קי:
הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או דלמא כיון דלא חזי ליהויריב לידעיה קאי. ויכול להביא
אין חולקים מנחות כנגד מנחות וקרבן כנגד קרבן מלכל בני אהרן
קפט א מיי' פ"י מהלכות
א) נ"א זכו, ב) בכורות נה:
מעשה קרבנות אשם מיד וליתבה לפני יהויריב להתכפר אע"פ שהכסף נתון
תהיה איש כאחיו [ויקרא ז] נפקא לן בקדושין (דף נג.) ובמנחות פרק אלו
[וד' יא.], ג) חולין קלג:
[תוספתא חלה פ"ב],
הלכה טו טז:
מנחות (דף עג.): יורשין. הגר הן או מקבלי מתנות גבוה הן:
לידעיה כדקתני בפירקין נתן את הכסף ליהויריב והאשם לידעיה יצא:
קצ ב מיי' פ"ח מהל'
ד) [נזיר כה: תמורה יח.
למאי נ"מ לגזל חמץ ועבר עליו הפסח. תימה אמאי לא פשיט
היינו האי דירתי. ירושה זאת נפלה להן והרי היא לפניהן שאילו
בכורות טז.], ה) [דף נה:],
גזילה הלכה ו סמג
ו) [צ"ל נתתים], ז) [צ"ל
ליה מדידיה דאמר לעיל
היה הגר קיים היה זה אומר לו הרי
עשין עג:
למשמרת ידעיה מהו היכי דמי אילימא
קצא ג מיי' שם הל' ח:
כל], ח) [במדבר יח],
שלך לפניך: רב זעירי בעי לה הכי
גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל
קצב ד מיי' פ"ו מהל'
ט) [ויקרא יד], י) [במדבר
דיהביה לידעיה במשמרת ידעיה הא א) אית
אפילו אם תמצי לומר מקבלי מתנות
אחד ואחד לא יצא אלמא מקבלי
שם], כ) ס"א תאפה חמץ
בכורות הלכה יג
ביה לא צריכא דיהביה לידעיה במשמרתו
חלקם וגו'. רש"א, ל) [דף
סמג עשין ריב:
הוו הא לא מבעיא לן דהא מתנה
מתנות הוו דאי יורשין הוו אמאי לא
א]
❖
קצג ה ו מיי' שם הלכה
קלג:],
דיהויריב מאי מי אמרינן כיון דלאו משמרתו
יהיב להו רחמנא. והרי הן לפניהן:
יצא מאי דשבק להון אבוהון יהב
י:
כגון שנפלו לו. לכהן: קנו. יתומים
להון ונראה דבחד מנהון גרסינן רבה:
הוא ולא כלום הוא או דלמא כיון דלא חזי
קצד ז מיי' פ"א מהל'
בכלל ופרט וכלל וברית מלח.
ביכורים הל' א:
שקנו בהמות: בתפיסת הבית.
