הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא מנחי קמך שקלינהו. ומ"מ אגרא בעי למיתב למישקל להו
כפרא דודי. קינח בו את היורה כלומר בשירי צבע שנשתיירו ביורה
פד א ב מיי' פ"י מהל'
א) ערלה פ"ג מ"א,
צבעו. כופרא לשון קינוח ד) כמו בליתא דפרסא למכפריה בהכל
דכיון דאתי לידיה בעי למיעבד השבה כדאמר לעיל (דף צח.)
ב) [מעילה כ.], ג) פסחים
שכירות הלכה ד סמג
גבי זורק מטבע לים: דזל ציבעא. ומכל מקום איירי דגזל
כב: קדושין נו: [ע"ש],
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
שוחטין (חולין דף ח.): נותן לו דמי עציו. דקנינהו בשינוי. אבל
ד) עי' רש"י זבחים כה. ד"ה
שו סעיף ג:
ושרנהו קננהו בשינוי: דצבע בהו
על התחתונה: יש שבח כו'.
נתן עצים כו' דלא שינה ולא קני ידו
סממנים שרויין דאי דקינהו
פה ג ד מיי' פ"ג מהל'
כפורי זהב, ה) זה מפירוש
הערוך. רש"ל, ו) בס"א:
קופא. פירש בקונטרס שגזל קוף
כלומר חזותא מילתא היא או לאו
גזילה ואבידה הלכה י
בגדים, ז) [צ"ל מתוך
טוש"ע ח"מ סי' שסג
מילתא: ותרנהו. שראן במים
וסממנים שרויין וצבע את הקוף
כפרא דודי: תנו רבנן הנותן עצים לחרש
הרחבה], ח) [צ"ל ונפלה
סעיף יא:
כדרכן: וצבע בהן. צמר שלו מבעיא
ותימה דאם כן אפסדיה בידים
פו ה מיי' פט"ז מהלכות
לגינה], ט) פי' מושח, י) פי'
לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל ספסל
בוסר זיתים קטנים משום
מאכלות אסורות הלכה
וכה"ג היזק ניכר הוא ומחייב ונראה
לן יש שבח סמנין על הצמר דחזותא
ועשה מהן כסא ר' מאיר אומר נותן לו דמי
❖
רפואה. רש"ל בשם רש"י,
כ:
לפרש דצבע בהו קופא כלומר
מילתא היא ואמר ליה הב לי סמנאי
פז ו מיי' שם פ"י הלכה
עציו רבי יהודה אומר א אם השבח יתר על
בגריעות ובכיעור כעין קוף שהוא
דשקלתינהו כו' כדבעיא למימר קמן:
ט סמג לאוין קמד
מכוער: או דלמא אין שבח של
היציאה נותן לו את היציאה ואם היציאה יתירה
טוש"ע י"ד סי' רצד סעיף
אמרי ואי אין שבח כו' מי מצי אמר
תורה אור השלם
א:
על השבח נותן לו את השבח ומודה רבי
סממנין על גבי צמר. תימה הרי
ליה לית לך גבאי ולא מידי. בתמיה.
פח ז מיי' פ"ו מהלכות
1. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
מאיר אם נתן עצים לחרש לעשות מהן
❖
נהי נמי דחזותא לאו מילתא היא
נהנה שצמרו מעולה בדמים יותר
ב
שמיטין הלכה ב:
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
כסא נאה ועשה מהן כסא כעור ספסל נאה
לימא ליה הב לי סמנאי דאפסדתינהו:
וישלם מה שנהנה כמו אכלה ז)מצידי
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת
פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
צפון. שוו"ן: וקא מהדר ליה.
רחבה דפ"ב (דף יט:) ח) וירדה לגינה
ועשה ספסל כעור אם השבח יתר על היציאה
לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
לעזי רש"י
לצמר כשהוא צבוע מאי: יש שבח
דהכונס (לעיל דף נה:) ובפרק אלו
ויקרא יט כג
נותן לו דמי היציאה ואם היציאה יתירה על
❖
2. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה
שוו"ן [שבו"ן]. סבון.
