צט:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימא מפני שהוא
נושא שכר. אבל בחנם פטור אף על גב
רבא אמר דכ"ע כו' ודכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ה"ג: מלוה
עא א מיי' פ"ה מהל'
א) [קדושין מו. מח:
ופרוטה. כי יהיב לה פרוטה מדידיה: דעתה אפרוטה. ומיקדשא.
דאדם מועד
לעולם באונס כי האי לא מחייב אדם
סנהדרין יט:], ב) קדושין
אישות הלכה טז סמג
מח:, ג) רש"ל מ"ז, ד) לעיל
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
להכי נקט פרוטה דקדושי אשה דיו להו בכך: בשכר שעשיתי
המזיק כדפרישית בריש המניח (לעיל דף כז: ושם נ)):
מה: נה:, ה) לקמן ק:
כח סעיף יד:
מנעך מספק איסורא. אור"ת דמשום הכי קרי ליה ספק איסורא
עמך. התקדש לי: אינה מקודשת. הואיל וכבר החזירו לה והוא
עב ב מיי' שם הלכה כ
וש"נ, ו) [צ"ל דתניא],
ז) לעיל כח: נו. ב"מ פב:,
מלוה גבה: בשכר שאעשה עמך
משום דרב פסיק בפ"ק
טוש"ע שם סעי' טו:
עג ג ד מיי' פ"י מהל'
ח) [לעיל כט.], ט) ב"ב צג:
מקודשת. דאינה לשכירות אלא לבסוף
דחולין (דף יח.) כרבי יוסי בר' יהודה
רבא אמר דכ"ע ישנה לשכירות מתחילה
[תוספתא פ"י], י) [חולין
שכירות הלכה ה סמג
בטבעת הגדולה והיה רב מחמיר
וכי מהדר להו ניהלה מיקדשא ליה
יח.], כ) סנהדרין כט.,
ועד סוף ודכולי עלמא המקדש במלוה אינה
עשין פט טוש"ע ח"מ
ל) [ברכות ז. וש"נ],
סימן שו סעיף ד:
בשכרו: בשכר שאעשה עמך אינה
עליו לפי שהיה עם הארץ שלא יבא
מקודשת ודכולי עלמא אין אומן קונה בשבח
עד ה מיי' שם טוש"ע שם
מ) ב"מ ל:, נ) [ד"ה
מקודשת. דקסבר ר' נתן ישנה
להקל בשאר טבעות כדאשכחן בפרק
❖
ושמואל], ס) [צ"ל רב],
סעי' ז:
כלי אלא הכא במאי עסקינן כגון שהוסיף לה
קמא דחולין (דף טו.) גבי מבשל
לשכירות מתחילה ועד סוף וכל פרוטה
עה ו ז מיי' שם טוש"ע
נופך משלו רבי מאיר סבר מלוה ופרוטה
א)
שם סעי' ד:
ופרוטה הוה ליה מלוה: וכל שכן
בשבת כי מורי [רבא] לתלמידיו
ס)
עו ח ט טוש"ע שם סעיף
א דעתה אפרוטה ורבנן סברי מלוה ופרוטה
תורה אור השלם
שעשיתי. דמיום שהחזירו לה נזקף
מורי להו כר"מ וכי דריש להו
ה:
דעתה אמלוה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא
שכרו עליה במלוה: ואם הוסיף כו'
עז י מיי' פכ"ב מהל'
בפירקא דריש כר' יהודה משום עמי
ב)
1. הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד
סנהדרין הלכה ז סמג
מקודשת. דקסבר מלוה ופרוטה
בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר
הארץ ולהכי קרי ליה ספק גזילה ולא
וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר:
לאוין ט טוש"ע ח"מ סימן
משלי יא יג
ודאי גזילה דאותו האיש ששחט לעם
דעתה אפרוטה ואילו לרבי נתן אע"ג
שאעשה עמך מקודשת רבי נתן אומר בשכר
2. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת
יט סעיף א:
עח כ ל מיי' פ"י מהל'
הארץ ה"ל לאסוקי אדעתיה שיחמירו
דהוסיף לה אינה מקודשת דדעתה
הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת
שאעשה עמך אינה מקודשת וכל שכן
שכירות הלכה ה סמג
אמלוה: טבח אומן שקלקל חייב.
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ
עליו ור"י מפרש דההיא עובדא
בשכר שעשיתי עמך ורבי יהודה הנשיא
עשין פט טוש"ע ח"מ
יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה
בשאר טבעות הוה ורב דקאמר בפרק
וכ"ש הדיוט דלא היה לו לשוחטה הואיל
❖
סימן שו סעיף ו:
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
אומר באמת אמרו ב בין בשכר שעשיתי
❖
ואינו בקי: דקעביד בשכר. דמזיק
קמא דחולין (דף יח:) ואין הלכה
שמות יח כ
עמך ובין בשכר שאעשה עמך אינה
כמותו בשאר טבעות משום דמספקא
חייב באונסין דאדם מועד לעולם בין
מקודשת ואם הוסיף לה נופך משלו מקודשת
הגהות הב"ח
ליה אי הלכה כמותו אי לאו:
שוגג בין מזיד. מדקרי ליה מזיק לחייבו
לעזי רש"י
ותניא
(מאי איכא) בין ת"ק לרבי נתן איכא בינייהו
(א) רש"י ד"ה דקעביד
אידך בין אומן בין הדיוט
באונס ש"מ (א) באותו שכר קאמר
ג)
❖
וכו' ש"מ בעושה בשכר
קויי"ץ [קוינ"ץ]. מטבע.
חייב. לא שייך הכא לשנויי
וקמ"ל דפושע הוא דלא חשיב ליה
שכירות בין רבי נתן לר' יהודה הנשיא איכא
קאמר: (ב) ד"ה התם וכו'
כאן בשכר כאן בחנם כדמשני גבי
אונס אלא פשיעה דהוה ליה למירמיה
בינייהו מלוה ופרוטה אמר שמואל טבח
בפ' שור שנגח. נ"ב סוף
❖
דף מה:
שחיטה דבהכרת מטבע צריך בקיאות
אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר
מוסף רש"י
אומן שקלקל חייב לשלם מזיק הוא פושע
בה: אומן פטור. דאנוס הוא:
גדול ולית ליה למיחזי אם אין בקי
בשכר שעשיתי עמך.
הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט
לעכר מוחך. כמו מים עכורים:
כדנכו ואיסור:
התקדשי לי, אינה
הגהות מהר"ב
לו מכאן למה ליה למימר מזיק הוא פושע
מקודשת. דהויא לה
קא מותיב ליה. הא מילתא: התם
לפנים
רנשבורג
כמלוה
.
הוא אי אמר מזיק הוא הוה אמינא הני מילי
(קדושין מח:)
בקראי פליגי. וגזירת הכתוב הוא
א] גמ' דההיא שעתא
בשכר שאעשה עמך
היכא דקא עביד בשכר אבל היכא דקא עביד בחנם לא קמ"ל פושע הוא
בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה (ב):
מקודשת. לכשיגמור
דנפק מתותי סיכתא. עיין
❖
שיטה מקובצת:
ויתננו לה, דקא סבר אינה
בידים קלאו מיניה. שנתכוון לשנות:
איתיביה רב חמא בר גוריא לשמואל הנותן בהמה לטבח וניבלה אומן פטור
ג
לשכירות אלא לבסוף (שם)
.
לטחון. אדם הממונה על כך ועליו
הדיוט חייב ד ואם נותן שכר בין הדיוט בין אומן חייב אמר ליה לעכר מוחך
ר' נתן אומר בשכר
ללותתן במים וכותשן במכתשת להסיר
שאעשה עמך אינה
אתא ההוא מרבנן קא מותיב ליה א"ל השתא שקלת מאי דשקל חברך
רבינו חננאל
מקודשת. דישנה לשכירות
הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת
קאמינא לכו אנא רבי מאיר וקאמריתו לי רבנן אמאי לא דייקת מילי שאני
וכל
מתחילה ועד סוף.
כגון שהוסיף לה נופך
נקיה: סובין. גסין ממורסן: ניפולי.
שכן בשכר שעשיתי
משלו. פי' נפך ספיר
אומר מזיק הוא פושע הוא נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו מכאן
נשבר ונופל כשאוחזין אותו: כנושא
עמך. דכיון דגמרו
ויהלם. אמר ליה ליעכר
מאן אית ליה האי סברא רבי מאיר דאמר מבעי ליה למירמי אנפשיה הי רבי
והחזירו כבר היא מלוה
מוחך. פי' קללו, כלומר
שכר. אף זה חייב כנושא שכר ואף
גמורה (שם). ואם הוסיף
יתבלבל מוחו. ס"א לעכל
מאיר אילימא [הא] רבי מאיר (קל"ן סימן) דתנן קשרו בעליו במוסירה
על פי שאין נושא. אלמא פשיעה היא
ד)
לה נופך משלו
אמר ר' יוחנן טבח
מוחך.
ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק בין תם בין מועד חייב דברי רבי מאיר התם
מקודשת. מכלל דר' נתן
ולא אונס גבי שומר חנם נמי חייב:
אומן שקילקל חייב לשלם
סבר אפילו הוסיף לה אינה
ואפילו אומן כטבחי
מגרומתא. שחט מתוך אחת הטבעות
בקראי פליגי אלא הא רבי מאיר דתנן לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור
ה)
מקודשת, דקסבר מלוה
ציפורי. והני מילי אם
והגרים חוץ בין טבעת לטבעת ושייר
ופרוטה דעתיה אמלוה
וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו התם בידים קלאו מיניה אלא
הוא נשכר, אבל אם הוא
(שם). איכא בינייהו
אומן בחנם פטור מההוא
מלא החוט על פני רובה. ורבי יוסי
הא רבי מאיר דתנן נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה רבי
ו)
ז)
שכירות. אם ישנה
עובדא הוה בכנשתא
ברבי יהודה מכשר ליה במלא החוט
מתחילה ועד סוף או לאו,
מאיר אומר חייב בנזקן וחכמים אומרים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים
דמעון, ואמ' ליה ר' יוחנן
על פני רובה ורבנן בעו על פני
כדפרישית (שם). קשרו
לטבח זיל איתי שהדי
וקיימא לן דבנתקל פושע הוא פליגי אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
ח)
בעליו. לשור (לעיל נה:)
דמומחה את לתרנגולים
כולה בהכל שוחטין (חולין דף יח.):
ונעל בפניו כראוי. היינו
ותיפטר, וכר' זירא דאמ'
טבח אומן שקלקל חייב ואפילו הוא אומן כטבחי ציפורי ומי אמר רבי יוחנן
בההוא גברא. בעל הבהמה: לכשיצא
שמירה פחותה, דלת
הרוצה שיתחייב לו הטבח
הכי והאמר רבה בר בר חנה עובדא הוה קמיה דרבי יוחנן בכנישתא דמעון
כו'. בדיין קמיירי בסנהדרין: דלא
שיכולה לעמוד ברוח מצויה
יקדים לו דינר, וכן
(לעיל מה:). נותן לו דמי
המוליך חטים לטוחן
אכלך ספק איסורא. דמספקא ליה
ואמר ליה זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולים ואפטרך לא קשיא כאן
ה
ו
צמרו. כדמעיקרא ואע"פ
ולא לתתן ועשאן סובין
הלכתא כמאן אי כרבנן דאסרי אי
בחנם כאן בשכר כי הא דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים
דמהשתא שוי טפי לצריכים
או מורסן קמח לנחתום
כרבי יוסי ברבי יהודה דמכשר:
צמר אדום (לעיל צה.) קני
ועשאו פת נפולים, בהמה
לו דינר מיתיבי המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן
ט) ז
בשינוי לר"מ ולא יהיב ליה
לטבח וניבלה חייב מפני
ומנעך מספק גזילה. דאי כשרה היא
קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא
אלא דמי צמרו (לקמן ק:)
שהוא נושא שכר. ההיא
הוי טבח פטור: המראה דינר.
בדמים שצמר לבן נמכר
מגרמתא דאתאי לקמיה
כנושא שכר אימא מפני שהוא נושא שכר ההוא ח מגרומתא דאתאי לקמיה
בשוק, דקניה בגזלו לשלם
לדעת אם טוב הוא ויקבלנו מחבירו:
דרב ט« ¿רפ« ה רב ופטריה
דרב טרפיה ופטריה לטבח מלשלומי דמי פגעו ביה רב כהנא ורב אסי
כשעת הגזילה (ב"מ עח:)
לטבחא מלשלומי, ואמ'
ט
דנכי ואיסור. שולחנין אומנין היו:
דמי צמר לבן כמו שמסר
ליה רב כהנא ורב אסי
בההוא גברא אמרו ליה עביד בך רב תרתי מאי תרתי אילימא תרתי
טעו בסיכתא חדתי. שנפסל המטבע
לו, דקניה בשינוי ונתחייב
למרה דבהמה עבד בו רב
לגריעותא דאיבעי ליה לאכשורי כר' יוסי בר' יהודה וטרפה כרבנן ואי נמי
מעות (שם קיז:) נותן לו
והעמידו צורה אחרת ועדיין לא
תרתי למעליותא ריחקך
י)
צבע זה דמי צמר לבן
מלמיכל ספק איסור
היו בקיאין בה: סיכתא. קויי"ץ
כרבנן דאיבעי ליה חיובא לטבחא ומי שרי למימר כי האי גונא והתניא
כבתחלה אם ירצה, דסבירא
וריחקך נמי מספק גזילה,
בלע"ז: רב שומר גנזיו של רבי
ליה לר"מ כל המשנה
כ) י לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו
וקימא לן כר' יוחנן.
מדעת בעליו נקרא גזלן
המראה דינר לשולחני
חייא דודו הוה: דין עסק ביש.
עלי ועל זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד אלא תרתי למעליותא דלא
1
ונוטל הצמר לעצמו אע"פ
ונמצא רע, אם אומן הוא
סחורה רעה היא שעל עסקי חנם
שהוא מעלה עכשיו בדמים
דלא צריך למיגמר כגון
אוכלך ספק איסורא ומנעך מספק גזילה איתמר כ המראה דינר לשולחני
אני מפסיד שלא היה לי לראותה:
(ע"ז ז.) אבל לא דמי שבחו,
נבו ואיסור ולא טעה
ונמצא רע תני חדא אומן פטור הדיוט חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט
או זה יתן שכרו משלם
אלא בסיכתא חדתא פטור,
בית
ויקנה הצמר (לקמן ק:).
ואי ליתיה אומן כי הני
חייב אמר רב פפא ל כי תניא אומן פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל אלא במאי טעו טעו
פטור מדיני אדם. לשלם,
חייב, ואע"ג דהילכתא
בסיכתא חדתא דההיא שעתא דנפק מתותי סיכתא ההיא איתתא דאחזיא דינרא לרבי חייא אמר לה מעליא
וחייב בדיני שמים.
הכי אי חזא וטעה ונמצא
א]
פורענות לשלם לרשעים
דינר רע מחליפו לפנים
הוא למחר אתאי לקמיה ואמרה ליה אחזיתיה ואמרו לי בישא הוא ולא קא נפיק לי אמר ליה לרב זיל חלפיה
שנתכוין להפסיד את ישראל
משורת הדין, כר' חייה
ניהלה וכתוב אפנקסי דין עסק ביש ומאי שנא דנכו ואיסור דפטירי משום דלא צריכי למיגמר רבי
(גיטין נג.). סובין.
דתניא והודעת להם זה
כשטוחנין גסין ולא הדק
חייא נמי לאו למיגמר קא בעי רבי חייא ל) לפנים משורת הדין הוא דעבד מ) כדתני רב יוסף 2 והודעת להם זה
נשאר בנפה והיא סובין
בית
(רשב"ם ב"ב צג:). מורסן.
היא הקליפה העליונה
שמוציאין מחטין הכתושין במכתשת (שם). פת ניפולין. שנופל פתיתין (שם). מפני שהוא נושא שכר. אבל בחנם פטור אם אומן הוא, כדאמרינן זיל אייתי ראיה דממחית לתרנגולי ואפטרך, וכן הלכה דאומן בשכר חייב בחנם
פטור כדאמר ר' יוחנן (שם).