפשו טפי לשומרו משומר
האחין שחלקו מה
שנאנס חייב דאמ' ליה את
חנם: את מהימנת לי בשבועה.
לפי טעם זה אם השני נאמן יותר מן הראשון נראה דפטור אבל בהמפקיד (שם) איכא טעמא
שעליהם שמין, מה שעל
מהימנת לי בשבועה איהו
נשיהן ועל בניהן אין
לא מהימן לי בשבועה.
אחרינא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואין שני טעמים הללו שוין כדמוכח התם ואין להקשות לעולא דהכא היכי פליג אההוא טעמא
וקיימ' לן כרבא.
שמין. פי' שכבר זכו בהן
הא מתניתין היא בפ' כל הגט (גיטין כט.) אם אמר טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וי"ל
דתנן בפ' שום היתומין
דההוא לכתחילה אבל לא מצינו שיתחייב בדיעבד על כך: אפילו מן גלימא דעל כתפיה.
אם יש לו שנים דאם אין לו אלא אחד הא
אחד המקדיש נכסיו ואחד
המעריך את עצמו אין לו
אמר בפ' המקבל (ב"מ קיד.) דמסדרים לב"ח א"נ בטלית ששוה מאה מנה שמלבישין אותו בטלית הראוי לו ולא כר"ע דאמר בפ'
בכסות אשתו ולא בכסות
המקבל (שם קיג:) כל ישראל ראויין לאותו איצטלא ור"ת פוסק הלכה דאין מסדרין:
בניו כו'. וכיון דחזא
כגון שעשאו אפותיקי. והשתא גבי מיתמי כמו מלוקח ואע"ג דמיתמי לא שייך טעמא משום קלא כמו בלוקח
דלגבי דידהו
דשקל אחוה מתפוסת
הבית ומלביש
לאשתו
אפותיקי
ולא אפותיקי שוה מכל מקום היכא דגבי מלקוחות גבי נמי מיתמי מידי דהוה אמלוה בשטר
דגבי מיתמי
ולבניו, מחל.
לפיכך
ומלקוחות אפילו
למ"ד שיעבודא לאו
דאורייתא ומלוה על פה
לא גבי ממשעבדי
ולא
מיתמי
ובשלמא בלקוחות
איכא לפלוגי
כשבאין לחלוק
אין
לו
בין