הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכבר הודה מפי עצמו. מהאי לישנא דייק בהמפקיד (ב"מ דף לז:)
שכבר הודה מפי עצמו. ובא לצאת ידי שמים. ואע"ג דבי דינא לא
קכ א מיי' פ"ז מהל'
א) ב"מ צח:, ב) לעיל קג.,
מצו מחייבי ליה אלא מניח לפניהם מיהו ידי עונש אין יוצא עד שישלם
וגם מחמת פירכא אחריתי מוקי לה בבא לצאת ידי
ג) [ד"ה ומי], ד) ובב"מ פ'
גזילה הלכה ט סמג
❖
השואל כתבו להיפך ע"ש,
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
לשניהם דהא לאו לבעלים אהדריה כו': אלא אמר רבא. מתני'
שמים ותימה א"כ ההוא מעשה דחסיד אחד אמאי אמר ליה רבי
שסז סעיף א:
טרפון הנח דמי מקחך ביניהם הא כיון דחסיד הוה מסתמא היה
דברי הכל היא ולא דמיא לאין יודע דהתם בין נשבע בין לא נשבע
קכא ב מיי' שם הלכה
בא לצאת ידי שמים וי"ל דלכתחילה
הוא דפליגי ר' טרפון ור"ע לענין
י ופ"ג מהלכות
הגהות הב"ח
שלוחין ושותפין הלכה ה
בא עמו לדין אם הוא חייב מן הדין
דינא דר' טרפון לא מחייב להחזיר
שכבר הודה מפי עצמו אלא אמר רבא שאני
(א) גמ' לפלוג וליתני
סמג עשין עב טוש"ע ח"מ
ושוב מה שעשה עשה א"נ אפילו לצאת
ליד הנגזל ור"ע מחייב אע"ג דלא
מתני' דכיון דידע למאן גזליה ואודי ליה כיון
בדידיה בד"א בשליח
סי' שסז סעיף ב וסי' קכא
שלא עשאו בעדים
סעיף א וסעיף ב וסי' קכב
ידי שמים אין חייב לר' טרפון אלא
נשבע. והאי דפרכת לעיל ואי ר"ע
דאפשר לאהדורי ממונא למריה הוה ליה
אבל שליח שעשאו בעדים:
סעיף א וע"ש:
בגזל אבל בפקדון ומקח דלא עשה
אע"ג דלא אשתבע לאו פירכא היא
קכב ג מיי' פ"ג
(ב) רש"י ד"ה מנא ידעינן
כמאן דאמר ליה יהיו לי בידך הלכך נשבע
איסורא לא וכן משמע בהמפקיד
דהתם דין הוא דאע"ג דלא משתבע
וכו' שלוחו הס"ד ואח"כ
מהל' שאלה
אע"ג דקאמר ליה יהיו לי בידך כיון דבעי
מ"ה שכירו נשכר וכו'
ופקדון הלכה א סמג עשין
דיחזיר לכל אחד שהרי אין יודע למי
(שם דף לז: ושם ג)) דכי רמי התם גזל
ולשבת לקיטו שלקטו
צב טוש"ע ח"מ סי' שמ
כפרה לא סגי עד דמטי לידיה א הא לא
גזל ולא נפיק ידי שמים כלל אבל
אגזל משני הכא בבא לצאת ידי שמים
וכו' לשון מורי לישנא
סעיף ה:
אישתבע הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל
קכג ד (מיי' שם) טור
הכא במתני' דידע למאן גזל ומודי
ולעיל מיניה כי רמי פקדון אפקדון
אחרינא כצ"ל: (ג) תוס'
ד"ה אמר וכו' וכיון
ש"ע ח"מ סי' קכא
ליה: לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו: איתמר
ליה משעת הודאה דמזומן הוא להשיב
לא בעי לשנויי הכי ואין להאריך כאן
❖
בסוגיא דהתם: אמר רבא שאני
דבהודאה בפניו מיירי:
סעיף ב:
הוי גביה כפקדון הלכך נשבע תחילה
שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר ב הוי
(ד) בא"ד לא בא לתרץ
מתני' כו'. לפי הספרים דל"ג אלא
קודם הודאה אע"ג כו': שליח
פירכא דפרכי' לר"ט
שליח רבה אמר לא הוי שליח רב חסדא
אלא טעמא: (ה) ד"ה שליח
שעשאו בעדים. ראובן שיש לו מעות
משמע דאתא רבא לתרוצי פירכא
מוסף רש"י
אמר הוי שליח להכי טרחי ואוקמיה בעדים
וכו' כגון דלא אמר לו
דפרכינן לר' טרפון ולעולם רבי
ביד שמעון ומינה שליח בעדים
אמור לפלוני ישלח לי
ושילחה ביד בנו.
דליקו ברשותיה רבה אמר לא הוי שליח ה"ק
לקבלם הימנו ונתנם לו: הוי שליח.
טרפון היא וקאמר כיון דאודי ליה
על ידך רק עדים מעידים
המשאיל שלחה לו לשואל
איניש מהימנא הוא אי סמכת סמוך אי בעית
שעשאו שליח להביא לו
ביד בנו של משאיל (ב"מ
ואם נאנסו בדרך פטור בעל הבית
כמ"ד יהא בידך דמי א"כ מסתמא
צח:). פטור. אם מתה
אבל אם היה אומר לו
לשדוריה בידיה שדר בידיה תנן א) ג השואל
שנתנם לו: פטור. דלא קמה ברשות
מיירי כשהודה בפניו דאם לא כן
אמור לפלוני ישלח לי על
בדרך. פליגי בה רבה ורב
את הפרה ושילחה ביד בנו ביד עבדו ביד
ידך פשיטא דהוי: (ו) ד"ה
שואל להתחייב באונסים עד שיאמר
אמאי הוי כמ"ד יהא בידך וכיון
חסדא, רב חסדא מתרץ לה
הכי וכו' דהמפקיד אצל
להאי שלוחו דשואל דמתני'
לו מפיו לשלחה לו ביד בנו כו':
דבהודאה (ג) מיירי מתניתין אכתי
שלוחו או ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו של
❖ (ב)
בשכירו ולקיטו שדר בביתו,
חבירו:
מנא ידעינן. דשלוחו הוא דקרי ליה
תקשה אמאי לא מוקי מתני' נמי כר"ע
שואל ומתה פטור האי שלוחו היכי דמי אי
אבל אין עדים שהוא
שלוחו, דאי איכא עדים הוי
מתני' שלוחו : לקיטו. שלקטו
ואע"ג דקניס ר"ע אפילו היכא דלא
דלא עשה בעדים מנא ידעינן אלא דעשה
שליח וחייב השואל באונסין
רבינו חננאל
אצלו לדור עמו בביתו לצוותא בעלמא
נשבע ה"מ דלא הדר ממונא למריה
משמסרו לו, רבה אומר
בעדים וקתני דפטור קשיא לרב חסדא כדאמר
לשון מורי: ושכירו. נשכר עמו ליום
אבל במתני' היכא דלא נשבע והודה
אפילו עשאו שליח בעדים
אלא אמר רבא שאני מתני'
רב חסדא בשכירו ולקיטו הכא נמי בשכירו
לאו שליח הוא להתחייב
דכיון דידע למאן גזליה
ולחדש ולשנה ולשבת. לישנא אחרינא
לו בפניו הדר ממונא למריה דכיון
ע"י באונסין, דה"ק ליה
ואודי ליה כיון דאפשר
ולקיטו תנן ב) לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו
לקיטו לוקט תבואתו: ולאפוקי מהאי
דהודה לו בפניו מה לי תופס בידו
איניש מהימנא הוא אי
לאהדורי ממונא למריה
האי שלוחו היכי דמי אי דלא עשאו בעדים
תנא. הא מתניתין דאוקימנא שליח
מ"ל נתן ביד ב"ד הלכך לא יקנוס
בעית לשדורי בידיה שדר
הוה ליה כמאן דאמר ליה
(שם). לא יתן לא לבנו.
יהיו לי בידך. ורב חננאל
מנא ידעינן אלא לאו דעשאו בעדים תרגמא
ב"ד אפילו עשאו גזלן ולא נגזל הוה
ר"ע וי"ל דסברת גמרא היה כיון
של נגזל להוליכו לנגזל,
ז"ל נמי פי' דמתני' דברי
שליח והוי באחריותו דנגזל לאפוקי
דקניס ר"ע בכל מקום קניס כיון
רב חסדא בשכירו ולקיטו אבל שליח שעשאו
שאם יאנסוהו חייב להחזיר,
הכל.
מהאי תנא: שליח ב"ד. דמשמע
דעבד איסורא ולא יחלק ומיהו אין
דלא הוי השבה עד דמטי
בעדים מאי הכי נמי דהוי שליח אדתני סיפא
לידיה (לעיל קג.).
מתני' דמשנתן לו נפטר גזלן כשעשאו
נראה דמיירי הכא בשהודה בפניו
אבל נותן הוא לשליח בית דין לפלוג וליתני
נגזל קאמר ולא כשעשאו גזלן: ושלח
דא"כ אפילו נשבע נמי אין צריך
בדידיה (א) שליח שעשאו בעדים הכי נמי דהוי
הלה ונטל שלו. מיד השליח: פטור.
להוליכו אחריו למדי ויכול להביא
שליח אמרי לא פסיקא ליה שליח ב"ד לא
מאונס הדרך. טעמא דנטל הנגזל הא
כפרה דכיון דהודה לו בפניו והניחו
שנא עשאו נגזל ולא שנא עשאו גזלן הוי
נאנסו מן השליח הראשון חייב:
בידו והלך הרי הוא כהפקידו בידו
שליח פסיקא ליה שליח שעשאו בעדים דכי
וא"ת משנתנו. דקתני לא יתן לשלוחו
ואמאי יהא צריך להוליכו אחריו אלא
ואי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן
ודאי מיירי כשהודה שלא בפניו אלא
עשאו נגזל הוא דהוי שליח עשאו גזלן לא
[לא] תוקמא בשעשאו בעדים אלא
בפני עדים והשתא א"ש דלא מתוקמא
הוי שליח לא פסיקא ליה ולאפוקי מהאי תנא
בממציא לו שליח ביקש מחבירו
מתני' כר"ע דלא מהדר ממונא
דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר שליח
שימציא לו לגזלן את עצמו לומר לו אם
למריה כיון שלא נתן ביד ב"ד ולפי
בית דין שעשאו נגזל ולא עשאו גזלן או
תרצה לשלח כלום לפלוני שלח בידי:
מה שפי' בקונטרס אלא אמר רבא א"ש
עשאו גזלן ושלח הלה ונטל את שלו מידו
דרבא לא בא לתרץ פירכא (ד) אלא
בדיוקני
פטור רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו
טעמא דמתני' מפרש בכה"ג דמצי
שליח שעשאו בעדים הוי שליח וא"ת משנתנו בממציא לו שליח דאמר ליה
לאוקמי בין כר"ע בין כרבי טרפון:
ד
שליח שעשאו כו'. לכאורה
אית לי זוזי גבי פלניא ולא קא משדר להו איתחזי ליה דלמא איניש הוא דלא
נראה דאיירי כגון דלא
משכח לשדורי ליה א"נ כדרב חסדא בשכירו ולקיטו א"ר יהודה אמר שמואל
אמר לו (ה) שלח לי על ידו רק עדים
אין
מעידים שעשאו שליח אבל אם היה
אומר שלח לי על ידו פשיטא דהוי שליח דהא תנן בהשואל (ב"מ דף צח: ושם) אמר ליה השואל שלח לי ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד
בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ושלחה חייב ומ"ל א"ל בפניו שלח ומ"ל אמר ליה שלא בפניו שלח ד) ומיהו לקמן לא משמע הכי דבעי
לשמואל מאי תקנתיה הול"ל ששלח ליה שלח לי ע"י זה דאז הוי שליח לכך צ"ל דבכל ענין שלא בפניו לא הוי שליח עד שיאמר לו בפניו שלח
לי על ידו כההיא דהשואל דאיירי בפניו וכן מוכיח מתוך הקונטרס: רבה אמר לא הוי שליח. יש מקשים דרבה אדרבה דהכא קאמר
רבה דלא הוי שליח ובפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פז:) אמרינן רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בחנוני מוכר צלוחית עסקינן
ואזדא ר' יהודה לטעמיה דאמר לאתויי שדריה הרי לרבה אליבא דר' יהודה הוי שליח וי"ל דשאני התם דכיון שנתן לו פונדיון וצוה לו
להביא באיסר שמן הוי כאילו א"ל בהדיא שלח לי על ידו ופטור ולפי מה שפירשתי דדוקא שאמר ליה בפניו אית לן למימר דכיון דנתן
הפונדיון הוי כאילו אמר ליה בפניו שלח הלכך אמר לר' יהודה לאתויי שדריה: הכי קא"ל איניש מהימנא הוא. תימה אמאי חייב
הוא מן הדין באחריות אונס הדרך והא אין יכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כיון דתפיס ליה באיניש מהימנא וי"ל דנראה
דאפילו הוא עצמו הביאו בדרך ונאנס חייב דפשיעה הוא עושה שמוליכו בדרך במקום פלוני שיש בו סכנה ובע"כ חייב לשמור עד שיחזירנו
לו בישוב במקום שהפקידו אצלו כדאמרינן לקמן (דף קיח.) (ו) בהמפקיד אצל חבירו בישוב לא יחזיר לו במדבר משמע דבעל כרחו חייב
לשמור עד שיחזירנו בישוב במקום שהפקידו ולאו כל כמיניה להחזיר לו במדבר במקום סכנה:
אי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן. כלומר היכי מסר לו משאיל כיון דלא ידע אי האי שליח של שואל הוא: בשכירו ולקיטו.
תימה אמאי לא אמר רב חסדא נמי אהא ועוד תימה אמאי לא פריך ליה מעיקרא ממתני' והדר הוה ליה למפרך מההיא דפ' השואל:
אין