קו:
הגוזל
עצים
פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולישני ליה כגון שעמד בדין ואמרו ליה צא תן לו. והשתא
אי אמרת בשלמא אי אתו עדים. אחר שבועה קמייתא מחייב
קמט א ב מיי' פרק
א) לעיל סב: סג:, ב) [לעיל
צריך להוסיף על הברייתא ולפרש הכי היכן שורי א"ל
לשלומי קרנא אשתכח דאכתי ממונא הוא גביה ואמטו להכי
סג: מנחות פב:], ג) לקמן
ד מהלכות גניבה
קח: [ע"ש], ד) שבועות
הלכה א סמג עשין עא
נגנב משביעך אני ואמר אמן ואח"כ באו עדים ואמרו שיש בידו
מחייבינן ליה קרבן שבועה אשבועה שניה דמשום דאין שבועה
מט. [ע"ש] [עי' בשבועות
טוח"מ סי' שנב:
ועמד בדין וא"ל צא ותן לו ואח"כ
טבחו והעדים מעידים אותו
חלה על שבועה לא תפטריה דהואיל ויכול לחזור ולהודות בין
קנ ג מיי' פ"ה מהל'
שם בתוס' ד"ה והעדים],
ה) [חולין פה.], ו) [שם
שאכלו משלם תשלומי כפל ואף ע"ג
זו לזו נמצא דכל אחת שבועת כפירה
טוען ונטען הלכה י
עד.], ז) לעיל סח: [דומה
ופ"ב מהל' שכירות הל' ז
בפני עצמה היא: השתא מיהת הא
דהשתא צריך להוסיף על הברייתא
אי אמרת בשלמא
נשבע כי אתו עדים
לזה ב"מ טז: יז.], ח) [יומא
ועיין בהשגות ובמ"מ ופ"ד
לא אודי. בין זו לזו ואשתכח דכפירת
ולפרש בדוחק ניחא ליה לגמרא
מיחייב אמטו להכי מחייבינן ליה קרבן
עט: יבמות מח: סוטה ח.
מהל' גניבה הל' ט סמג
זבחים י: צ. צד: מנחות
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
לאוקמי הכי מלאוקמי כשאכלו נבלה
דברים בעלמא הוא ולאו ממונא הוא
אשבועה בתרייתא הואיל ויכול לחזור
פט: כריתות ג:], ט) לעיל
צו סעיף א:
קנא ד מיי' פ"ד מהל' שזה נראה לו דוחק יותר:
גביה שהרי אין יכול להוציאו בעדים:
נז. סג., י) [לעיל סג:],
ולהודות אלא אי אמרת כי אתו עדים פטור
אבל
אכלו כשהוא גדול מאי הכי
טוען טענת גנב אינו משלם כפל עד
כ) [שמות כב], ל) [שם],
גניבה הלכה ט
מי איכא מידי דאילו אתי סהדי ומסהדי
❖
מ) רש"ל, נ) רש"ל מ"ז,
טוח"מ סי' שנב:
נמי דמשלם כו'. משמע אם
שישבע ואחר כך יבאו עדים כדילפינן
ס) [שמות כא], ע) [שם],
ביה פטור ואנן ניקו ניחייביה קרבן
במרובה י): היקישא הוא. דאיתקש
נשבע ובאו עדים שאכלו משלם
פ) צ"ל כשהיית. דבש תמר.
אשבועה הואיל ויכול לחזור ולהודות השתא
❖
תשלומי כפל ותימה אמאי בעי שבועה
גנב וטוען טענת גנב דסמיכי קראי
וכן צ"ל לקמן, צ) עי' רש"א,
מוסף רש"י
מיהת לא אודי: אמר רבי חייא בר אבא
מעיקרא כשאמר נגנב יהא נאמן
אהדדיכ) אם ימצא הגנב הרי גנב ואם
א)
(א)
הטוען טענת גנב כו'
במגו דאי בעי אמר החזרתיו לך
לא ימצא הגנב כמו שאמר אלא הוא
א"ר יוחנן א הטוען טענת גנב בפקדון משלם
משלם תשלומי ארבעה
תורה אור השלם
עצמו גנבו היינו טוען טענת גנב
כשהיה פ) קטן יהא נמי נאמן לומר
וחמשה. כגנב עצמו,
תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
דנפקא ליה מגנב הגנב
ונמצא שהוא גנבו: אלא למאן דאמר.
נגנב בלא שבועה וי"ל דהכא מיירי
ארבעה וחמשה הואיל וגנב משלם תשלומי
(לעיל סג:). היקישא
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
בפרק מרובה (לעיל דף סג:): תרוייהו
שטוען זה הקטן כשהגדיל נתתי לך
הוא. כיון דסמיכי להדדי
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
כפל וטוען טענת גנב משלם תשלומי כפל
בטוען טענת גנב. דגנב עצמו
פקדון כשהיה קטן ויודע אני שיש
הני קראי, איתקש גנב
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
מה גנב שהוא משלם כפל טבח ומכר
וטוען טענת גנב להדדי,
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
בידך עכשיו דהשתא לא שייך למימר
נפקא לן מאם המצא (ב) בידו דכתיב
מה גנב משלם תשלומי
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
משלם תשלומי ארבעה וחמשה אף טוען
בפרשה אחריתי ל) היכי איתקוש: גנב
צ) מגו דהאכלתיו כשהיה קטן דא"כ
ארבעה וחמשה אם טבח
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
טענת גנב בפקדון כשהוא משלם תשלומי
הגנב. מרבוייא דה"א דאתרבאי
הוה כפר במה שאמר ליה עדיין
ומכר, אף טוען טענת
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
2. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
גנב משלם ארבעה וחמשה,
ישנה בידך ואין זה מגו כדאמר
בטוען טענת גנב [ילפינן לה כל
כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה
ואיכא דאמרי הקישא
כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר
לקמן דאין מעיז פניו לומר להד"ם:
דיני גניבה לרבות] תשלומי מ)[כפל]
וחמשה מה לגנב שכן משלם תשלומי
כדמפרש הואיל וגנב משלם
וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם
הא לא אתי מכח בן דעת. ואליבא
כפל וטוען טענת גנב
וד' וה': משלם תשלומי כפל.
יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם
כפל שלא בשבועה תאמר בטוען טענת
❖
משלם כפל, מה גנב
שמות כב ו
שְׁנָיִם:
דטוען טענת גנב: ולישני ליה כגון
דרב אשי דאמר אין יכול
טבח ומכר משלם תשלומי
גנב שאין משלם תשלומי כפל ב אלא
שאכלו טריפה. דאיכא ר"ש דפטר
להשביע כלל כל מה שהפקידו בקטנותו
ארבעה וחמשה, אף טוען
בשבועה אמרי היקישא היא ואין משיבין
ב)
טענת גנב טבח ומכר
אפילו הפקדון בעין אבל לשינויא
בהשוחט ונמצאת טריפה מתשלומי
הגהות הב"ח
משלם ארבעה וחמשה,
על היקישא הניחא למ"ד חד בגנב וחד
קמא יכול להשביעו כשהוא בעין:
ד' וה' לעיל (דף ע.) ומשני רבי
(א) גמ' מיהת הא לא
ולאו מילתא היא, דהאי
בטוען טענת גנב שפיר אלא למ"ד האי
יוחנן כר"מ ס"ל דאמר שחיטה שאינה
עירוב
אודי: (ב) רש"י ד"ה
מה מצינו בנין אב הוא
