צח:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נכתוב ליה שטרא. לא שייך הכא מפיהם ולא מפי כתבם ולא
מנא ידעינן. מאי הוי כתיב ביה ומאי
בעי למיתבי ולא אצטריך
נט א מיי' פ"ז מהל' חובל
א) [ב"מ לה.], ב) [לעיל
ליה למימר דפטור: במאמינו. י) בעל
בההיא דתנן בגט פשוט (ב"ב דף קסח.) מי שנמחק
השטר לשורף בכל מה
ומזיק הלכה ט סמג
עא: לקמן קה: פסחים ה:
וש"נ], ג) כתובות פו.
עשין קע טוש"ע ח"מ
שטר חובו דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן
שאומר שכך היה כתוב ביה ואפ"ה פטור: דר"ש בפרק מרובה (לעיל
[לקמן ק.], ד) [לעיל מד:],
סימן שפו סעיף ב:
באחריותן כו': במועד. בזמן ביעורו
בב"ד והוי כאילו אמרי הני עדים ראינום שנחקרו עדותן בב"ד
דף עד:) גבי קדשים שחייב
ס ב מיי' פ"ג מהלכות
ה) לעיל [מה.] עא:
[כתובות לד.], ו) [לעיל סו.
ובפ"ב דכתובות (דף כ. ) הארכתי :
בו' שעות ודכוותה בפסחים (דף י:)
גזילה הלכה ד סמג
כ)
ל)
שסג סעיף ב: פרושי קמפרש כיצד כו'. תימה
וש"נ], ז) גי' ס' ת"ח בשם
עשין עג טוש"ע ח"מ סימן
לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר
אי דאיכא סהדי דידעי מאי הוה בשטרא
תוספתא ונתנסך וע"ש,
המועד: לר"ש חייב. האי ששרפו
דלא פריך אי הכי חייבין
סא ג מיי' פ"ז מהל' חובל
ח) [עירובין יא: לט:],
ליכתבו ליה שטרא מעליא ואי דליכא סהדי
ט) לקמן ק:, י) ביש"ש גרס
ומזיק הלכה ט סמג
תרי זימני למ"ל כדפריך בפרק קמא
לשלם לגזלן דמיהם דדבר הגורם
אנן מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו
א) א
השורף לבעל השטר,
עשין ע טוש"ע ח"מ סימן
לממון הוא שאם היה בעין היה
דסנהדרין (דף ג. ושם מ)) אי הכי שלשה
כ) [ד"ה ור"י], ל) [ועיין
שפו סעיף ב [רב אלפס
אמר רב דימי בר חנינא הא דרבה מחלוקת
מחזירו גזלן לבעליו ופטור דתנן
שלשה למה לי ובכמה מקומות דייק
תוספות ב"ב קע: ד"ה
כאן ובסוף פ"ב דף יג:]:
ר"ש ורבנן היא לר"ש דאמר דבר הגורם
סב ד מיי' פ"ג מהל'
ב)
אין], מ) [ד"ה ועוד],
ובכמה מקומות לא דייק נ):
לעיל (דף צו:) גזל חמץ ועבר עליו
נ) [ועיין תוספות בכורות
גזילה הלכה ד סמג
לממון כממון דמי מחייב לרבנן דאמרי דבר
הפסח אומר לו הרי שלך לפניך
הכא
❖
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
לא: ד"ה א"כ],
הגורם לממון לאו כממון דמי לא מחייב מתקיף לה רב הונא בריה דרב
ועכשיו שאין בעין יחזיר דמים
שסג סעיף א:
סג ה מיי' פ"י מהל'
יהושע אימר דשמעת ליה לרבי שמעון דבר הגורם לממון כממון דמי בדבר
לבעליו. ובחמץ בפסח הוא דאמרינן
שכירות הלכה ד סמג
תורה אור השלם
הכי משום דעיקרו כלומר בתחלתו
שעיקרו ממון כדרבה דאמר רבה גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו
עשין פ"ט טוש"ע ח"מ
ממון הוי ועכשיו אע"פ שאינו שוה
1. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
סימן שו סעיף ב:
במועד פטור שהכל מצווים עליו לבערו לאחר הפסח מחלוקת ר' שמעון ורבנן
סד ו מיי' פ"ו מהלכות
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
לכלום גורם לממון הוא אבל בשטרי
לרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב לרבנן דאמרי דבר
חובל ומזיק הל' יא
ב
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
דמעולם לא היה גופו ממון מי
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
הגורם לממון לאו כממון דמי פטור בדבר שאין עיקרו ממון מי אמרינן ג) אמר
שמעת ליה: מאן דדאין דינא דגרמי.