ליה מעיקרא לידעיה קאי תיקו בעי רבא
הגהות הב"ח
קצה ח מיי' שם הלכה
הך שמעתא מפורש בפרק
כלומר נפלו להן בהמות בירושה עד
כהנים מהו שיחלקו גזל הגר כנגד גזל הגר
(א) גמ' אף גזל הגר אין
יב:
שלא חלקו: הלוקח. לקח עשרה
קצו ט מיי' שם הלכה יג:
הזרוע (חולין דף קלג:):
חולקין: (ב) שם שגזל חמץ
מי אמרינן אשם קרייה רחמנא מה אשם
וגזל הגר. תימה אמאי חשיב
קצז י מיי' שם הלכה יד:
ועבר עליו הפסח וכו' האי
טלאים שלא נתעשרו מן השוק:
קצח כ מיי' שם הלכה
אין חולקין אשם כנגד אשם אף גזל אין
דירתי דקא מורית להון
א
(א)
פטור. ובמסכת בכורות ה) מפרש
גזל הגר מעשרה בגבולין
אבוהון ואי אמרת מקבלי:
טו:
חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר או דלמא
קצט ל מיי' פרק
טעמא: בכלל ופרט וכלל. לכל
דכי היכי דאמר רבא החזירו בלילה
(ג) שם יורשין הוו ואמר
מר: (ד) רש"י ד"ה וזבחי
גזל הגר ממונא הוא הדר פשטה אשם קרייה
ח מהלכות גזילה
ולחצאין לא יצא דאשם קרייה רחמנא
קדשי בני ישראל לך נתוניםו) למשחה
וכו' בני שנה לזבח
הלכה ח ופ"ו מהלכות
רחמנא רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא
ה"נ אם החזירו בגבולין לא יצא כדין
כלל וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן
שלמים וקדשי: (ה) ד"ה
בכורות הלכה יג:
כסף
ר מ מיי' פ"ד מהלכות
מכפר מחצה. מכאן
אשם:
האש פרט כל מתנה בפני עצמה
מותר העומר. נ"ב אבל
אמר רבא כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד
ב
פסולי המוקדשין הלכה
מותר עומר דחשיב פ"א
נראה דכהן אין יכול למחול כיון
וכל תרומת קדשים חזר וכלל והדר
גזל הגר מ"ט אשם קרייה רחמנא: בעי רבא
א:
דחלה משנה ג דנפדה
דהוי כפרה:
כתיב ברית מלח עולם הוא וגו' בסוף
❖
רא נ מיי' שם הלכה יד:
ונאכל לכל אדם היינו
כהנים בגזל הגר יורשין הוו או מקבלי
דאדעתא דהכי לא קדשה
הפרשה (במדבר יח): כל המקיימן
המותר מהשני סאין שלוקח
מתנות הוו למאי נפקא מינה כגון שגזל
ומוציא ממנו עשירית איפה
[א]
נפשה. נראה
כאילו קיים. כל התורה כולה שניתנה
כדאיתא במנחות פרק ר'
חמץ (ב) שעבר עליו הפסח אי אמרת יורשין
רבינו חננאל
דבנפלה מן האירוסין איירי דאי מן
לדרוש בכלל ופרט וכלל וכאילו קיים
ישמעאל במשנה: (ו) ד"ה
הוו היינו האי דירתי מורית ואי אמרת מקבלי
באשם רועה וכו' עולה
עשרים וארבע מתנות
הנישואין ודאי מקדשה נפשה כדי
כל הקרבנות שניתנה בהן ברית מלח:
❖
בשר לשם ועורה:
כהונה ניתנו לאהרן
מתנות הוו מתנה קאמר רחמנא דניתיב
עשר במקדש. נאכל לפנים מן
שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר
ולבניו. כולן מנויין
הקלעים: ארבע בירושלים. בכל
מיתת בעלה לא מסקא אנפשה
להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא
בתוספת' חלה פי' בכלל
וברית מלח שנאמר כל
העיר: ועשר בגבולים. בערי ארץ
מלהיות נשואה אלא מן האירוסין
בעלמא הוא רב זעירא בעי הכי אפילו אם
הגהות הגר"א
תרומת הקדשים ואשר
ישראל: אשם ודאי. חמשה הן
איירי דמקדושין אין לה שום טובה
תימצי לומר מקבלי מתנה הוו הא לא
[א] גמ' שגזל חמץ ועבר.
ירימו בני ישראל לה'
ג
❖
וא"ת אדם שקנה מחבירו שום דבר
גזילות מעילות שפחה חרופה נזיר
כצ"ל:
נתתיך לך ולבניך
איבעיא לן דההיא מתנה אמר רחמנא דניתיב
[ולבנותיך אתך] לחק
ומצורע וחד חשיב להו: אשם תלוי.
ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי
להו אלא כי קמבעיא לן כגון שנפלו לו
עולם ברית מלח עולם
לא קנה וי"ל דהתם לאו בלוקח
בא על ספק כרת שלא נודע לו
הגהות מהר"ב
הוא לפני ה' לך ולזרעך
עשר בהמות בגזל הגר מחייבי לאפרושי
שעבר ודאי שיביא חטאת: וזבחי
לחודיה תליא מילתא אלא כמו כן
אתך. בפרט, חטאת
רנשבורג
מינייהו מעשר או דלא יורשין הוו (ג) דאמר מר
שנאמר כל זכר בכהנים
שלמי צבור. כבשי עצרת שנקראו
בדעת מוכר ומוכר אקנה ליה אדעתא
א] תוס' ד"ה למאי נ"מ
יאכל אותה קדש קדשים
קנו בתפיסת הבית חייבין או דלמא מקבלי
דהכי אבל הכא דקדושין בדידה
שלמים כדכתיב (ויקרא כג) ושני כבשים
ה
וכו' דאי יורשין הוו אמאי
הוא חטאת העוף אשם
קיימא והוא אינו חושש היאך דעתה
בני שנה וקדשי קדשים הן כדכתיב
לא יצא. עיין מהרש"א
(ד)
תלוי ואשם ודאי שנאמר
מתנות הוו ותנן ב) ו הלוקח והניתן לו במתנה
❖
ושיטה מקובצת ודו"ק:
כחטאת כאשם תורה אחת
להתקדש וכן גבי מקדיש נמי בדידיה
(שם) קדש יהיו לה' לכהן ונאכלים לפנים
פטור ממעשר בהמה מאי ת"ש עשרים
ג) ז
להם (לכהן) [הכהן] אשר
מן הקלעים: ולוג שמן של מצורע.
קאי
וכן נותן הגזל בדידיה קאי:
יכפר בו לו יהיה, זבחי
וארבע מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו
מה שנשאר בלוג מיציקה לכף כהן
שלמי ציבור שנאמר על
[וע' בתוספות כתובות מז: ד"ה שלא]
מוסף רש"י
וכולן ניתנו בכלל ופרט וכלל וברית מלח
שני כבשים קדש יהיו לה'
של השמאלית נאכל לכהנים דתניא
אמר
בכלל ופרט. בויקח קרח,
לכהן, לוג שמן של מצורע
כל המקיימן כאילו מקיים כלל ופרט וכלל וברית מלח כל העובר
במנחות (דף עג.) ובזבחים (דף מד:)
לכל קדשי בני ישראל לך
שנאמר ולקח הכהן את
עליהם כאילו עובר על כלל ופרט וכלל וברית מלח ואלו הן עשר
נתתים, והדר מפרש כל חד
כבש האשם ואת לג השמן
לכל קרבנם לרבות לוג שמן של
ח
ז)
ח)
וחד וזה יהיה לך מקדש
וגו', הקיש לוג שמן
במקדש וד' בירושלים ועשר בגבולים עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת
מצורע דהוא נמי קרוי קרבן דכתיבט)
ט
הקדשים מן האש וגו'
לאשם, מותר העומר
והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן
העוף ואשם ודאי ואשם תלוי וזבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע
שנאמר ואם תקריב מנחת
(חולין קלג: לגירסת בכלל
ופרט). וברית מלח. כתיב
בכורים לה' זו מנחת
וסמיך ליה לקרא קמא בקדש
ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות וארבע בירושלים
י
בסיפיה ברית מלח עולם
העומר וכתיב וכל מנחה
הקדשים תאכלנו בויקח קרחי): מותר
הבכורה והביכורים והמורם מן התודה ואיל נזיר ועורות קדשים כ ועשרה
הוא, כשם שברית מלח
בלולה בשמן והרבה לכל
העומר. מנחת העומר נקמצת
אינה שובתת כך זו לא
בני אהרן תהיה איש
בגבולין תרומה ותרומת מעשר וחלה וראשית הגז והמתנות ופדיון הבן
תשבות (שם). כאילו
כאחיו, וכתיב והבאתם את
ושיריה נאכלים (ה) וכל המנחות קדשי
מקיים כלל ופרט
ופדיון פטר חמור ושדה אחוזה ושדה חרמים וגזל הגר וקא קרי מיהת
עומר ראשית קצירכם אל
הקדשים הן כדכתיב לא כ)(תאכל עליו
וכלל. שבתורה, וברית
הכהן, שתי הלחם שנאמר
מתנה ש"מ מקבלי מתנות הוו ש"מ: נתן את הכסף לאנשי משמר [וכו']:
ל
חמץ) וגו': ושירי מנחות. כל מנחות
מלח. של קרבנות (שם).
והניף הכהן אתם על לחם
עשר במקדש. ניתנו להם
אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר הוה אמינא מהדר
הביכורים תנופה לפני ה'
הנקמצות מנחת נדבה ומנחת חוטא
בתוך עזרה לאוכלן שם
על שני כבשים קדש יהיו
ליורשין מ"ט אדעתא דהכי לא יהב ליה אלא מעתה חטאת שמתו בעליה
ומנחת סוטה: הבכורה. בכור תם
(שם). וזבחי שלמי
לה' לכהן, שירי מנחות
צבור. כבשי עצרת והם
נאכל בכל העיר. וכן הבכורים צריכין
דכתיב והנותרת מן
תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה אמרי חטאת שמתו בעליה
קדשי קדשים לאכול בעזרה
המנחה לאהרן ולבניו.
חומה כדכתיב (דברים יב) ואכלתם
הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אלא מעתה אשם שמתו בעליו ליפוק
. ולוג שמן של
מ
ארבע בירושלם בכורה
(שם)
שם לפני ה' אלהיכם וגו' ואמר מר
מצורע. מה שנשאר
שנאמר כל פטר רחם לכל
לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשיה אשם נמי ד) הלכתא גמירי לה נ כל
ממתנותיו נאכל לכהנים,
תרומת ידך [שם] אלו בכורים (מכות דף
בשר אשר יקריבו לה'
שבחטאת מתה באשם רועה אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה
כדאמרינן במנחות (נח.)
באדם ובבהמה יהיה לך,
: והמורם מתודה. חזה ושוק
יז.)
ובזבחים (מד:) לכל קרבנם
בכורים שנאמר בכורי כל
שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה התם אנן סהדי
וארבע חלות מארבע מינים שבה
דכתיב בויקח קרח לרבות
אשר בארצם אשר יביאו
דמינח
לוג שמן של מצורע דקרוי
לה' לך יהיה, והמורם מן
חלות ורקיקין חמץ ורבוכה וכתיב
קרבנם דכתיב ביה והקריב
התודה ואיל נזיר שנאמר
(ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לכהן הזורק וגו': והמורם מאיל נזיר. זרוע בשלה וחלה ורקיק וחזה ושוק
אותם לאשם ואת לוג
והניף אותם הכהן לפני ה'
של שלמים בכלל תודה הוא דתודה שלמים אקרי. והנך תרתי תודה ואיל נזיר משום דדמיין להדדי חשיב להו בחדא כדאמר בשחיטת
השמן, וכתיב בויקח קרח
קדש הוא (לה') [לכהן] על
בקדש הקדשים תאכלנו
חזה התנופה, עורות
חולין בפרק הזרוע ל): ועורות קדשים. עורות עולה וחטאות ואשמות אבל קדשים קלים עורותיהן לבעלים כדאמר בזבחים פרק
אכולהו, לכל קרבנם ולכל
קדשים שנאמר עור
טבול יום (דף קג.). ומש"ה קא חשיב להו בהדי הנך דבירושלים למעוטי דאין נחשבים בהדי הנך דגבולים דהני עורות לא מתייהבי להו
מנחתם ולכל חטאתם ולכל
העולה אשר הקריב הכהן
אלא בירושלים ובהדי הנך דבמקדש לא חשיב אלא הנהו דאי נפקי חוץ לקלעים מפסלי ביוצא: ושדה אחוזה. שהקדישוה בעליה ולא
אשמם וגו'. עומר לא חשיב
לו יהיה. עשר בגבולין,
ליה בהדי שאר מנחת צבור,
תרומה וראשית הגז
גאלה ומכרה גזבר כשהלוקח מחזירה ביובל מתחלקת לכהנים: ושדה חרמים. ישראל שהחרימו שדיהן: וגזל הגר. נמי קרי ליה מתנת גבולין
מפני שהיא מנחת צבור
שנאמר ראשית דגנך
שאם נתנו לכהן המשמר חוץ לירושלים יצא ואיל אשמו יעלה לירושלים להקריב: אדעתא דהכי. דלא תיהוי ליה כפרה: תיפוק לחולין. ולא
הנקמצת ונאכלת ואין לך
תירשך ויצהרך וראשית גז
תיזל למיתה: באשם רועה. עד שיומם וימכר ויפלו דמיו לקיץ המזבח עולה לשם ועורה לכהנים זה מדרש דרש יהוידע הכהן בשקלים
עוד בצבור (שם). ושירי
(ו)
צאנך תתן לו, תרומת
מנחות. של יחיד (שם).
מעשר שנאמר ונתתם
(פ"ו מ"ו) ובתמורה (דף כג:) וכל זמן שהוא תם אין יוצא לחולין לימכר לפיכך ירעה והוא מעצמו אין יכול להשתנות מאשם לעולה:
וארבע בירושלים.
ממנו את תרומת ה' לאהרן
דמינח הנאכלים ומתחלקים לכל
הכהן, חלה שנאמר
העיר (שם). והביכורים. אינם נאכלים אלא בירושלים דכתיב (דברים יב) לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ואמר מר ותרומת ידך
ראשית עריסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אותה ותרומה גרן לכהן היא, פדיון הבן לכהן שנאמר ולקחת
אלו הבכורים (חולין קלג:). והמורם מן התודה. חזה ושוק וד' חלות כדכתיב (ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה
חמשת חמשת שקלים לגלגלת וגו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים בהם, פטר חמור שנאמר ופטר חמור תפדה
בשה וגו', שדה אחוזה ושדה החרם שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו, וכתיב לה' לכהן הזורק וגו', מארבעת מינים חלות ורקיקים ורבוכה וחמץ, אחת מכל מין (שם). ואיל נזיר. מורם מאיל נזיר, זרוע
בשלה וחלה ורקיק כדכתיב בפרשת נשא שמניפין אותן, והני חד חשיב להו משום דדמו אהדדי, דתרווייהו מורם מקדשים קלים
כל חרם בישראל לך יהיה, גזל הגר שנאמר האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים וגו'. אלו כ"ד מתנות כהונה כל
נינהו וחזה ושוק של שאר שלמים נמי בכלל זה הן והאי דנקט תודה משום דאית ביה מורם אחרינא ותנינהו לכולהו בחדא שמא
המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח וכו'.
(שם). ועורות קדשים. של עולה חטאת ואשם, כדכתיב עור העולה אשר הקריב, ובתורת כהנים נמי מרבה עור חטאת ואשם
(שם). ועשרה בגבולין. ניתנין להם בכל ערי ישראל (שם). והמתנות. הזרוע והלחיים והקבה (שם). ופדיון הבן. ה' סלעים (שם). ופדיון פטר חמור. שה (שם). ושדה אחוזה. שהקדיש ולא גאלה ומכרה גזבר לאחר והרי היא יוצאה ביובל ומתחלקת
לכהנים של אותו משמר שאירע בו יובל שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל וגו' לכהן תהיה אחוזתו (שם). וגזל הגר. האשם המושב לה' בפרשת נשא וגזל הגר שנשבע לו לשקר ואח"כ הודה לאחר מיתת הגר (שם).