קז:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד שישלח בו יד. והא דקתני לעיל (דף קו.) והעדים מעידים אותו
צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת. קודם שיתחייבו שבועה ואם
קנג א מיי' פ"ד מהלכות
א) ב"מ ו., ב) [שמות כב],
שגנבו משלם תשלומי כפל היינו ששלח בו יד:
נשבעו בלא כפירה והודאה אין שבועתו של ש"ח כלום ולא מחייבתו כפל
ג) [ועי' תוס' ב"מ ו. ד"ה
גניבה הל' ג טוח"מ
הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה. דאע"ג שהודה
❖
שבועה],
סי' (שנ) שנב:
ודרמי בר חמא פליג אדרבי חייא בר יוסף: פרשה ראשונה נאמרה
קנד ב מיי' שם הל' ב:
בש"ח ושניה בשומר שכר: שוכר. פלוגתא דר"מ ורבי יהודה לעיל
שלשקר נשבע אין חייב מן הדין לישבע פעם שניה שנגנב
קנה ג מיי' פ"ו מהל'
(דף נז:): אינו חייב. כפל: עד שישלח
כמו שחוזר וטוען אלא נאמן שלא
שאלה ופקדון הל' א
תורה אור השלם
סמג עשין פח טוש"ע ח"מ
בה יד. קודם שבועה כגון שעשה בה
בשבועה לומר שנגנב במגו דאי בעי
צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל
סי' רצד סעיף ב וסי' רצה
מלאכה: ה"ג דאמר קרא ונקרב
אמר באמת נשבעתי והיה פטור והא
❖
ואלו הן שומר חנם והשואל נושא שכר
סעיף ב:
שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה
בעל הבית אל האלהים אם לא
קמ"ל אע"ג שמושבע מפי ב"ד כגון
עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה
והשוכר אמר רבא מאי טעמא דרמי בר
אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה
שלח: למימרא. דהאי דכתיב בתריה
שטענו בפני ב"ד אחר שלא היו
חמא שומר חנם בהדיא כתיב ביה 1 כי
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר
מוסף רש"י
אשר ירשיעון אלהים וגו': בששלח
יודעים שנשבע כבר קודם והשביעוהו
שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
הוא זה שומר שכר יליף נתינה נתינה
צריכין כפירה במקצת
בה יד עסקינן. דנמצא רשע בכך
עתה דפטור כיון שמן הדין לא היה
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם
והודאה
במקצת.
ושלח
לְרֵעֵהוּ: שמות כב ח
משומר חנם שואל 2 וכי ישאל וי"ו מוסיף
בו יד פטור.
לו לישבע:
שנשבע לשקר שהרי שלח בה יד:
2. וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם
בשבועות האמורות בהן
על ענין ראשון שוכר אי למ"ד כשומר
בעומדת על אבוסה. שלא שלח בה
והא דאמר לעיל והעדים מעידים
כגון שומר חנם לישבע
רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת
שנגנבה, ושומר שכר לישבע
יד שנו דחייב כפל: אבל שלח בה
שכר היינו שומר שכר אי למ"ד כשומר
אותו שאכלו משלם תשלומי כפל צ"ל
בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם
שנאנסה ושואל לישבע
שמות כב יג
יְשַׁלֵּם:
יד. קודם שבועה קנאה בתורת
כגון שאכלו לאחר שבועה ונראה
חנם היינו שומר חנם וא"ר חייא בר יוסף
3. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
שמתה ממלאכה, צריכין
דדוקא קאמר ושלח דגזירת הכתוב
גזילה ושומר חנם אינו נעשה גנב
כפירה וכו' (ב"מ צח.).
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל
הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד
שלש שבועות משביעין
הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח
היא כדקאמר אם לא שלח הא שלח
אלא בטענת גנב וזה קודם שטען
שישלח בו יד מאי טעמא ונקרב בעל
אותו. לשומר חנם שטוען
(א) 3
יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
פטור אבל כופר בפקדון אע"ג דאמר
טענת גנב קנאה וקמה ליה ברשותיה
❖
נגנבה (שם ו.). שבועה
שמות כב ז
הבית אל האלהים אם לא שלח ידו
רב ששת לעיל הכופר בפקדון נעשה
שאם מתה ישלמנה ואשתכח דכי כפר
שלא שלחתי בה יד.
במלאכת רעהו מכלל דאי שלח בה יד
לעשות מלאכתי, דאי שלח
דידיה קא כפר: או דלמא אפילו
עליו גזלן כפל מיהא מחייב דהא
בה יד הוי גזלן עליה
מיחייב למימרא דבשלח בה יד עסקינן אמר
הגהות הב"ח
עומדת על אבוסה קאמר. וכל שכן
דקאמר נעשה עליו גזלן היינו להתחייב
ומיחייב באונסיה ואפילו
באונסין: והלא שלש שבועות
להו ר' חייא בר אבא הכי א"ר יוחנן בעומדת
(א) גמ' מאי טעמא
כי שלח בה יד דבהכי קאי קרא
נאנסה ברשותיה היא
דאמר קרא ונקרב:
קיימא ודידיה היא (שם).
משביעין אותו. וצריך כולהו דאי
כדאמר ר' חייא בר יוסף: הטוען
על אבוסה שנו א"ל ר' זירא לר' חייא בר
(ב) רש"י ד"ה לא התם
טענת אבידה ונשבע. ל"ג והודה:
נשבע שלא פשעתי אכתי חיישינן שמא
וכו' לחייבו כפל ואי
אבא דוקא בעומדת על אבוסה קאמר אבל
קשיא הא דאמרינן
פטור. מן הכפל: מ"ט לאו משום
ברשותו הוא ובאמת נשבע וכשנשבע
שלח בה יד קנה ושבועה לא מהניא ביה
לעיל השביע עליו ה'
דקנה בשבועה ראשונה. להתחייב
שאינה ברשותו איכא למיחש שמא
פעמים בין בפני ב"ד
כלום או דלמא אפי' עומדת על אבוסה
שלח בה יד ומתחייב אע"פ שלא פשע
באונסין כדרב ששת דאמר לעיל [קה:]
בין שלא בפני ב"ד
ואינה ברשותו ג): מאי לאו שלא
קאמר א"ל זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי
חייב על כל אחת
הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן אפי'
ואחת והכא אמרינן
דא"ר אסי א"ר יוחנן הטוען טענת אבד
שלחתי כו'. ה"נ ה"מ לאותובי לרבי
בלא שבועה והיכא דאשתבע כל שכן
פטור איכא לתרוצי
ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו
חייא ב"ר יוסף ולימא מאי לאו [שלא]
דכ"ע מודו. אלמא כיון דקמה ליה
דהתם ודאי חייב דהא
בקרבן שבועה קמיירי
עדים פטור מ"ט לאו משום דקנה בשבועה
שלחתי דומיא דלא פשעתי ולשנויי
ברשותיה כי כפר דידיה קא כפר
ולא שני לן בין בפני
לא דומיא דאין ברשותי:
ולא מיחייב ליה כפל וה"ה לשולח בה
ראשונה א"ל לא הואיל ויצא ידי בעלים
ב"ד בין שלא בפני
מה
שבועה שלא פשעתי בה כי
יד כיון דפשיטא לן בפ' המפקיד
ב"ד דסתמא כתיב מכל
בשבועה ראשונה איתמר נמי א"ר אבין
אשר ישבע עליו לשקר
(ב"מ מא:) דקמה ליה ברשותיה תו לא
מגליא מילתא דפשע בה פטור.
א"ר אילעא א"ר יוחנן הטוען טענת אבידה
וגו' אבל הכא בכפל
א
מיחייב עליה כפל: לא. התם לאו
דהא מהכא דרשינן טוען טענת גנב
קאמר דפטור דהא
בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גניבה
מדכתיב אם לא ימצא הגנב אלא
משום דקמה ליה ברשותיה הוא אלא
שבועה בתרייתא לאו
ונשבע ובאו עדים פטור הואיל ויצא ידי
שבועת הדיינין היא
הוא עצמו גנבו וזה שפשע בה לא
הואיל ויצא שומר זה ידי בעלים
ואע"פ שנעשית בב"ד
כגון
בעלים בשבועה ראשונה אמר רב ששת
שטוען טענת גנב
גנבו:
בשבועה ראשונה שמבית דין ראשון
שלא היה להם לב"ד
הטוען טענת גנב בפקדון כיון ששלח בו
וחזר וטען טענת אבד. ואיפכא לא
להשביעו שהרי כבר
נסתלק מידם ושבועה אחרונה זו לאו
ב
נפטר מכפל משבועה
מצי למימר דאם כן לא מיחייב כפל
שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל
יד פטור מאי טעמא הכי קאמר רחמנא
ראשונה דטוען טענת
כדאמר לעיל שכבר יצא ידי בעלים
(ב) דכיון דנשבע בתחילה שוב לא היה
אבידה ונשבע לא
ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח
משלם כפל וכפל לא
מחויב שבועה לבעלים: כיון ששלח
בשבועה ראשונה והכי פירושו וחזר
ידו וגו' הא שלח ידו פטור אמר ליה רב
משלם אלא בשבועת
בה יד. קודם שבועה: ה"ק אם לא
וטען טענת אבד ואומר מה שנשבעתי
הדיינין דבהכי כתיב
נחמן והלא א) ג שלש שבועות משביעין אותו
שלח. ונקרב בעל הבית וקיימא לן
שנגנב לא כי אלא אבד והיה לי לישבע
ונקרב בעל הבית וגו'
שבועה שלא פשעתי בה שבועה שלא
לשבועה לשלם שנים
שאבד אבל אין לפרש שאמר אחר
בהמפקיד (שם) דהאי ונקרב לשבועה
ואין אלהים אלא דיינין
שלחתי בה יד שבועה שאינה ברשותי מאי
שבועה אבד שא"כ לא ה"מ למפטר
הוא וכתיב בתריה ישלם שנים אם
דכיון דנשבע בתחילה שוב
לאו שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא
נמצא רשע: הא שלח יד פטור.
נפשיה באבד כיון שהיא ברשותו
לא היה מחויב שבועה
לבעלים כצ"ל:
מכל הדין הזה: שלש שבועות
דשבועה שאינה ברשותי מה שבועה שאינה
בשעה שנשבע דאההיא שעה שנשבע
משביעין. את שומר חנם האומר
לשקר מתחייב באונסין ולא מחייב
ברשותי כי מיגליא מילתא דאיתיה ברשותיה
נגנבה: שבועה שלא פשעתי.
אהך שבועה חומש ואשם דלא
חייב אף שבועה שלא שלחתי בה יד כי מיגליא
הויא כפירת ממון אלא כשבועת
בשמירתו כשנגנבה דאי פשע בה
מילתא דשלח בה יד חייב אמר ליה לא
ביטוי בעלמא:
חייב דכתיב על כל דבר פשע:
ב)
שבועה שלא שלחתי בה יד דומיא דשלא
שבועה שלא שלחתי בה יד. ליהנות
ובאו
פשעתי בה מה שבועה שלא פשעתי בה
בה קודם לכן דאם שלח בה יד קמה
כי מיגליא מילתא דפשע בה פטור מכפל אף שבועה שלא שלחתי בה יד
ליה ברשותיה דנעשה גזלן עליה
כי מיגליא מילתא דשלח בה יד פטור מכפל בעי רמי בר חמא ממון המחייבו
ומיחייב באונסין וכ"ש בגניבה ואבידה:
כי מגליא מילתא דאיתיה ברשותיה.
כפל פוטרו מן החומש או דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש
והוא גנב עליה מחייב כפל דהיינו
היכי דמי כגון שטען טענת גנב ונשבע וחזר וטען טענת אבד ונשבע
טוען טענת גנב: אף שבועה שלא
ובאו
שלחתי בה יד. כי משתכח שקרן נמי
חייב כפל משום שבועה שאין ברשותו: כי מגליא מילתא דפשע בה. ונגנבה: פטור מכפל. דהא אינו גנב עליה: אף שבועה דשלח בה
יד כי מגליא מילתא דשלח בה יד פטור מכפל. אפילו עדיין היא אצלו: בעי רמי בר חמא. דקיימא לן בפרק מרובה (לעיל דף סה:) ממון
שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה אין מוסיף חומש ולעיל (דף קו.) נמי תנינן לה אם משבאו
עדים הודה
משלם
תשלומי כפל ואשם
והיכי דמי. כלומר למאי
אבל חומש לא
מאן פטר ליה מחומשא ממונא או שבועה:
נ"מ
כגון
שטען
טענת גנב כו':
ובאו