צז:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נותן לו מטבע היוצא. בשעת פרעון דהא קיבל עליו לתת לו
יפרע לו אפי' שנפסל ואם תאמר ומ"ש מגזלן דתניא גזל מטבע
מט א ב מיי' פ"ד
א) פ"ק דתוספתא דמעשר
ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך משמע משום דישנו בעין אבל
מטבע והאי לאו מטבע הוא. ודוקא הלוהו פרגמטיא אבל הלוהו
שני, ב) עיין במפרשי ש"ס
מהלכות מלוה ולוה
מה שכתבו בדיבור זה,
הלכה יב סמג לאוין קסג
מעות את שהלוהו משלם לו: על מעות שאין יוצאות. כלל
ליתנהו בעין משלם כשעת הגזילה והכא גבי הלואה אפי' איתנהו
ג) [ועי' תוספות ע"ז נב:
טוש"ע ח"מ סימן עד
בירושלים דלאו כסף צורה קרינא ביה: כוזביות. מטבע של בן כוזיבא
בעין כי ליתנהו דמי דמלוה להוצאה
ניתנה וי"ל דיש לחלק בין
ד"ה דינרי ובבכורו' נ. ד"ה
סעיף ז וטוש"ע י"ד סימן
❖
הלואה לגזילה דמטבע שנפסל חשיב
דינרא],
קסה:
וירושלמיות הוו וה"ג כוזביות ירושלמיות
נ ג מיי' פ"ד מהלכות
כהוזל וכמעיקרא שוין ד' ולבסוף
או של מלכים הראשונים וכוזביות
נותן לו מטבע היוצא
באותה שעה ושמואל
מעשר שני הלכה י סמג
שוין זוזא גבי גזלן אמרינן דכי ליתנהו
וירושלמיות לא נפקי כלל. ל"א כוזביות
אמר יכול לומר לו לך הוציאו במישן אמר
עשין קלו טוש"ע י"ד סי'
א
הגהות הב"ח
שלא סעיף קלח:
בעין דמשלם כדמעיקרא אבל גבי
של כזיב וה"ג כוזביות או ירושלמיות
רב נחמן מסתברא מילתיה דשמואל דאית
נא ד מיי' שם הל' יד:
ב
(א) גמ' ממטי להו (דממטי
או של מלכים הראשונים: הא של
הלואה היכא דהוזל משלם כי זולא
נב ה ו מיי' פ"ד מהל'
לה ע"י הדחק) תא"מ ונ"ב
ליה אורחא למיזל למישן אבל לית ליה
אחרונים. דנפקי במדינה אחרת
דהשתא כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ
מלוה ולוה הלכה יא
רש"י לא גריס ליה:
אורחא
לא איתיביה רבא לרב נחמן אין
א) ג
(ב) שם התקינו שיהיו
סמג לאוין קסג טוש"ע י"ד
דף עה.) מלוה אדם כור חטין הוזלו
ודומיא דראשונים הוא בכך דאין
כל המעות: (ג) רש"י
סימן קסה:
מחללין על המעות שאינם יוצאות כיצד
נותן חטין הוקרו נותן דמיהן ומטבע
יוצאות כאן במקומו של בעל הבית
ד"ה למאי וכו' לאמטויינהו
היו לו
מעות כוזביות ירושלמיות או של
❖
שנפסלו בכאן: מחללין. ואף על גב
שנפסל ודאי הוי כהוזל ונראה דרב
להתם הס"ד:
מלכים
הראשונים אין מחללין הא של
ושמואל סברי כרב הונא דלעיל
דלית ליה אורחא להתם במקום
דלרב יהודה דחשיב מטבע שנפסל
שיוצאין שהרי בירושלים צריך לילך
אחרונים דומיא דראשונים מחללין א"ל הכא
רבינו חננאל
כנסדק גבי הלואה לא מצי פטר
ולהוציאן. וקשיא לרב נחמן אליבא
במאי עסקינן כשאין מלכיות מקפידות זו
נותן לו מטבע היוצא
נפשיה במטבע שנפסל אבל לרב
דשמואל דאמר אבל לית ליה אורחא
על זו אלא כי אמר שמואל כשמלכיות
באותה שעה, ושמואל
למישן לא: אלא כי אמר. רב נחמן
הונא דלא חשיב ליה כנסדק מצי פטר
אמ' יכול לומר לו לך
מקפידות זו על זו היכי מצי ממטי להו
ליה נפשיה בנפסל אע"פ דרב הונא
אליבא דשמואל דכי לית ליה אורחא
והוציאו במישן, שכל
מדמה מטבע שנפסל לתרומה ונטמאת דממטי לה ע"י הדחק דלא בחשי ואי משכחי
מטבע יוצא שם. אמ' רב
(א)
למישן לא: כשמלכיות מקפידות.
נחמן מיסתברא מילתיה
קפדי ת"ש ד אין מחללין על מעות של כאן
וחמץ שעבר עליו הפסח והא פשיטא
בתמיה אי הכי כי אית ליה אורחא
דשמואל דאית ליה אורחא
והן בבבל ושל בבל והן כאן של בבל והן
דאין לוה יכול לשלם תרומה טמאה
למישן היכי מצי ממטי להו הא כי
למישן אבל לית ליה
לא. ומותיב רבא לרב
תחת תרומה טהורה וחמץ אסור
בדקי להו בני מדינה זו ומשכחי ליה
בבבל מחללין קתני מיהת אין מחללין על
נחמן אין מחללין מעשר
אותן מעות מפסדי ליה: ומשני דלא
בתשלומין היתר לא דמי לגמרי דמטבע
מעות של כאן והן בבבל אע"ג דסופו למיסק
שני על מעות שאין
בחשי. שאין מקפידין כל כך שיהו
שנפסל דמי להוזל והנהו לא דמו להוזל
יוצאות כול'. פיר' הא של
להתם הכא במאי עסקינן כשמלכיות
מלכים האחרונים אע"פ
ומכל מקום כשהוא בעין יכול לומר
בודקין ומחפשין על דבר זה ואי
מקפידות זו על זו אי הכי של בבל והן בבבל
שנפסל במדינה זו ואינם
הרי שלך לפניך וכשאינו בעין אפי'
אשכחי קפדי הלכך אית ליה אורחא
יוצאים כמו המטבע של
למאי חזו חזו דזבין בהו בהמה ומסיק
מלכים הראשונים שמתו
בהוזל משלם כדמעיקרא:
שנצרך לילך שם יקבלם ויוציא לשם
ובטל המטבע שלהם
אי
לירושלים והתניא התקינו שיהו (ב) המעות
ב) הכי של בבל והן בבבל למאי
בסחורה ואי לאו הואיל ואין יכול
מחללין, ופרקינן הא
יוצאות בירושלים מפני כך א"ר זירא לא קשיא
חזי.
