הגוזל עצים פרק
תשיעי בבא
קמא
קיא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר רבא לעורו. תימה דהכא משמע אפילו בפסול קודם
דמינח ניחא לה. להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם
רב א ב מיי' פ"ח מהל'
א) יבמות קיח: כתובות עה.
ימות תזקק לאחיו: טן דו. גוף שנים. כלומר אשה בכל דהו ניחא
זריקה וגם כשהעור מחובר עדיין בבשר ונעשה בו פסול
קדושין ז. מא., ב) פסחים
גזילה ואבידה הלכה
נח: יומא לג: כתובות קו:
יב:
לה: זה זכה בשלו וזה זכה בשלו. ונהי נמי לרבנן דקנסו ליהויריב
קודם שחיטה שהביא קודם הכסף שרי בהנאה ובזבחים בפרק טבול
רג ג מיי' פ"א מהלכות
ב"מ נה. [זבחים קג.]
דקבול אשם מקמי כסף אלא לרבי
יהודה מ"ט דקניס לידעיה:
יום (דף קד. ושם) אמר רבי
דם מרצה על העור בפני עצמו פי'
מנחות מט. תמיד כח:,
תמידין הלכה ג:
רד ד מיי' פ"א מהל'
ג) ונולד בו פסול בין קודם
לדברי רבי יהודה. ואע"ג דקניס
כשהוא מופשט ואירע פסול בבשר
זריקה בין לאחר זריקה הרי
מעילה הל' ה [ועי'
ליה לידעיה ה"מ היכא דאשם ראשון
הדם מרצה על העור וכשהוא עם
דמינח ניחא לה בכל דהו כריש לקיש דאמר
א)
(א)
הוא כיוצא בו (ולהרשב"א)
בהשגות ובכ"מ]:
קיים דיכולין בני יהויריב להקריבו
הבשר ג) ונולד בו פסול קודם זריקה
רה ה שם הל' ד סמג
ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו: נתן
[ולראב"ש] כשהוא עם
❖
עשין רי:
הבשר ונולד בו פסול קודם
בעוד משמרתן קיימת ובהכשר אבל
הרי הוא כיוצא בו אחר זריקה הורצה
את הכסף ליהויריב וכו': תנו רבנן נתן אשם
כצ"ל. העתק מחילופי
אם קדמו והקריבוהו בפסול דאשם
בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים
גרסאות, ד) [ד"ה כל],
ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר כסף אצל אשם
א
הבא קודם הקרן פסול הוא כדמפורש
אלמא כשהוא עם הבשר ונפסל קודם
ה) [ועיין תוספות כתובות
מוסף רש"י
דברי רבי יהודה וחכמים אומרים יחזיר אשם
קו: ד"ה כדאמר ותוספות
לקמן ינתן אשם השני לידעיה: למאי
זריקה יוצא לשריפה והכא אירע בו
טב למיתב טן דו
זבחים פט. ד"ה כל ומנחות
אצל כסף היכי דמי אילימא דיהיב ליה אשם
חזי. דקתני זכו: כגון דנפק
פסול קודם שחיטה שהובא קודם
מלמיתב ארמלו. משל
מט. ד"ה ת"ל ופסחים נח:
ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף לידעיה
❖
משמרתם. דהני ודהני ולא תבעו בני
הכסף ואמאי לא יצא העור לשריפה:
ויומא לד. ד"ה העולה],
הוא שהנשים אומרות על
ת"ל העולה עולה ראשונה. פי'
בעל כל דהו, שהוא טוב
במשמרתו דידעיה זה זכה בשלו וזה זכה
יהויריב את הכסף במשמרתם ולא
לשבת עם שני גופים
בני ידעיה את האשם במשמרתם
ראשונה שבפרשת פנחס וכי
בשלו אמר רבא ב הכא במאי עסקינן דיהיב
משבת אלמנה (קדושין מא.
תורה אור השלם
ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא
היכי דמלבד עולת הבקר גלי לך
טן
אשם ליהויריב במשמרתו דיהויריב וכסף
וכעי"ז כתובות עה.)
1. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל
דו, גופים שוים, כל דהו
טעמא דרבי יהודה בדתבעו בני
בהדיא דמלבד דבר הקודם לו קאמר
לידעיה במשמרתו דיהויריב ר' יהודה סבר
בעל (יבמות קיח:) בגופים
לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו
יהויריב שיחזור בעוד משמרתן קיימת
הכי נמי מלבד איל הכפורים דבר
שנים, בעל ואשתו, ואפילו
הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיְיָ לַכֹּהֵן
כיון דלאו משמרת דידעיה היא לידעיה
אבל היכא דלא תבעו מחלו לבני
הקודם לו קאמר ותימה דיליף הכא
אינו לה אלא לצוות בעלמא
מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר
קנסינן ליה הלכך יחזיר כסף אצל אשם
(קדושין ז.). מנין שלא
יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו:
ידעיה: קמ"ל. דכיון דבני ידעיה
מהעולה ובפרק כל התדיר (זבחים
יהא דבר. נקטר במערכה
במדבר ה ח
ורבנן סברי שלא כדין הוא עבוד בני יהויריב
נמי לא תבעו לאשם במשמרתן יחזור
דף פט. ושם ד)) יליף ממלבד עולת
2. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר
משנערכה שחרית (פסחים
דקיבלו אשם מקמי כסף הלכך לדידהו
נח:) קודם לתמיד של
כסף אצל אשם ויקריבוהו בני יהויריב
הבקר לחודיה וי"ל דהתם נמי אהעולה
אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד
שחר. שלא יהא דבר
תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
כשיחזור שבת משמרתם: האשם
קסמיך ועוד יש תירוץ אחר ואין
קנסינן להו ויחזור אשם אצל כסף תניא
ניתן על מערכה גדולה
במדבר כח כג
המושב [לה'] לכהן מלבד איל
להאריך כאן ה):
3. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
אמר רבי לדברי רבי יהודה אם קדמו בני
קודם לאברי התמיד (יומא
וילמד הקדש מהדיוט והדיוט
לג:). תלמוד לומר וערך
הכפורים אשר יכפר בו. כלומר לא
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
יהויריב והקריבו את האשם יחזור ויביא
עליה העולה. בתר ובער
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
מהקדש. תימה אמאי
קרב האיל עדיין: אנא מאשר יכפר
עליה הכהן כתיב, דהוא
אשם אחר ויקריבוהו בני ידעיה וזכו הללו
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
קאמינא. דכתיב בלשון עתיד מדלא
איצטריך קרא לעיל גבי הדיוט שאם
סידור מערכה (פסחים
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
במה שבידן אמרי למאי חזי אשם פסול
נח:). העולה עולה
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
כתיב אשר כיפר ומשמע דכשהשיב
הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא
4. וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן
ראשונה. מדלא כתיב
הוא אמר רבא לעורו תניא אמר רבי לדברי
לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף
יצא נילף מהקדש ויש לומר דאי לאו
וערך עליה עולה אלא
הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת
רבי יהודה אם קיים אשם יחזיר אשם אצל
עדיין לא כיפר: מנין שאם הביא
דאשכחן שהשוה הכתוב הדיוט להקדש
העולה, הכי קאמר וערך
חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן
עליה מיד העולה החשובה
מעילתו. גבי נהנה מן ההקדש
כסף והא רבי יהודה יחזיר כסף אצל אשם
להך מילתא לא הוה ילפינן האי מהאי
אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר
תחלה האמורה תחלה לכל
עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח
קאמר: מעילתו. קרן דהקדש שמעל
לענין שאר דברים אבל השתא דאשכחן
אית ליה הכא במאי עסקינן כגון דנפק
❖
העולות, והיינו עולת תמיד
ויקרא ה טז
לוֹ:
בו: באיל האשם ונסלח. משמע
שהשוה אותן דבתרוייהו אם הביא
דפרשת קרבנות (שם)
משמרתו דיהויריב ולא תבעו והא קמ"ל
העולה משמע העולה תהא
אין סליחה אלא בשניהם איל כמשמעו
אשמו תחילה לא יצא כמו כן יש
דאחולי אחילו גבייהו תניא אידך אמר רבי
ראשונה לכל הקרבנות
הגהות הב"ח
האשם קרן כדיליף לקמיה הקדש
להשוותם לענין שאר דברים: (מנחות מט.) דאי לאורויי
לדברי רבי יהודה אם קיים אשם יחזור כסף
❖
(א) גמ' כדריש לקיש:
מהדיוט מה האשם דכתיב בגזל הגר
בעלמא אתא שיקטירו עליה
אצל אשם פשיטא הכי אית ליה הכא במאי הדרן עלך הגוזל עצים עולה ושלמים, נכתוב וערך
קרן הוא כדאמר לעיל (דף קי.) אף אשם
עליה (יומא לד.)
ה' יתירה
עסקינן כגון דנפיק משמרתם דהני ודהני ולא
דכתיב בהקדש קרן הוא: באיל האשם.
דריש (ב"מ נה.) העולה
רבינו חננאל
תבעו מהו דתימא אחולי גבי הדדי קמ"ל דאמרינן כיון דלא תבעי להדרו
משמע העולה האמורה
משמע באיל שהוא בא חובה לאשם
ראשון בסדרי קרבנות,
דאמר ריש לקיש טב
שהוא קרן. אלמא קרן ברישא מייתי:
ברישא: שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו [וכו']: מנהני מילי אמר רבא
והיא עולת הבקר, שנאמר
למיתב טן דו מלמיתב
אין החומש מעכב. את הכפרה:
דאמר קרא האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו
ואמרת להם זה האשה
ארמלו. פי' ר"ח טוב
1
כו' וה"א יתירא קא דריש
לאשה לישב באישות
הדרן עלך הגוזל עצים
מכלל דכסף ברישא אמר ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מלבד עולת
2
ואפילו בעלה כעור
(כתובות קו: וכעי"ז זבחים
קז.).
הבקר הכי נמי מכלל דמוספין ברישא והתניא ב) ג מנין שלא יהא דבר
ופעוט, מלמיתב ארמלו.
הדרן עלך הגוזל עצים
פ"א, מן גוף דו ב'. הדרן
קודם לתמיד של שחר תלמוד לומר וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה אמר ליה אנא
3
עלך הגוזל עצים
1 מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדיין לא כיפר: נתן לו את הקרן וכו': ת"ר מנין שאם הביא מעילתו ולא
הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר 4 באיל האשם ונסלח לו ומנין שאם הביא
אשמו עד שלא הביא מעילתו שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם האשם בכבר יכול כשם שאיל ואשם
מעכבים כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו ד איל ואשם מעכבים בהקדש ה ואין חומש
מעכב וילמד
הקדש מהדיוט והדיוט מהקדש הקדש מהדיוט מה אשם דהתם קרן אף אשם דהכא קרן
והדיוט מהקדש
מה הקדש אין חומש
מעכב אף הדיוט נמי אין חומש מעכב:
הדרן עלך
הגוזל עצים