קח:
הגוזל
עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תבעו שומר והודה תבעוהו בעלים והביא עדים. משמע דהודה
הא נשבע אע"פ ששילם. כיון דאטרחיה בשבועה למי משלם גנב
קסא א ב ג ד ה מיי'
א) ב"מ צג:, ב) לעיל
כפל לבעל הפקדון כטעמיה דאביי דלעיל [ע"א]: מי נפטר הגנב. מן הכפל
לאחר שאין בעל הדבר דלא הויא הודאה ותימה אמאי
פ"ד מהלכות גניבה
סג: קו. שבועות מט.,
ג) [צריך תיקון ובפרש"י
הלכה ח טוח"מ סי' שנב:
כשאר מודה בקנס: בהודאה. שהודה לשומר: או לא נפטר. דכיון
לא בעי לענין קרן גופיה בשלא באו עדים אי הויא הודאה אי לאו
קסב ו ז ח מיי' פ"ח
וכן בברטנורא ליתא תיבת
ואמאי נקט והביא עדים משמע דלא
מבעיא אלא לענין כפל וי"ל
דנשבע שומר תחילה נסתלק ושוב אינה בשמירתו ולא הויא הודאה:
ואשם], ד) [נדרים מב. מז.],
מהל' שאלה ופקדון
ה) [במדבר ה], ו) עיין
אם באמת נשבע. השומר שטען
דמשום דאקרן לא הוי מצי למיפשט
הלכה ו סמג עשין פח
רש"א ובספר פ"י, ז) ס"א
טוש"ע ח"מ סי' רצד סעיף
נגנבה באונס ונמצא כן: נפטר
הא דפשיט אם בשקר נשבע לא נפטר
הא נשבע אע"פ ששילם למי משלם לבעל
הירושה, ח) ס"א מן שליש
ו:
ולא
הניחוהו מהו.
הגנב בהודאת שומר. דכיון דנאמן
הגנב כו':
❖
קסג ט י מיי' שם סמג
הפקדון רבא דייק מסיפא (א) נשבע ולא רצה
הירושה,
הקשה בקונט' אהך גירסא דגרסינן
הוא אנן סהדי דאי הוה משתכחא
לשלם טעמא דלא רצה לשלם הא שילם
קסד כ משיים': פ"ח מהל'
אם באמת נשבע לא נפטר גנב וכו'
בהמה ניחא ליה למריה דתיהוי בידיה
גזילה ואבידה הל' ב
אע"פ שנשבע למי משלם למי שהפקדון
הגהות הב"ח
דא"כ מאי בעי רבא עמד לישבע
דהאיך הלכך על שומר זה לחזר
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
אצלו לאביי קשיא סיפא אמר לך אביי
(א) גמ' דייק מסיפא
סי' שסז סעיף ה:
לשקר ולא הניחוהו מהו השתא נשבע
אחריה ותביעתו תביעה והודאת
קסה ל מיי' פ"ה מהל'
דקתני נשבע: (ב) שם רב
הכי קתני נשבע ולא רצה לשלם קודם
גנב הודאה: ואם נשבע לשקר.
לשקר ממש דאיסתליק ליה מבי דינא
טביומי מתני הכי בעי:
נדרים הלכה ו סמג
השבועה אלא לאחר השבועה למי משלם
דתו לא רמיא עליה כ"ש היכא דלא
שטוען מת או נשבר או נשבה או
(ג) רש"י ד"ה ולא הניחוהו
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי'
וכו' לבעלים הס"ד:
רטז סעיף ז וסי' רכג סעיף
לבעל הפקדון לרבא קשיא רישא אמר לך
נשבע דעליה רמיא לשלומי ויש
נגנבה באונס ובא ומצא שאינו כן
❖
(ד) ד"ה ונשבע לו ואח"כ
ב:
מתרצים דכיון דלא הניחוהו לישבע
דכיון דמגליא מילתא דשקרן הוה אנן
רבא הכי קתני שילם ולא רצה לעמוד
❖
מת אביו:
מחל לו והרי נפטר נמי שומר כאילו
סהדי דלא ניחא ליה למרה דליהוי תו
בשבועתו אלא שילם למי משלם למי
שומר נשבע באמת ותו לא רמיא
שומר עלה ותביעתו אינה תביעה:
מוסף רש"י
שהפקדון אצלו תבעוהו בעלים לשומר
הגהות הגר"א
ולא הניחוהו מאי. מדלא נשבע נאמן
עליה ולהכי קבעי ולאו מילתא היא
היכן פקדוני. אמר
ונשבע והוכר הגנב תבעו שומר והודה
[א] מתני' הגוזל כו' לבניו
דמשום דלא הניחוהו לישבע לא מחל
הוא עדיין לבעלים או דלמא כיון
לשומר חנם היכן שורי
תבעוהו בעלים וכפר והביאו עדים מי
אמר ליה אבד (שבועות
נ"ב גירסת הרמב"ם לאחיו
א
לו ולא מיפטר שומר בהכי וכן פוסק
דעמד לישבע תו לא מהימני ליה
מט.). משלם קרן. וכפל
או לבניו ואם אין לו לוה כו'
נפטר הגנב בהודאת שומר או לא נפטר
(ג) בעלים: נשבע לשקר מהו. מי
בה"ג דאע"פ שמחל לו השבועה
לא דאין כפל אלא בטוען
ור"ל שאין לו אחים ובנים
הגנב בהודאת שומר אמר רבא אם באמת
לנתבע בשביל כך לא מחל לו ממון
אמרינן אכתי עליה רמיא דכיון
נגנב, וחומש ואשם נמי לא
ולא מצריך אלא שיצא מתחת
ב
שייכי אלא כשהודה, דכתיב
ידו ואף באחיו מחשב
לגמרי וכל שכן היכא דלא מחל לו
דלשקר נשבע סופו להתחרט ולשלם
נשבע נפטר הגנב בהודאת שומר אם בשקר
בגזל הגר והתוודו
עמהם אח"כ וכל זה בגזילה
(לעיל
שבועה אלא שלא הניחו לישבע
הלכך תביעתו תביעה או לא: אית
❖
קו.). הודה מעצמו. שלא
נשבע לא נפטר הגנב בהודאת שומר בעי
קיימת:
באו עדים (שבועות מט.).
דגרס אם באמת נשבע דלא פשע
באותה שעה:
רבא עמד לישבע בשקר ולא הניחוהו מהו
נגנבה באונס. נראה דאין שום
משלם קרן וחומש
לא נפטר הגנב. דכיון דבאמת נשבע
ואשם. דכתיב או מכל
תיקו רב כהנא מתני הכי רב טביומי מתני (ב)
רבינו חננאל
גניבה קרויה אונס אלא
אפטר ליה שומר ותו לא רמיא עליה
אשר ישבע עליו לשקר
בעי רבא נשבע לשקר מהו תיקו תבעוהו
ג
וגו', וזהו אשם גזילות,
ה"ג ר"ח ז"ל אם באמת
בלסטים מזויין כדפירש בקונט' וכן
למתבעיה לגנב ואם לשקר נשבע
ואינו בא אלא על הודאת
נשבע לא נפטר הגנב ואם
בעלים לשומר ושילם והוכר הגנב ד תבעוהו
מוכח לעיל בהכונס (דף נז.):
כגון דפשע נפטר הגנב בהודאת
פיו, דאע"פ דלא כתב
בשקר נשבע נפטר הגנב.
לבניו
בעלים והודה תבעו שומר וכפר והביא
או לאחיו. נראה לבניו של
שומר דאכתי עליה רמיא לשלומי.
בההיא פרשה הודאה, כתב
פי' אם באמת נשבע
רחמנא באשם גזל הגר
השומר שלא פשע בה,
עדים נפטר גנב בהודאת בעלים או לא מי
גזלן או לאחיו של גזלן
וראשון שמעתי ועיקר הוא דהכא
בפרשת נשא והתודו את
כבר נסתלק השומר ממנה
כלומר בתחילה לבניו אם יש לו דהם
איכא לאקשויי א"כ מאי בעי רבא
אמרינן מצי אמר ליה שומר לבעלים אתון
חטאתם וגו' וחומש אינו
ואינו בעלים, והלכך מה
קודמים לכל אדם בחלק המגיעו
עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מהו
בא בלא אשם (לעיל
שהודה לו הגנב אינו אלא
כיון דשקליתו לכו דמי אסתליקתו לכו
סג:) כדין שבועת הפקדון
כמי שהודה לאחד מן
ונחשב אותו כאילו מת הוא והרי בניו
השתא נשבע ממש דאסתלק ליה
מהכא או דלמא מצי אמרי ליה כי היכי
דאינה באה עד שמודה
השוק ואין הודאה זו
יורשים חלקו עם אחיו והם אין באים
מבי דינא דתו לא רמיא עליה
ושב מרשעו ובא להתכפר,
פוטרתו. אבל אם לשקר
דאת עבדת לן מילתא אנן נמי עבדינן לך
מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמר
לא שבועה ולא פרעון עד שיבאו
דכתיב בשבועת גזל הגר
נשבע שהוא פשע
טרחינן בתר גנבא שקלנא אנן דידן ושקול
בפרשת נשא והתודו את
בשמירתה, הרי נתחייב בה
בסוף מי שמת (ב"ב דף קנט.) תחת
עדים שפשע אמרינן דנפטר הגנב
חטאתם אשר עשו וגו'
לשלם והוא בעלים,
את דידך ה תיקו א) אתמר נגנבה באונס והוכר
אבותיך יהיו בניך הלכך אע"פ שאין
דאכתי אשומר רמיא למתבעיה כל
(שבועות מט.). קונם אי
ולפיכך נפטר הגנב
הגנב אמר אביי אם שומר חנם הוא רצה
אתה נהנה משלי. מכל
לאביהן בהן כלום שהרי יש לו להחזיר
שכן היכא דלא נשבע דעליה רמיא
בהודאתו. מתני' האומר
נכסי, אם מת יירשנו.
לבנו קונם שאתה נהנה לי
לשלומי: את עבדת לן מילתא. טובה
גזילה אפ"ה הם קודמין בחלקו
עושה עמו דין רצה נשבע אם שומר שכר
שלא אסר עליו אלא כל זמן
אם מת ירשנו. ואם אמר
מההוא טעמא דב"ב או לאחיו כשאין
ששילמת לפנים משורת הדין הלכך על
הוא עושה עמו דין ואינו נשבע רבא אמר
שהנכסים שלו, לפיכך
בחייו ובמותו אם מת לא
לו בנים: לוה וב"ח באין ונפרעין.
יירשנו אם מת (נדרים מב.).
ירשנו וינתן לבניו או
דידן נמי רמיא למיעבד מילתא
אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע
ו
לאחיו אם אין לו לווה
נראה לפרש לוה על הקרקע שלו
דטיבותא לאהדורי בתר גנבא
לימא פליגא אדרב הונא בר אבין דשלח
ובעלי חוב באין ונפרעין.
ולמתבעיה ותביעתן תביעה: נגנבה
מאחרים אפי' בלא אפותיקי דקרקע
פר"ח זצ"ל תינתן הירושה
רב הונא בר אבין נגנבה באונס והוכר
לבניו או לאחיו של זה
באונס. בלסטים מזויין דשומר שכר
משועבד לבעל חוב ואח"כ נותן
המודר הנאה, ואם אינו
הגנב אם שומר חנם הוא רצה עושה עמו
קרקע שלו לבניו או לאחיו בעבור
פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול
רוצה שתינתן ירושת אביו
דין רצה נשבע ואם שומר שכר הוא עושה
לכופו ולהוציא מידו: רצה נשבע.
הגזילה וכגון שאין הגזילה קיימת
לבניו ילוה הוא ויבאו
בעלי חובות ויטלו ירושת
והבעלים יפרעו מן הגנב: עושה
עמו דין ואינו נשבע אמר לך רבא הכא
וחוזרים ב"ח ונפרעין מאותה קרקע
אביו ויחשבוה פרעון לבן.
עמו דין. משלם לבעלים והוא יפרע
אע"ג דיש לו שאר נכסים במה לפרוע
במאי עסקינן ז כגון שקדם ונשבע והא רצה
ולא יטול הבן הירושה
מן הגנב: ואם שומר שכר הוא.
ונראה דאין צריך לומר בשעת
בידו אלא יטלוה אחרים
עושה עמו דין רצה נשבע קאמר הכי קאמר
אף על פי שנחשבת לו
נתינתו לבניו או לאחיו ע"מ שיפרעו
אע"ג דפטור בלסטים מזויין הכא
רצה שומר חנם עומד בשבועתו רצה
פרעון.
ח
בעלי חוב מכם דבלאו הכי אין יכולין
הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום
עושה עמו דין רבה זוטי בעי לה הכי
לזכות שלא מדעתו ואם הגזילה
עליו לטרוח אחריה לפיכך הוא ישלם
ט נגנבה באונס והחזיר גנב בבית שומר ומתה
בעין צריך לפרש שילוה עליה או
לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב:
בפשיעה מהו מי אמרינן כיון דנגנבה באונס
עושה עמו דין. ישלם דמצוה עליו
יעשנה אפותיקי למלוה ויחזירנה
לבניו כליא ליה שמירתו או דלמא כיון דהדרה
לחזר אחר האבידה: לימא פליגא.
הדרה לשמירתו תיקו: מתני' היכן פקדוני אמר לו אבד משביעך
דרבא אדרב הונא בר אבין: כגון
ב)
י
שקדם ונשבע. קודם שהוכר הגנב:
אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם קרן [הודה מעצמו
מתני' משלם קרן. דאין חומש
משלם קרן וחומש ואשם] היכן פקדוני אמר לו נגנב משביעך אני ואמר
ואשם אלא אם הודה דכתיב בגזל
אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם
הגר בפרשת נשאה) והתוודה: (ד) ואחר
קרן חומש ואשם כ הגוזל [א] את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן
כך מת אביו. ו) ואחר מיתת האב
וחומש ג) ואשם לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי חוב
הודה: הרי זה משלם קרן וחומש
באין ונפרעים האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי אם מת ירשנו
לבניו. של אביו או לאחיו של אביו
ד)
ל
בחייו
אם אין לו בנים ואף על גב
דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למעבד השבה ואין מעכב אפילו כנגד חלקו: אין לו. נכסים כל כך שיכול לוותר על
חלקו או שאין רוצה להפסיד חלקו: לוה. מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה: ובעלי החוב באין ונפרעין. מן ז) ההשבה
את חלקו כגון
אם היו שנים אחין והוא שלישי נפרעים
בעלי חובים מן ח) (ההשבה
שליש החוב) והשאר יגבו ממנו:
בחייו