קצת משמע דלא פריך
להראותם בכאן בפרהסיא לבני מישן
בשאין מלכיות מקפידות
זו על זו, וכי קאמ' שמואל
כאן בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות
אלא לרב נחמן דאוקי מילתא דשמואל
הבאים כאן אם רוצה לא יקבלם:
בשמלכיות מקפידות ולא
אין מחללין על מעות של כאן והן
דוקא בדאית ליה אורחא למישן
העולם כאן בזמן שיד אומות העולם תקיפה
ממטי להו אלא בדוחק,
בבבל. אין מחללין מעשר שני על
מדפריך א"ה של בבל כו' משמע
והני מיליה בדאית ליה
על עצמן ת"ר איזהו מטבע של ירושלים
אורחא למיזל למישן, אבל
דאי לאו דאוקמא כשמלכיות מקפידות
מעות של כאן ירושלים והמעות
דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש
אי לית ליה לא יכיל הלוה
לא הוה קשה ולא מידי וקשה לר"י
והבעלים בבבל הואיל ואינן יוצאות
למימר שקול וזיל בשביל
מצד אחר ואיזהו מטבע של אברהם אבינו
דבלאו רב נחמן צריך ע"כ לאוקמי
מיד במקום שהן שם דבעינן מצוי
הני זוזי. תא שמע אין
זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר
מחללין מעות של מעשר
ברייתא בתרייתא כשמלכיות מקפידות
בידך וליכא ולא על של בבל והן
שני על מעות של כאן,
בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את
דלא תיקשי מינה לשמואל דחשיב ליה
בכאן בירושלים. והפירות לא שני לן
פיר' מטבע ירושלם והן
חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו אמר לו
מטבע אפילו לית ליה אורחא למישן
כל היכא דאיתנהו יכול לחללן והן
בבבל, של בבל מטבע
בבל והן כאן של בבל והן
אי ליתא לדרב נחמן והכא קתני דאין
חוץ לירושלים. קתני מיהת אין מחללין
נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל
ה
בבבל מחללין, מאי טעמא
מחללין על מעות של כאן והן בבבל
על המעות של כאן והן בבבל אלמא
ואפילו כי נפיא א"ל אין א"ל אפי' כי תרטיא
מחללין במעות של בבל
בבבל, לאו משום דאמ'
ואע"ג דאית ליה אורחא לירושלים
אע"ג דאית ליה אורחא למישן כגון
א"ל אין והא קא זיילין פירי אמר רב אשי
לך והוציאן בירושלם
ותקשי נמי עלה דברייתא בתרייתא
הכא דסופו לעלות כאן ולהוציאן
ו חזינן אי מחמת טיבעא זיל מנכינן ליה
ואי מלכיות מקפידות
מההיא דלעיל דשל מלכים אחרונים
ואפ"ה לא קרי להו מעות היוצאות:
היכי ממטי להו, ופרקינן
ואי
דזבין בהו בהמה בבבל
מקפידות זו על זו. יתר מדאי דבחשי
מחללין אע"ג דאין יוצאות שם במקום
ומסיק לבהמה בירושלם,
שעומד לפי שיוצאת במקום אחר והכא קתני דעל מעות של כאן
ובדקי הלכך מסוכנות הן של בבל במלכות ירושלים דמקפדת ובחשי
ובזמן שיד ישראל היתה
טפי: למאי חזי. הא לא מצי לאמטויינהו (ג) להכא: והתניא התקינו כו'.
והן בבבל אין מחללין אע"ג דיוצאות בירושלים אלא התם איירי
תקיפה על אומות העולם
היה כל מטבע יוצא
ואמאי תני לעיל ולא על של בבל והן כאן: דוד ושלמה. כתוב
כשאין מלכיות מקפידות אם נראות מטבע של מלך האחד במדינתו
בירושלם שלא יתעכבו
מצד אחד ומצד שני כתוב ירושלים עיר הקדש: בחור ובתולה. יצחק
של זה הלכך [באים] בני מלכיות אחרת כאן ומוכרין בהמתם
עולי רגלים, וקימא לן
ורבקה: זקן וזקינה. אברהם ושרה: והוסיפו עליהן מהו. אליבא
במטבע שלהם ויכול הוא להוציאם בירושלים לבני שאר מדינות
כשמואל כדאוקמה רב
נחמן. המלוה את חבירו
הבאות לכאן והכא איירי במקפידות ונראה לר"י דודאי אי לאו
דרב דאומר נותן לו מטבע של אותה שעה היכא דהוסיפו עליו
על המטבע והוסיפו עליו
מאי אמר רב: באותה שעה. בשעת פרעון: כי תרטיא. סלע
מילתיה דרב נחמן הוה א"ש הכל ולא הוה צריך לאוקמא ברייתא
מהו, אמר לו נותן לו
והא קזיילין פירות. לגבי מטבע זו
בתרייתא כשהמלכיות מקפידות דלא קשה מיניה לשמואל ולא לההיא
גדול במדה מחזקת רובע:
מטבע היוצא באותה שעה
א"ל אפילו כי תריטא,
ברייתא דלעיל דיש לחלק בין מעות של כאן והן בבבל להנהו דלעיל
נמצא שמשתכר זה בתוספת ואינה דומה לראשונים והוי רבית:
אמר ליה אין. אפילו כי
מחמת נפיא, א"ל אין. פי' תריטא
דאיירי במטבע שנפסל במקום אחד ויוצא במקום אחר דהתם ודאי
חשוב מטבע דקודם שנפסלה היה שם חשוב מטבע ועדיין מטבע קיים לבני אותו מקום עצמו שנפסל שם שיכולין להוציאו במקום
משקל רובע הקב, כלומר
אפילו הוסיפו על המטבע
אחר אבל של כאן והן בבבל לא היה עליו שם מטבע בבבל מעולם ולכך אין מחללין אע"ג דאית ליה אורחא לירושלים אבל לרב נחמן
כמשקל תריטא, משלם לו,
דאוקי מילתא דשמואל דוקא בדאית ליה אורחא למישן אבל כי לית ליה אורחא למישן לא חשיב מטבע מטעם שהיה כבר מטבע באותו
ואפילו עשאוהו כי נפיא
משלם לו. אבל המלוה
מקום ועדיין יכול להוציא במישן ולא תלי אלא באית ליה אורחא להתם א"כ כך יש לו מטבע שהיה כבר במקום זה כמו מטבע של
את חבירו על המטבע
מקום אחר שלא בא מעולם כאן א"כ של כאן והן בבבל נמי לישויה ליה מטבע דהא אית ליה אורחא לירושלים:
והוסיפו עליו, קימא לן
דזבין בהו בהמה ומסיק לירושלים. ואם תאמר והתניא בפרק האיש מקדש (קדושין דף נה:) אין לוקחין בהמה במעות מעשר שני ויש
לומר דפלוגתא היא בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ:) דתניא אחד שביעית ואחד מעשר שני מתחללין על בהמה חיה דברי ר"מ
וחכמים אומרים על שחוטין מחללין על חיין אין מחללין ולר"מ אפי' לכתחילה שרי כדמוכח בתוספתא דהתם דקתני בהדיא מחללין והא
דקתני בסוכה מתחללין משום רבנן דאפי' בדיעבד אין מתחללין ועוד י"ל דבשמעתין כיון דאי אפשר בענין אחר שאין יכול להעלות המעות
בירושלים שרי למיזבן בהו בהמה לכולי עלמא וטעמא דאין לוקחין בהמה ממעות מעשר שני פירש בקונטרס בקדושין (דף נה:) משום
כחשא ואין הטעם בשביל כן אלא כדמפרש בסוכה (דף מ:) דאמר התם מחלוקת בזכרים אבל בנקבות דברי הכל בשחוטין מתחללין
ועל חיין אין מתחללין שמא יגדל מהם עדרים עדרים ובזכרים פליגי אי גזרינן זכרים אטו נקבות אי לא וכן מפרש בירושלמי דמסכת
מעשר שני דטעמא דאסור לקנות זכרים גזירה אטו נקבות: שיהו כל המעות יוצאות בירושלים. טעמא מפרש במסכת שקלים
(דף ח) דתקנו משום שקלים שהיו מביאין לירושלים מכל המקומות:
מטבע של אברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד. בבראשית רבה דריש ואגדלה שמך שיצא לו מוניטי"ן בעולם ומהו מוניטי"ן זקן וזקינה
מכאן בחור ובחורה מכאן ונראה לא שהיה בו צורת זקן וזקינה מכאן בחור ובחורה מכאן דאסור לעשות צורת אדם אלא כך
היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה וכן פירש בקונטרס גבי דוד ושלמה וירושלים עיר הקודש שכך היה כתוב במטבעג):
עד