הגוזל עצים פרק
תשיעי
בבא
קמא
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד י' בתמניא. פי' בקונטרס ונותן לו שמונה ולפירושו חשיב ממעלה
מחמת תרעא. שבאו גשמים ונמצאו רוב תבואות בעולם והוזלו
נג א מיי' פ"ד מהלכות
א) [מע"ש פ"א מ"ב],
הפירות: לענין נסכא. אם בא להתיכן ולעשות מהן גרוטאות יש
למטה כלומר י"ב או י"א בתמניא עד י' בתמניא א] יהיב ליה
ב) [ירושלמי (פ"ב) [פ"א
מלוה הלכה יא סמג
ה"א] דמע"ש], ג) לעיל צא.
לאוין קסג טוש"ע יו"ד
יותר מן הראשונים והוי רבית: עבדו עובדא. באדם שהלוה את
תמניא אבל הא תשעה מן הראשונים בתמניא בשניים יהיב ליה
קדושין כד:, ד) לעיל פו.,
סימן קסה:
ט' מן השניים תחת ט' של
ראשונים או י' בי' ור"ח פי' עד י'
חבירו על המטבע והוסיפו עליו והלכו אצל אגרדימוס סוחר
נד ב מיי' פ"ז מהלכות
ה) [קדושין סו.], ו) גיטין
נג. לעיל נו., ז) לעיל לג:,
בתמניא ויהיב ליה י' ולפירושו הוי
ישמעאל והיה לו מן הראשונה ומן
חובל ומזיק הלכה יא
ח) נ"א ועל כרחך,
סמג עשין ע טוש"ע ח"מ
מלמטה למעלה:
השניה ומצאו בח' של מטבע שניה
ואי מחמת תרעא זיל לא מנכינן ליה והא קא
ט) רש"ל, י) [פרה פ"ה
סימן שפו סעיף א וסעיף
עכורין
וצלולין. לאו דוקא אלא
י' מן הראשונה ונתן לו שמנה:
מ"ד], כ) [ד"ה הואיל],
שבח לענין נסכא אלא א כי הא דרב פפא ורב
ג בהג"ה:
❖
נה ג מיי' פ"ד מהלכות
ל) [ד"ה בדיני],
אמר רבה גרסינן בכולהו: הזורק
אפי' עכורין אי מצי בר
הונא בריה דרב יהושע עבדי עובדא בזוזי
מעשר שני הלכה יא
מטבע של חבירו בים. אע"ג שאין
אמוראה למשקלינהו הוו כצלולין ואפי'
סמג עשין קלו טוש"ע י"ד
דאגרדמיס טייעא עד י' בתמניא אמר רבה
יכול ליטלו: פטור. כדמפרש ואזיל
צלולין אי לא מצי למשקלינהו חייב
סי' שלא סעיף קלח:
תורה אור השלם
ב הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור
נו ד מיי' פ"ז מהלכות
והא דנקט צלולין ועכורין משום
דלא שקליה בידיה אלא דאדייה
1. וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ
חובל ומזיק הלכה יא
מאי טעמא אמר הא מנח קמך אי בעית
דסתם צלולין מצי שקיל להו בר
שהיתה ביד בעלים והכהו זה תחת
סמג עשין קע טוש"ע ח"מ
הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל
שקליה והני מילי בצלולין דקא חזי ליה אבל
אמוראה וסתם עכורין לא מצי
ידו וניתזה לים הואיל וצלולים הן
סימן שפו סעיף א ועיין
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
שם בסעיף ג בהג"ה:
עכורין דלא קחזי ליה לא והני מילי דאדייה
שקיל בר אמוראה:
וקא חזו ליה אמר ליה הא מנח קמך
אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:
❖
נז ה מיי' שם הל' יא:
וה"מ דאדייה אדויי. משמע הכא
דברים יד כה
ואינה אבודה ואי משום דבעי למיתב
אדויי אבל שקליה בידיה מיגזל גזליה השבה
נח ו מיי' שם הלכה ט
זוזא לבר אמוראה למישט ולמישקליה
דלא חשיב הגבהה כי אדייה
סמג שם טור ש"ע
בעי מיעבד מתיב רבא א) ג אין מחללין על
שם סעיף ב [רב אלפס כאן
גרמא הוא שגורם להפסידו אותו
אדויי בלא נטילה בידו אע"פ שעומד
הגהות הב"ח
❖
מעות שאינן ברשותו כיצד היו לו מעות
ובסוף פ"ב דף יג:]:
ב)
שכר וגרמא בנזקין פטור: אבל
באויר למעלה מג' קודם שיפול
(א) גמרא נפלת ליה
בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים
❖
עכורין. בשעת התזה דהוה ליה
לגמרי וכן בהניזקין (גיטין דף נט:)
באודניה:
הגדול אין מחללין אמר רבה שאני לענין
מעשה בידים אבוד הוא ואין זה גורם
גבי עני המנקף בראש הזית וקשה
לעזי רש"י
מעשר דבעינן מצוי בידך דרחמנא אמר
אלא ממש דהא ממש התיזו: היה לו
דבפ"ק דב"מ (דף ט. ושם כ)) אמר גבי
הגהות מהר"ב
אישפריי"ר. לטשטש (ע"י
וצרת הכסף בידך וליכא ואמר רבה השף
מעות בקיסטרא. מקום והוא רחוק
טלית שראשו אחד על העמוד וראשו
שפשוף). מרטי"ל. פטיש.