שם בהג"ה וסי' שפד סעיף
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין
ג:
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
ר"מ היא (בהגוזל בתרא) [לקמן]
❖
סה ז מיי' פ"י מהלכות
ויקרא ה כג
דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי
(דף ק.): מגבי ליה. מן השורף כל
שכירות הלכה ד סמג
ואגבי ביה כי כשורא לצלמא: חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך
השטר שהרי גרמו להפסיד: ואכפייה
עשין פט טוש"ע ח"מ
ג
❖
סימן שו סעיף ב:
רפרם לרב אשי. ששרף שטר חבירו
הגהות הב"ח
לפניך: מאן תנא אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אמר רב חסדא
בילדותו: ואגבי מיניה. גוביינא
(א) רש"י ד"ה מכור וכו'
ר' יעקב היא דתניא שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור הקדישו
ד)
מיתה והעמדה בדין וכו'
מעליא כל מה שכתוב בשטר: כי
מוסף רש"י
מוקדש שחטו בשרו מותר החזירו שומר לבעליו מוחזר משנגמר דינו מכרו
בפרק שור שנגח. נ"ב סוף
כשורא לצלמא. פרעון גמור מן
מאן דדאין דינא
דף מד ופ"ק דף יג:
אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו בשרו אסור החזירו שומר לבעליו
העידית כקורה זו הנבחרת משאר
(ב) ד"ה דאם כן וכו'
דגרמי. המחייב את
אינו מוחזר רבי יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר
ה)
הגורם הפסד לחבירו
הפסח הס"ד ואח"כ מה"ד
קורות לתקן בה צורה ודיוקנאות:
❖
(כתובות פו.). דמי שטרא
אלא הכא:
מאי לאו בהא קמיפלגי דרבי יעקב סבר אומרין באיסורי הנאה הרי שלך
שור שהמית. את האדם ומכרו עד
מעליא. כל החוב שבתוכו
לפניך ורבנן סברי אין אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך א"ל רבה לא
שלא נגמר דינו: מכור. ולא יסקל
(שם). ומאן דלא דאין
כו'. פלוגתייהו בב"ק ור'
דכולי עלמא אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דאם כן נפלגו בחמץ
דבעינן מיתה והעמדה בדין שיהא
הגהות הגר"א
מאיר אית ליה דינא דגרמי
שוין כאחד בפרק שור שנגח ד'
בפסח אלא אמר רבה הכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קא מיפלגי
[א] גמ' יין והחמיץ. רשום
כדתניא (לקמן ק:) נתייאש
וה' (א): החזירו שומר לבעליו מוחזר.
הימנה ולא גדרה הרי
קו על תיבת והחמיץ ונ"ב
רבנן סברי אין גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה אי אייתיתיה ניהליה
❖
זה קידש וחייב באחריותו,
והקרים:
ופטור שומר: דכ"ע אומרים באיסורי
הוה מעריקנא ליה לאגמא השתא מסרתיה ביד מאן דלא מצינא לאישתעויי
גבי כלאים, וקי"ל כותיה
הנאה כו'. ומתניתין דחמץ בפסח
(שם). וכפייה רפרם
דינא בהדיה ור' יעקב סבר גומרין דינו של שור שלא בפניו דאמר ליה מאי
אפי' לרבנן: דאם כן. דלרבנן אין
לרב אשי. שבא הדין
רבינו חננאל
עבדי ליה סוף סוף הוה גמרי ליה דינא שלא בפניו אשכחיה רב חסדא לרבה
לפני רב אשי וסיבבו
אומרים אדמפלגי בשור לגבי שומר
והקיפו בראיות ואגבי
אמר אמימר מאן דדאין
בר שמואל א"ל תנית מידי באיסורי הנאה אמר ליה אין תנינא ו) 1 והשיב את
ליפלגו נמי לגבי גזל חמץ ועבר עליו
מדינא דגרמי (שם). כי
דינא דגרמי מגבי ביה דמי
הגזלה מה תלמוד לומר אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו גזל מטבע
כשורא לצלמא. כלומר
הפסח אבל הכא בשור שהמית
שטרא מעליא ומאן דלא
(ב)
גיבוי גמור כל ההפסד
דאין דינא דגרמי מגבי
הוא דאמר אין מוחזר משום דאמר
ונפסל פירות והרקיבו יין והחמיץ תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח
[א] ז)
דקדק בו כאשר ידקדק
ביה דמי ניירא בעלמא
ליה האי איסור הנאה לאו איסור
בהמה ונעבדה בה עבירה ושור עד שלא נגמר דינו אומר לו הרי שלך
הלוקח קורה לצור בו צורות
הוה עובדא וכפייה רפרם
שלוקח ישרה וחלקה (שם).
לרב אשי ואגבי ביה כי
דאתי עליה ממילא הוא כגון חמץ
לפניך מאן שמעת ליה דאמר עד שלא נגמר דינו אין משנגמר דינו לא רבנן
אם עד שלא נגמר
כשורא לצלמא. פר"ח
בפסח אלא את קטלתיה בידים
דינו מכרו מכור. ואפילו
וקתני חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך א"ל ח) אי משכחת להו
זצ"ל וקיימא לן כאמימר
שהבאתו לב"ד דאי הוה גבאי אנא
לרבנן דלא דרשי בבעליו
וכרפרם דכפייה לרב אשי
לא תימא להו ולא מידי: פירות והרקיבו אומר לו הרי שלך לפניך: והתנן
דנהוי מיתה והעמדה
ואגבי ביה כי כשורא
מעריקנא ליה לאגמא כו' אבל סיפא
בדין כאחד ומחייב קטלא,
לצלמי. והאידנא דיינין
פירות והרקיבו משלם כשעת הגזילה אמר רב פפא ד כאן שהרקיבו כולן כאן
דמתניתין ודאי רבי יעקב היא ולא
מכור הוא לרדיא (לעיל
דינא דגרמי כרשב"ל. ודר'
שהרקיבו מקצתן: מתני' נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם נתן
רבנן דקתני או שהיתה יוצאה ליסקל
מד:). הקדישו מוקדש.
ה
מאיר היא וס"ל כוותיה
ונפקא מיניה דאי מיתהני
לקמן בפרקין. הילכך כל
אומר לו הרי שלך לפניך: אשכחיה
לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם והבנאי שקיבל עליו
ו
מיניה מעל (לעיל מה.).
גרמי פטור מדיני אדם
רב חסדא כו'. רב חסדא מהדר
לסתור את הכותל ושיבר האבנים או שהזיקן חייב לשלם היה סותר מצד זה
מוחזר. ואע"ג דשקלי
וחייב בדיני שמים.
ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב: גמ' אמר רב אסי לא שנו
אמתני' דניהוי בה פלוגתא אחמץ
ליה בי דינא הוי שומר
והבנאי שקיבל עליו
פטור דהא כשהחזירו שור
לסתור את הכותל ושיבר
בפסח לאוקמא למילתיה דטעמא
אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעץ בהן מסמר ונעץ בהן מסמר
. אינו
מעליא הוא (שם)
את האבנים או שהזיקן
דרבנן משום דאין אומרים באיסורי
מוקדש. דלאו ברשותיה
חייב לשלם היה סותר
ושיברן אבל נתן לחרש עצים לעשות שידה תיבה ומגדל ועשה מהן שידה
הנאה הרי שלך לפניך: אי משכחת
דמריה קאי לאקדושיה
מצד זה ונפל מצד אחר
תיבה ומגדל ושיברן פטור מאי טעמא אומן קונה בשבח כלי תנן נתן לאומנין
(שם). אף משנגמר דינו
פטור ואם מחמת המכה
להו. לבני הישיבה: לא תימא
כו' מוחזר. דאמר ליה
חייב. פר"ח זצ"ל קיימא
וקלקלו חייבין לשלם מאי לאו דיהיב להו עצים לא שידה תיבה ומגדל הא
להו ולא מידי. משום דחדו דמשכחי
ז
תורא אשלמת לי, תורא
לן הלכה כי האי סתמא.
מדקתני סיפא שידה תיבה ומגדל מכלל דרישא עצים אמרי פרושי קא מפרש
אשלימית לך (כתובות לד.).
תיובתא למילתי: שידה. ארגז
אין אומרין באיסורי
של עגלה העשויה למרכב נשים:
לה כיצד נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם כגון שנתן לחרש שידה
הנאה הרי שלך לפניך.
והקדיחו
ונפקא מיניה לגזל חמץ
תיבה ומגדל והכי נמי מסתברא דכיצד קתני דאי סלקא דעתך רישא
ועבר עליו הפסח והחזירו
עצים השתא אשמעינן עצים חייבין לשלם ולא אמרינן אומן קונה בשבח כלים שידה תיבה ומגדל
אינו מוחזר (לעיל מה.).
דאם כן. דלרבנן אין
מבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא לגלויי רישא שלא תאמר רישא שידה תיבה ומגדל אבל עצים
אומרין, נפלגו בחמץ
לא תנא סיפא שידה תיבה ומגדל מכלל דרישא עצים ואפ"ה חייב לשלם לימא מסייע ליה הנותן צמר לצבע
בפסח. ולימרו דחייב, ואנן
ט)
קיי"ל דלרבנן אומר לו הרי
והקדיחו
שלך לפניך, דקתני גזל חמץ
ועבר עליו הפסח והחזירו, וכן שור עד שלא נגמר דינו אומרין לו הרי שלך לפניך אבל משנגמר לא, והא סברא לרבנן הוא דשמיעא להו וקתני דבחמץ בפסח מודו דאמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך, אלא דכולי עלמא
אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך, היכא דאיסורא ממילא אתא ליה, כגון חמץ בפסח ולא מצי א"ל האי לאו מידי הוא, אבל הכא משום הכי אמרי רבנן אינו מוחזר דא"ל כו' והזיקא דבידים הוא שהביאו לבי דינא, והאי
דנקט אי אהדרתיה ניהלי, לאו משום דחיובא דלא אהדריה הוא, דא"כ בחמץ בפסח נמי לימא ליה אי אהדרתיה ניהלי הוה אכילנא ליה, ועוד לר' יעקב נמי נהי דגומרים דינו של שור שלא בפניו, נימא ליה אי אהדרתיה ניהלי הוי
שחיטנא ליה, אלא אדלא אהדריה לא מחייבי ליה רבנן, דהא קמהדר ליה השתא ואמרינן באסורי הנאה הרי שלך לפניך, אלא חיובו משום דהוליכו לב"ד בידים, והכי קאמר ליה לא היה לך להוליכו לב"ד דאי הוה בידי הוה מערקנא
ליה מינייהו (שם). סוף סוף הוי גמרי ליה דינא שלא בפניו. הלכך הוה ליה הזיקא דממילא ולא בידים (שם).