קט:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
גזל הגר דקאמר (ג) היכי משכחת לה. ה"ה דה"מ למפרך
מכלל דרבי יוסי הגלילי סבר מצי מחיל לנפשיה. אפי' לא זקפו.
קסט א מיי' פ"ח מהל'
א) ס"א משכחת לה כשגזל.
לרבא פרכינן: קנאו השם. הקב"ה כדכתיב ז) המושב לה' לכהן:
בתחילת סוגיא כי קאמר ר' יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה
רש"א, ב) [סנהדר' סט.],
גזילה ואבידה הל'
ג) ערכין כח:, ד) [מנחות
ה ועי' בהשגות ובמ"מ:
קנאו השם ונתנו לכהנים. אבל הודה בחיי הגר נעשה אצלו
ולא שנא לאחריני מצי מחיל אלא משום דהוו ליה פירכי אחריני לא
קע ב מיי' שם הל' ז:
מה:], ה) ערכין כה:,
חש למפרך: קטן אי אתה צריך
לחזור עליו. וא"ת גזל גר
כמלוה וכי מיית גר מחיל לנפשיה: גזל הגיורת. שגזל אותה
קעא ג מיי' שם הל' ה:
ו) [מנחות עד.], ז) [במדבר
קעב ד מיי' שם הל' ט:
ה], ח) [שם], ט) ס"א שאין
ונשבע והודה לאחר מיתה: מהו.
קטן היכי משכחת לה והא אין זכיה
קעג ה מיי' פ"ד מהל'
לו חלק בו, י) [בחוקותי סוף
לקטן כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף יב.)
מי נפיק לכהנים או זכה בה איהו:
מכלל דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה
פרק י], כ) [כדאי' בקדושין
ערכין הלכה כג
איש אמר רחמנא. אם אין לאיש
סמג עשין קלא: דגזל קטן מדבריהם ולא מדאורייתא
❖
נמי מצי מחיל אלא גזל הגר דקאמר רחמנא
יז:],
קעד ו ז מיי' פרק
גואל: הרי כאן שנים. תרי השבות
ובירושה ליכא למימר דגר אין יורש
נתינה לכהנים היכי משכחת לה אמר רבא
ד מהלכות כלי
כתיב להשיב המושב. לישנא אחרינא
אביו דבר תורה כ)וי"ל דדוקא מציאה
המקדש הלכה ז וע"ש
הכא במאי עסקינן כשגזל את הגר ונשבע
א)
א
תורה אור השלם
תרי אשמות כתיבי להשיב האשם
בהשגות ובכ"מ: דאין דעת אחרת מקנה אותו לא הוה
לו ומת הגר והודה לאחר מיתה דבעידנא
❖
קעה ח מיי' שם הל' ח:
1. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל
האשם המושב: צריכין לחזור אחריו.
אלא מדבריהם אבל כשדעת אחרת
דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים בעי
לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו
מקנה אותו קני מדאורייתא ובקטן
ולשאול אם יש לו בנים קודם שתתנהו
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיְיָ לַכֹּהֵן
רבינא גזל הגיורת מהו איש אמר רחמנא
לכהן: קטן.
שנתגייר עם אביו מיירי דלכ"ע
שאין איש בידוע שאין
1
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר
מוסף רש"י
ולא אשה או דלמא אורחיה דקרא הוא
מטבילין אותו אבל בלא אביו פלוגתא
לו בנים יתנהו לכהנים. ומהכא נפקא
יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:
מה ת"ל איש. ולא
במדבר ה ח
היא בפרק קמא דכתובות (דף יא.)
לן דקטן לאו בר אולודי הוא בסנהדרין
אמר ליה רב אהרן לרבינא תא שמע דתניא
2. וְאִישׁ אֶת ק¢ דָשָׁיו לוֹ
כתיב ואם אין לו גואל,
בבן סורר ומורה (דף סט.): לכהן
אם מטבילים אותו על דעת בית דין:
מאי טעמא כתיב איש,
יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן
איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא
אלא משום דכתיב ואם,
לוֹ יִהְיֶה: במדבר ה י
שבאותו משמר. שהוא בא להתכפר
[ועי' תוס' סנהדרין סח: ד"ה קטן]
אומר המושב הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל
3. וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ
דמשמע פעמים שיש לו
לכהן שבאותו משמר. אין נראה
1
בו: כשהוא אומר מלבד איל הכפורים.
יורשים ולהכי כתיב איש
בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַיְיָ כִּשְׂדֵה
איש ב)ב איש אתה צריך לחזור אחריו אם יש
לפרש דבשעת הודאה
משמע למי שזה ניתן זה ניתן ואיל
ללמדך איש אתה צריך
הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה
לו גואלים אם לאו קטן אי אתה צריך לחזור
לחזור אחריו אם יש
אֲחֻזָּתוֹ: ויקרא כז כא
כשמתחייב אלא למשמר שהיה בשעת
הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן
לו גואלים אם לאו.
4. וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד
אחריו בידוע שאין לו גואלין ג) תנו רבנן
הבאה שהרי בכל הקרבנות חטאות
שבאותו משמר כדכתיב (דברים יח)
איש הוא דאיכא לספוקי
שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל
לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו
ואשמות נדרים ונדבות אין אנו הולכים
לבד ממכריו על האבות אני בשבתי
שמא יוליד בנים משנתגייר
אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא
ד)
ג
1
ואינך רשאי להפקיע קרן
בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל
ואתה בשבתך: הרי שהיה כהן גוזל.
אחר שעת החיוב ליתנו לאותו משמר
משמר אתה אומר לכהן שבאותו משמר
שלו ולתתו לכהן עד שתדע
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ:
שהיה באותה שעה שנדר או נדב או
את הגר וכשהגיע משמר שלו בא
או אינו אלא לכל כהן שירצה כשהוא
שאין לו יורשים, אבל
וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהָיו
קטן גר מסתמא גזל שלו
והודה לאחר מיתת הגר: בשל אחרים.
חטא שהוא מתחייב בה אלא אחר
כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם
אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו
1
שנשבע עליו ישראל לשקר
הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְיָ:
הבאה אנו הולכים וכמו כן בכאן:
אם היה ישראל מביא גזל הגר
❖
לכהן הוא, בידוע שאין לו
עליו הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר
דברים יח ו-ז
מנין
שלא יאמר. תימה דנקיט
במשמר זה הריני נוטל חלקי עם אחיי
גואלים (סנהדרין סט.). לה'
ת"ר הרי שהיה גוזל כהן מנין שלא יאמר
לכהן. האשם המושב לה'
הכהנים בני המשמר: בשל עצמי לא
האי לישנא כיון דלא מקרא
לכהן, בגזל הגר הכתוב
הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי
הגהות הב"ח
כ"ש. שאטול את הכל: מה דבר
מייתי לה אלא מדינא:
מדבר, שהרי בישראל אין
ומה
יהא שלי ודין הוא אי בשל אחרים הוא זוכה
דבר שאין לו חלק בו עד
שאין לו חלק בו. כגון כהן שהתנדב
(א) רש"י ד"ה משנכנס
לך אדם מישראל שאין לו
גואלין, אלא הגוזל את הגר
וכו'. נ"ב עיין בסמוך
שיכנס לרשותו. כגון תרומה
בשל עצמו לא כ"ש רבי נתן אומר בלשון
קרבן דאמרינן לקמן בשמעתין כהן
ונשבע והודה ואחר כך מת
במשנה דף קי ע"א:
וחלה וראשית הגז שטובת הנאה
בא ומקריב קרבנותיו בכל שעה
אחר ומה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס
(ב) ד"ה אי [בכהן] טמא
הגר משלם קרן וחומש
לבעלים ליתן לאיזה כהן שירצה
שירצה ובשרה ועורה שלו דכתיבז) ואיש
לכהן ואשם למזבח ואמרינן
וכו' וגזל הגר. נ"ב עיין
ברשותו כשיכנס לרשותו אינו יכול להוציאו
לקמן סוף דף קי: (ג) תוס'
(לקמן קי.) האשם זה
משנכנס לרשותו אין אחר יכול
את קדשיו לו יהיו נמצא שאין לבני
מידו דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס
הקרן, המושב זה החומש,
ד"ה אלא גזל הגר דקאמר
משמר חלק בו: משנכנס לרשותו אין
להוציא מידו שיתחלק לבני משמר דאין
(א)
רחמנא נתינה לכהנים
מלבד איל הכפורים זה איל
ברשותו משנכנס לרשותו אינו דין דאין
אחר יכול כו'. שאם נתנה לכהן אחר
מתחלק לאנשי משמר אלא מתנות:
אשם שמביא על שבועת
היכי משכחת:
לא אם אמרת בדבר שאין כו'.
אחר יכול להוציאו מידו לא אם אמרת בדבר
שקר שנשבע (ערכין כח:).
של אותו משמר שוב אין יכול להוציאו
הרי לכהן שבאותו
שאין לו חלק בו שכשם שאין לו חלק בו
ללשון ראשון נמי דקאמר ודין
מידו שנאמרח) ואיש אשר יתן לכהן לו
משמר הכתוב מדבר.
כך אין לאחרים חלק בו תאמר בגזל שכשם
יהיה: דבר שיש לו חלק בו עד
דה"ק קרא שלכהן המכפר
הוא בשל אחרים אני זוכה יכול
בו באיל הכפורים יהא
שלא נכנס ברשותו. שכיון שבא
להקשות דיו לבא מן הדין להיות כנדון
שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו
. לשדה
קרן וחומש (שם)
שלא יזכה בשל עצמו אלא כפי חלקו
ישראל והביא גזל הגר למשמר זה
היוצאה לכהנים ביובל.
אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל
ד
שראוי לצאת לכהנים ביובל,
כמו בשל אחרים:
אע"פ שנתנו לאחד מאחיו יש לו
אחיו הכהנים והכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו
2
שהקדישה בעלים ולא
אחוזתו
מה ת"ל. תימה להרשב"א
חלק בו: ל"א מה דבר ט) (שלא נכנס
גאלה, וגאלה אחד מן
הכא במאי עסקינן בכהן טמא אי בכהן טמא
ברשותו). כגון תרומות ומעשרות.
למ"ל אחוזתו לומר שיוצאה
הכהנים. מיד גזבר (ערכין
דבר שיש לו חלק בו מי אית ליה אלא אתיא
כה:). בשל אחרים
מפי עוקר הרים: כך אין לאחרים
מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו
אני זוכה. אם גאלה
לכהן לכהן משדה אחוזה דתניא ה) 3 אחוזתו
חלק בו. לפיכך משנתנו לך מי
הכהנים דהיכי הוה אמינא בשל אחרים
ישראל היתה יוצאת מידו
מה ת"ל מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל
יעכב עליך: תאמר בגזל. הגר שהוא
אני זוכה בשל עצמי לא כ"ש הא הכא
ואני זוכה עם שאר
אחיי (שם). לכהן תהיה
וגאלה אחד מן הכהנים מנין שלא יאמר
שייך נמי למפרך כמו לעיל דיו לבא כו'
לכל בני משמר וכולם תובעין:
אחוזתו. ואיכא למידרש
והכתיב ואיש את קדשיו [וגו']. ונפקא
ויש לומר דאיצטריך אחוזתו משום
הואיל ויוצאה לכהנים ביובל והרי היא
הכי, אחוזה שלו. אחוזתו
דה"א כיון שהיא תחת ידו תהא שלו
לן לקמן מיניה שכהן מקריב קרבנותיו
של כהן שירש מאביו
תחת ידי תהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני
תהא שלו אבל זו אינה
דהוה ילפינן כהן כהן מגזל הגר ובגזל
בכל עת שירצה ובשרה ועורה שלו
זוכה בשל עצמי לא כ"ש ת"ל כשדה החרם
. שבא ומקריב
שלו (שם)
3
הגר ה"א דהוי שלו כדקאמר ואיש
והכא נמי האי איל אשם קרבנות
קרבנותיו. של עצמו אפילו
לכהן תהיה אחוזתו אחוזה שלו ואין זו שלו
במשמר שאינו שלו (מנחות
את קדשיו לו יהיו משום הכי
דכהן הוא וזכי ביה וכיון דמקריב ליה
איצטריך אחוזתו: מנין ליוצאה
הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל
עד.) אם יש עליו להביא
ה
וזכי ביה גזל נמי דידיה הוא כדאמרינן
חטאת או התנדב עולה או
אחיו הכהנים: תנו רבנן מנין לכהן שבא
לכהנים כו'. ברייתא היא בערכין
מלבד איל הכפורים למי שזה ניתן זה
ו)
ו
שלמים, אין צריך לתתם
ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה
לאנשי משמר אלא הוא
ניתן: בכהן טמא. דאין ראוי להקריב
בפרק אין מקדישין (דף כה:):
עצמו מקריב ויטול העור
איל האשם: אי [בכהן] טמא. היכי
דכי
שירצה תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו
4
ואוכל הבשר (ערכין לד.
מצי למימר דבר שיש לו חלק בו והא
וכעי"ז תמורה כ:).
ושרת ומניין שעבודתה ועורה שלו תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו הא
ז
2
קיימא לן בזבחים (דף צח:) דאין טמא
כיצד ח אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה שלו
חולק בקדשי המקדש ואפילו בעורות
ואם
וגזל הגר נמי קדשי המקדש הוא:
(ב)
אלא. לעולם בכהן טהור והאי דמוציאין מידו משום דילפינן ג"ש כהן כהן משדה אחוזה ואיש את קדשיו במילי אחריני מתוקמא:
אחוזתו. לכהן תהיה היה לו למימר ודיו ומה ת"ל אחוזתו: לשדה היוצאה לכהנים. מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה מן ההקדש
ומכרה גזבר לאחרים כשהיא יוצאה מיד הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים של משמר שנכנס בו יובל שנאמר [ויקרא כז] ואם לא יגאל את השדה
בעלים ואם מכר את השדה גזבר לא יגאל עוד בעלים אלא והיה השדה וגו' והכי תניא בת"כ י) ובערכין [כה:]: וגאלה אחד מן
הכהנים. כלומר והלוקח מן הגזבר כהן היה ומבני המשמר של יובל היה: שבא ומקריב. אם נדר קרבן או שהיה מוטל
עליו חטאת ואשם חובה מקריב אף במשמר שאינו שלו: שעבודתה. שכר עבודתה דהיינו בשרה: אם היה בעל מום. ראוי
לאכול ואין ראוי
להקריב אין יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה אלא נותנה לבני המשמר והואיל והוא ראוי לאכילה קרינן
ביה
ואיש את
קדשיו לפיכך עבודה ועורה שלו. לשון אחר גרסינן עבודה ועורה לאנשי משמר כיון
דהם הקריבוהו:
ואם