ד
1
רנשבורג
לימ"א. פצירה.
מאד ויש בו סכנת דרכים ואין שיירות
אחד מונח ע"ג קרקע שאם הגביה
מטבע של חבירו פטור מאי טעמא דהא לא
א] תוס' ד"ה עד י' וכו'
אשקרניי"ר [אינקריני"ר].
מצויות שם: אין מחללין. אלמא
אדם ראשו המונח ע"ג קרקע ונתק
❖
עד עשר בתמניא יהיב ליה
עבד ולא מידי וה"מ דמחייה בקורנסא וטרשיה
לחרוץ (חריץ).
תמניא. עיין בים של שלמה
אבוד חשיב ליה בים הגדול: השף.
ראש שע"ג העמוד להביאו אצלו
אבל שייפא בשופינא חסורי חסריה מתיב
בפירקין סי' טו ובשו"ת
אשפריי"ר בלע"ז שפחת את הצורה:
שהוא קונה מטעם הגבהה ואי
מהר"א ששון ר"ס קנג
רבא ג) הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשו
מוסף רש"י
❖
בקורנסא. מרטי"ל בלע"ז: וטרשיה.
משיכה קאמר התם אמאי נקט ראשו
בביאור דבריהם:
עבד יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה
השף מטבע. שף צורתו
עשאן כאבן חלקה. לשון טרשים:
אחד ע"ג העמוד אלמא חשיב הגבהה
ולא יוצא בהוצאה (ע"פ
כנגד אזנו ואינו שומע אין עבד יוצא בהן
בשופינא. לימ"א בלע"ז של נפחים:
הואיל ומביאו על האויר למעלה מג'
רשב"ם ב"ב לב:). כנגד
רבינו חננאל
לחירות רבה לטעמיה דאמר רבה חרשו
חסורי חסריה. וממש הוא ולא
וי"ל דהתם חשיבא הגבהה טפי לפי
עינו. הכהו בכותל כנגד
ד)
עינו של זה (לעיל צא.)
כי הא דרב פפא ורב הונא
לאביו נהרג שאי אפשר לחרישה בלא חבורה
גרמא. טעמא דרבה בכולהו משום
שראשו אחד אוחז בידו א"נ התם
שהכה בכותל והבעיתו
בריה דרב יהושע עבדו
גרמא בנזקין הוא ופטור: על אזנו
מיירי כגון שידו כ"כ בגובה כשינתקנו
דטפתא דדמא נפלת ליה (א) באוניה ואמר
בקול ואינו רואה או נתחרש
עובדא בזוזי דאגרדמים
וחרשו. אלמא אף על גב דלא
לא יפול ראשו לארץ אלא יהא מוגבה
(קדושין כד:). העושה
טייעא עד עשרה תמניא,
רבה ה הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מאי
מלאכה במי חטאת.
פיר' אם הוסיפו על
חסריה כיון דעשה מעשה בגופו
ג' מעל הארץ וא"ת דבסוף שילוח
טעמא פרה כדקיימא קיימא דלא עבד ולא
ששקל כנגדן משקלות והן
המטבע שנים על השמנה
לאו גרמא קחשיב ליה אלא ממש.
הקן (חולין דף קמא:) משמע דכי טריף
נפסלין במלאכה (לעיל נו.)
שהן רביע מבפנים וחומש
מידי ה) וכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי
והכא נמי כיון דמחייה בקורנסיה
אקן ומתגבהי יונים דחשיבא הגבהה
מי חטאת דפרה אדומה
מבחוץ והשער אחד מה
מתיב רבא העושה מלאכה במי חטאת
וכן פרה עצמה נפסלין
שהיה נמכר במטבע
ו)
ופחתיה ח) ועל ככה חסרו דמים
לקנות אע"פ שאין תופסם בידו וי"ל
במלאכה, דכתיב אשר לא
הראשון בעשרה כן גם
ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני
מעשה הוא: רבה לטעמיה. הלכך
דדוקא הכא ובהניזקין לא חשיבא
עלה עליה עול, ובמי חטאת
עכשיו במטבע שהוסיפו
שמים מלאכה הוא דלא מינכר היזיקה אבל
כתיב למשמרת למי נדה,
גבי עבד נמי חסרון הוא [וכנגד
הגבהה דאיכא תרתי לגריעותא דלא
עליו נמכר אע"ג דלענין
ט)
ותניא בספרי מה ת"ל
כספא שבח, לענין משא
אזנו פטור משום דבהכי לא הוי ליה
תפסם וגם אין מגביה אלא משפיל
צורם דמינכר היזיקה הכי נמי דמחייב בדיני
שיכול אין לי שתהא מלאכה
ומתן לא שבח כלום הוא
למיחש והאי ודאי גרמא הוא]:
אבל יונים דמתגבהי חשיבא הגבהה
פוסלת אלא בפרה, ומנין
אדם אמרי הוא הדין דאפילו צורם פטור
שאמרו חכמים נותן לו
אף במים ת"ל למשמרת
הצורם. אשקרניי"ר בלע"ז פוגם:
מטבע היוצא באותה
אבל אם היו נופלין למטה ע"י טריפת
והא קא משמע לן דאפילו מלאכה דלא
למי נדה, כלומר שיהיו
שעה, אבל אם שבח לענין
במי חטאת. שקל כנגדן משקולות.
הקן לא היה קונה כיון שאין תפוס
משומרות לכך ולא לדבר
מינכר היזיקה חייב בדיני שמים ז) ואמר
משא ומתן אפילו כל
ופרה וכל מעשיה נפסלים במלאכהי):
בידו כלל ולפי' זה הו"מ לפלוגי הכא
אחר (גיטין נג.). פטור
שהוא אסור וכן הלכה.
מנא רבה השורף שטרו של חבירו פטור
ו
מדיני אדם. לשלם (שם)
ואם הוסיפו עליו יתר
באדייה אדויי בין דרך ירידה לדרך
דהיזק שאינו ניכר לא
משנים בעשרה נותן לו
דאמר ליה ניירא קלאי מינך מתקיף לה רמי בר חמא היכי דמי
עלייה אלא דניחא ליה לפלוגי בדרך
שמיה היזק (לעיל נו.).
ממטבע הראשון דקימא
אי
ירידה גופיה בין אדייה אדויי בין
וחייב בדיני שמים.
לן כדמתריץ רבין ותני
פורענות לשלם לרשעים
למתניתין לא את המותר
שקליה בידיה אי נמי אין חילוק בין דרך ירידה לדרך עליה דאפילו דרך עליה לא קני הכא באדייה אדויי לפי שאין דרך הגבהה בזה
שנתכוין להפסיד את ישראל
בלבד מחזיר לו. והני מילי
הענין אבל ביונים שהן בעלי חיים דרך הגבהה בכך כמו קורא לה והיא באה או הכישה במקל ורצתה לפניו דחשיב משיכה אף על
(גיטין נג.).
בצלולין דקא חזי ליה אבל
פי שהלכה מאיליה ומיהו אם היו היונים יורדים ע"י טריפת הקן לא חשיב הגבהה אלא עלייתם דוקא:
עכורין דלא קחזי ליה לא
השף מטבע של חבירו פטור. נראה דרבה סבר פסלתו מלכות לא הוי כנסדק דאי הוי כנסדק אם כן כ"ש דשף מטבע הוי כנסדק
והני מילי דאדייה אדויי
אבל שקליה בידיה מיגזל
מתיב
רבא הכהו על עינו וסמאה על אזנו וחרשה עבד יוצא בהן לחירות. ואמאי והא לא
והרי חסריה טובא ואמאי פטור:
גזליה השבה בעי מיעבד.
