הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא במאי עסקינן בצמר וסמנין דבעל הבית. הו"מ
והקדיחו יורה. נתקלקל הצבע מעצמו: לאחר נפילה. לאחר שקלט
סו א ב מיי' פי"א
א) ב"מ קיב., ב) ג"ז שם,
הצבע ונעשה שבח בצמר: לימא שמואל לית ליה דרב אסי.
למפרך מאי דוחקיה לאוקמי בצמר וסממנין דבעל הבית
ג) קדושין מח., ד) [קדושין
מהלכות שכירות
ו: וש"נ], ה) [קדושין מז.],
הלכה ג סמג לאוין קפא
ודוקא בשעת נפילה לוקמה בסממנין דפועל ואפילו לאחר נפילה
הואיל ומהדר לאוקמי בהכי מתניתין ומהשתא לא עבדינן כרב אסי
ו) [ד"ה אומן], ז) [ועיין
טוש"ע ח"מ סימן שלט
דהא קיימא לן [בכורות מט:] כשמואל בדיני: אמר לך. הא מתניתין דמשמע
אלא משום דאית ליה עדיפות למיפרך:
תוספות נדה לד: ד"ה כי],
סעיף ו:
דאגריה לביטשי. פי' בקונטרס
❖
סז ג ד מיי' פ"ה מהל'
ח) [ד"ה אלמא],
דאי הקדיח לאחר נפילה יהיב ליה
אישות הלכה כ סמג
נמי דמי שבחיה כגון שצמר וסמנין
שהתנה עמו סכום
והקדיחו יורה נותן לו
דמי צמרו דמי צמרו
עשין מח טוש"ע אה"ע
דבעל הבית דהא ליכא למימר אומן
הדריכות כל דריכה במעה דשכיר
אין דמי צמרו ושבחו לא לאו שהקדיחו
סימן כח סעיף טו ובהג"ה
תורה אור השלם
שם:
קונה בשבח כלי דסמנין הוא דמשבחי
יום הוא ולא קבלן דליקני בשבחא
לאחר נפילה דאיכא שבחא ושמע מינה
סח ה מיי' שם הלכה כ
1. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
ליה וצבע שכיר בעלמא הוא וודאי
תימה מה ר"ל דמ"מ הרי קבלן הוא
סמג שם טוש"ע
אומן קונה בשבח כלי אמר שמואל הכא
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
אומן שהסמנין שלו קונה בשבח כלי
ולא שכיר יום ובהמקבל (ב"מ דף
אה"ע שם:
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
במאי עסקינן כגון שהקדיחו בשעת נפילה
❖
סט ו מיי' וסמג שם
ואין משלם אלא דמי צמרו: דחויי
ויקרא יט יג
קיב. ושם ו)) פירשה בע"א דאגריה
בֹּקֶר:
טוש"ע שם סעי' ז:
דליכא שבחא אבל הקדיחו לאחר נפילה
מדחי ליה. כלומר ממתניתין לא
לבטשי כשבא לבית הגרדי בוטשין
ע ז מיי' פ"י מהלכות
מאי נותן לו דמי צמרו ושבחו לימא שמואל
תסייעיה ולא משום דנשמע מינה
ברגלים בתוך הכלי במים ומיהו לא
שכירות הלכה ד ועי'
הגהות הב"ח
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
דשמואל פליג אדרב אסי: אמאי
לית ליה דרב אסי אמר לך שמואל הכא
בקבלנות עסקינן אלא בשכירות בין
(א) רש"י ד"ה ישנה וכו'
פט טוש"ע ח"מ סימן שו
עובר. הא זבוני קא מזבן ליה ניהליה
ישביח בין לא ישביח שכרו לפי מנין
במאי עסקינן כגון דצמר וסמנין דבעל הבית
וכי יהיב להו ניהלה
סעיף ב [רב אלפס ב"מ
ולא שכירות היא: בגרדא דסרבלא.
בטישות כך וכך בטישות בכך וכך
מקדשה: (ב) תוס' ד"ה
פ"ט דף קלד ועיין
וצבע אגר ידיה הוא דשקיל אי הכי נותן
בטוש"ע אה"ע סימן כח
ואיבעית אימא וכו' אלא
פלוקי"ר בגדים: לבטושי. פלארא"ש
מעות עכ"ל וי"מ דכי אגריה לבטשי
❖
לו דמי צמרו וסמנין מיבעי ליה אלא שמואל
בסוף כיון שאין מתחייב
סעיף טו בהג"ה]:
עובר משום בל תלין אביטשא קמייתא
בלע"ז ושכרו לדרכה והתנה עמו
שכרו אלא הכל ביחד
דחויי קא מדחי ליה תא שמע א)א הנותן טליתו
דבההיא ליכא שבחא וא"ת אמאי לא
סכום הדריכות כל דריכה במעה
כשנגמרה כל המלאכה
❖
לאומן גמרו והודיעו אפילו מכאן ועד עשרה
ואז מוחל כצ"ל:
תירץ דבשכיר יום עסקינן ויש לומר
דשכיר יום הוא ולא קבלן דליקני
מוסף רש"י
ימים אינו עובר עליו משום 1לא תלין נתנה לו
בשבחא: ולמאי דסליק אדעתא
משום דקתני וגמר והודיעו ובשכיר
והקדיחו יורה. שרפתו
בחצי היום כיון ששקעה עליו החמה
מעיקרא דלא אגריה למנין בטשי.
יום מאי הודעה שייכא:
יורה, שהרתיחו יותר מדי
לעזי רש"י
בשליחא דאגרתא. ההוא
(לקמן ק:). נותן לו דמי
וקבלנות הוא וקתני עובר: מסייע
עובר עליו משום בל תלין ואי ס"ד אומן
צמרו. והכא ליכא שבחא
פלוקי"ר [פלוקיי"ר].
ליה לרב ששת. לא גרסינן נימא:
דלעיל לא מצי
קונה בשבח כלי אמאי עובר משום בל תלין
כלל, דהא נשרף לגמרי
לסרוק (צמר). פלארא"ש
וליכא למימר אם השבח
נימא פליגא דרב ששת אדרב אסי.
לאוקמי בשליחא דאיגרתא דהא
[פולידורי"ש]. דריכBת
אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא
יותר (שם). קבלנות. אומן
(לשם כיבוס).
דמדקאמר עובר קסבר אין אומן
בהדיא קתני הנותן טליתו אבל בענין
שקיבל עליו לעשות מלאכה
דסרבלא דליכא שבחא סוף סוף למאי יהבה
קונה בשבח כלי ולא זביני נינהו וכיון
דרב ששת דהכא ה"מ לאוקמי
בכך וכך ולא לשכירות
נהליה לרכוכי כיון דרככיה היינו שבחא לא
ימים (ב"מ קיב.). שירין.
דלא קני בשבחא היכא דנתן לו עצים
דאגריה לביטשא וא"ת והיכי מוקי
אצעדה (במדבר לא)
צריכא דאגריה לביטשי ביטשא ביטשא
לעשות מהן תיבה ועשאה ושיברה
לה בשליחא דאגרתא והא בהדיא
מתרגמינן שירין (קדושין
במעתא דהיינו שכירות ולמאי דסליק אדעתין
משלם תיבה: בשליחא דאיגרתא.
בהמקבל (שם) פירש בעייתו
מח.). ואקדש אני לך.
בשכר פעולתך, שהזהב
מעיקרא דלא אגריה לביטשי מסייע ליה
דקבלנות היא שלא שכרו ליום אלא
דמספקא ליה אי אומן קונה בשבח
משלה הוא (שם). אילימא
להוליך לו אגרת למקום פלוני בההיא
כלי אי לא דקאמר בעו מיניה מרב
לרב ששת דבעו מיניה מרב ששת ב) קבלנות
אותו ממון. שיחזירם
קאמר רב ששת דעובר דליכא שבחא
ששת קבלן עובר בבל תלין או אין
לה לאחר שגמרם (שם).
עובר עליו משום בל תלין או אינו עובר
מכלל דר"מ סבר אותו
דליקני: עשה לי שירין. צמידין משלי
עובר אומן קונה בשבח כלי ואין עובר
ואמר להו רב ששת עובר לימא דרב ששת
ממון לא. בתמיה כלומר
ב
ואקדש לך בשכר פעולתך: ישנה
או אין אומן קונה בשבח כלי ועובר
מכלל דכיון שעשאן דקאמר
פליגא אדרב אסי אמר שמואל בר אחא
לשכירות מתחילה ועד סוף. כיון
וי"ל שהם שאלו סתם וגמרא הוא
ר"מ אע"פ שלא באו
בשליחא דאיגרתא לימא כתנאי עשה לי
לידה קא מתמה אלא
ג)
שעלה שכרו לפרוטה נתחייבה לו
שמפרש שאילתו כן שסבור שבזה
במאי מקדשא (שם). ישנה
שירים נזמין וטבעות ואקדש לך כיון שעשאן
מיד פרוטה והויא ליה מלוה גבה
מסתפק וכן אורחיה דגמרא לעיל
לשכירות מתחילה ועד
מקודשת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
סוף. אומן המקבל עליו
ואי לאו דאומן קונה בשבח כלי משום
בריש פ"ב (דף יט.) ובכמה מקומות
לעשות בשכר, לא אמרינן
שכירות לא לימא ר"מ דתתקדש
ואין להאריך ז):
אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה מאי
ג
בגמר המלאכה הוא קונה
אלא
במאי מקדשא. אור"י דסברא
דהמקדש במלוה אינה מקודשת
ממון אילימא אותו ממון מכלל דר"מ סבר
כל השכירות, אלא כל
פורתא ופורתא דעבד קמא
דמלוה להוצאה ניתנה ואינה בעין
הוא שאין מקודשת במה
ה)
אותו ממון לא אלא במאי מקדשא אלא
קמא קני אגרא (ע"ז
אלא משום דקסבר אומן קונה
שמוחל לה שכרו אפי' לא יהא אומן
יט:) כל פרוטה ופרוטה
פשיטא מאי ממון ד ממון אחר וסברוה דכולי
בשבח כלי וכי יהיב (א) לה ניהליה
קונה בשבח כלי אלא מלוה יש לו
כשנגמרה נתחייב בה בעל
עלמא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף
ה
המלאכה לפועל בשכירות
מקדשה בשבחא [מה] דאית ליה
עליה והוא מוחל לה אין מקודשת
עשיית המלאכה, הלכך
ודכולי עלמא ו המקדש במלוה אינה מקודשת
בגוויה אף על פי שלא נתן לה ממון
שאין דעתה להתקדש עד שיבאו
כשמחזירן לה ההוא הויא
מאי לאו באומן קונה בשבח כלי קמיפלגי
אחר ורבנן סברי לא קני ואינה
השיראים והנזמים לידה ועוד אור"י
לה מלוה למפרע (קדושין
מח.). המקדש במלוה.
דר"מ סבר אומן קונה בשבח כלי ורבנן
מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה:
ונראה לו עיקר שאפי' שניהם רוצים
דאמר לה התקדשי לי
אינה לשכירות אלא לבסוף. כי מהדר
שיחולו קודם הגעת ממון לידה אינה
סברי ז אין אומן קונה בשבח כלי לא דכולי
במלוה שהלויתיך (שם ו:)
להו ניהלה הלכך לאו מלוה הוא:
מקודשת אע"פ שמתחייבת לו ראשון
שמחל לה מלוה שחייבת
עלמא אין אומן קונה בשבח כלי אלא הכא
לו (כתובות עד.). אינה
ראשון לפי שישנה לשכירות מתחילה
רבא
בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קא
מקודשת. אפילו ישנה
ועד סוף כיון שאין יכול לתובעה
בעין (קדושין מז.) דמשום
מיפלגי רבי מאיר סבר אין לשכירות אלא לבסוף ורבנן סברי יש
דמשעה שלוותה ניתנה
בדין שכרו עד שיגיע הממון לידה ואין
לשכירות מתחילה ועד סוף ואי בעית אימא דכולי עלמא ישנה
להוצאה, וברשותה קיימא
חשוב כנותן לה כלום במחילתו עד
והשתא לאו מידי יהיב
לשכירות מתחילה ועד סוף והכא במקדש במלוה קמיפלגי דרבי מאיר
שתבא שעה שיכול לתובעה בדין:
לה (כתובות עד.) דקיחה
ואיבעית אימא דכ"ע ישנה
סבר המקדש במלוה מקודשת ורבנן סברי המקדש במלוה אינה מקודשת
משדה עפרון גמרינן,
ד)
דיהיב מידי בשעת קדושין
לשכירות מתחילה
רבא
ומלוה להוצאה ניתנה וכבר
ועד סוף. דאי אינה אלא בסוף (ב) כיון שנגמרה כל המלאכה שאין מתחייב שכרו אלא הכל יחד ואז מוחל לה בתורת קדושין לא חשיב
הן שלה ומעות אחרים
היא חייבת לו (קדושין ו:).
מלוה ואין לדקדק מכאן דכן הלכה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון דלא מצי למימר בע"א אבל יש להביא ראיה מפ"ק דע"ז
באומן קונה בשבח כלי
(דף יט: ושם ח)) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה וקאמר בגמרא אם בנה שכרו מותר ומפרש טעמא משום דישנה
קמיפלגי. כלומר הכא
לשכירות מתחילה ועד סוף אימת מיתסרא במכוש אחרון מכוש אחרון לית בה שוה פרוטה וליכא דפליג התם משמע דהכי הלכתא
בשלא התנה להיות שכיר
ימים אלא קבלן, שקבל עליו
ואע"ג דקיי"ל דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף אפי' למ"ד ישנה מודה דאין משתלמת אלא לבסוף כדנפקא לן באיזהו נשך (ב"מ דף
לגמור המלאכה בכך וכך,
סה. ושם) מדכתיב כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אין משתלמת אלא לשנה אחרת והא דאמר נמי דפועל יכול לחזור בו אפי'
ובאומן קבלן כשמשביחו
בחצי היום הוי אפי' למ"ד אינה אלא לבסוף דכשחוזר בו ואין רוצה לפעול יותר אז הוא הסוף ולא נ"מ בפלוגתא דישנה לשכירות
ועשה מן הזהב כלי קונה
לזכות בכלי כשהוא משביחו
ואין לשכירות אלא לענין הך דשמעתא אי הויא מלוה אי לאו ולענין ההיא דע"ז:
קמיפלגי, ר"מ סבר אומן
רבי מאיר סבר המקדש במלוה מקודשת. ותימה בפרק ב' דקדושין (דף מז.) אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר מלוה הרי
קונה בשבח כלי, ואין בזו
היא כפקדון ואם לא נשתייר הימנו כלום אינה מקודשת משום דאין בעין ואין סברא לומר דמה שהחזיר לה הנזמים חשיב
לומר ישנה לשכירות כו',
דכל מה שמשביח אינו
כמלוה בעין כיון דאין אומן קונה בשבח כלי ועוד דאם כן אמאי אין מקודשת לרבי מאיר ללישנא דלעיל:
מלוה על הבעלים אלא בכלי
אימא הוא זוכה, וכשמחזירו לו
בשכר הקצוב, ההיא שעתא הרי הוא כמוכרו לו, ורבנן סברי אין אומן קונה כו' והרי הוא כשאר שכירות (שם מח:). אין לשכירות אלא לבסוף. כשמחזירן לו והרי לשם קדושין הוא מוחלו אצלה ואין כאן מלוה כשמחזירן לה
(שם) כדאמר באיזהו נשך (ב"מ סה.) כשכיר שנה בשנה, שכירות שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת (ב"מ קי:).