הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איתיביה
רב אחא בר מניומי. פי' בקונט'
בפקדון
פסול לעדות. ומוקמינן לה בריש שנים אוחזין ו) כגון דאמרי
דלא פריך אלא
קמו א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [לעיל סג:] לקמן קח:
סהדי דההיא שעתא דכפר ליה נקיט בידיה ומפסיל אף ע"ג דלא
מרישא והעדים מעידין כו' ולא מסיפא ואין נראה
שבועות מט., ב) [לעיל מג.
טוען ונטען הלכה יא
כתובות מב:], ג) שבועות
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אשתבע דאי באשתבע מה לי מלוה מה לי פקדון: שבועה קונה.
דהא רבא מקשה לקמן בהדיא מהודה דאכתי לא מחלק בין הודה
מה., ד) שם לו:, ה) לעיל
סי' פז סעיף כט וסעיף ל
קס"ד להתחייב באונסים משעה שנשבע לשקר קאמר: ואיבעית
לעדות עד דמתרץ לקמן הכי וא"ת א"כ אמאי לא פריך נמי מסיפא
סה. שבועות לז:, ו) [ב"מ
[ודלא כרב] [רב אלפס כאן
ה:], ז) [במדבר ה],
אימא שבועה קונה. דקאמר אילפא
ונראה דהא ודאי פשיטא דלא אמר
ובשבועות סוף פ"ז דף
ח) [ויקרא ה], ט) בס"א:
שיט]:
בטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים
לגמרי קאמר דתו לא משלם כדרב
בפקדון פסול לעדות
והאמר אילפא שבועה
❖
קמז ג מיי' פ"א שם
דאותה,
הונא: דלהוצאה ניתנה. ובעיא
שיהא פטור דא"כ לא משכחת כפל
קונה שבועה היא דקניא אבל כפירה לא
הלכה ד סמג שם
טוש"ע ח"מ סי' פט סעיף
דכתיב באורייתא אבל בהודה ס"ד
תשלומין ואיכא למימר דבשבועה
קניא הכא נמי דקיימא באגם ואיבעית אימא
א:
תורה אור השלם
דרב פוטר ואע"ג דבשבועה והודאה
אפטר ליה מתשלומין כדכתיב ולא
קמח ד מיי' פ"ז מהל'
מאי שבועה קונה כדרב הונא דאמר רב
ישלם: אבל פקדון ברשותיה דמריה
כתיב חומש רב הוה מוקי לקרא בקפץ
1. שְׁבֻעַת יְיָ תִּהְיֶה בֵּין
שבועות הלכה ט
הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר
❖
א
סמג לאוין רמח:
קאי. ואין כאן ולא ישלם דהא כל
ונשבע דחומש ואשם מחייב אף
שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ
אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור
בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח
היכא דאיתיה דמריה הוא: בפקדון
אשבועת עצמו אבל בנשבע ע"פ ב"ד
בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו
❖
כתיב. גבי שומר שכר: להא שמעתא.
והודה בעי למימר רב דפטור דאשבועת
1
שמות כב י
מוסף רש"י
דרב הונא: משלם את הקרן. וכפל
הבעלים שבועה שוב אין משלם ממון גופא
ב"ד כתיב ולקח בעליו ולא ישלם:
כאן שקפץ. תימה אם כן אמאי
בפקדון. הכופר בפקדון
לא דאין כפל אלא בטוען נגנב וחומש
אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה
אפילו על מקצת ובאו עדים
הגהות הב"ח
ואשם נמי לא שייכי אלא כשהודה
נקט ברישא טוען טענת
והעידוהו, פסול לעדות.
אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים
(א) גמ' כי קאמר רב כגון
דמאי הוה ליה גבי פקדון
דכתיב בגזל הגר והתוודו ז): הודה
אבד אפי' בטוען טענת גנב ה"מ
❖
פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון
שטוען:
לאשתמוטי נפשיה, ושמא
מעצמו. לאחר שבועה. קתני מיהא
למנקט דלא מחייב כפל כיון שקפץ:
תאמר אבד ממנו ואשתמיט
שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין
קפץ לא מצית אמרת דהשביע
רישא משלם קרן על ידי עדים וקשיא
ליה עד דמשכח ליה,
ממון $ אמר רבא מסתברא מילתיה דרב
לקמן (ה:) מוקמינן בדאתו
עליו קתני. ותימה דלעיל
לרב דאמר כיון שנשבע לא ישלם
גליון הש"ס
סהדי ואמרי ההיא שעתא
במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון
אפי' באו עדים. ומסיפא לא פריך
קתני משביעך אני ומוקי לה בקפץ
גמ' אמר רבא מסתברא
בידיה נקיט ליה (ב"מ
ברשותיה דמריה קאי והאלהים אמר רב
דבהודה לא קאמר רב דהא כתיב
ויש לומר דהשביע עליו משמע ע"י
מילתיה דרב. גיטין דף יג
ד.) ואפילו לא נשבע,
ח)
ע"ב וש"נ: שם הודה
דמשעה דכפר איחשיד
והשיב את הגזלה ובנשבע והודה
ב"ד אבל משביעך אני משמע
אפילו בפקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב
ליה אממונא
מעצמו. עיין לקמן דף קח
(שבועות
משתעי קרא: חוץ לב"ד. לא אלימא
שקפץ והשביעו:
❖
מ:). היכן פקדוני. אמר
יתיב רב נחמן וקאמר להא שמעתא איתיביה
ע"א תוס' ד"ה ובאו עדים:
לשומר חנם היכן שורי,
שבועה לאפקועי ממונא: כאן בקפץ.
ולישני
רב אחא בר מניומי לרב נחמן היכן פקדוני
א)
אמר ליה אבד (שם
ברישא דקתני משלם כשקפץ זה
. משלם את הקרן.
א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם
מט.)
רבינו חננאל
והשביעו קודם שחייבוהו בית דין וכי
דאין כפל אלא בטענת
את הקרן $ הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם א"ל רב נחמן הכא במאי
גנב (לעיל סג:). הודה
אמר רב הונא אמר רב
קאמר רב בלא קפץ והדיינין השביעוהו
מעצמו. שלא באו עדים
מנה לי בידך והלה
עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד א"ל אי הכי אימא סיפא היכן פקדוני אמר
וקנייה אותהט) שבועה דקרא בשבועת
. משלם
אומר אין לך בידי כלום
(שבועות מט.)
לו נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם
הדיינין כתיב. ואע"ג דסיפא לא
קרן וחומש ואשם.
ונשבע ובאו עדים פטור
דכתיב או מכל אשר ישבע
שנאמר ולקח בעליו ולא
תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ואי סלקא דעתך
מתוקמא בקפץ דקתני כפל וכפל לא
עליו לשקר וגו' וזהו אשם
ישלם כיון שקבלו הבעלים
איתי' אלא בשבועת הדיינין מ"מ
חוץ לב"ד מי איכא כפל א"ל יכילנא לשנויי לך רישא חוץ לבית דין וסיפא
גזילות, ואינו בא אלא על
שבועה שוב אין משלמין
רישא בקפץ וניחא ליה לאוקמי בתרי
הודאת פיו, דאע"פ דלא
ממון. ואוקימנא הא דרב
בבית דין ב) מיהו שינויא דחיקא לא משנינן לך אידי ואידי בבית דין ולא
כתב בההיא פרשה הודאה,
בין במלוה בין בפקדון.
גווני ובחד דוכתא ולא לאוקמי בשני
קשיא כאן בקפץ כאן בשלא קפץ א"ל רמי בר חמא לרב נחמן מכדי דרב
כתב רחמנא באשם גזל
ופר"ח זצ"ל דהא דרב
מקומות. וסיפא לא קשיא ליה לרב
הגר בפרשת נשא והתודו
ליתא. לא קשיא כאן
ב לא סבירא לך משכוני נפשך אדרב למה לך אמר ליה לפרושה לדרב
דאע"ג דקתני משלם כפל לאחר
את חטאתם וגו' וחומש
בקפץ כאן בלא קפץ.
דרב הכי מתרץ לה למתניתין והא רב קרא קאמר אמרי קרא לכל
נמי אינו בלא אשם (לעיל
וכתב ר"ח ז"ל ש"מ
ג) ג
שבועה וכל שכן קרן דמודה רב
סג:) כדין שבועת הפקדון
מאן דקפץ ונשבע אינה
הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין הוא דאתא ולקח בעליו ולא ישלם
בטוען טענת גנב כדלקמן בשמעתין
דאינה באה עד שמודה
שבועה, והא דגרסינן
מי שעליו לשלם הוא נשבע מתיב רב המנונא השביע עליו חמשה פעמים
ושב מרשעו ובא להתכפר,
דשבועה דקא מחייב ליה כפל לא
בגיטין מודה רב בקופצת,
ד) ד
דכתיב בשבועת גזל הגר
לאו שנחשבת כשבועה,
מקנייה ליה קרנא: משכוני נפשך.
בין בפני ב"ד ובין שלא בפני בית דין וכפר עליו חייב על כל אחת ואחת
בפרשת נשא והתודו
אלא רב דלא הוה
לבא במקומו לתרץ קושיות ולהעמיד
את חטאתם אשר עשו
ואמר ר' שמעון מה טעם הואיל ויכול לחזור ולהודות והכא קפץ לא
מגבי כתובה לארמלתא,
וגו' (שבועות מט.). לכל
דבריו: נשבעין ולא משלמין. הנתבע
בקופצת מודה שמשביעה
מצית אמרת השביע עליו קתני חוץ לב"ד לא מצית אמרת בפני ב"ד
הנשבעין שבתורה. כל
ומגבי לה כתובה ע"כ.
ישבע ויפטר ולא ישבע התובע ליטול:
המחוייבין שבועה מן
בקפץ ונשבע, [פי'] לא
קתני הוא מותיב לה והוא מפרק לה לצדדין קתני השביע עליו חוץ לבית
חייב על כל אחת ואחת. חומש ואשם:
התורה, נשבעין ולא
השביעוהו בית דין. ש"מ
דין ובב"ד קפץ מתיב רבא בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע
ה)
משלמין. כלומר לא
מאן דקפץ ונשבע אינה
הואיל ויכול לחזור ולהודות. ונמצא
חייבה תורה שבועה לישבע
שבועה, והא דאמר בגיטין
והודה ובאו עדים אם עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש
דבכולן כופר ממון: השביע עליו
וליטול אלא הנתבע ישבע
מודה רב בקופצת, לא
ואשם ואם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם והכא חוץ
קתני. ומדלא תני השביעו שמע מינה
לתובע ולא ישלם (שבועות
כי נחשבת לה שבועה
מד:). הואיל ויכול
אלא לא הוה מגבו לה
לב"ד וקפץ לא מצית אמרת כפל קתני אלא אמר רבא כל הודה לא
על ידי דיינין הטיל עליו שבועה וקיבל
לחזור ולהודות. אחר
כתובה לארמלתא, [אבל]
על כרחו. וקתני יכול לחזור ולהודות
שנא טוען טענת אבד ולא שנא טוען טענת גנב (נמי) לא אמר רב דהא כתיב
כפירה, נמצא שבכל שבועה
בקופצת מודה שמגבו
אלמא אכתי ממונא אית ליה גביה:
הוא כופרו ממון (שם לו:).
לה כתובתה. (ד)פר"ח.
והתודה דבעי שלומי קרן וחומש טוען טענת גנב ובאו עדים נמי לא אמר רב
בעל הבית שטען טענת
לצדדין קתני השביעו עליו חוץ לב"ד.
דהא כתיב תשלומי כפל כי קאמר (א) כגון שטוען טענת אבד ונשבע ולא הודה
גנב בפקדון. פטר עצמו
דאע"ג דחייבוהו ב"ד שבועה כיון
על ידי גניבה, שטען נגנב
ובאו עדים אזל רב גמדא ואמרה לשמעתא קמיה דרב אשי אמר ליה השתא
הימני ושומר חנם פטור
דמחוץ לב"ד השביעו לא קנייה ובפני
ומה רב המנונא תלמידיה דרב וידע דאמר רב הודה וקמותיב הודה ואת אמרת
מגניבה וקיי"ל שאם נשבע
ב"ד דקתני לא אהשביע עליו קאי:
ובאו עדים משלם כפל כגנב
הודה לא אמר רב אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי רב המנונא הכי קא קשיא ליה
אם עד שלא באו עדים הודה משלם
עצמו, אבל אם הודה אח"כ
אי
אין כאן כפל דמודה בקנס
קרן וחומש ואשם. ולא כפל דאין
פטור, אבל חומש ואשם יש
משלם קנס על פי עצמו: משלם כפל ואשם. אבל חומש לא דחומשו עולה לו בכפלו כדאמרינן בפרק מרובה (לעיל דף סה.).
משום שבועת הפקדון
(שם
אלמא בין נשבע ובאו עדים בין נשבע והודה חייב: אלא אמר רבא. לא תשנייה לתיובתיה דרב המנונא לצדדין דיכול
לז:). משלם קרן וחומש
ואשם. משום שבועה,
לחזור ולהודות לאו תיובתא הוא לרב הונא דכיון דהודה לא קאמר רב דכל הודה לא שנא טוען טענת גנב ונשבע והודה ולא שנא
ואין כאן כפל דמודה בקנס
טוען טענת אבד ונשבע והודה לא אמר רב דפטור: דהא כתיב והתודה. בגזל הגר כתיב (במדבר ה) ובנשבע דהא קרן וחומש
פטור (לעיל סה.). ואם
וטוען טענת גנב ובאו עדים נמי לא אמר רב. דכפל כי כתיב בהכי
כתיב:
כתיב בנשבע ובאו
עדים כדאמר בפרק מרובה [לעיל סג:]:
משבאו עדים. ונתחייב
בכפל, הודה (שם). משלם
אמרה
לשמעתא. להא דרבא דאמר כל הודה לא אמר רב: רב המנונא תלמידו דרב הוה. דקיימא לן אמרי בי רב רב המנונא
תשלומי כפל. משום
בפ"ק
דסנהדרין
(דף יז:) ואי לאו
דידע דאפילו בהודה פטר רב לא הוה מותיב ליה מהואיל דיכול לחזור ולהודות:
עדים, ואשם. משום
אי שבועה, אבל חומש לא
משלם וילפינן לה מהאי
קרא ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו, ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ושאינו משתלם בראש, כגון זה שישלם עליו כפל, אין מוסיף חומש (שבועות לז:).