חסריה דאין בו פגם וחסרון אלא כיון שקלקלו חייב אע"פ שאין בו שום פגם וחסרון והואיל וכן הוא ה"נ ליחייב ומשני רבה לטעמיה כו'
ובמים צלולין לא אמרן
אלא דאדייהה אדויי, אבל
ויש שם חסרון טיפתא דדמא דנפלה באזניה וכיון דיש חסרון באותו קלקול חייב על כל הקלקול כמו בשפייה דחייב בכל הקלקול
מטא לידיה מגזל גזליה
דליחייביה על מה שחסריה לא היה צריך רבה להשמיענו דחייב וא"ת ואמאי עבד יוצא בהן לחירות הא בעינן מומין שבגלוי דומיא דשן
והשבה בעי. פי' שגלגלו
ועין ובחרשו היכי הוי בגלוי וי"ל נהי שאין ניכר בו כלום כשהוא ישן או עומד במקום אחד ושותק מכ"מ כיון דלפי מנהגו שמתנהג
ולא הגביהו. אבל הגביהו,
קנאו. וה"מ דמחייה
והולך ניכר שהוא חרש חשיב מום שבגלוי ועי"ל דאין צריך שיהא קלקול בגלוי אלא שהאבר שיש בו קלקול יהא בגלוי:
בקורנסא וטרשיה. ס"א
הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור.
והא דתנן לעיל (דף צו:) גזל בהמה ונתעבדה בה עבירה או שנפסלה מעל גבי המזבח אומר
וטרסיה. פירוש מחה
בליטת הירכות של אותיות
לו הרי שלך לפניך ונפסלה היינו שנפל בה מום דאי נרבעה היינו שנעבדה בה עבירה ומשמע דוקא שנפסלה מאיליה אבל
הטיל בה מום בידים חייב וי"ל דמתני' איירי בבהמה קדושה דודאי לגבי מזבח קיימא: הא קמ"ל דאפי' מלאכה דלא מינכר היזיקה.
המציירות במטבע. אבל
שפייה בשופינא חסורי
תימה דבפרק הניזקין (גיטין דף נג. ושם ל)) פריך מהכא למ"ד היזק שאין ניכר שמיה היזק דעושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת
חסריה. ואכות אותו טחון,
תרג' ושפית יתיה
פטור ואי שמיה היזק אמאי פטור ומאי קושיא הא אפי' בצורם אוזן דמינכר פטור משום דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי וא"ל
בשופניא. אמר רבא
דהתם פריך מפרת חטאת דפרה אדומה דדמיה יקרים פשיטא דלגבי מזבח קיימא והכא בשמעתין פריך לרבה ממי חטאת דסתם מים
הצורם אזן פרתו של
לאו למי חטאת קיימי דקודם קידושן דוקא פסלה בהן מלאכה כדתנן במסכת פרה (פ"ד מ"ד) ומים המלאכה פוסלת בהן עד שיטילו
חבירו פטור, מ"ט פרה
כדקיימי קיימא לא עבד
את אפר לתוכן ותניא נמי בספרי יכול אף משיקדשו בכלי תלמוד לומר למי נדה וכבר הם מי נדה דע"כ בגיטין (דף נג. ושם) ממי
בה ולא מידי, כולהו
חטאת נמי פריך מדמשני התם מי חטאת ששקל בהן משקלות וי"ל דכיון דנקט מלאכה לרבותא כדקאמר הכא דאפי' מלאכה דלא מינכר
שוורים לאו לגבי מזבח
היזיקה חייב בדיני שמים א"כ דייק שפיר התם דהיזק שאין ניכר לא שמיה היזק דאי שמיה היזק אין כאן שום רבותא במאי דנקט
קיימי. פי' סדק אזן הבכור
או מיעכו ועשה בו רושם.
מלאכה כיון דבכל מקום חשיב שאינו ניכר כניכר ועוד יש לומר דרבה סבר דהיזק שאין ניכר לא שמיה היזק אבל למ"ד שמיה היזק
כ"ש דמחייב בצורם דמינכר טפי ורבא דפריך בשמעתין לרבה סבר בצורם הוי מינכר היזיקה וחייב אפי' למ"ד היזק שאין ניכר
לא
שמיה היזק
כדאמר מלאכה דלא מינכר היזיקו אבל צורם דמינכר
היזיקו הכי נמי דמחייב וא"ת והיאך יכול אדם לפסול פרתו
של
חבירו והא
בעינן
עובד דומיא דעבד דניחא ליה ויש לומר הני
מילי בנעשית המלאכה ממילא אבל בעושה
המלאכה בידים
לא
בעיא
אלא שיהא ניחא ליה לעושה וכן
בהכשר דבעינן
יותן דומיא דכי יתן: