הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא
עירוב פרשיות. פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו שאינו
קנב א מיי' פ"א מהל'
א) [סנהדרין ב:],
דכתיב. פי' בקונט' דפסוק זה דכי הוא זה מפרשה אחרת טוען ונטען הל' א
מקומו דהאי כי הוא זה באם כסף תלוהד) הוה ליה למכתביה דהתם
ב) שבועות מב: ב"מ ג. ה:
כתובות יח. גיטין נא:,
סמג עשין סה טוש"ע ח"מ
הודאה במקצת מחייב: ומאי
קאי דאילו בהך פרשתא דפקדון בלא
דבואם כסף תלוה את עמי הוה ליה למיכתב דהתם קאי דאי בהך
❖
ג) ב"מ ה: צח., ד) [שמות
סי' פז סעיף א:
שנא מלוה. דעקרינן לקרא מדוכתיה
ומוקמינן ליה עלה: כדרבה
פרשתא דפקדון בלא הודאה
במקצת נמי מחייב וטעמא דעקרינן
כב], ה) [צ"ל טו: וכמבואר
❖
דאמר רבה. אין אדם מעיז פניו
ליה מדוכתא כדמסיק ומ"ש מלוה
שם בתוס' ד"ה ומודה ר"י],
כדרבה דאין אדם מעיז פניו לכן
בפני זה שעושה לו טובה הלכך היכא
מוסף רש"י
עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי
א)
1
כופר הכל פטור אבל בפקדון שלא
דכפר הכל פטור משבועה דאי לאו
הוא זה אמלוה הוא דכתיב ומאי שנא מלוה
עירובפרשיותכתובכאן.
א
תורה אור השלם
שהפרשיות הכתובות באלה
עשה לו טובה מעיז ומעיז הלכך אפי'
קושטא בהדיה לא הוה מצי למכפר
כדרבה דאמר רבה מפני מה אמרה תורה
ב)
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
המשפטים מעורבבות הן,
כופר הכל חייב וקשה דבריש סנהדרין
ביה והיכא דמודה מקצת בכולה בעי
שיש מקרא כתוב בפרשה זו
מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
למכפריה והא דלא כפריה משום
(דף ב: ושם) משמע דאפילו למ"ד
שאינו יכול לעמוד בה, אלא
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולי בעי
מפרשה אחרת הוא, כגון
דאין אדם מעיז: אבל בפקדון. דאין
עירוב פרשיות כתוב כאן לא עקרינן
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
אשר יאמר כי הוא זה,
דנכפריה והאי דלא כפריה משום דאין אדם
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
כאן טובה: מעיז ומעיז. הלכך אפי' כפר
ליה לגמרי מפקדון לענין שלשה
דילפינן מיניה מודה
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
מעיז פניו ובכולי בעי דלודי ליה והאי דכפר
בכוליה רמיא רחמנא שבועה עליה:
ומומחין ומיהו יש לדחות דלענין
במקצת הטענה ישבע כו',
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
❖
שכתב בשומר חנם, לאו
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
ליה במקצת סבר אי מודינא ליה בכוליה
מודה מקצת דאיכא טעמא עקרינן
צריכין
אשומר חנם קאי, דשומרין
ליה מפקדון לגמרי אבל לענין שלשה
תבע לי בכוליה אישתמיט לי
מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא הלכך רמא
אע"פ שלא הודו במקצת
ומומחין דליכא טעמא קאי אתרוייהו
חייבין לישבע, דהודאה
רחמנא שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה וגבי מלוה הוא דאיכא
רבינו חננאל
מקצת הטענה אפרשת
אבל קשה דבפרק השואל (ב"מ דף צז:)
למימר הכי אבל גבי פקדון מעיז ומעיז תני רמי בר חמא ארבעה שומרין
דאם כסף תלוה קאי,
עירוב פרשיות כתיב כאן
ג)
גבי הא דמוקי מתניתין דהתם כשיש
דהתם הוא דבעינן הודאה
וכי כתיב כי הוא זה אמלוה
צריכין
עסק שבועה ביניהם ומוקי רישא
במקצת, ואי לא מודה כלום
הוא דכתיב. פיר', פרשיות
חזקה אם טענת התובע
הללו מעורבות הן וכי
בתרתי וסיפא בתלת משמע דלא מחייב שבועה אלא א"כ יש חדא דקמודה והתם כרבי חייא בר יוסף מדקאמר בתר הכי ולרמי
אמת לא היה יכול זה להעיז
כתיב האי קרא אאם כסף
בר חמא אלמא דלא מחייב רבי חייא בר יוסף בלא הודאה מקצת אלמא לא עקר לגמרי כי הוא זה מפקדון ועוד דבכמה משניות
פניו נגדו ולומר לא
תלוה את עמי את העני
משמע דלא מתחייב בפקדון אלא במודה מקצת כי ההיא דשבועות (דף מג.) דסלע הלויתני עליו ושתים היה שוה וכן ההיא דמנורה
הלויתני, הלכך אפילו
עמך אשר יאמר כי הוא
שבועה לא בעי, אבל
שטענתה עלי זה הוא לא
בת עשרה ליטרין (שם) וההיא דעשר גפנות טעונות מסרתי לך (שם דף מב:) ובהניזקין (גיטין דף נא. ושם) גבי שני כיסין קשורים
בפיקדון דליכא גמילות
תהיה לו כנושה כאילו
מצאת לי דמחייבינן מודה מקצת ופטרינן כופר הכל אע"ג שלא עשה לו שום טובה ובפרק שני דכתובות (דף יח. ושם) ובשבועת הדיינים
חסדים מעיז פניו וכופר
התם כתיב דהתם עניניה,
הכל ובעי שבועה (סנהדרין
(שבועות דף מב.) פטרינן מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס במגו דאי בעי כופר הכל משום דבבנו מעיז ולפירוש הקונטרס אדרבה
ואמרינן ומאי שנא בין
ב:). מפני מה אמרה
מלוה לפקדון, ופרקינן
כופר הכל ה"ל לחיובי התם וכן בפ"ק דב"מ (דף ד:) בשמעתא דהילך גבי סלעין דנרין ומפרש ר"ת דה"ק דכי כתיב כי הוא זה אמלוה
תורה מודה במקצת
חזקה אין אדם מעיז פניו
נמי הוא דכתיב דבעינן הודאה בהדי שבועה דכפירה והכי נמי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה לא בעינן בההיא
הטענה ישבע. ולא חשבו
בפני בעל חובו כי נמצא
כמשיב אבידה לפטרו שלא
משלם רעה תחת טובה
דנאנסו ובאותו ענין דקאי כי הוא זה אמלוה קאי נמי אפקדון וכי היכי דמלוה מחייב אשתי פרות לחוד חדא דהודאה וחדא דכפירה
כפר בכולו (ב"מ ג.). חזקה
תחת החסד שגמלו
מחייב נמי אפקדון אשתי פרות חדא דהודאה וחדא דנאנסו אבל רבי חייא בר אבא ורמי בר חמא בעו שלש פרות חדא דהודאה וחדא
אין אדם מעיז פניו.
והלוהו ממונו כפר בו,
דכפירה וחדא דנאנסו דכי הוא זה אפקדון דוקא כתיב ולא אמלוה והא דבעיא כפירה והודאה במלוה שמא במה מצינו ילפינן מפקדון
לכפור את הכל, הלכך
אבל הפקדון שאינו כן
בשביל הודאת המקצת אינו
מעיז ומעיז, לפיכך אע"פ
אע"ג דלענין שלשה ומומחין לא ילפינן מלוה מפקדון במסכת סנהדרין (דף ב: ושם) למאן דלית ליה עירוב פרשיות לענין מודה מקצת
נאמן על השאר, דהאי
שאינו מודה במקצת חייב.
