הגוזל עצים
פרק
תשיעי בבא
קמא
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רבא גזל שלש אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על שתים
ועוד דקמשני ליה כשעמד בדין קודם מיתתו והך העמדה מאי
קלב א מיי' פ"ח מהל'
א) לעיל צו:, ב) נזיר מב.,
חייב להחזיר לו אחרת. פי' אם ישנה בעין מחזיר אותה
מהני הרי כפר ונשבע ולא הודה דהא אוקמינן דלא הודה אב והודה
ג) כלים פ"י מ"ו, ד) לעיל
גזילה ואבידה הלכ'
❖
צו:, ה) ס"א ל"ג,
יד ופ"ז מהל' שבועות
בנו ועוד דקמשני כשעמד בדין מכלל דעד השתא בשלא עמד בדין
ואם לאו משלם ליה שוה פרוטה כמו שהיתה שוה בשעת הגזילה
הלכה ג ד סמג לאוין רה
והא נשבע הוא ואביו קתני מכלל דבב"ד הוה הלכך ל"ג ליה. וה"ג
והוא הדין באחת שגזלה והוזלה שמחזיר לו אגודה או דמיה אלא
ועשין עג:
קלג ב מיי' פ"ז מהל'
אי הכי חומש נמי משלם א"ר הונא
רבותא נקט דאפילו בשלשה דקיים
הגהות הב"ח
גזילה ואבידה הלכה
כו' אי הכי ממון גמור הוא
מצות השבה בתרתי אפ"ה חייב
בשעמד בדין אי בשעמד בדין אפילו חומש
(א) גמ' דהשתא לאו ממונא
יא סמג עשין עג טור ש"ע
וחומש נמי לשלם: לפי שאין משלמין
להחזיר לו אחת אע"ג דמהאי ותנא
הוא כיון: (ב) שם ליכא
נמי משלם אמר רב הונא בריה דרב יהושע
ח"מ סי' שסז סעיף ג:
קלד ג מיי' שם פ"א
גזילה גביה או דלמא:
חומש על כפירת שעבוד קרקעות.
תונא דמייתי לא משמע מינה אלא
לפי שאין משלמין חומש על כפירת
א
(ג) רש"י ד"ה חבית וכו'
הלכה ו סמג שם
היכא דגזל אחת והוזלה דההיא דמיא
דחומש אמאי קאתי אשבועתא לאו
וממרח יפה וכו':
טוש"ע ח"מ סי' שס סעיף
שעבוד קרקעות רבא אמר הכא במאי
לגזל חמץ ועבר עליו הפסח ההיא
שבועה היא דקי"ל שבועות (דף מב:)
(ד) בא"ד בפ' אלו כלים
ג:
עסקינן כגון שהיתה דיסקייא של אביו
❖
קלה ד ה מיי' שם
מצילין:
רבותא דג' קאמר רבא מסברא
אין נשבעין על הקרקעות והאי בן
טוש"ע שם סעיף
מופקדת ביד אחרים קרן משלם דהא איתיה
ומדנקט והוזלו משמע דפשיטא ליה
כי אישתבע כפר לה שעבוד
ד:
חומש לא משלם דכי אישתבע בקושטא
קלו ו מיי' פ"ח מהלכות
דאם גזל ג' אגודות שוות שתי
הקרקעות דאי לאו משום אחריות
מוסף רש"י
נזירות הלכה ו:
אישתבע דהא לא הוה ידע: חוץ מפחות
פרוטות והחזיר לו ב' מהן דלא
נכסים לאו עליה רמיא לשלומי:
קלז ז ח מיי' שם הלכ' ז:
ותנא תונא. כלומר מצינו
רבא אמר. לעולם בגזילה קיימת
מיחייב להחזיר לו שלישית כיון
שוה פרוטה בקרן כו': אמר רב פפא לא
קלח ט י כ ל מיי' פכ"ב
תנא שלנו המסייענו בזאת
דמעיקרא בשעת גזלה לא הוי ממונא
ודקשיא לך ולחייב הבן חומש על
(קדושין כד:). גזל חמץ
מהלכות טומאת מת
שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה
ועבר עליו הפסח אומר
הלכה ח:
ולשמא תייקר לא חיישינן:
שבועת עצמו כיון דהודה הכא
קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תייקר
לו. לנגזל, הרי שלך
ה"ג בעי רבא גזל ב' אגודות
כשהיתה דסקיא שממון אביו נתון בה
לפניך. בעין כמות שהוא,
איכא דאמרי אמר רב פפא ב לא שנא גזילה
מופקדת ביד אחרים וגזילה זו בתוכה
בפרוטה והחזיר אחת מהן מהו
דהיזק שאינו ניכר הוא
קיימת ולא שנא שאין גזילה קיימת אינו
(לעיל סו:) ובלבד שישלם לו
מי אמרי' השתא מיהא ליכא גזילה
דכי אשתבע האי בקושטא אשתבע
אותו עצמו וקרינא בה
צריך לילך אחריו לשמא תייקר לא חיישינן
גביה או דלמא הא לא אהדר גזילה
ה)(ולא תימא בשיקרא אשתבע כדסברת
והשיב את הגזילה אשר גזל,
אמר רבא גזל שלש אגודות בשלש פרוטות
לעיל) ותנן במס' שבועות (דף לו:)
ול"ג הא דגרס בספרים הוקרו
שהרי לא נשתנה (גיטין
ג
❖
ועמדה כו': מצות השבה אין
נג:).
וחייבים על זדון השבועה ועל שגגתה
והוזלו ועמדו על שתים אם החזיר לו שתים
כאן. נראה דלא בעי למיפשט אלא
עם זדון הפקדון ואין חייבין על
חייב להחזיר לו אחרת ותנא תונא גזל חמץ
א)
שגגתה גרידתא כי הכא דליביה
דלא מעכב מצות השבה ומצות השבה
רבינו חננאל
ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך
מיהא לא קיים: מצות גילוח אין
אנסיה: לא שנו אלא שאין. אותה
רבא אמר הב"ע כגון
טעמא דאיתיה בעיניה הא ליתיה בעיניה
כאן. ומעכב מלשתות יין ומלטמא
חצי פרוטה קיימת מן הגזילה עצמה
שהיתה דיסקיא של אביו
אע"ג דהשתא לאו ממונא (א) כיון דמעיקרא
מופקדת ביד אחר. פי' שני
וחצי פרוטה הוא דמחייב ליה ולאו
למתים כאלו לא גילח כלומר כמ"ד
שקין מחוברין ומונחין על
ממונא הוא בעי שלומי הכא נמי אף על גב
ממונא איכא אבל אם קיימת היא מן
גילוח מעכב דאחר ישתה הנזיר יין
החמור, אחד מצד זה
דהשתא לא שוה פרוטה [כיון דמעיקרא הוי
הגזלה עצמה צריך לילך: חיישינן שמא
אחר כולם א"נ לענין מצוה קאמר
ואחד מצד אחר. ובלשון
ישמעאל אלכרג'. איכא
תייקר. ותעמוד על הפרוטה: חייב
שוה פרוטה] בעי שלומי בעי רבא גזל שתי
דלא קיים מצות גילוח ואליבא דכ"ע
דאמרי אמר רב פפא לא
להחזיר לו. אגודה אחרת ואע"פ
דפלוגתא היא בנזיר בפ' ג' מינין
אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מהן מהו
תימא הני מילי היכא דאין
הרי
(דף מו.): אמרו חבית שנקבה
דהשתא לא שויא פרוטה כיון דבשעת
גזילה קיימת אבל גזילה
מי אמרינן השתא ליכא גזילה (ב) או דלמא הא
קיימת צריך לילך אחריו,
וסתמוה שמרים כו'. מה שפירש
גזילה הוי שוה פרוטה בעי לאהדוריה
לא הדר גזילה דהואי גביה הדר פשטה
לא שנא גזילה קיימת לא
ד
ולהוליכה אחריו: ותנא תונא. תנא
בקונטרס חבית שנתנה ע"פ ארובה
שנא אין גזילה קיימת
גזילה אין כאן השבה אין כאן אי גזילה אין
דידן סייעתו: שגילח. אחת מהשתים
ומצלת על העלייה אין נראה דההיא
לשמא תייקר לא חיישינן.
כאן השבה יש כאן הכי קאמר אף על פי
וכן הלכה. וכן פסק
ה
ששייר: ונשרה השניה מהו. הוי
משנה דמייתי בסמוך חבית שנקבה
בפר"ח זצ"ל. אין משלמין
שגזילה אין כאן מצות השבה אין כאן
גילוח או לא: אמר ליה רב אחא
היא במס' כלים בפ"י (מ"ו) דמשמע
חומש על שבועת כפירת
ואמר רבא הרי אמרו נזיר שגילח ושייר
לרבינא נזיר שגילח. כל השערות
דמיירי להציל מה שבתוכה אם היא
שעבוד קרקעות. פי' כגון
ב)
ו
שאין גזילה קיימת וכיון
אחת אחת קמבעיא ליה בתמיה.
באהל המת דאי הוה מיירי ע"פ
שתי שערות לא עשה ולא כלום בעי רבא
שהניח קרקע ובא הנגזל
כלומר הא ודאי גילוח הוי כיון שבשעה
ארובה היה לו לשנותה במס' אהלות
גילח אחת ונשרה אחת מהו אמר ליה רב
לטרפו להפרע דמי גזלה
ז
שגזלו אביו ודחה היורש
שבא לגלח האי שיור הוה ביה שיעור
ועוד דלשון הצלה לא הוה משמע הכי
אחא מדיפתי לרבינא נזיר שגילח אחת אחת
וכפר ונשבע בה, נמצאת
גילוח וגילח אחת ואע"פ דנשרה
דה"ל למימר חוצצת ונראה לפרש
קא מבעיא ליה לרבא אמר ליה לא צריכא
שבועתו שכפר ונשבע על
שניה גילוח הוא: שנשרה אחת.
דאיירי בחבית המוקפת צמיד פתיל
הקרקע שה(ג)ניח מורישו.
כגון שנשר אחת מהן וגילח אחת מי אמרינן
אמרי גזילה אין כאן מצות
שכשבא לגלח אין כאן שיעור גילוח:
שאין טומאה נכנסת בה באהל המת
השבה אין כאן. רב חננאל
השתא מיהת הא ליכא שיעור או דלמא הא
ה"ג מי אמרינן השתא מיהא ליכא
ונקבה בכונס משקה דהכי הויא
ז"ל פי' מצות השבה אין
לאו גילוח הוא דמעיקרא הא שייר שתי
שיעור: חבית שניקבה וסתמוה שמרים.
שיעורא כדאמר במס' כלים (פ"ט מ"ח)
כאן, שלא קיים מצות
השבה שהרי לא השיב מה
שערות והשתא כי גילח לא הוי ב' שערות
ונתנוה ע"פ ארובה (ג) וממרחת
וסתמוה שמרים מצלת על כל מה
שנגזל. חבית שניקבה
יפה סביבותיה וטומאה בבית מצלת
שבתוכה והא דאמר בסוף המצניע
הדר פשטה שער אין כאן גילוח אין כאן אי
וסתמוה שמרים הוצלה.
על העלייה כולה מלבא בה שום
(שבת דף צו.) ולענין צמיד פתיל עד
פי' סתמוה שמרים נידונית
שער אין כאן גילוח יש כאן הכי קאמר אע"פ
כצמיד פתיל מבפנים
טומאה דסתימת שמרים סתימה
שיפחת רובו היינו בסתומה שאם
ששער אין כאן מצות גילוח אין כאן ואמר
ומצלת מן הטומאה על כל
ח
היא ולא שלטה ביה טומאה במסכת
נקבה וסתמה הוי שם כלי עליה עד
מה שבתוכה דתניא ר'
רבא הרי אמרו ט חבית שניקבה וסתמוה
כלים בפרק ואלו מצילין: אגף.
שיפחות רובה דאז לא מהני לה
יהודה אומר אין צמיד
(ד)
שמרים הצילוה בעי רבא אגף חציה מהו
פתיל וחכ"א יש, כיצד
י
סתימה דהוי כאוכלים שגיבלן בטיט
לשון מגופה. אגף חציה היה בה תחתיה
חבית שניקבה וסתמוה
א"ל רב יימר לרב אשי לאו משנתנו היא
שיעור נקב לטמא וכלי המקבל
כיון דאין שם כלי עליו ולא כמו
שמרים רי"א אינה מצלת,
זו דתנן חבית שניקבה וסתמוה שמרים
טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה
שפי' בקונטרס בהמצניע ולענין צמיד
וחכ"א מצלת. ודברים
ג)
ברורים. ובפר' קמא
ואגף בטיט חציה מהו מי אמרינן
פתיל עד שיפחת רובו דכלי חרס
הצילוה פקקה בזמורה עד שימרח היו בה
כ
ל
דיבמות אמרי' חבית
השתא מיהא ליכא שיעור
נקב או
המוקף צמיד פתיל אין טומאה נכנסת
שתים עד שימרח מן הצדדים ובין זמורה
נקובה היתה וסתמוה
שמרים. ונתברר הפירוש.
דלמא הא לא סתם שיעור
סתימה:
דרך נקביו עד שיפחת רובו כדמוכח
לחבירתה טעמא דמרח הא לא מרח לא
פקקה בזמורה. ואין שם שמרים:
במסכת כלים בפרק שלשה דשיעורו
אמאי ותיהוי כי אגף חציה אמרי
הכי
עד שימרח. בטיט מן
הצדדין
בכונס משקה וכן משמע בההיא
השתא התם אי לא מרח לא קאי אגף
של זמורה לסותמו
היטב:
שמביא התם בקונטרס נתנה קדירה
חציה במידי דקאי קאי ואמר רבא
הרי
ע"פ ארובה דאמר ב"ש הכל טמאים
נשבע
אמרו גזל חמץ ועבר עליו
הפסח אומר לו הרי שלך לפניך בעי רבא
בכונס משקה ואפילו ב"ה לא מטהרי
ד)
נשבע
אלא עלייה אבל קדירה טמאה אלמא
טומאה נכנסת בתוכו בכונס משקה: אגף חציה. תימה היכי דמיא הך בעיא להנך בעיות דלעיל דכיון דגף אין כאן נקב ולמה לא
תועיל הסתימה דמ"ל אם לא נקבה מעולם אלא כך ומ"ל שאגף חציה [ועוד] תימה דהכא אמר בסתמוה שמרים שמה סתימה ובספ"ק
דיבמות (דף טו:) אמרינן חבית של זיתים מגולגלים ב"ש אומרים אין צריכה לינקב ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה
וי"ל דהתם ודאי
לענין הכשר מסתמא לא ניחא להו לבעלים במה שיוצא ממנה כיון שנקבה אף על פי שסתמוה שמרים לאו סתימה
מעלייתא היא אבל
לענין להציל מטומאה הויא סתימה
מעלייתא: