קיא:
הגוזל
ומאכיל פרק עשירי
בבא
קמא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הגוזל
הגוזל ומאכיל.
ומאכיל. לאו דוקא מאכיל דה"ה נותן להם דפטורין לרב
והניח לפניהם. או שהניח לפניהם (ב) הגזילה
א א מיי' פ"ה מהלכות
א) ב"ב מד., ב) חולין קלד.
פטורים מלשלם. בגמרא מפרש טעמא: אם היה
חסדא דמוקי בגמרא מתניתין לאחר יאוש דהוה ליה
קיימת:
[לקמן קטו.], ג) ברי"ף
גזילה ואבידה הלכה ה
דבר כו'. בגמ' מפרשי לה מר הכי ומר הכי: גמ' ברשותיה דמריה
וברא"ש ליתא תיבת ממנו,
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
יאוש ושינוי רשות אלא אורחא דמילתא נקט אי נמי דוקא נקט
ד) [ב"ב מד.], ה) [לקמן
סימן שסא סעיף ז:
קאי. וזה שאכלו נעשה
כגוזלו מבעליו: זאת אומרת. דקתני
מאכיל אפי' לרב חסדא דלא חשיב שינוי רשות במה שנותן לבניו
ב ב מיי' שם הלכה ד
קיג. קיד:], ו) [ב"מ סב:],
❖
ז) ס"א,
והניח לפניהם פטורין: רשות יורש
הסמוכין על שולחנו אפילו לשמואל
טוש"ע שם סעיף ה ו:
ג ג מיי' שם טוש"ע שם
הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם
כרשות לוקח דמי. והויא לה כרשות
דאמר בבבא מציעא (דף יב.)
א)
סעיף ז:
אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין
דמציאתן לעצמן כיון דלאכילה נותן
ד ד מיי' שם פ"ב הל' א
פטורין מלשלם ואם היה דבר שיש
א
הגהות הב"ח
בו אחריות חייבין לשלם: גמ' $ אמר רב
סמג שם טוש"ע ח"מ
לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש
להם ומזונותיו עליו לא חשיב שינוי
ב)
(א) גמ' והא מדקתני
סימן שנג סעיף ד וסימן
ושינוי רשות דאי ביאוש כדי לא קני
רשות ומיהו לרב דאית ליה יאוש כדי
סיפא: (ב) רש"י ד"ה
שסא סעיף ז וסי' שסב
חסדא ב גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר
מדלא קתני פטורא באבוהון:
קני ואמר נמי בפירקין (דף קטו.) דאית
הגוזל וכו' שהגזילה
סעיף א:
ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה
ה ה ו מיי' פ"ה שם הלכה
ג)
קיימת: (ג) ד"ה דמתריצנא
כשאכלום. לאחר מיתת אביהן ונגזל
ליה דרב חסדא וא"כ לדידיה נמי צריך
וכו' דאשכחן לברייתא
ה סמג שם טוש"ע שם
מאי טעמא כל כמה דלא נתייאשו הבעלים
לאוקמי מתניתין לאחר יאוש כדמוקי
אין יכול לתובען שהרי לא גזלוהו:
❖
הכי מתריצנא וכו' כוותי:
סימן שסא סעיף ז:
ברשותיה דמריה קאי תנן הגוזל ומאכיל את
והא מדקתני סיפא אם היה דבר
ו ז מיי' שם ופ"ב שם
רב חסדא לדידיה ודאי מאכיל לאו
הלכה א סמג שם
שיש בו אחריות. כגון דבר הניכר
בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם תיובתא
דוקא דה"ה נותן ועוד י"ל דלרב נמי
טוש"ע שם וסימן שסב
גליון הש"ס
מאכיל דוקא ובדבר המסויים:
לרבים ונראה כל שעה כעין קרקע
דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא
❖
סעיף א:
ג
גזל
ולא נתייאשו הבעלים ובא
או כגון טלית וכסות: חייבים
גמ' אמר רב חסדא גזל.
ההיא לאחר יאוש: אם הניח לפניהם פטורין
עיין פ"ז משנה ג'
אחר כו'. אבל נתייאשו אין
להחזירה. מפני כבוד אביהן שהבריות
❖
מלשלם: אמר רמי בר חמא זאת אומרת
דתרומות ובירושלמי שם:
מוסף רש"י
אומרות זו טלית שגזל פלוני: מכלל
גובה אלא מן הראשון כיון דאכלו
ד) רשות יורש כרשות לוקח דמי רבא אמר
דבגזילה קיימת עסקינן. ואפ"ה
האחרון ואפי' היכא דאילו לא אכלו
הגוזל ומאכיל את בניו.
רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והכא
אע"פ שנהנו בניו עצמן
ד
היכא דלאו משום כבוד פטר להו
היה חייב להחזיר כגון היכא דליכא
רבינו חננאל
מן הגזילה, פטורין, דאינהו
במאי עסקינן הכשאכלום (א) הא מדקתני סיפא
ברישא במתני': הכי קאמר אם הניח
שינוי רשות שנתייאש אחר שבא ליד
לא גזול מידי (רשב"ם ב"ב
פרק עשירי: הגוזל ומאכל
אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם
להן אביהן. קרקעות משלו אפילו
מד.). והניח לפניהם.
השני וכן משמע לקמן דאוקים רב
אמר רב חסדא גזל ולא
כלומר או שהניח לפניהם
נתייאשו הבעלים ובא
אכלו את הגזילה חייבין דאשתעביד
חסדא ברייתא דר' אושעיא דקתני
מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן אמר לך
גזילה קיימת לאחר מותו
אחר ואכלו, רצה מזה
נכסים דאבוהון מחיים: לא דבר
גזילה קיימת חייבין אחר יאוש משום
(שם). פטורין מלשלם.
רבא הכי קאמר אם הניח להם אביהם
גובה רצה מזה גובה.
ו
דקניוה ביאוש ושינוי רשות,
שיש בו אחריות ממש. לא שגזל
דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי
דכיון דלא נתייאשו
אחריות נכסים חייבין לשלם והא מתני
ה)
אי נמי כשאכלום (שם). גזל
הבעלים כמאן דמנח
קרקע והניחה לפניהן: אלא אפילו
כדרבא ואפ"ה אין גזילה קיימת
ולא נתייאשו הבעלים
ליה רבי לרבי שמעון בריה לא דבר שיש
ברשותיה דמריה דמי. ולא
גזל פרה וחרש בה או חמור ומחמר
קתני דפטור ותימה כיון דכי הגזילה
כו' רצה מזה גובה.
שנא אכלו השני מדעת
בו אחריות ממש אלא אפילו פרה וחורש בה
דכיון דקודם יאוש אכלו
עצמו לא שנא האכילו
אחריו. והכל מעידין שהיה דנגזל
קיימת חייבין אמאי פטורין כשאכלום
זה האחרון, הוה ליה
הגזלן. ותדע לך מדמקשה
חמור ומחמר אחריו חייבין להחזיר מפני
חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן:
וכן קשה לרמי בר חמא דמוקי
איהו גזלן עלייהו, דהא
ליה ממתניתין דהגוזל
כבוד אביהן אלא אמר רבא כי שכיבנא ר'
אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא
לה לפני יאוש ועוד לרב חסדא ולרבא
כל מקמי יאוש ברשותייהו
ו)
ומאכיל את בניו, וממאכיל
דמרייהו קיימי כל היכא
את בניו קא מקשה, ולא
נפק לוותי. יצא לקראתי: דמתריצנא
אושעיא נפיק לוותי דתריצנא מתני' כוותיה
כיון דרשות יורש לאו כרשות לוקח
דאיתנהו (חולין קלד.).
מסיפא דהיינו והמניח
למתניתין כוותיה. באחריות ממש
דמי מה לי לפני יאוש מה לי לאחר
דתני רבי אושעיא ז הגוזל ומאכיל את בניו
רשות יורש כרשות
לפניהם כמו שפירשו
ובשאין גזילה קיימת וחסורי מיחסרא
יאוש אפי' אין גזילה קיימת חייבין
לוקח דמי. דקנייה יורש
מקצת מפרשים, ולומר
פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת
ואע"פ שגזילה קיימת,
שאם האכילה להם הגזלן
ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה
וי"ל דדרשינן מקרא לקמן בשמעתין
חייבין אין הגזילה קיימת פטורין הניח להם
כדקתני והניח לפניהם
פטורין, וכן פירש ר"ח
קיימת כרבי [דכיון דאשכחן הכי
דפטור באין גזילה קיימת אשר גזל
ז)
(ג)
פטורין, דמשמע אפילו
ז"ל, ומותבינן עליה מהא
אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם אמר מר
מתריצנא לה מתניתין כברייתא ולא
אם כעין שגזל יחזיר מכאן אמרו
גזילה קיימת (רשב"ם ב"ב
אין הגזלה קיימת פטורין,
אין הגזילה קיימת פטורין נימא תיהוי תיובתא
מד.). רשות יורש לאו
ופריק לאחר יאוש ע"כ.
חיישינן למאי דמתני רבי לר' שמעון
הגוזל ומאכיל כו' ומסתברא ליה
כרשות לוקח דמי.
דרב חסדא אמר לך רב חסדא כי תניא
בריה דברייתא קיימא כוותיה]: גזילה
לרב חסדא לאוקמי קרא דדוקא
רשות יורש דגזלן לאו
ההיא לאחר יאוש אמר מר גזילה קיימת
קיימת. שלא אכלוה אחרי מותו
כרשות לוקח מגזלן דמי,
לאחר יאוש ורמי בר חמא מוקי
דאילו גבי לוקח איכא
ותבען הנגזל: חייבין. דרשות יורש
לה אף לפני יאוש ומיהו לרב דאמר
חייבין לשלם נימא
תיהוי תיובתא דרמי בר
יאוש ושינוי רשות וקני,
לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא
יאוש כדי קני וסבר נמי כרב חסדא
חמא אמר לך רמי בר חמא כי תניא ההיא
דלוקח רשותא אחריתי הוא
ואילו יורש כרעיה דאבוה
קני: אין גזילה קיימת. שאכלוה
לדידיה צ"ל דאסמכתא היא דבלאו
לפני
וכברשות גזלן מורישו דמי
אחרי מותו: פטורין. דאינהו לא גזול
קרא נמי פטורין כיון דביאוש כדי
ולא קניה ביאוש גרידא,
מידי: הניח להן אביהן אחריות נכסים. קרקע משלו: חייבין לשלם.
קני ומה שבגזילה קיימת חייבין נפרש
בסמוך בע"ה ומיהו קשה
דהא שינוי רשות ליכא גבי
יורש וכל היכא דאיתא
דאשתעבוד נכסיה: דרב חסדא. דאמר לעיל רצה מזה גובה: לאחר יאוש.
למ"ד במרובה (לעיל דף סז.) דשינוי לא
קני ודריש והשיב הגזילה
הדרא בעין לנגזל (שם).
ואכלוה: תיהוי תיובתא דרמי בר חמא. כיון דלאחר יאוש אוקימתה:
מ"מ ולא דריש אשר גזל אם כעין אשר גזל יחזיר אלא למעוטי גזל
כשאכלום. דלא הויא
אביו מנא ליה האי דרשה ואין לומר דאותו אמורא יסבור דיאוש
לפני
גזילה קיימת והלכך פטורין
(שם). כי שכיבנא ר'
כדי קני דהשתא לא צריך להאי דרשה ואסמכתא היא דהא ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דריש בריש הגוזל (לעיל דף צד:) דבר
אושעיא נפיק לוותי.
תורה גזילה המשתנית חוזרת בעין מוהשיב את הגזילה מ"מ ולית ליה דרשה כעין שגזל וסובר במרובה (לעיל דף סח:) ובפירקין דיאוש
כשאמות ר' אושעיא יצא
כדי לא קני וא"כ מנליה באין גזילה קיימת דפטורין מלשלם לכך נראה דהך דרשה דלקמן אסמכתא היא לכ"ע ומסברא מחלק רב חסדא
לקראתי (ב"מ סב:).
בין לפני יאוש בין לאחר יאוש דלא הוי כל כך ברשות מריה אחר יאוש כמו לפני יאוש שנקל לצאת מרשות בעלים בשינוי רשות או
בשינוי השם ואין זה דוחק דכי הוה מפקינן נמי מקרא צריך סברא זו דאמאי מוקמינן קרא טפי אחר יאוש מלפני יאוש כיון דגם אחר
יאוש חשיבא ברשות מריה ולרמי בר חמא ניחא טפי דאיהו לית ליה טעמא דרשות מריה כלל דכיון שהוא לא גזלן אינו יכול לתובעו
כלל שהרי אין לגמרי ברשות מריה שהרי אינו יכול (לו) להקדישו וגם הגזלן יכול לקנותו בשינוי מעשה ותדע דהא רב חסדא הוצרך
לפרש מ"ט כו' וגמרא נמי פריך ליה ממתניתין:
ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם. למ"ד מלוה על פה אין גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות בגט פשוט
(ב"ב דף קעה:) איכא לאוקמי כשעמד בדין דהוה כמלוה בשטר כדמוכח בכמה דוכתי: [ועי' תוס' לעיל קד: ד"ה מלוה ע"פ]:
דמתריצנא מתניתין כוותיה. כך היה רגיל לתרץ משניות כמותו כדאשכחן באיזהו נשך (ב"מ דף סב:) גבי כיצד לקח הימנו
חיטים אבל בשביל שהיה מתרץ משנה אחת לא היה אומר כן: אין גזילה קיימת פטורין לימא תיהוי תיובתא
דרב חסדא. מרישא דקתני הגוזל ומאכיל את בניו פטורין ה"מ למפרך לרב חסדא כל כמה דלא ידע דלאחר יאוש מיירי כי היכי
דפריך ליה לעיל ממתניתין אלא משום דניחא ליה למפרך מסיפא משום דפריך מינה לתרוייהו לרמי בר חמא ולרב חסדא:
רב חסדא מוקי לה לאחר יאוש. וא"ת רב דסבר יאוש כדי קני וסבר נמי כרב חסדא וע"כ צריך לאוקמי נמי לאחר יאוש א"כ כי גזילה
קיימת אמאי חייבין כיון דיאוש כדי קני וי"ל דרב מוקי לה בדבר המסויים והא דקתני אין גזילה קיימת פטורין ה"ה דה"מ לפלוגי בגזילה
קיימת גופה בין דבר המסויים לשאין מסויים אלא דניחא ליה לאשמועינן דאפילו בדבר המסויים באין גזילה קיימת פטורין אע"ג דאוושא
מילתא שאכלו מה שגזל אביהן וכן ברייתא דלקמן דקתני הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם ומיבעי ליה לאוקמי אליבא דרב חסדא
לאחר יאוש לרב צריך לאוקמי בדבר המסויים מדקתני אם הניח לבניו גדולים חייבין לשלם וכן באידך קתני בין גדולים בין קטנים
חייבין ואי בדבר שאינו מסויים אמאי חייבין לרב כיון דאיירי לאחר יאוש ופליגי הני ברייתות אליבא דרב אם קטנים חייבין משום
כבוד אביהן אי לאו והא כסומכוס והא כרבנן דפלוגתא דסומכוס ורבנן בסמוך מיבעי ליה לאוקמי אליבא דרב דפליגי בהכי אי
שייך בקטנים טעמא דכבוד אביהן אי לא אבל לרמי בר חמא דמיירי ברייתות לפני
יאוש ולרב חסדא דאיירי לאחר יאוש פליגי
בגזילה גמורה שביד קטן
ולא קנאה קטן אם מקבלין
עדים להוציא מידו
או
לא וכן פלוגתא דסומכוס ורבנן: