קא:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבא רמי תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה כו'. תימה דהא רבא
רביעית דם. מטמאה באהל דכתיב על כל נפשות מת לא יבא
פט א ב מיי' פ"ד
א) נדה סב: אהלות פ"ג
שני לעיל שאני ערלה דכתיב קראי ומהתם לא ילפינן ואם
(ויקרא כא) ודם הוא הנפש [דברים יב] וקים להו לרבנן דברביעית דם חי:
מ"ב, ב) שביעית פ"ז מ"א,
מהלכות טומאת מת
ג) סוכה מ., ד) הוא אחד
הלכה יא:
נבלעה בקרקע הבית טמא. כלים שבבית דבית לא מקבל טומאה
כן מאי פריך מערלה אטומאה ונראה כספרים דגר' לעיל רבה ואי
צ ג מיי' שם הלכה יג:
ממיני צבעים. רש"ל בשם
גרס רבא יש לומר דדיחוי הוא: רואין אם מתכבסת הכסות
דקרקע היא: בכלים. דהוו
בבית קודם שנבלעה שהיתה בעין
צא ד מיי' שם פ"ב הלכה
הרמב"ם, ה) [ויקרא כה],
ו) [בכורות יב:], ז) [ד"ה
ויוצא ממנה רביעית דם. פירש
והאהיל הבית עליה ועל הכלים
יג:
צב ה מיי' פ"ז מהלכות
אם], ח) ד"ה כל, ט) [ד"ה
ונטמאו: לבסוף. לאחר שנבלעה:
בקונטרס שאם יתנו מים במדה
רבא רמי תנן בגד
שצבעו בקליפי ערלה
❖יא:
יצאו], י) צ"ל אם, כ) [ד"ה
שמיטין הלכה יג:
אם מתכבסת הכסות ויוצא הימנה
ימצא רביעית יותר וקשה לפי' אפילו
❖
צג ו מיי' פ"ה שם הלכה
מכלל], ל) [ד"ה מאן],
ידלק אלמא חזותא מילתא היא ורמינהי
[רביעית דם]. שבתחילה נבלעה בו
אם לא ימצאו רביעית אמאי טהורה
א) א רביעית דם שנבלעה בבית הבית טמא
דאי אפשר לעולם אם לא ישתייר
יותר מרביעית והכניס הכסות לבית
ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי ב הא בכלים
תורה אור השלם
הבית (ב) טמאה: ויוצא הימנה רביעית
בבגד מן המים אלא י"ל כדאמר
מוסף רש"י
דהוו מעיקרא הא בכלים דאתו לבסוף
1. וְהָיְתָה
דם. שאם יתנו מים במדה ימצאו
בתוספתא בפ' ד' דאהלות רביעית
שַׁבַּת
רביעית דם. של מת
ג נבלעה בכסות רואין אם מתכבסת הכסות
הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה
רביעית יותר: ואם לאו טהור.
דם שנבלעה בכסות כיצד משערין
מטמא באהל (נדה סב:).
לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ
ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו
אותה מביא מים במדה ומכבס בה
הבית שלא האהיל על רביעית שכבר
(א)
הבית טמא. כלי הבית
וְלִשְׂכִירְךָ
וּלְתוֹשָׁבְךָ
טמאין באהל (שם). בכלים
טהורה אמר רב כהנא מקולי רביעיות שנו
ומביא מים אחרים ונותן לתוכן
חסר בהבלעו בכסות אבל הכסות
הַגָּרִים עִמָּךְ:
❖
דהוו מעיקרא. שהיו שם
ויקרא כה ו
רביעית דם אם היה מראיהן שוה
טמא שתחלת נגיעה ברביעית
כאן בדם תבוסה ד דרבנן: רבא רמי ב) תנן
קודם שנבלעה, טמאים
טמאה ואם לאו טהורה והשתא אין
מצומצם נטמאה. וקתני מיהת ואם
שנטמאו באהל (שם).
ה ממין הצובעין ספיחי סטים וקוצה יש להן
בכלים דאתו לבסוף.
מזיק כלום מה שמשתייר מן המים
לאו טהור אע"ג דחזותא דרביעית
הגהות הב"ח
שביעית ולדמיהן שביעית יש להן ביעור
שבאו לבית לאחר שנבלע
בבגד דכשם שנשתייר מן המים כך
איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר
(א) גמ' ויוצא ממנה
הדם בקרקע, טהורים
ולדמיהן ביעור אלמא עצים יש בהן משום
נשתייר מן הדם שמכ"מ היה הכל
לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזותא
רביעית דם טמא ואם לאו
דתו לא מטמיא (שם).
קדושת שביעית ורמינהי עלי קנים ועלי
טהור כצ"ל: (ב) רש"י
שגיבבן. שכינסן לאוצרן,
ג)
לאו מילתא היא: מקולי רביעיות.
מעורב יחד מה שיצא ומה שנשתייר
בחבא. לשון מחבא (סוכה
ד"ה אם וכו' הבית טמא:
גפנים שגיבבן בחבא על פני השדה ו לקטן
ומראה אחד הן כאילו יצא הכל
של דם קל כגון דם תבוסה (ג) שאינו
(ג) ד"ה מקולי כו' כגון דם
מ.). לקטן לאכילה.
לאכילה יש בהן משום קדושת שביעית לעצים
מטמא באהל אלא מדרבנן: דם תבוסה.
למאכל בהמה (שם). אמר
תבוסה דקי"ל שאינו
וטהורה וטמאה דקתני היינו לענין
❖
קרא לאכלה. להכי לא
כצ"ל:
אם תטמא את הבית שתנתן בו אבל
הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו
אין בהן משום קדושת שביעית ומשני אמר
נוהגין בהן שביעית דאמר
כסות עצמה טמאה היא שנבלע בה
ובמותו ספק כולה בחייו ספק כולה
קרא לאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין
קרא והיתה שבת וגו',
1
ומשמע לכם לכל צרכיכם
רביעית דם מתחילה כדפי' בקונטרס
במותו בפ' תינוקת (נדה דף עא.):
לעזי רש"י
יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן והא איכא
וכתיב לאכלה, למימרא
ספיחי סטים וקוצה. סטים קרוג"א
ומיהו קשה דאין סברא שיסייע הדם
דאין מותר ליהנות מפירות
עצים דמשחן דהנאתן וביעורן שוין אמר רבא
קרוג"א [קר"ו]. כרכום.
שמשתייר בבגד כיון שאין יכול לצאת
בלע"ז כרכום. קוצה גווד"א בלע"ז.
ד)
שביעית אלא הנאה הדומה
גווד"א [גישד"א].
סתם
לאכילה, במי שהנאתו
בכיבוס זה ומיהו אין לחוש כל כך
להכי נקט ספיחי דבשביעית ליכא
איסטיס, פ« סט∆ ל (צמח,
❖
וביעורו שוה. כלומר
שמשורשו מפיקים צבע).
אלא ספיחים: יש להן ולדמיהן שביעית. שאין עושין מהן סחורה
אם תולין הדבר להחמיר ועוד מצינן לפרש שאומדין כמה נשתייר מן
שהנאתו וביעורו שמתבער
המים הראשונים בבגד ומביא מים אחרים כמדת הראשון רק שיחסר
דרחמנא אמר לאכלהה) ולא לסחורהו) ואסור לצבוע בהן דהיינו סחורה
מן העולם באין כאחד, כגון
סיכה ושתיה והדלקת הנר,
מהן כשיעור שנבלע מהן בבגד אבל יש תימה דמי יכול לכוין זה
אבל מותרים הן להסיקן קודם זמן הביעור דהיינו דומיא דלאכלה:
רבינו חננאל
ומהך דרשה נמי ילפינן
יש להן ביעור. כשמגיע זמן הביעור חייב לבערן כדכתיב ולבהמתך
ועוד קשה דמאי צריך למדידת מים הראשונים בלא מדידת מים
שאין שביעית נוהג אלא
מקולי רביעיות שנו בדם
הראשונים יכול הוא לדעת אם יש רביעית דם במה שיצא ע"י
ולחיה וגו' (ויקרא כה) כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך שבביתך [פסחים
בפרי העומד להנאות הללו,
תבוסה דרבנן. פי' דם
דה"נ מידרש קרא והיתה
מעורב בשאר משקין
נב:] והני ספיחי עץ בעלמא נינהו: בחבא. לעשות מהן מחבוא אוצר
כיבוס שיסחוט לתוך כלי כל מה שיצא מן הכסות וימדוד כמה יש
שבת הארץ נוהגת במה
שבגוף אינו דם שהנפש
לימות החורף: אין בהן משום קדושת שביעית. ויהנה מהן אף
בין מים לדם ויביא רביעית דם מעלמא ויוסיף עליו מים עד שיהא
שלכם לאכלה, שהנאתו
יוצא בו. ספיחי איסטיס
לאחר זמן הביעור: שהנאתן וביעורן שוה. דבר שבשעת הנאתו
בין מים ובין דם כשיעור מים ודם שיצאו מן הכסות ואם מראיהן
דומה לאכילה (שם). יצאו
וקוצה יש להן שביעית.
עצים שהנאתן אחר
ויש ספרים שכתוב בהן
כלה מן העולם: יצאו עצים. שלאחר ביעורן שנעשים גחלים
שוה טמאה ונראה לפרש דלא נקט מים במדה אלא משום שאם
ביעורן. משנעשו גחלים
סטים. עלי קנים ועלי
ימצאו יותר מן המדה שנתנו רביעית שלא יצטרכו להביא מים אחרים
הוא דהויא עיקר הנאתן. אבל מיני צבעים בשעת רתיחת היורה
אופין בהן (שם). והא
גפנים שגבבן בחיבה על
איכא עצים דמשחן. עץ
דודאי יצא מן הכסות רביעית דם אבל אם אין רביעית דם יותר
כלה השורש וקולט הצבע נמצאו הנאתן וביעורן שוה הלכך
פני השדה, לקטן לאכילה
שמן, שהעץ עצמו מדליקין
יש בהן משום קדושת
חיילא עלייהו שביעית: והא איכא עצים דמשחן. שמאירין כנר
אז יביא רביעית דם ומוסיף עליו מים עד שיהא בין מים ודם כמדת
בו להאיר כמו באבוקות
שביעית וכו'. פי' גבבן
הראשונה אחר שתכבס בה הכסות ואם מראיהן שוה טמאה ואם
אבוקה לנושאן בידו והנאתן וביעורן שוה תיחול עלייהו שביעית:
והוי הנאתו וביעורו שוה,
בחיבה, שלקטן לשומרן
נימא השתא מיהא אם
באוצר, לקטן לאכילה,
לאו טהורה ומיהו קשה דהא קתני בתוספתא ברישא ומביא מים
סתם
אחרים ואחר כך קתני ונותן לתוכו רביעית דם: ואם לאו טהורה. אע"פ שעל ידי הדחק היה יוצא מהן רביעית דם כגון על ידי
לקטן להדלקת אורה דנהגא
למאכל בהמתו, יש בהן
בהו שביעית .
משום קדושה שביעית
(שם)
היסק התנור או על ידי צפון כיון דבסתם כיבוס אין יכול לצאת רביעית דם טהורה לר"ל משום דדם תבוסה דרבנן ולר' יוחנן משום שאין
שמתבערין בשביעית
דאסורין לאחר שיצא
דרך להקפיד עליה כשאין יכול לצאת בכיבוס סתם כך צ"ל במסכת נדה בפרק האשה (דף סב: ושם ז)) מתוך הסוגיא ואין צריך להביאה כאן:
מקולי רביעיות שנו כאן. הך סוגיא מסיק רב כהנא בנדה אליבא דר"ל וה"נ דוקא לר"ל צריך האי שינויא דלר' יוחנן לא קשה מידי
שביעית. לקטן לעצים,
לשרוף, אין בהן משום
מערלה אטומאה דלדידיה בקפידא תליא מילתא ומ"מ צבעו בקליפי ערלה ידלק דלא שייך להתירו מטעם דאין מקפיד דנהנה
קדושת שביעית ומותרין
הוא בצבע וניחא ליה: ספיחי סטים וקוצה. מה שפי' בקונטרס כאן משום דבשביעית אין זורעין ואין בה אלא ספיחים אין מיושב
אפילו לאחר שיצא
שביעית. והא איכא עצים
ההיא טעמא אלא הכא אבל גבי מעשר ופאה דקאמר כל שהוא אוכל ונשמר כו' אוכל למעוטי ספיחי סטים וקוצה אין מיושב למה נקט
דמשחן. פי' עצים
ספיחים ע"כ נראה כמו שפי' בפסחים (דף נא: ושם ) דלהכי נקט ספיחים לפי שאין דרך ללקטן בשנה שנזרעים אלא לבסוף ד' או ה'
ח)
שמדליקין בהן התנור,
שנים שהשרשים מתפשטים בארץ ומשביחין ושורש שלהן עיקר: ממין הצובעין. רישא דמתניתין הכי איתא במס' שביעית (פ"ז מ"א)
לאחר שריפת העצים
הנאתן לאפות בהן את
ולדמיהן
ביעור. כגון שלקט מתחילה לאכילה דיכול למוכרן
כלל גדול אמרו כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין כו':
הפת והעשויין להתחמם
ויש לשניהם ביעור להן ולדמיהן דפרי עצמו לעולם אסור כדנפקא לן מקודש תהיה לכם (בע"ז דף נד:):
בהן בני אדם הנאתן
שהנאתן אחר ביעורן. כשנעשית גחלת אע"ג דזימנין הנאתן וביעורן שוה כגון להתחמם כנגדו או לבשל מכ"מ עיקרו לא קיימא
וביעורן שוה, שהעצים
[בוערין] והאדם מתחמם
להכי אלא לאחר שנעשית גחלת כגון להסיק תנור לאפות אבל צבע הנאתן וביעורן שוה דהנאתן כשלובשן ואז הוא כלה
בהם.
ומתבער הצבע מיום אל יום ובקונטרס פי' דבשעת רתיחת היורה כלה השורש וקולט הצבע ואין נראה דהא אמרן דלענין שביעית חזותא
מילתא היא ולא הוי ביעורו בקליטת הצבע: והאיכא עצים דמשחן. לפי' הקונטרס דפי' עצים שמאירים בהן כמו נר צ"ל הא דמתרץ
עצים להסקה ניתנו כלומר אף עצים דמשחן דאין לפרש סתם שאר עצים להסקה ניתנו והנך דמשחן בטלים לגבייהו דהא בסוכה (דף מ.
ושם ט)) משמע דלולב נוהג בו שביעית משום דהנאתו וביעורו שוה שראוי לכבד בו הבית ולא אמר דבטל לגבי שאר עצים וה"נ עצים
דמשחן אלא צ"ל דסתם עצים דמשחן נמי להסקה הן עומדין ולא דמי ללולב דסתמו עומד לכבד בו את הבית ור"ח פירש והא איכא עצים
דמשחן שמחממין בו כגון במדורה שעשויה להתחמם דהנאתן וביעורן שוה דבשעת ביעורן מתחמם כנגדן פי' משחן כמו תמרי משחנן
כתובות (דף י:) וכן טלולה י)או שחונה ביומא (דף נג:) ומשני רבא סתם עצים להסקה ניתנו פי' להסקת תנור ניתנו דהוי הנאתן אחר ביעורן
הלכך אפילו להתחמם מותר דלא חל עליהם שם שביעית ואע"ג דחשיב הכא עצים דמשחן הנאתן וביעורן שוה מכ"מ לענין עצי איסור לא היו
אוסרין רבנן אפילו להתחמם כנגדן או להאיר בהן אלא דוקא בשרשיפא כדדרשינן בפרק כל שעה (פסחים דף כז: ושם כ)) דהנאה מיהא אינה
מתחלת עד לאחר שמתחיל האיסור להיות כלה הלכך לא אסרי רבנן אלא בשרשיפא אבל הנאתו וביעורו שוה קרינן ביה דעדיין האיסור קיים
כשנהנה ממנו וא"ת בפ"ק דנדה (דף ח. ושם ל)) דקאמר אי קטפא פירא הוי אית ביה שביעית ואי לאו פירי הוי לית ביה שביעית ואמאי אי
הנאתו וביעורו שוה הלא אפילו לא הוי פירא יהא אסור בשביעית ואי אין הנאה וביעורו שוה אפילו הוי פירא יהא מותר ותו אמאי
קמפלגי בין קטפא דפירא לקטפא דגווזא ונראה ודאי קטפא הוי
הנאתו וביעורו שוה ואפילו הכי אי לא הוי פירא בטיל לגבי עץ
והרי הוא כאילו
הוא בתוך העלין ולא
יצא לחוץ אבל אי הוי פירא
חשיב באפי נפשיה ולא בטיל
לגבי עץ ואית ביה קדושת שביעית:
ה"ג