הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קב.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
ה"ג
בקונטרס במס' סוכה (דף מ. ושם כ)) אמר רב כהנא ועצים
סתם עצים להסקה
ניתנו. ולא להאיר הלכך עצים נינהו ומעיקרא
צד א ב ג מיי' פ"ה
א) [ביצה לג. סוכה מ.
דהסקה תנאי היא כו'. וכן עיקר פי' כל עצים בשביעית
לא חל עלייהו שביעית. אבל ספיחי סטים סתמן לצביעה הלכך חל
נדרים סב:], ב) סוכה
מהל' שמיטין הלכה
מ., ג) [מכות יג. וש"נ],
י:
עלייהו קדושה ואסירי לאחר הביעור אף להיסק. ועלי קנים וגפנים
הויא פלוגתא דתנאי אי אית בהו קדושת שביעית דכיון דטעמא
צה ד מיי' פ"ט מהלכות
ד) ע"ז ו:, ה) [סוכה
יש שאוכלין אותן ויש שמסיקין אותן הלכך בתר מחשבת לקיטה אזלינן:
דשרינא להו היינו משום דהנאתן אחר ביעורן אם כן לרבי יוסי
יא.], ו) [ברכות ט. וש"נ],
ע"ז הלכה א סמג
ז) [יבמות מב:], ח) לעיל
תנאי היא. איכא למאן דאמר סתם
דלית ליה דרשה דהנאתו וביעורו
לאוין מה טוש"ע י"ד סי'
ק: [וש"נ], ט) ב"מ עו.
קמח סעיף א:
שוה לענין פירות שביעית ה"נ לא
עצים להסקה ניתנו ולא חיילא שביעית
סתם עצים להסקה הן עומדין אמר רב כהנא
א)
צו ה מיי' פ"ח מהלכות
[ע"ז ז.], י) עיין ברש"י
דריש לה לענין דלא לחול קדושת
אפילו אעצים דמשחן ואיכא למאן דלית
ועצים להסקה תנאי היא דתניא אין מוסרין
במס' סוכה שכתב פי' אחר,
מכירה הלכה ב סמג
ב)א
כ) [ד"ה ועצים], ל) [וע"ע
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
שביעית ואם תאמר לר' יוסי היאך
ליה ואעצים דמשחן מיהא חיילא:
פירות שביעית לא למשרה ולא לכבוסה ור'
❖
תוס' ריש ב"מ וריש ב"ב],
קצ סעי' י יא:
לתוך המשרה. אין שורין פשתן ביין
מותרין עצים בארץ ישראל להסיק
מ) [ועי' תוס' מנחות סו.
יוסי אומר נותנין פירות שביעית לתוך
בהן תנור והלא יש בהן איסור
של שביעית וכן אין מכבסין בגדים
❖
ד"ה זכר],
המשרה ולתוך הכבוסה מאי טעמא דרבנן
דהוי סחורה: מי שהנאתו וביעורו
שביעית לאחר הביעור וי"ל דבטלי
מוסף רש"י
אמר קרא 1לאכלה ולא למשרה לאכלה ולא
שוה. הנאה שהיא בשעה שהוא כלה
בשאר עצים דשאר שנים ועוד י"ל
סתם עצים להסקה הן
תורה אור השלם
לכבוסה ורבי יוסי אומר אמר קרא לכם ג)לכל
לפי גירסת הספרים ועצים דהסקה
מן העולם אתה יכול ליהנות מפירות
עומדין. סתם עצים של
1. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ
היסק להסקה ניתנו לבריות
שביעית קודם זמן הביעור: י) יצאו
צרכיכם ורבנן נמי הכתיב לכם לכם דומיא
תנאי היא פירוש עצים שיש בהם
וסתמן לאו להאיר קיימו,
לָכֶם
לְאָכְלָה
לְךָ
משרה וכבוסה. שמשעה שמטילין
קדושת שביעית כגון לולב דהנאתו
דלאכלה במי שהנאתו וביעורו שוין יצאו
הלכך לא נחתא בהו
$
וּלְעַבְדְּךָ
וְלַאֲמָתֶךָ
וביעורו שוה דסתמיה קאי לכבד בו
פשתן או בגד ביין נתקלקל ונבער
קדושת שביעית מעיקרא
וְלִשְׂכִירְךָ
וּלְתוֹשָׁבְךָ
משרה וכבוסה שהנאתן אחר ביעורן ור"י
ואפילו לקטן להאיר (סוכה
הַגָּרִים עִמָּךְ:
את הבית אם מותר להסיקו דהוי
והנאתו אינו אלא עד שלשה ימים
❖
נמי הכתיב לאכלה אמר לך ההוא מיבעי ליה
מ.). ועצים להסקה
ויקרא כה ו
הנאה לאחר ביעורו או לא דתניא
וד' עד שיהא הפשתן שרוי וכן הבגד.