ולא הקישא אלא סמיכות
תרווייהו וכו' המצא
אם ימצא הגנב ואם לא ימצא
תרוייהו בטוען טענת גנב מאי איכא למימר
ראויה לאכילה הואיל ונשחטה כהלכתה
❖
תמצא בידו:
המקראות קרי היקש
שמה שחיטה: ולישני ליה בגונב בן
אמרי גנב הגנב איתיביה רבי
חייא בר אבא לר' יוחנן ג) היכן שורי נגנב
(שם). ואין משיבין על
פקועה. שנמצא במעי אמו ופקעה
היקישא. דאדם דן ק"ו
משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו ד) שאכלו משלם תשלומי
מעצמו ואין אדם דן גזירה
לאחר שחיטה והוציאוהו דאיכא למאן
גליון הש"ס
כפל והא הכא דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה וקתני משלם
שוה והיקש מעצמו אא"כ
דמכשר ליה בלא שחיטה בפ' בהמה
רש"י ד"ה בשותף וכו'
למדה מרבו ורבו מרבו
תשלומי כפל תשלומי כפל אין תשלומי ד' וה' לא הכא במאי עסקינן כגון
המקשה (חולין דף עד:) דתנן ר"ש שזורי
הלכה למשה מסיני (מנחות
והכא לא קרינא וטבחו
שאכלו נבילה ולישני ליה כגון שאכלו טריפה כר"מ דאמר שחיטה
פב:). שחיטה שאינה
כולו. לא ידעתי אמאי נקיט
ה)
אומר אפילו הוא בן חמש שנים וחורש
ראויה. לאכילה (קדושין
רש"י תרתי הא בטעם אחד
שאינה ראויה שמה שחיטה ולישני ליה בבן פקועה כר"מ דאמר בן
בשדה שחיטת אמו מטהרתו: כר"מ.
ו)
נח.). דאמר בן פקועה
סגי כדמפורש בפ' מרובה
פקועה טעון שחיטה ולישני ליה כגון שעמד בדין ואמרו לו צא תן לו
טעון שחיטה. דחדשים
דף עח ע"ב ואולי יש להגיה
בשחיטת חולין [עד.] דתנן השוחט את
❖
א"נ:
גרמי לשוייה בהמה באנפי
הבהמה ומצא בה בן ט' חי כו':
דהא אמר רבא צא תן לו טבח ומכר
פטור מאי טעמא כיון דפסקיה
ז)
נפשיה ולא איתרבאי מכל
ולישני ליה כגון שעמד בדין. קודם
בבהמה תאכלו (חולין עד.).
למילתיה וטבח ומכר הוי גזלן וגזלן לא
משלם תשלומי ארבעה וחמשה
צא תן לו. שפסקו לו דינו
הגהות מהר"ב
לכן ואמר נגנב ונשבע ובאו עדים
חייב אתה ליתן לו וטבח ומכר חייב מאי
טעמא כל כמה דלא פסיקא ליה
בב"ד שציוו עליו לתת לו
שגנבו הוא עצמו וחייבוהו ב"ד רנשבורג
. הטוען טענת
מילתא אכתי גנב הוא אמרי וליטעמיך
לישני ליה בשותף שטבח שלא
(ב"מ טז:)
ואמרו צא תן לו קרן וכפל ואח"כ
א] גמ' ופליגא דר' חייא
גנב באבידה. מוצא
מדעת חבירו אלא חדא מתרי ותלתא נקט ואמר רבי חייא בר אבא
ח)
ט)
אבידה שטוען נגנבה הימני
בר יוסף. כאן נרשם אות
שחטו ואכלו נ) (וחזר ונשבע עליו)
לאחר שמצאתיה (לעיל
ה' מסימני עין משפט.
א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל מאי טעמא
דמשלם כפל אשבועה קמייתא ופטור
לפטור עצמו על ידי
מצויין עליו מיי' פ"ב
סג:)
דכתיב על כל אבדה אשר יאמר איתיביה רבי אבא בר ממל לרבי
מטביחה כדרבא כו': בשותף שטבח.
גנב, שטוען נגנבה ממני
מהלכות שכירות הלכה ח
1
❖
האבידה שמצאתי, ונמצא
וע"ש בהה"מ:
חייא בר אבא כי יתן איש אין נתינת קטן כלום ואין לי אלא שנתנו
שותפין שגנבו וטבחו האחד שלא
ג
2
שבידו הוא (לעיל נז.).
מדעת חבירו אמרינן בפרק מרובה
כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן ד נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול
משלם תשלומי כפל.
(לעיל ד' עח:) שפטור מד' וה'
כגנב עצמו דדרשינן בפרק
מנין ת"ל 1 עד האלהים יבא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה שוין
רבינו חננאל
מרובה (סג:) ואם לא
דחמשה בקר אמר רחמנאס) ולא חמשה
כאחד ואם איתא תיהוי נמי כאבידה א"ל הכא במאי עסקינן כגון שאכלו
ימצא הגנב, אם לא ימצא
אמר ר' חייה בר אבה אמר
חצאי בקר $ והכא לא קרינא וטבחו
כמו שאמר אלא הוא עצמו
ר' יוחנן הטוען טענת גנב
כשהוא קטן אבל כשהוא גדול מאי הכי נמי דמשלם אי הכי אדתנא עד שתהא
גנבו, וכתיב בתריה ישלם
כולו בחיובא דעל החצי של חבירו
בפקדון אינו חייב עד
נתינה ותביעה שוין כאחד ליתני עד שתהא אכילה ותביעה שוין כאחד א"ל תני
שנים (לעיל נז.). דכתיב
שיכפור במקצת ויודה
הוה טובח ומוכר אחר הגנב דפטור
על כל אבידה אשר
במקצת שנאמר כי הוא
עד שתהא אכילה ותביעה שוין כאחד רב אשי אמר לא דמי אבידה קא אתיא
אבל לדעת חבירו משלמין שניהם
יאמר. ובטוען טענת גנב
זה. ופליגא עליה הא דר'
מכח בן דעת והא לא אתיא מכח בן דעת ואמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן
מוקמינן ליה להאי קרא
דשלוחו הוא ואמרינן תחת לרבות את
חייה בר יוסף דאמ'
ע)
(לעיל סג:). עד שיכפור
השליח: על כל אבדה. וגו' ישלם
הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מאי
במקצת ויודה במקצת.
שנים: אין נתינת קטן כלום. דכתיב
שאין מחייבין אותו שבועה
טעמא דאמר קרא 1כי הוא זה א] ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר ר' חייא בר יוסף
אלא אם כן הודה במקצת
איש פרט לקטן דאין נשבעין על
עירוב
לומר כך וכך אני חייב לך
טענת נתינתו ואין באין לידי כפל
והמותר נגנב ממני (שמות
על ידו דהכא כפל כתיב: אין לי אלא כשנתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן. דאיכא למימר דהאי איש אהשתא קאי וה"ק
כב ח).
כי יתן מי שהוא עכשיו איש בשעת טענה פרט לנתינת מי שהוא עדיין קטן אבל אי הוי עכשיו איש לא ממעט ליה: נתנו
כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין. דפטור: ת"ל יבא דבר שניהם. איתקוש נתינה והעמדה בדין להדדי דבתרוייהו בעינן
איש: תהוי נמי כאבידה. דליכא נתינה והוי טענה להשביע ולהתחייב כפל וכי תבעו כשהוא גדול ליחייביה להאיך שבועה וכפילא
אע"ג דנתינה ליכא: שאכלו. בעל הבית לפקדון בעוד שהמפקיד קטן דלא ירד פקדון זה לתורת טענה מעולם אבל אבידה
לידיה דהאי איחייב ליה שהרי יש לה בעלים בני טענתא: הכי נמי דמשלם. דמשהגדיל קטן ונעשה בר טענה
מכי מטא
דאמר קרא
כי
הוא זה. היינו הודה במקצת ובפרשת טוען
נתחייב זה
לבא עמו לדין ואע"ג דנתינה לא
הואי:
טענת גנב כתיב:
עירוב