סמנים על גבי צמר. דחזותא מילתא
נערות (כתובות דף ל: ושם) אמר תחב
השבח נותן לו דמי השבח: איבעיא להו
ג
אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל
היא וקמהדר ליה צמר וקמהדר ליה
לו חבירו משקין של אחרים בבית
תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:
יש שבח סמנין על הצמר או אין שבח
❖
סמנים כלומר בהך השבה דצמר
הבליעה דמשלם מה שנהנה ויש
ויקרא כה ז
מוסף רש"י
סמנין על הצמר היכי דמי אילימא דגזל סמנין
קמהדר (א): דזול ציבעא. צמר צבוע
לחלק דהנאה דהכא אין באה ע"י
מנין שלא יהנה ממנו
ודקינהו ותרנהו וצבע בהן תיפוק ליה משום
הוזל בעולם ואין (ב) מגיעין שבח לדמי
מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו ובתחב
ולא יצבע בו. שלא יהנה
הגהות הב"ח
דקנינהו בשינוי לא צריכא דגזל סמנין שרויין
סמנים ואמר ליה נגזל $ אני הייתי
לו חבירו אע"פ שאין זה ע"י מעשיו
ממנו כגון שלא יצטבע
(א) רש"י ד"ה יש שבח
בו בפירי הראוי ליצטבע
מוכר סמנים או הייתי צובע בגד
מכל מקום נהנה גופו אי נמי הנאה
וצבע בהו מאי יש שבח סמנין על גבי צמר
וכו' קמהדר סמנים
בו, כגון קליפי אגוזין
ועכשיו הפסדתני דהא לא השביחו
דהכא לא חשיבא הנאה שאין $ אלא
הס"ד: (ב) ד"ה דזול וכו'
דאמר ליה הב לי סמנאי דשקלתינהו או
ושומר לפירי אסור כפירי
❖
ואין מגיע השבח:
בצמר: א"נ דצבע בהו קופא. גזל
נוי בעלמא יותר:
(קדושין נו: וכעי"ז פסחים
דלמא אין שבח סמנין על גבי הצמר דא"ל
מנין שלא יהנה ממנו. בפרק
כב:). ולא ידליק בו את
קוף וסמנים וצבע את הקוף ומחזירו
הנר. כגון בשמן של ערלה
לית לך גבאי ולא מידי אמרי ואי אין שבח
כל שעה (פסחים דף כב:
לו דלא אייקר ליה. ואמרי לה קופה
ה)
(שם ושם).
גליון הש"ס
סמנין על גבי צמר מי מצי אמר ליה לית
של נצרים ו): כגון דצמר דחד וסמנין
ושם ד"ה מנין) פריך אמאי לא נפקא
רש"י ד"ה דזול וכו'
לך גבאי ולא מידי נימא ליה הב לי סמנאי לן איסור הנאה מלא יאכל:
דחד כו'. ולאו לענין גזלן קבעי לה
אני הייתי מוכר סמנים.
ולא
דאפסדתינהו אלא להך גיסא אין שבח סמנין
יצבע בו ולא ידליק בו הנר.
דאין כאן גזל: בקליפי ערלה. קליפי
לפ"ז דזול ציבעא היינו
דצמר צבוע הוזל אבל
על גבי הצמר ובעי שלומי ליה או דלמא
אגוזים או שאר פירות אבל קליפת
אע"ג דאסר שאר הנאות
הסמנים עצמן לא הוזלו
העץ לא דאין ערלה אלא בפירות:
אצטריך לרבויי צביעה והדלקה
יש שבח סמנין על גבי צמר וא"ל הא מנחי
ותמוה לי דלמאי צריכי
הנראה לעינים. מראה בעלמא אע"פ
צביעה משום דחזותא בעלמא הוא
לזה ואמאי ל"א בפשיטות
קמך שקלינהו שקלינהו במאי שקליה בצפון
דהוזלו סמנים ואף דגם
שאין בו ממש כגון נר וצבע: שביעית
והדלקה משום שכלה האיסור בשעת
צפון עבורי מיעבר השבה לא עביד אלא
אלו מכרן לא היה מוכרן
ד
אסור לעשות סחורה בפירותיה
הדלקה ואם תאמר והא בפרק כל
ביוקר מ"מ כיון דאין שבח
הב"ע כגון דגזל צמר וסמנין דחד וצבעיה
וקליפי פירות קאמר ולא קליפי עצים
שעה (שם דף כז:) שרינן עצים להדלקה
סמני' ולא מקרי השבה
לההוא צמר בהנך סמנין וקא מהדר ליה
הוי כנאבד הגזילה דמשלם
דעצים אין שביעית חלה עליהן
למאן דאמר אין שבח עצים בפת ולא
כשעת הגזילה וצ"ע. ובאמת
ניהליה לצמר יש שבח סמנין ע"ג הצמר וקא
משכחי עצים דאיסורא אלא כעין
כדלקמן [ע"ב] דסתם עצים להסקה ניתנו:
ק"ל גם על הגמרא
רביעית מהדר ליה סמנין וצמר או דלמא אין שבח
דלמאי צריך לאוקמא דגזל
כסא ושרשיפא ויש לומר דשמן הוי
צבע וסמנים דחד לוקי
בעין בשעה שהוא דולק אבל עצים
סמנין על גבי צמר וצמר מהדר ליה סמנין לא מהדר ליה אמרי תיפוק ליה
כדמעיקרא דגזל סמנים
נעשים גחלת והשלהבת אין באה
שרויים וצבע צמר שלו
דאייקר ליה ניהליה בדמי לא צריכא דזל ציבעא ואיבעית אימא כגון
והוזל הרבה עד שהצמר
אלא מן הגחלת ואם תאמר ומ"ש
שצבע בהו קופא רבינא אמר הכא במאי עסקינן כגון דצמר דחד וסמנין דחד
עם הצבע שעליו אין
דהכא מצריכין קרא להדלקה וגבי
עולים לדמי הצבע כשהיה
וקאתי קוף וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין יש שבח סמנין על גבי צמר
תרומה טמאה מצריכין קרא להתיר
בעידן הגזילה ואי יש
דאמר ליה הב לי סמנאי דגבך נינהו או דלמא אין שבח סמנין על גבי
סמנים מהדר ליה הסמנים
כדדרשינן שלך תהא להסיקה תחת
ואומר הרי שלך לפניך ואי
צמר ואמר ליה לית לך גבאי כלום תא שמע א) ה בגד שצבעו בקליפי ערלה
תבשילך וי"ל משום דס"ד דנילף
דבמאי נשקליה יאמר באמת
ידלק אלמא חזותא מילתא היא אמר רבא הנאה הנראה לעינים אסרה
תרומה ממעשר הקל דאמרה תורה
החזק לך גם בצמרי ואי
ב)
אין שבח סמנים לא הוי
תורה דתניא ערלים לא יאכל אין לי אלא איסור אכילה מנין שלא
לא בערתי ממנו בטמא כדאמר
ג)
ו
1
השבה על הסמנים וצריך
בבמה מדליקין (שבת דף כה.) ור"ת
יהנה ממנו ולא יצבע [בו] ולא ידליק בו את הנר תלמוד לומר וערלתם
לשלם כדמעיקרא וצע"ג:
תוס' ד"ה או וכו' אלא
מפרש דאיצטריך קרא הכא לאסור
ערלתו את פריו ערלים לא יאכל לרבות את כולם תא שמע ז בגד שצבעו
נוי בעלמא יותר. עיין ש"ך
צביעה והדלקה שלא כדרך הנאתו
בקליפי שביעית ידלק שאני התם דאמר קרא 2 תהיה בהויתה תהא
סי' שצא סק"ב:
כגון צביעה דתאנים ורמונים ודברים
רבא
דלאו אורחייהו והדלקה איצטריך
לשמן שאין עומד להדלקה כלל וההוא דפרק כל שעה (פסחים דף כה:) דהוה ט) שייף לברתיה י) בגוהרקי דערלה וקאמר מידי דרך הנאה
קעבידנא התם לא הוה דרך הנאה כלל וקשה לפי' דהא בעי למפשט מהכא דחזותא מילתא היא ודחי דשאני הכא דגלי קרא משמע דלא
אתא קרא למיסר שלא כדרך הנאה אלא למיסר אע"ג דליכא אלא חזותא בעלמא וא"ת אם כן תיפשוט לאידך גיסא מדאיצטריך למיסר שמע
מינה דחזותא לאו מילתא היא ויש לומר דאיכא למילף מהכא דחשיב כאילו הוא בעין ותימה לרבי יהושע דגמר בערלה פרי מפרי מבכורים
בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ: ושם) וסבר דאין סופגין את הארבעים על הערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים אבל היוצא
משאר פירות מותר היאך יאסר לצבוע במשקיהן מן התורה וכל שכן במים שנישורו בהם הקליפין ויש לומר דלא איצטריך קרא אלא
שלא יצבע בזיתים וענבים וביוצא מהם או בממשות של עפרורית הקליפין הנטחנין ומיהו לא יצבע דקתני בברייתא מיירי שפיר בכל
עניני צביעה דערלה ומשקיהן בכל ענין ומדרבנן ומיהו קרא לא אתיא אלא כדפרישית אי נמי יש לומר דפרי דערלה דוקא גמר פרי
מפרי דביכורים ולהכי אימעוט משקה דידהו אבל שומר לפרי דאיתרבו מאת פריו את הטפל לפריו לא אמעיט משקה דידהו וליכא
למעוטי מפרי דביכורים דביכורים ליתנהו בשומר לפרי כלל ואע"ג דהוי השתא טפל חמור מן העיקר יש ליתן טעם שלא יקשה מזה על
שמעתא דריש איזהו מקומן (זבחים דף מח:) אבל אין לומר דאף על גב דליכא מלקות ביוצא משאר פירות עשה דערלתם ערלתו איכא
דהא אכל מאי דכתיב וערלתם קאי לא יאכל דכתיב בתר הכי ועוד אם היה במשקה דשאר פירות דערלה איסור עשה אם כן מנא
ליה שלא יצבע בו
הא איצטריך לאסור המשקין בשתיה ובהנאה כשהן בעין ואין להקשות כיון דאיתרבי שומר לפרי דלא חזי
לאכילה אם
כן על כרחך מיתסרא ערלה
בהנאה ולמאי איצטריך
קרא שלא יהנה דהא איכא שומרין טובא דחזו
לאכילה: