קה:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל אמר לחיוב. תימה היכי מ"ל לחיוב דאם כן הויא
נשבע עליו. לאחר שנאסר נשבע שאין אצלו ולא גזלו ממנו: מהו.
קלט א מיי' פ"ח מהל'
א) שבועות לב., ב) [לעיל
מאי
לאו עונש דממון.
ברייתא זו ואין צ"ל זו:
מי אמרינן הא מנח ויכול לפטור בו את עצמו ואשתכח דלאו מידי
שבועות הלכה ח:
עא: צח: פסחי' ה: וש"נ],
קמ ב ג מיי' שם הלכה
ג) שבועות מד:, ד) שבועות
כפריה: שומר חנם אני עליו. ונשבע והודה: חייב. קרבן שבועה
תימה בממון מה שייך לומר לא ענש אלא א"כ הזהיר דבשלמא
ט:
מ: ב"מ ד. ה: [ע"ש],
אע"פ שהודה קודם שבועה בגוף הממון: שהרי פטר עצמו.
בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום
קמא ד ה ו ז מיי' שם
ה) ס"א תרדא משועמם
בשבועה: מגניבה ואבידה. שאם
דלית בהו לאו אע"ג דאיכא כרת:
הלכ' י' והלכ' יא:
[וכן פי' רש"י בב"מ כ: וע'
הלכה ה: כאן שהודה כאן שבאו עדים.
קמב ח מיי' שם פ"י
פרש"י כריתות יח: ובזבחים
היה נגנב ממנו משבועה ואילך היה
נשבע עליו מהו מי אמרינן כיון דאי מיגנב
כה:], ו) [צ"ל אחר ד"ה
נפטר בדברי שקר שהרי הוא עצמו
ואיצטריך שתי אזהרות משום
קמג ט מיי' פ"ג מהל'
הכיר], ז) ס"א כ"ש בה
בעי שלומי ליה ממונא קא כפר ליה או
ובמוצאה, ח) ס"א, ט) צ"ל
גזילה הלכה יד סמג
גנבו וחייב בכל אונסין עד שיחזירנו:
דעונשן אין שוין דבהודה שייך חומש
דלמא השתא מיהת הא מנח ועפרא
❖
שנחשד, י) רש"ל מוחק זה,
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
שואל פטור במתה מחמת מלאכה
ואשם ובעדים לא שייך אלא חיוב
רצד סעיף א [רב אלפס
בעלמא הוא ולא כפר ליה ממונא מילתא
ומכחש בשר מחמת מלאכה דלמעבד
עונשין ומיהו תימה אמאי קאמר
כאן ובב"מ פ"א דף סג.
דאיבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרבה
ובפ"ג דף עט.]:
מלאכה שייליה ולאו לאוקמה בכילתא:
ברישא מוכחש עונש שמענו ובסיפא
תורה אור השלם
קמד י מיי' פ"ב מהל'
דאמר רבה א שורי גנבת והוא אומר לא
אע"ג דהא קאים. ומודה ליה בגויה
אומר מונשבע על שקר דכיון דלא
1. אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ
טוען ונטען הלכה
גנבתי מה טיבו אצלך שומר חנם אני עליו
מיירי אלא לאחר שבועה תרוייהו
והשתא איהו לא כפר מידי אפ"ה
ב סמג עשין צה טוש"ע
בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל
ח"מ סי' צב סעיף ב:
חייב שהרי פטר עצמו מגניבה ואבידה
ה"ל למימר מונשבע על שקר:
כיון דשמא סוף השבועה לבא לידי
אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה
קמה כ ל מ טוש"ע שם
אחד שבועת העדות ואחד שבועת
הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:
כפירת ממון חייב: הכא נמי. אע"ג
ב שומר שכר אני עליו חייב שהרי פטר עצמו
❖
סעיף ד עיין בב"י:
ויקרא ה כב
הפקדון. וא"ת אמאי לא חשיב
דכפירה דחמץ כהודאה הוא דהא
2. לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא
משבורה ומתה שואל אני עליו חייב שהרי
ג
תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ
שבועת מלוה וי"ל משום דשבועה
עפרא בעלמא הוא כיון דשמא יאבד
❖
פטר עצמו ממתה מחמת מלאכה אלמא
בַּעֲמִיתוֹ: ויקרא יט יא
מוסף רש"י
במלוה לא כתיב אלא מפקדון אתיא:
ויתחייב לו ממון ונמצא שתועיל לו
אע"ג דהא קאים כיון דאי מיגניב ממונא קא
שבועה זו להפטר חייב: אתה
תדורא. משועמם (ב"מ
איתיביה
כפר השתא נמי ממונא קא כפר הכא נמי
כ: לגירסת תרדא) שוטה
מכרתו. לקמן פריך מאי מודה
הגהות הב"ח
בהול (זבחים כה:) לשון
אף על גב דעפרא בעלמא הוא כיון דאי מיגניב בעי שלומי ליה ממונא
בעיקר איכא: תועה בדרך מצאתיו.
(א) גמ' יתיב רבה וקאמר
אחר עצל (כריתות יח:).
מעליא השתא נמי ממונא קא כפר ליה יתיב רבא וקאמר להא שמעתא
והביאותיו לבית: תדורא. אין לב:
המשביע עד אחד.
וכו' רב עמרם לרבה:
ה)
(א)
(ב) שם מדקתני סיפא
וכפר, פטור. העד מקרבן
הילך. וליכא למימר אילו מיגניב דהא דאישתבע:
איתיביה רב עמרם לרבא וכחש בה פרט למודה בעיקר כיצד שורי גנבת
❖
1
שבועת העדות (שבועות
קמיה קאי ושקיל ליה: איבעיא לך
לב.). ושכנגדו חשוד
והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה
על השבועה. התובע
לאהדוריה ניהלי. כשמצאתו לא
אביך מכרו לי אביך נתנו לי במתנה אחר פרתי רץ מאליו בא אצלי תועה
שהנתבע שכנגדו חשוד על
רבינו חננאל
היה לך לאוספו אל ביתך שהרי מכיר
השבועה ונתחייב הנתבע
בדרך מצאתיו שומר חנם אני עליו שומר שכר אני עליו שואל אני עליו
היית בו ואין לך גנב גדול מזה:
שבועה מן התורה ע"י
אמר רב ששת הכופר
ונשבע והודה יכול יהא חייב תלמוד לומר וכחש בה פרט למודה בעיקר
ד
הודאה במקצת נשבע
בפקדון נעשה עליו גזלן
שלש שבועות הן. בעדות אבידה
התובע ונוטל (שבועות
וחייב באונסין. ופר"ח
א"ל תדורא כי תניא ההיא ה דקאמר ליה הילך כי קאמינא דקיימא באגם
שהשביע את העד אם ראית את
מד:). אחד שבועת
ומסתברא דהא דאמר רב
אתה מכרתו לי מאי מודה בעיקר איכא לא צריכא דא"ל לא נתתי לך דמי
אבידתי ואמר לאו ואח"כ הודה:
העדות כו'. בין שנחשד
ו
ששת הכופר בפקדון
על שבועת העדות, בין
פסול, היכא דאיכא סהדי
הכיר בה ולא במוצאה. האבידה
שקיל תורך וזיל אתה נתתו לי אביך נתנו לי מאי מודה בעיקר איכא דאמר
שנחשד על שבועת הפקדון
דהוה איתיה לפקדון
שאמר שראה אותה מהלכת ברשות
ליה על מנת דעבידנא לך נייח דנפשא ולא עבדי לך שקיל תורך וזיל תועה
שכפר ונשבע על שקר,
בידיה או בביתיה וכפר
אחרת ואינו יודע מי הוא או הודה
ואפילו נחשד על שבועת
ביה. והכי מוקמי' לה
בדרך מצאתיו לימא איבעי לך לאהדוריה לי אמר אבוה דשמואל ז באומר
שוא, שהוא רע לשמים
בפרק קמא דבבא מציעא
שהכיר במוצאה ולא בה והיה לו
שבועה אבידה מצאתי ולא הייתי יודע שהיא שלך שאחזירנה לך תניא אמר
עליה ולא לבריות, אעפ"כ
דההיא שעתא הוה איתיה
לומר איש פלוני מצא אבידה ואיני
הוא נפסל על ידה
לפקדון בביתיה דהוה ידע
בן עזאי ג' שבועות הן הכיר בה ולא במוצאה במוצאה ולא בה לא בה ולא
יודע אם שלך הוא ובעד אחד קמיירי:
לשבועה (שם מה.). הכופר
ליה אי נמי הוה נקיט לה
במוצאה לא בה ולא במוצאה קושטא אשתבע אימא בה ובמוצאה למאי
במלוה. בין על כולה
בידיה.
לפטור. על כולן פטור העד:
בין על מקצת, ובאו
הלכתא רב אמי אמר רבי חנינא לפטור ושמואל אמר לחיוב ובפלוגתא דהני
המשביע עד אחד. וכפר ואמר
עדים והעידוהו עד שלא
תנאי דתניא המשביע עד אחד פטור ורבי אלעזר בר' שמעון מחייב במאי
נשבע, כשר לעדות. ולא
שבועה שאיני יודע לך עדות: פטור.
א) ח
אמרינן גזלן הוא והתורה
העד מקרבן שבועת העדות דהא אי
קא מיפלגי מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומר סבר לאו כממון
ב)
אמרה אל תשת רשע עד,
הוה מסהיד ליה לא הוה מחייב להיאך
דמי אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב
דכיון דמלוה להוצאה ניתנה
ט
דלמא צריך להוציאה וסבר
אלא שבועה. ואע"ג דאיכא למימר
באונסין ותנא תונא וכחש בה למדנו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר
עד דהוה לי זוזי ופרענא
דלמא לא משתבע גורם לממון פטור
ליה ואי מודינא ליה השתא
2 לא תכחשו מאי לאו לעונש ממון לא לעונש שבועה הא מדקתני סיפא
והני נמי גורם לממון נינהו: ו)בה ולא
יתבעני מיד (ב"מ ד.) ולא
ואישתבע מכלל דרישא דלא אישתבע דקתני סיפא ונשבע על שקר
(ב)
אמרן חשיד אממונא הוא
במוצאה. אי הוה מסהיד ליה
אלא אשתמוטי קמשתמיט
למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תשקרו ומדסיפא דאישתבע רישא
ראיתיה שנמצא בזוית פלוני ואיני
ליה משום דמלוה להוצאה
דלא אישתבע אמרי אידי ואידי דאישתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים אתו
יודע מי מצאה היה מחזר באותה
ניתנה ואין עכשיו בידו
במה לפרוע (שבועות מ:).
עדים חייב באונסין אודויי אודי חייב בקרן וחומש ואשם: מתיב רמי בר
שכונה עד שיודיעוהו ז)וכ"ש במוצאה
ולא בה ח)[ומיהו ממון ממש לא מפסדו
חמא ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת
ג)
י
דאי נמי אסהידו ליה ראינו שמצא
הפקדון ואפילו שבועת שוא ואם איתא בכפירה הוא דאיפסיל ליה אמרי הכא
כ
ל
פלוני זה היה יכול לומר נאנסה ממני
במאי עסקינן דקאי באגם דלאו כפירה הוא דסבר אשתמיטנא ליה אדאזילנא
ופוטר עצמו משבועה]: הכופר
ומייתינא ליה תדע ד) דאמר רב אידי בר אבין מ הכופר במלוה כשר לעדות
בפקדון. ובאו עדים: נעשה עליו
בפקדון
גזלן. משעת כפירה ואע"פ שלא
נשבע ומכאן ואילך אין לו דין דשומר חנם אלא חייב באונסים אם יאנס: וכחש בה למדנו לעונש. דכתיב בתריה והשיב את הגזילה אלמא
קמה ליה ברשותיה משעת וכחש עד דעביד השבה וזהו עונשה: ה"ג מאי לאו עונש כפירה. כלומר עונש דמאי לאו דאיעניש אכפירה
אף על גב דלא אשתבע: לא עונש שבועה. האי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין משום שבועת שקר היא אבל אי לא אשתבע
לא: ונשבע על שקר למדנו לעונש. דכתיב בתריה חומש ואשם: ת"ל לא תשקרו. דהיינו אזהרת שבועת שקר דסמיך ליה לא תשבעו
בשמי לשקר ומלא תשקרו נפקא לן דבשבועת כפירת ממון משתעי כדכתיב איש בעמיתו כמו וכחש בעמיתו בפקדון: כאן שהודה.
בסיפא כשהודה שיש חומש ואשם: ושכנגדו חשוד. במסכת שבועות (דף מד:) גבי ואלו נשבעין ונוטלין דזה אחד מהן מי שהיה לו חבירו חייב
שבועה והוא חשוד על השבועה שנמצא שקרן בשבועתו שכנגדו נשבע ונוטל: אחד. שנחשד על שבועת העדות: ואחד. ט) שנשבע
על שבועת הפקדון שראינוהו שנשבע לשקר ואפילו לא נחשד אלא לשבועת שוא שאין בה כפירת ממון ורע לשמים הוא ולא רע
לבריות נפסל לשבועת ממון: ואם איתא. לדרב ששת דמשעת כפירתו נעשה גזלן למה לי למתנייה גבי הנך דמשמע דלא אפסיל
עד שעת שבועה כי הנך הא משעת כפירה אפסיל ליה משום דהוי גזלן: דקאי באגם. וכי אמר רב ששת כגון דאמרי סהדי דכי
דהיכא דאיכא למימר לאשתמוטי איכוין עד דמייתי ליה לא מפסיל בלא שבועה: דאמר רב
כפר
ליה בידיה נקט ליה י) (תדע)
אידי
הכופר במלוה. ולא נשבע ובאו
עדים כשר לעדות דמלוה
להוצאה ניתנה ואינה עכשיו
בידו ורוצה לדחותו
עד שתשיג ידו:
בפקדון