תנאי היא. ועצים דהסקה
לכדתניא דתניא לאכלה ולא למלוגמא אתה
אין מוכרין פירות שביעית כו' הרי
והיינו תנאי דרבנן סברי סתם פירות
גופייהו שהנאתן אחר
אומר לאכלה ולא למלוגמא או אינו אלא
ביעורן, תנאי היא אי
לרבנן אסור להסיקו מידי דהוי
לאכילה וחיילא עלייהו קדושת שביעית
גליון הש"ס
נהגו בהו שביעית או לא,
לאכלה ולא לכבוסה כשהוא אומר לכם הרי
אמשרה וכביסה ולר' יוסי מותר אבל
כדאמרן לעיל דכל דבר שהנאתו
גמ' יצאו משרה וכבוסה.
דאיכא תנא דדריש לכם
כבוסה אמור הא מה אני מקיים לאכלה
שאר עצים לדברי הכל אין בהן
וביעורו שוה חיילא הלכך אפילו לקטן
עיין בכורות דף יב ע"ב
דומיא דלאכילה, למעוטי
❖
תוס' ד"ה ודאי:
כל שהנאתו אחר ביעורו
קדושת שביעית אבל הטעם אין מיושב
למשרה וכביסה לא מהניא מחשבה
לאכלה ולא למלוגמא ומה ראית לרבות
כדדרשינן לעיל, ומההיא
דכי היכי דר' יוסי דריש לכם לכל
לאפקועי איסורן למיהוי כעלי קנים
הכבוסה ולהוציא את המלוגמא מרבה אני
דרשה אימעוט עצים,
ואיכא דלא ממעט מיניה
צרכיכם אפירות שביעית ולא בעי
שלקטן לעצים דמשתרו דהתם
לעזי רש"י
את הכבוסה ששוה בכל אדם ומוציא אני את
אלא דבר שאין הנאתו
לכם דומיא דלאכלה הכי נמי לענין
סתמייהו להכי ולהכי אבל פירות
שוה בכל אדם, כגון
המלוגמא שאינו שוה בכל אדם כמאן אזלא
אלנפשט"ר
לחול קדושת שביעית על כל דבר
סתמן לאכילה ומשעת יצירתן חייל
מלוגמא וזילוף ואפיקטויזין,
[אינפלשטר"א]. רטייה.
הא דתניא לאכלה ולא למלוגמא לאכלה
ב
ואני שמעתי מרבותי
וושי"ט [וומיט"א]. סם
שהוא לכם דמ"ש דהא כוליה חד
קדושתן ותו לא מהני מחשבה
❖
שהיו גורסים וסתם עצים
ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות ממנה
הקאה.
קרא הוא והיתה שבת הארץ לכם
לאפקועי ואסורין למשרה וכביסה
להסקה נינהו תנאי היא,
לאכלה וגו': אין סדר למשנה.
אפיקטויזין כמאן כר' יוסי דאי כרבנן איכא
דאין נהנין בקדושת שביעית אלא
וכן כתיב בכל הספרים,
ג
וטרחתי מנעורי בכל צידי
נמי משרה וכבוסה: רבי יהודה אומר אם
דפעמים היה שונה שלא על הסדר
הנאה הדומה לאכילה וגבי עצים
רבינו חננאל
שיטת הש"ס לישבה כפי
ושמא תחילה שנה ב"מ ואחר כך ב"ק
נמי סתם עצים להסקה ניתנו ולא
השבח כו': (סימן סבן) ד) יתיב רב יוסף אחורי
דבריהם ואיני יכול, ומצאתי
אמר רב כהנא עצים
אבל ודאי אח"כ סדרן רבי על הסדר
חיילא אפילו אעצים דמשחן ור' יוסי
גירסא זו בספר כתב
להסקה, שדחית(ה אתה)
דרבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב רב הונא
ידו של רבינו גרשום בן
[אותם] מלהיות בהן
כדדייק בריש (פרק) שבועות (דף ב:)
סבר לא אמרינן סתם פירות לאכילה
וקאמר הלכה כרבי יהושע בן קרחה והלכה
יהודה מנוחתו כבוד ובסדר
קדושת שביעית מפני
מכדי תנא ממכות קסליק כו' :
ניתנו ומהניא בהו מחשבה כעלי
ל)
ישועות של רבינו יצחק בן
שהנאתן אחר ביעורן,
כרבי יהודה ה) אהדרינהו רב יוסף לאפיה אמר
גבי הלכתא פסיקתא. תימה
קנים וגפנים דהיכא דליקטן למשרה
מנחם כתוב ואינו מוגה
תנאי היא כו' עד הנה רבנן
בשלמא רבי יהושע בן קרחה אצטריך סלקא
וכן נראה בעיני (שם). לא
הוא דבעי הנאתן בשעת
הוי דבר שהנאתו אחר ביעורו ולא
אמאי קרי לה הלכתא פסיקתא
למשרה. לשרות פשתן
ביעורן אבל ר' יוסי לא
דעתך אמינא יחיד ורבים הלכה כרבים
לההיא דכל החוזר בו ידו על התחתונה
חל עלייהו שביעית כך מצאתי ויש
ו)
(שם). ולא
ביין של שביעית
בעי. לאכלה ולא לעשות
קמ"ל הלכה כיחיד ר' יהושע בן קרחה מאי
לכבוסה. לכבוס בגדים
הא בפרק האומנין (ב"מ דף עז:)
לשונות אחרים וזו שמעתי והגון:
ממנה אפיקטפיזון. פי'
ביין של שביעית (שם).
אפיקטפיזון בלשון מקרא
למלוגמא. אלנפשט"ר: אינה שוה
מוקמינן לה כיחידאה כרבי דוסא
היא דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה
ד
יצאו משרה וכבוסה
הוא הקיא. ושמעתי שהוא
בכל אדם. אינה צריכה אלא לחולים:
ורבנן פליגי עליה ומוכח התם דרב
שהנאתן אחר ביעורן.
בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין
ג' מלות אפיק טפי זון,
שמשעה ששורה הבגדים
לזלף. שמזלפין יין בבית. והאי נמי
הוציא עודף המזון, כי כן
לא סבר לה כרבי דוסא בההוא דכל
מהן מפני שהוא כמציל מידם אלא הלכה
או הפשתן ביין שעה אחת
דרך
האיסטומכא
אין שוה בכל אדם שא"צ זילוף אלא
החוזר בו וי"ל דהכא סבר כאיבעית
נתבער ואבד לו והנאתו
כר' יהודה למה לי מחלוקת ואחר כך סתם
כשיעדיף עליה האוכל לא
אדם מעונג ומעודן: אפיקטויזין.
אימא דהתם דאמר כל החוזר בו
אינה עד שילבש הבגדים
תקבלנו ואז תתבלבל
היא ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם
ז)
(שם). למלוגמא. לרפואה
האיסטומכא ויקיא האדם.
וושי"ט להקיא: איכא נמי משרה
ידו על התחתונה לאתויי כדקתני וי"מ
(שם). ששוה בכל אדם.
מחלוקת בבבא קמא ח) לצבוע לו אדום
וכביסה. והכא לא נקט אלא דבר
דקתני לה בלשון הלכתא פסיקתא
שהכל צריכין לה, כמו
וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר
שאין שוה בכל אדם: מלוה בשטר
דלישנא דכל החוזר וכל המשנה משמע
אכילה ששוה בכל אדם
הנותן
(שם מ:). ומוציא אני את
מעות
אין נפרעין מהן. לפני אידיהן מפני
אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם
לפסוק הלכתא מ):
המלוגמא שאינה שוה
לשלוחו. נראה דמיירי שנותן למחצית
ששמחה היא לו ואזיל ומודה לעכו"ם
השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה
בכל אדם. שאין הכל
ביום חגם ורבנן סברי אסור לפורען
שכר אם פחתו פחתו לו ואם הותירו
חולין (שם). ולא לזילוף.
ואם היציאה יתירה על השבח נותן לו את
יין שמזלפין בבית לריח
וליפרע מהן כלל: ואיבעית אימא.
הותירו לאמצע מכאן יש להביא ראיה
השבח וסתם בבבא מציעא דתנן כל המשנה
. אפיקטויזין.
טוב (שם)
ט)
הך סתמא ודאי עיקר הוא דקתני לה
אם אדם נותן מעות לחבירו למחצית
להקיא, והוא בנוטריקון
ידו על התחתונה ה וכל החוזר בו ידו על
אפיק טפי זין, מזון האוכל
התם בב"מ (עו.) גבי הלכתא פסיקתא
שכר ואמר ע"מ שלא תלוום אלא על
התחתונה ורב הונא אצטריך סלקא דעתך
יותר מדי מוציא ומקיא
משכונות של כסף וזהב ותשמרם
דהא לא שייכא התם ולא תני אלא משום
(שם). כמאן כר' יוסי.
אמינא אין סדר למשנה וסתם ואחר כך
פיסוק הלכה שפסקה התנא עם כל
בקרקע ואם תשנה יהא ברשותך
דלא ממעט אלא הנאה
מחלוקת היא ורב יוסף אי הכי כל מחלוקת
שאינה שוה בכל, והנך
החוזר בו שלא נחלק אדם עליהן:
לחייב בכל דבר ואם פחתו פחתו לך
נמי אינם אלא לצורך
שאין זה רבית דהא הכא אם שינה
ליקח
ואח"כ סתמא נימא אין סדר למשנה וסתם
חולי ואיסטניס, והיינו תנאי
מדעתו אמר אם פחתו פחתו לו
דלעיל, דלרבנן לא נהגא
ואח"כ מחלוקת היא ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר למשנה בחדא מסכתא
שביעית אלא בדבר שהנאתו
אפ"ה אם הותירו הותירו לאמצע
אבל בתרי מסכתות אמרינן ורב יוסף כולה נזיקין חדא מסכתא היא ואיבעית
וביעורו שוה, דדרשינן ליה
ולא הוי רבית כיון דאם לא היה
נמי הכי והיתה שבת הארץ
אימא משום
דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא כל המשנה ידו על
משנה דעתו לא היו כולן ברשותו אלא
נוהגת בדבר שהוא לכם
התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה: תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו
דומיא דלאכלה, שהנאתו
השכר וההפסד לאמצע כדין פלגא
וביעורו שוה ולא בעצים,
ליקח
מלוה ופלגא פקדון:
ור' יוסי דריש הכי והיתה
הא שבת הארץ נוהגת כולו
שהנאתו שוה בכל אדם ואפילו עצים להסקה (שם). מלוה בשטר אין נפרעין מהן. לפני אידיהן, מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו, דכיון דנקט ישראל שטרא עילויה, כל שעתא מסתפי מניה
(ע"ז ו:). אהדרינהו רב יוסף לאפיה. בכעס (סוכה יא.). ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. כל מחלוקת שנחלקו תנאים ואח"כ סתם לן במשנתנו כאחד מהן, הלכה כמותו, דכיון דסתמיה אחר
המחלוקת ש"מ דקמו רבנן בטעמייהו ומסתברא טעמיה דהאיך (ע"ז ז.) בין שסתם אחריה מיד באותה מסכת, בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר, כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב"ק וסתם
בב"מ כל המשנה ידו על התחתונה, וסתם לן כר' יהודה דאמר אם השבח יתר על היציאה כו', הלכה כסתם (יבמות מב:). כל המשנה ידו על התחתונה. כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום וצבעו שחור,
אם השבח יותר על היציאה אין נותן לו שכר משלם אלא דמי יציאת עצים וסממנים, ואם יציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח (ב"מ עו.). אין סדר למשנה. סידרא דמתניתין לאו דוקא ושמא
משנה אחרונה היא נשנית ראשונה בבית המדרש (ע"ז ז.). אי הכי כל מחלוקת ואח"כ סתמא כו'. אלמה קיי"ל כל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, ביבמות (מב:) בפרק החולץ (ע"ז ז.). כי לא
אמרינן אין סדר למשנה. אלא סמכינן אסידרא, ה"מ בחדא מסכתא (שם). כולה נזיקין. תלתא בבי (שם). ואיבעית אימא משום דקתני לה כו'. להכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה דאי נמי אין סדר למשנה לא אצטריך
לומר הלכה כר' יהודה דודאי הלכתא כי האי סתמא, דכל המשנה לא הוה שייכא למתנייה התם בהשוכר, דהא לא איירי בההוא פירקא בשינוי אלא בחזרה, ומדתניא התם ש"מ הלכתא קא פסיק ואזיל (שם).