קג:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מניח גזילה ביניהם ומסתלק. בפרק המפקיד (ב"מ לז:) מוקי לה דלאו
הרי זה משלם חומש על חומש. חומשו של חומש דחומש ראשון
קט א מיי' פ"ז מהל'
א) יבמות קיח: ב"מ לז.
נעשה קרן: עד שיתמעט כו'. שאם חזר ונתן לו חומש ראשון
דוקא ביניהם דשקלי להו כולהו ואזלי אלא יניח עד שיתברר
[וצ"ל דתנן], ב) יבמות
גזילה הלכה יב סמג
הדבר מי הם הבעלים: דברי רבי טרפון. ואפילו לרב הונא
קיח: [תוספתא דיבמות
עשין עג:
ונשבע על השני והודה משלם חומשו וחומשו של חומש שני וכן
קי ב מיי' שם הלכה יג
פי"ד], ג) [תמורה טו:],
לעולם עד שיתמעט הקרן
של חומש שלא יכפור לו שוה פרוטה:
ולרב יהודה דאמרי בהגוזל בתרא (לקמן דף קיח.) גבי מנה לי בידך
ד) רש"ל מ"ז, ה) ב"מ לז:,
סמג שם:
קיא ג מיי' שם הלכה א
ו) [עיין במפרשי ש"ס מה
או עשק את עמיתו. שכר שכיר:
והלה אומר איני יודע חייב דשמא
❖
ב ופרק א מהלכות
שכתבו בדיבור זה],
תשומת יד. הלואה: גמ' לא נשבע.
וברי ברי עדיף ומפקינן ממונא הכא
הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט
א
שבועות הלכה ח ט סמג
מודו דאין צריך לשלם לכל אחד דהא
לא בעי להוליך אחריו עד דמטי
הקרן משוה פרוטה וכן בפקדון שנאמר (או)
לאוין רמ:
ב
1
קיב ד מיי' פ"ז מהל'
לידיה: עד שישלם לכל אחד. דהשבה
לדידיה נמי ברי שארבעה משקרין
תורה אור השלם
בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את
גזילה הלכה ט סמג
שבודאי לא גזל אלא האחד הלכך
לידיה בעינן ולא סגי במניח לפניו
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
עמיתו 2 או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על
לומר מי שהוא שלו יטלנה: מניח
ברי דידהו לא חשיב לגבי שמא
שסז סעיף א:
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם:
קיג ה מיי' שם פ"ד הלכה
ג
גזילה. ולא בעי לאמטויי לידיה
דידיה לאפוקי ממונא ואפילו רב
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
גמ' נשבע לו אין ד לא נשבע לו לא מני
ט סמג שם טוש"ע
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
נחמן ורבי יוחנן דאמרי התם פטור
וסגי במניח לפניו שהרי הבעלים שם
ח"מ סי' שסה סעיף א:
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא דתניא גזל
הוא: לעולם רבי עקיבא. כר"ע
קיד ו מיי' שם פ"ז הלכה
דלאו ברי עדיף אלא מוקמינן ממונא
א)
2. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ
י סמג שם טוש"ע
בחזקת מריה מצו סברי הכא אפילו
מעיקרא מהדרינן לאוקמי משום
אחד מחמשה ואינו יודע (א) איזה מהן וכל אחד
בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל
ח"מ סי' שסז סעיף ב:
אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
כרבי עקיבא דאמר עד שישלם גזילה
דכולהו תנאי סתימתאה אליבא דר"ע
אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק
קטו ז מיי' פ"כ מהלכות
הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:
לכל אחד ואחד דהכא מיהא מנה
סתם כדאמר באלו הן הנחנקין
מכירה הלכה ב סמג
ויקרא ה כב
דברי רבי טרפון ר"ע אומר ה לא זו דרך
3. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
(סנהדרין דף פו.): עבוד רבנן תקנתא.
מודה דאית ליה לשלומי אבל התם
מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל
רכב סעיף ב:
לא מודי מידי: לעולם ר"ע.
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
תקנת השבים. והכא דמספקא ליה
קטז ח מיי' שם הלכה ג
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
אחד [ואחד] מני אי ר"ט אע"ג דאישתבע
משום הכי מוקי פלוגתייהו בנשבע
תסגי להו במניח כדתניא עבוד
טוש"ע שם סעיף ג:
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
קיז ט מיי' שם טוש"ע
אמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק אי רבי
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
וכר"ע ולא מוקי לה בשלא נשבע
תקנות גבי גוזל ונשבע והודה ואין
❖
שם סעיף ב:
ויקרא ה כד
עקיבא אע"ג דלא אישתבע אמר עד שישלם
ותיתי כר' טרפון משום דבכל דוכתא
הנגזל כאן דאע"פ דכתיב לאשר הוא
קיח י מיי' פ"ד מהל'
גזילה לכל אחד ואחד לעולם רבי עקיבא
מהדרי לאוקמי מתני' כר' עקיבא
לו תקון רבנן דנתביה לשליח בית
גזילה הלכה ט סמג
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
כדאשכחן בסוף השוכר את האומנין
דין ויהא תחת ידם עד שיבא נגזל
הגהות הב"ח
היא וכי קאמר רבי עקיבא עד שישלם גזילה
שסה סעיף א:
ויטלנו: דקא מהדר ממונא למריה.
(ב"מ דף פב.) דפריך אי הכי קמה לה
קיט כ מיי' שם הלכה י
(א) גמ' ואינו יודע מאיזה
לכל אחד ואחד היכא דאישתבע הוא דקאמר
❖
וכו' לא זו הדרך: (ב) שם
טוש"ע שם סעיף ב:
לאחר זמן יחזירנו בית דין: לא
מתני' דלא כרבי עקיבא:
מאי טעמא דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו
❖
3
ממונא למריה אבל גזל:
ורבי
ו) טרפון אע"ג דנשבע עבוד
נחלקו על שלקח. דכיון דליכא איסורא
ביום אשמתו ורבי טרפון אע"ג דאישתבע
רבנן תקנתא כו'. תימה
סגי ליה בהכי דלא כתיב לאשר הוא
מוסף רש"י
עבוד רבנן תקנתא דתניא ר' אלעזר ברבי
דמשמע הא אין הוצאת הדרך יתירה
לו אלא במקום שחטא דבעי כפרה:
גליון הש"ס
הרי זה משלם חומש
צדוק אומר $ ו תקנה גדולה התקינו שאם
מה לי לוקח כו'. הרי נשבע לשקר
מוליכה אחריו למדי ואמאי והאמר
גמ' תקנה גדולה התקינו.
על חומש. הרי זה מוסיף
היתה הוצאה יתירה על הקרן משלם קרן
ר' טרפון מניח גזילה ביניהם ומסתלק
ואשבועת שקר כתיב לאשר הוא לו
חומש על חומש שכפר. וכן
עי' שבועות ד' מה ע"א
אם חזר ונתן לו חומש
תוס' ד"ה גדולות:
וחומש לבית דין ומביא אשמו ומתכפר לו
וכ"ת ה' בני אדם היינו הוצאה
בין אגזל בין אתשומת יד דבהיתר
ראשון שנשבע עליו וחזר
מרובה על הקרן הא בשנים נמי
אתא לידיה: תנא דחסיד אחד פליג
ור' עקיבא כי עבוד רבנן תקנתא היכא דידע
וכפר ונשבע על חומש שני
אדר' שמעון בן אלעזר: רבי טרפון
קתני לקמן בברייתא דחסיד ושמא
והודה, מוסיף חומש על
למאן גזליה דקא מהדר ליה ממונא למריה
חומש שני וכן לעולם, עד
היא. מתני' דקתני נשבע דאי ר"ע
השתא אכתי לא שמיע ליה ומיהו
(ב) גזל אחד מחמשה דלא ידע למאן גזליה
שיתמעט הקרן משוה
אפילו לא נשבע נמי: ור' טרפון מכדי
תימה כיון דמודה ר"א היכא דאין
פרוטה. חומש שהוא
דלא הדר ממונא למריה לא עבוד רבנן
כו'. אמתניתין פריך דאמר נשבע אין
הוצאה יתירה אמאי קאמר ר"ע היא
מחוייב כבר וחוזר וכופרו
תקנתא מתיב רב הונא בר יהודה א"ר
קרוי קרן, עד שתהא
ב)
כר' טרפון נמי אתיא דאפילו למאן
לא נשבע לא ואוקימנא כר' טרפון:
כפירת שבועתו בפחות
שמעון בן אלעזר לא נחלקו רבי טרפון ורבי
לא סגיא דלא הודה. דכפרה והשבון
דמוקי לה כר"ע לא מיתוקמא מתניתין
משוה פרוטה (ב"מ נד:).
עקיבא על שלקח אחד מחמשה ואינו יודע
אלא באין הוצאה יתירה וי"ל דמתני'
דקרא אהודה כתיב דכתיב בגזל הגר
איירי אפילו בהוצאה יתירה שצריך
והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה):
מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהם
ז
להוליך עד מדי כשאינו מוצא ב"ד
שכבר
ומסתלק על מה נחלקו שגזל אחד מחמשה
עד מדי אע"ג דלא שכיח ולא נקט
בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל שר' טרפון אומר מניח דמי גזילה ביניהם
מתניתין מדי אלא לפרושי דאפילו
ומסתלק ורבי עקיבא אומר אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ואי
בהוצאה יתירה איירי וצריך להוליך
סלקא דעתך דאישתבע ח מה לי לקח מה לי גזל ועוד מתיב רבא מעשה
עד מדי או עד מקום ב"ד אם יש
בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא
קרוב יותר אע"ג דהוצאה יתירה
לפני רבי טרפון אמר לו הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק בא לפני רבי עקיבא
עד שם ומש"ה מתוקמא כר"ע ולא
אמר לו אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד ואי סלקא דעתך
כר' טרפון דלר' טרפון אפילו כי אין
ט
מוצא ב"ד לעולם אין צריך לעשות
דמישתבע חסיד מי מישתבע בשיקרא וכי תימא דמישתבע והדר הוי חסיד
הוצאה יתירה על הקרן אלא מניח
והא כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי
ג)
בידו עד שמוצא ב"ד במקום קרוב
יהודה ברבי אילעאי ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים
וא"ת מנלן דס"ל הכי לרבי טרפון
דמעיקרא הוו אלא לעולם ר' טרפון היא ומודה ר' טרפון היכא דאישתבע מאי
דלמא כשאין ב"ד מודה וי"ל דסברא
טעמא דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ורבי עקיבא ד) (דאמר)
הוא דאי הוה מצריך הולכה למדי
יאע"ג דלא מישתבע קניס ור' טרפון מכדי היכא דמישתבע לא סגיא דלא הודה
כשאין ב"ד כ"ש בגזל אחד מחמשה דלא
מאי איריא ונשבע אפילו בלא שבועה נמי דתניא מודה רבי טרפון באומר
הוי סגי במסירה לב"ד כיון דלא הדר
ה)
כ
ממונא למריה אלא עד שישלם לכל
לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם נותן לזה מנה ולזה מנה
אחד ואחד והוה מצי ר"א בן צדוק
שכבר
לאשמועינן רבותא שאם הוצאה
יתירה עד ב"ד דמניח בידו אלא אתא לאשמועינן כשב"ד קרוב טוב יותר להניח בידם ועוד י"ל דודאי מדלא תני תקנתא במתני' שמע מינה
דליכא תקנתא כלל בנשבע הלכך דוקא מוקי לה כר"ע ולא כר' טרפון דאית ליה תקנתא ור"ע לית ליה תקנתא אפילו בגזל מאחד היכא
דנשבע והא דקאמר ר"ע כי עבוד רבנן תקנתא היכא דידע כו' לדבריו דר' טרפון קאמר כלומר לדידי לית ליה תקנתא כלל בנשבע אלא
אפילו לדידך דאית לך דרבי אלעזר בר' צדוק אפילו בנשבע אכתי איכא למימר הני מילי היכא דידע למאן גזל: כל היכא דנשבע לא סגי
דלאו הודה. וכיון שהודה מסתמא בא לצאת ידי שמים כיון שלא תבעוהו וה"נ צריך להוליכו למדי כי היכי דצריך ליתן מנה לכל אחד ואחד:
שכבר