מסתבר למילף טפי והוא הדין דבפקדון מחייב בכפירה והודאה לחוד בלא נאנסו אבל בנאנסו בלא כי הוא זה לא מחייב דהכי משמע
בכוליה בעי דלכפריה כו'
וקימא לן כר' חייה בר
ליה פשטיה דקרא לאצרוכי כי הוא זה בהדי נאנסו ולא נאנסו בהדי כי הוא זה אבל כופר הכל פטור לכ"ע בכל מקום אפילו במקום
(גיטין נא:). ובכולי בעי
יוסף ודלא כר' חייה בר
דלודי ליה. וכי תימא לא
אבה אמר ר' יוחנן.
שיכול להעיז דגזירת הכתוב הוא כי הוא זה דוקא ולא כופר הכל והא דקאמר מ"ש מלוה מפרש ר"ת מאי טעמא דמלוה פירוש [מאי]
נשבעיה אשארא, דמיגו
טעמא דמודה מקצת חייב ולא מהימן במגו דאי בעי כפר הכל והוי כי ההוא דסוף כל הנשבעין (שבועות דף מח:) גבי נשבעין שלא
דחשוד אממונא חשוד נמי
בטענה דקאמר מאי שנא הני ופירוש מאי טעמא דהני ומה שכתוב בספרים גבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי אבל בפקדון מעיז
אשבועתא, אממונא לא
חשוד מדלא כפריה בכוליה,
ומעיז לא גריס ליה רבינו תם ובספרים ישנים ליתא והא דאמר בסוף המוכר את הבית (ב"ב דף ע:) גבי המפקיד אצל חבירו בשטר
דהאי כי אודי בפלגא
אילו אמר נאנסו לאו שבועה בעי דמשמע דנאנסו לחוד בלא הודאה כלל מחייב שבועה אור"ת דההיא שבועה דרבנן שנתקנה
בכוליה נמי בעי דלודי והאי
דלא אודי ליה לאו דדעתו
קודם שבועת היסת כי הנהו דפרק הכותב (כתובות דף פז:) הפוגמת כתובתה ואינך דסבר רמי בר חמא שבועה דאורייתא ומסיק
למיגזליה, אלא אישתמוטי
אלא מדרבנן והא דתנן בפרק השואל (ב"מ דף צז:) זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע ופריך בגמרא ואמאי מה שטענו לא
אישתמיט לדחויי השתא
הודה לו והך פירכא ליתא אליבא דרב נחמן דמוקמא התם מתני' אליביה כשיש עסק שבועה ביניהם ורישא בתרתי וסיפא בתלת
(שם) לפי שברצונו היה
מודה בכולו אלא שאין בידו
או רישא בתלת וסיפא בארבע ויש כאן מה שטענו הודה לו אלא לרב הונא ורב יהודה פריך דליכא אלא הך דשאלה ושכירות ומשני
לפרוע וסבר עד דהוי לי
ע"י גלגול דכדרכה מתה ההיא שבועה נמי מדרבנן דמדאורייתא לא מחייב כיון דאין כאן הודאה ומיהו בין לפ"ה ובין לפי' ר"ת
זוזי ופרענא ליה
.
(ב"מ ג:)
קשה מהא דאמרינן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מה: ושם) דאם שכרו בלא עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר
שכרתיך ונתתי לך שכרך ופריך אלא שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו
והשתא לפירוש ר"ת אהייא קאי אי אההיא דהודאה קאי אי אמר לא היו דברים מעולם א"כ היה כופר הכל ואין זה מגו דאל"כ
ליפרוך אכל מודה מקצת דליפטר במגו דאי בעי כופר הכל ואי אההיא דנאנסו קאי כי קאמר נמי להד"ם מחייב שבועה כיון דאיכא
כפירה והודאה ולפי' הקונטרס נמי דליכא הודאה כי אמר אההיא דנאנסו נמי להד"ם בעי שבועה דהא מחייב שבועה בפקדון
אכופר הכל ואי הוה אמרינן דלרבי יוחנן ולרמי בר חמא לא מחייב אפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו הוה ניחא דפריך לה התם
אבל לא יתכן כלל דע"כ על כפירה והודאה לחוד מחייב אפילו אפקדון כדמוכח במשניות טובא בההיא דסלע הלויתני ומנורה ועשר
גפנים ואע"ג דמוקמינן מתניתין דהשואל בכמה פרות אע"ג דלא מתני במתני' הנהו לא מסתבר לאוקמי הכי וכן בהלואה דילפינן
מפקדון גבי סלעים דנרים ובשבועות גבי סלע הלויתיך ונראה כפירוש ריב"א דמפרש כי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב והלכך
בפקדון נמי לא מוקמינן ליה אלא בטענה דשייכא במלוה דהיינו בכפירה והודאה אבל טענת נאנסו לא והכי קאמר מאי שנא טענה
דשייכא במלוה מטענת נאנסו ומסיק כדרבה וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי כלומר בטענה השייכא במלוה כגון כפירה והודאה דאין
מעיז פניו לכפור במידי דידע בה חבריה אבל בפקדון כלומר טענה השייכא בפקדון כגון נאנסו דלא ידע ביה חבריה מעיז ומעיז ומחייב
בלא הודאה דאם כופר הכל היה פטור במקצת נמי יפטר במגו דאי בעי כפר הכל ומיהו בטענות כפירה אפילו במקום שיכול להעיז פטור
דגזירת הכתוב היא והשתא ניחא ההיא דכל הנשבעין דקאמר מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו אע"ג דאין זה מגו לגמרי
דהאי חשוב העזה והאי לא חשוב דבהאי ידע ובהאי לא ידע מכל מקום מדמה ליה למגו דלעיל דההוא נמי לאו מגו הוא דניחא ליה
למימר טפי שכרתיך ונתתי לך שכרך דחושבו טועה משום דטרוד בפועליו ולא כמשקר במזיד ממאי דנימא לא שכרתיך מעולם דליכא
למיתלי בטרוד בפועליו וההיא דח"ה (ב"ב דף לו.) גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא דיכול לטעון עד כדי דמיהם במגו שיכול לומר
לקוחים הן בידי ובפ"ב דכתובות (דף ה) יח) גבי שדה זה של אביך היה ולקחתיו ממנו דאפילו טענו הבן שהיה של אביו אלא שאין לו
עדים מהימן לומר לקחתיו במגו שיכול לומר לא היה של אביך מעולם אע"ג דבהאי ידע ובהאי לא ידע לא דמי למידי דכפירה
דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע ביה חבריה והנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו ומיהו ההיא דהשואל קשה לפירושו דמשמע
דר' חייא ב"ר יוסף נמי בעי הודאה בהדי נאנסו דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלתא אם לא נאמר סוגיא דהתם לא כר' חייא בר
אבא ולא כר' חייא ב"ר יוסף וא"ת למאן דבעי שלש פרות ליפטריה במגו דאי בעי אמר נאנסו אההיא דכפירה וי"ל כגון דההיא
דכפירה קמן וא"ת דליפטריה במגו דאי בעי מודה בה ואההיא דטען דמתה בפשיעה יכפור ובאידך נאנסה דהשתא ה"ל בההיא
דמודה בה הילך ופטור משבועה לאו פירכא היא דאם הילך הוא א"כ ה"ל כופר הכל ואין אדם מעיז אי נמי כגון דההיא דקיימא
קמן עדיפא ואין רוצה להודות בה ואין להקשות יהא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"ם נמי אההיא דנאנסו דבריש כל הנשבעים
לה דאפקיד ליה בשטר: חזקה אין אדם מעיז. הכל
(שבועות דף מה:) משני
מפורש בכמה מקומות: