הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובאו עדים אקמייתא. תימה דע"כ כשבאו עדים אקמייתא
ובאו עדים. דכשנשבע היתה אצלו לחייב כפל והדר הודה איהו
קנו א מיי' פ"ד מהל'
א) לעיל קו. [ע"ש] שבועות
אבתרייתא: מאי. מיחייב חומש אהך שבועה בתרייתא או לא:
ואומרים באותה שעה ראינוהו ברשותו ונמצא שמכחישין
מט., ב) לעיל סה:,
גניבה הל' ו:
קנז ב מיי' שם הל' ז:
ג) [בס"א: וחמישיתיו],
והא איחייב ליה כפילא. עליה דהאי ממון: או דלמא שבועה
גם שבועה שניה שנשבע שאבד וכשהודה אחר עדים אמאי משלם
קנח ג ד מיי' שם הל' ה
ד) ב"מ לג:, ה) מתניתין
המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש.
כגון אי הוה מודה השתא
חומש הא קתני לעיל ה) בברייתא דהיכן פקדוני כו' הודה מעצמו
היא לקמן מע"ל וכן
[רב אלפס ב"מ פ"ג
אקמייתא אחר העדאת עדים הוה
משלם קרן וחומש משמע דוקא הודה
בשבועות ועיין בספר כ"י,
דף עט.]:
❖
קנט ה מיי' פ"ח מהל'
ו) שייך קודם ד"ה טען,
מעצמו אבל אחר עדים לא ויש לומר
מיפטר מחומש אבל השתא דאבתרייתא
ובאו עדים אקמייתא
והודה אבתרייתא מאי
שאלה ופקדון הל' ד
דלעולם בטענת אבד הודה לאחר
אודי והך שבועה לא חייבתיה כפילא
ממון המחייבתו כפל פוטרו מן החומש והא
טוח"מ סי' רצד וסי' רצה:
קס ו מיי' שם הל' א
עדים נמי משלם חומש כדמשמע
תחייביה חומשא. והכא ליכא למימר
תורה אור השלם
איחייב ליה עילויה כפילא או דלמא שבועה
❖
טוח"מ שם:
בסמוך דקאמר מכדי האי שבועה לא
יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה דכי
1. אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע
המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש והא
מחייבא ליה כפל תחייביה חומש אלא
אמרינן ליה היכא דאתו סהדי אשבועה
עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ
שבועה בתרייתא הואיל דלא קא מחייבא
שמע מינה ממון המחייבו כפל פוטרו
שניה דאמרינן אשבועת חנם לא
בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף
מוסף רש"י
ליה כפילא תחייביה חומשא אמר רבא
עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ
מן החומש משמע הא היכא דליכא
מחייבי כפילא אבל היכא דאודי עלה
אמר לאחד מן השוק
יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
ת"ש אמר לאחד מן השוק היכן שורי
❖
כפל בהעדאת עדים כמו בטענת
קיימא לן לעיל (דף קו.) השביע עליו
א)
כו'. הכא לא גרסינן
ויקרא ה כד
משביעך אני, דהא בלא
שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני
אבד דמתחייב חומש בהודה אחר
חמשה פעמים כו' דלענין חומש ואשם
שבועה נמי מיחייב כפל
עדים ולעיל לאו דוקא נקט מעצמו
לא שני ליה בין שבועת עצמו לשבועת
ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו
שזה גנב ממש הוא
הגהות הב"ח
דיינין ובלבד שיכפור ממון: אמר
אלא הוא הדין אחר עדים ואיידי
ובגנב כתיב ישלם שנים
משלם תשלומי כפל ואם הודה מעצמו
(א) גמ' דלא משלם חומשא
בלא שבועה (שבועות
לאחד מן השוק. שאין שומר על
דתנא בסיפא הודה מעצמו גבי טוען
משלם קרן וחומש ואשם והא הכא עדים
וכפילא אבל בתרי גברי
מט.). שילם ולא רצה
שורו: משביעך אני. משום הודה
טענת גנב תנא נמי ברישא: לישבע. שבועות שומרים
האי נשלם כפילא: (ב) שם
הוא דמחייבי ליה כפילא הודה מעצמו אין
חד [נשבע] והודה וחד [נשבע]
❖
מעצמו דסיפא נקט אבל משום כפל
היכי דמי כגון שטען:
שלא פשע בה ושלא
אבל הודה אחר עדים לא ואי סלקא דעתך
שלח בה יד, שהיה יכול
ובאו עדים. נראה דוקא
בלאו שבועה נמי מיחייב: תרי חומשי
ליפטר בשבועה זו שהרי
שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש
או תרי כפילי בחד גברא מאי הכי
נקט מתחילה הודה דאי מתחילה כפר
אמרו כו' (ב"מ לג:).
רבינו חננאל
אמאי הודה אחר עדים לא מכדי הא שבועה
גרסינן: לקרן אחת. אם כפר וחזר
למי שהפקדון אצלו.
חד ובאו עדים ואח"כ הודה חד
דכיון דשילם קנה כל
דאמר רבא וחמישיתו
וכפר וה"ה לתרין כפילי: תבעוהו
הוו עדים קודמין להודאה ומחייבין
לא קא מיחייבא ליה כפילא תחייביה חומשא
תשלומיה (שם)
.
יוסיף עליו התורה ריבתה
בעלים לשומר חנם ונשבע. שנגנבה
תרוייהו כפילא דעדים כשבאו להעיד
אלא לאו שמע מינה ממון המחייבו כפל
חמישיות הרבה לקרן אחת
א
שמע מינה. כתב ר"ח ז"ל
ונפטר ואח"כ שילם לפנים משורת
על שניהם העידו אבל כשהודה חד
פוטרתו מן החומש ש"מ בעי רבינא חומש
השתא איכא למימר ה"ה
הדין: כיון דאטרחיה. שומר לבעלים
קודם אע"פ שאח"כ באו עדים יש
וכפילא בתרי גברי מאי היכי דמי כגון שמסר
לכפלי ואיכא למימר דוקא
עד שהביאוהו לבית דין ונשבע אע"ג
לומר דפטור והכי משמע בכולה
חומש דרבייה קרא אבל
שורו לשני בני אדם וטענו בו טענת גנב
כפל לא ולא מכרעה.
דהדר שילם לא מקנו ליה בעלים
הך שמעתא דמודה בקנס ואח"כ
תבעוהו בעלים לשומר
חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים
לשומר כפילא בשעת תשלומים: שהרי
באו עדים דפטור:
ונשבע ושילם והוכר הגנב.
טען טענת אבד ונשבע והודה
מאי מי אמרינן בחד גברא קפיד רחמנא
אמרו וכו'. ויכול היה ליפטר בשבועה:
קרנא ודאי לשומר. כפל
למי. אביי אמר לבעל
וחזר וטען טענת אבד. נראה
דלא משלם חומשא וכפילא (א) האי נשלם
הא
הפקדון רבא אמר למי
דל"ג והודה דאם הודה מיד הויא
כפילא והאי נשלם חומשא או דלמא עלויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא
שהפקדון אצלו. פר"ח
ברשותו להתחייב באונסים משעה
זצ"ל וקיימא לן כרבא.
נשלם עלה חומשא וכפילא והכא נמי חד ממונא הוא ב תיקו: בעי רב
שנשבע לשקר ומה שיחזור ויטעון
פפא תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא מאי היכי דמי (ב) שטען טענת
שוב אבד אין כופר כלום ואפי' אמר
אבד ונשבע והודה וחזר וטען טענת אבד ונשבע והודה אי נמי כגון שטען
לאחר שבועה אבד אלא נראה דלא
טענת גנב ונשבע ובאו עדים וחזר וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים
הודה אלא לאחר שבועה שניה ומיהו
מאי מי אמרינן ג תרי גווני ממונא קאמר רחמנא דלא נשתלמו עילוי חד
תימא מאי קמבעיא ליה לרב פפא
ממונא והכא חד גוונא הוא או דלמא תרי ממונא אמר רחמנא דלא
הא מתניתין היא דמייתי לעיל (דף
קו.) השביע עליו ה' פעמים בין
לשתלמו עילוי חד ממונא והכא נמי תרי ממונא נינהו תא שמע דאמר
ב)
בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד וכפר
רבא וחמישיתו יוסף עליו התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת
ג) 1
עליו חייב על כל אחת ואחת:
ד שמע מינה: תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ושילם והוכר הגנב כפל למי
וחזר וטען טענת גנב ונשבע.
אביי אמר לבעל הפקדון רבא אמר ה למי שהפקדון אצלו אביי אמר לבעל
תימה היאך השביעוהו בית
הפקדון כיון דאטרחיה בשבועה לא מקני ליה כפילא רבא אמר למי
דין כיון שנפטר
בבית דין בשבועה
שהפקדון אצלו כיון דשילם מקני ליה כפילא וקא מיפלגי בדיוקא
ראשונה ואפילו חזר וטען שלאחר
דמתניתין דתנן המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו
שבועה ראשונה נגנב מ"מ למה
ד) ו
שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא
השביעוהו והלא משבועה ראשונה
שנשבע לשקר חייב באונסים נמצא
הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
שלא כפר כלום במה שטען שנגנב
למי הוא משלם למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם ונמצא
אחר שבועה ראשונה ואין לומר
הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה
שבאו לפני בית דין אחר שלא ידעו
למי הוא משלם לבעל הפקדון אביי דייק מרישא רבא דייק מסיפא אביי
שכבר נפטר והשביעוהו וכיון שנשבע
דייק מרישא דקתני שילם ולא רצה לישבע טעמא דלא רצה לישבע
על פי בית דין (אע"ג) שלא ידעו
הא
מיחייב כפל והא דאמרינן לעיל שכבר
יצא בשבועה ראשונה היינו שאותו בית דין עצמו השביעוהו וטעו דאין סברא לחלק כלל ונראה דמיירי דאמר ליה בעל הפקדון שוב
לאחר שנמצא שקרן בשבועה ראשונה רצוני שתהא עליו שומר חנם כבתחילה וחזר וטען לאחר שעשיתני שומר חנם נגנב ופוטר עצמו
שהרי לא נתחייב באונסין במה שעשאו בפירוש ש"ח אבל תימה דא"כ לא הוי חד ממונא דהשתא הפקידו אצלו פעם שניה ומה לי לקחו
ותרי
כפילי. מחמת שנעשה פסול בשבועה שניה
בידו ונתן לו ומ"ל שלא לקחו אלא אמר ליה בעודו בידו תהא עליו שומר חנם: ו)
משעה שנמצא שקרן בראשונה אין לפוטרו משום דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל כדמוכח בשבועות (דף מה.) דקתני ושכנגדו
חשוד על השבועה ומשמע התם דמדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא שבועתו שבועה מחייב כפל: רבא אמר למי שהפקדון אצלו.
וא"ת דהכא סבר רבא דאע"ג דאטרחיה לבי דינא מקני ליה כפילא ובפרק המפקיד (ב"מ דף לה.) גבי ההוא גברא דאפקיד כיפי
גבי חבריה קאמר רבא שפיר עבד דלא אהדר ליה הכא אטרחיה לבי דינא התם לא אטרחיה לבי דינא ויש
לומר דהתם שאני
דאטרחיה לבי דינא ולא פרע ליה מידי אלא רב נחמן אגבייה
לאפדנא מיניה אבל הכא אע"ג דאטרחיה לבי
דינא קצת שנשבע
לו תחילה מכל מקום הרי שילם לו לבסוף
ולא אטרח בי דינא הלכך מקני ליה כפילא: