ארבעה אבות פרק
ראשון בבא
קמא
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי אליבא דרבנן. פי' בקונט' אי אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי
לישני.
רבינא: הא רבי יוסי הגלילי. ורב נחמן דאמר כרבנן:
קכה א מיי' פ"ג מהל'
א) [צריך תיקון ועי'
מתנות
כהונה קאמרת. בכור מעשרים וארבע מתנות כהונה [לקמן
נתן בפ' הפרה (לקמן נג. ושם) גבי שור שדחף חבירו לבור
במהר"מ הגי' אמר לך],
מעשה קרבנות הל'
ב) תמורה ה: ח. בכורות
ו סמג עשין קפג:
ואמר [בתם] דבעל השור
משלם מחצה ובעל הבור פטור אלמא
קי:] והלכך אוקמה רבינא להא דרב נחמן כר"י הגלילי דאיהו נמי
קכו ב מיי' שם פ"ב הל'
לא: לב., ג) צ"ל לגבות
כי ליכא לאשתלומי מבעל
השור לא משתלם מבעל הבור ואע"ג
מודה בהא דכל זמן שהבית קיים משולחן גבוה זכו להו כהנים
יעב"ץ, ד) [לקמן נג.],
ב סמג שם:
קכז ג מיי' פ"ט שם
ה) [שם], ו) [צ"ל שתי מדות
שבו נמצא ההיזק ופשיטא דאין גובה
ואפילו
מחיים וכי קאמר רבי יוסי
צ:], ז) [ויקרא כז],
הלכה ו:
מבשרו כנגד אימורין עכ"ל משמע
הגלילי ממון בעלים הן בשלמים
לישני הא רבי יוסי הגלילי הא רבנן (אמר
א)
קכח ד מיי' פ"ו מהל'
ח) בס"א: חצי, ט) עיין
מפירושו שהשור עושה כל ההיזק
קאמר דבעלים ישראל לא זכו להו
❖
מהר"מ, י) ר"מ מ"ז,
ליה) מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות
בכורות הלכה ה ו
סמג עשין ריב ולאוין שדמ:
ובעל הבור אין עושה כלום הלכך
מחיים משלחן גבוה והא דתירץ
כהונה דכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו:
קכט ה ו מיי' פ"ח מהל'
שור מועד משלם נזק שלם ותם חצי
רבינא לרבי יוסי הגלילי בבכור בחוצה
נזקי ממון הלכה ב
גופא 1 ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים
רבינו חננאל
נזק ולכך לא מצי למידק אלא מתם
לארץ ולא תירץ בשלמים משום דסיפא
❖
ג:
שהם ממונו דברי רבי יוסי הגלילי בן עזאי
לישני רבינא הא ר' יוסי
ולא ממועד וכן פי' בהדיא לקמן בפ'
דברייתא מוכיח דבבכור קמיירי
הגלילי כטעמיה. והא
אומר לרבות את השלמים אבא יוסי בן
דקתני לא אמר בן עזאי אלא בבכור
הפרה (שם ד"ה את) וז"ל אבל רבנן
דתנן בכור מוכרין אותו
תורה אור השלם
דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור
ובן עזאי מילתיה דרבי יוסי קמפרש
בתר מעיקרא אזלי וסברי דבעל
תמים חי כו' ואוקמה רב
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
נחמן בזמן הזה אבל בזמן
ולקמיה מפרש מילתיה: שלמים
בלבד אמר מר בן עזאי אומר לרבות את
השור כוליה הזיקא קעביד הלכך
שבית המקדש קיים לית
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
שטעונין סמיכה ונסכים. מנחת
במועד בעל השור משלם נ"ש ובתם
השלמים למעוטי מאי אילימא למעוטי
להו לכהנים זכייה בהו
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד
משלם חצי נזק (ובעל השור) ופלגא
נסכים שלשה עשרונים לפר ושני
י)
לרבנן. ופרקי' הכי לא
אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת
בכור השתא ומה שלמים שטעונים סמיכה
א
תימ' כי אמר ר' יוסי
עֲמִיתוֹ: ויקרא ה כא
מפסיד וקשה לר"י היכי דייק דאין
עשרונים לאיל ועשרון לכבש כדמפרש
ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממון
2. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ
מחיים, אלא הכי קאמ'
ב
ג
במנחות בפ' כל [המנחות] (דף סא)
גובה מבשרם כנגד אימוריהן מדלא
ו)
אפי' תימא ר' יוסי הגלילי,
בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז
בעלים הוא בכור מבעיא אלא אמר רבי
אבל בכור לא: בכור מבעיא.
משתלם מבעל הבור כלום בתם
ושני מתנות כהונה
לֹא תִ פְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת
יוחנן למעוטי מעשר כדתניא בבכור
דמשלחן גבוה קא זכו
ב)
דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ
ובבכור בחוצה לארץ קאמר דכיון
שמפסיד פלגא דהתם משום שהבור
לפיכך אינו ממונם. וכי
וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה
נאמר 2 לא תפדה ונמכר תם חי ובעל מום
דלאו להקרבה קאי לא זכו ליה
לא עשה ההיזק כלל אבל בשלמים
קאמר ר' יוסי הגלילי
לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
חי ושחוט במעשר נאמר לא יגאל ואינו
משלחן גבוה דלא חזי לגבוה:
שהבשר עשה כמו כן היזק כיון
בקדשים קלין שלו כגון
במדבר יח יז
ד
3
3. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
זבחי שלמים שלו. גופה,
למעוטי מעשר. בהמה שאע"פ שהוא
דליכא לאשתלומי מאימורין משתלם
נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל
ומעלה מעל ביי"י, לרבות
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
קרב שלמים כדאמרינן בפ' בתרא
מן הבשר דעל כרחך ס"ל השתא
מום רבינא מתני לה אסיפא אבא יוסי בן
קדשים קלים שהן ממונו,
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא
דברי ר' יוסי הגלילי. פי'
דבכורות (דף ס.) אפי' הכי לא הוי
שנים שהזיקו האי כוליה הזיקא
וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא
דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור
❖
לרבות כל קדשים קלים.
ויקרא כז לג
יִגָּאֵל:
מחיים ממון בעלים כשלמים: בבכור.
עבד והאי כוליה הזיקא עבד
בלבד למעוטי מאי אילימא למעוטי שלמים
בן עזאי אומ' לרבות
תם נאמר אך בכור שור וגו' לא
כיון דלא אסיק אדעתיה טעמא
שלמים. ואמרי' בן עזאי
השתא ומה בכור שקדוש מרחם ממונו הוא
למעוטי מאי. אילימ'
תפדה פדיון הוא דלית ליה דליפוק
דתורא בבירך אשכחתיה דאי כל חד
גליון הש"ס
למעוטי בכור שאינו
שלמים מבעיא אמר רבי יוחנן למעוטי מעשר
מקדושת בכור למכור באיטלז ולישקול
וחד פלגא הזיקא עבד למה ישלם
גמרא אליבא דרבנן
ממונו, השתא שלמים
כדתניא בבכור נאמר לא תפדה ונמכר תם
בליטרא אבל נמכר הוא חי ולוקח
בתם לרבי נתן בעל הבור שלשה
פשיטא. עי' לקמן נג ע"ב
שטעונין סמיכה ונסכין
❖
תוס' ד"ה הא כרבנן וצ"ע:
ותנופת חזה ושוק אמרת
חי ובעל מום חי ושחוט במעשר נאמר לא
יאכלנו בקדושתו כשיומם או אם הבית
חלקים דהיינו יותר ממה שהזיקו
ממוניה הוא, בכור
קיים יקריבנו: במעשר נאמר לא
ובלא טעם אין לנו לומר כדמוכח
יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם
מיבעיא. אמר ר' יוחנן
יגאל. וגמרינן בבכורות בפ' [חמישי]
בהפרה ועוד מנא ליה לגמרא דלרבנן
למעוטי מעשר וכדתניא
ולא בעל מום הא בבכור בלבד קאמר קשיא
מוסף רש"י
בבכור נאמ' לא תפדה
(דף לב.) האי לא יגאל מלא יגאל
בתם משלם בעל השור מחצה ובעל
רבא אמר מאי נכסים שאין בהן מעילה
לרבות את השלמים.
ונמכר הוא, אוקמוה
דחרמים דכתיב בהן לא ימכר ולא
הבור פטור דלמא בתם בעל השור
קאתי, דודאי הן ממונו,
בתחלת תמורה בבעל
נכסים שאין בהן דין מעילה ומאי נינהו
יגאל מה להלן מכירה עמו אף כאן
משלם מחצה ובעל הבור משלם
אבל מעשר לא, דאיהו
ז)
מום. במעשר נאמ' לא
דהדיוט וליתני דהדיוט קשיא אמר רבי אבא
לאו ממונו הוא ולא יכול
יגאל ואינו נמכר כלל כו'.
מכירה עמו הלכך אינו נמכר לא חי
מחצה ורבנן דאמרי ובעל הבור פטור
למוכרו חי ולא שחוט לא
רבינא מתני אסיפא אבא
שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה
ולא שחוט כו' אלמא לאו ממון בעלים
איירי במועד ונראה לר"י דרבנן
ה
תם ולא בעל מום
יוסי בן דוסאי אמ' לא אמ'
(תמורה
מאימוריהן פשיטא אימורין לגבוה סלקי
ח.). אלא בבכור בלבד.
הוא: רבא אמר. מעילה דמתניתין
דאמרי בעל השור חייב ובעל הבור
בן עזאי אלא בבכור בלבד
שהפקיד כהן בכורו אצל
למעוטי מאי אילימ'
לא תידוק מיניה הא מקדש קדשי אלא
פטור היינו דבעל השור משלם מחצה
לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימורים
ו ג)
אחר וכפר ונשבע והודה,
למעוטי שלמים כו'.
ה"ק שאין בהן דין מעילה שאין בהם
במועד ובתם רביע ובעל הבור פטור
אליבא דמאן אי $ אליבא דרבנן פשיטא הא
אבל שלמים לאו ממונו
ואוקמ' ר' יוחנן למעוטי
הוא, הואיל וחיילא עלייהו
מעשר וכדתניא וכו'.
שום קדושה לשמים דבקדושת שמים
לגמרי שלא חייב הכתוב בור אלא
אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא
קדושה כל כך שטעונין
ועלתה בקשיא. רבא אמ'
שייכא דין מעילה כגון קדשי קדשים:
היכא דנפל ממילא דכתיב ונפל שמה
סמיכה ונסכים ותנופת חזה
מהאי ואי אליבא דרבי נתן ד) הא אמר כי
מאי שאין בהן מעילה,
ומאי נינהו. כגון נכסים דהדיוט:
שור אבל אם אחרים מפילים אותו
ושוק, ומעשר נמי לא
שאין בהן דין מעילה,
ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי אי
הואיל ואינו יכול למוכרו
ומאי ניהו נכסי הדיוט.
גובה. חצי נזקו מבשרו דנזק שור
בבור פטור בעל הבור והכא ה"פ הא
(שם). בבכור נאמר לא
ואקשי' עליה וליתני נכסין
בעית אימא רבי נתן איבעית אימא רבנן
תם משתלם מגופו: לא צריכא. הא
אמרי כי ליכא לאשתלומי מבעל
תפדה. אך בכור שור או
אמ'
שלהדיוט, קשיא.
איבעית אימא רבנן ה"מ בתרי גופי אבל
דקתני אינו גובה מאימורין הא קמ"ל
הבור לא משתלם מבעל השור אע"ג
בכור כשב או בכור עז
רבא שלמים שהזיקו,
לא תפדה וגו', ומשמע
לדברי ר' יוסי הגלילי,
בחד גופא מצי אמר ליה מכל היכא דבעינן
דאין גובה מבשרו כנגד אימורין
דס"ל האי כולא הזיקא עבד והאי
בעלים אין פודין אותו
גובה מבשרן ולא
כגון שור שוה מאתים שנגח
כו' ופשיטא דאין גובה מבשרן כנגד
משתלמנא איבעית אימא רבי נתן התם
(בכורות לא:) פדיון הוא
מאימוריהן כו'. כיון שאמ'
שור שוה מאתים אינו גובה אלא
אימוריהן ומאי קמ"ל רבי אבא וא"ת
שאין לו שיכנס הפדיון
קדשים קלים ממון בעלים
הוא דאמר ליה בעל שור לבעל הבור אנא
ה)
בקדושה והוא יצא לחולין
הן והמזיקן חייב לשלם
חציו ח) דמי בשרו אף על גב דלא
מנליה דהא דקאמרי רבנן ובעל השור
תוראי בבירך אשכחתיה מאי דלית לי
(תמורה ח.) שאין הבעלים
הוצרך לומ' כך אם הזיקו
הוי מנה שלם ודמי חצי אימורין לא
חייב לאו היינו דחייב הכל וי"ל דאי
יכולין לפדותו ולנהוג בו
הן חייבין. פי' שור
לאשתלומי מהיאך
משתלימנא מינך
מנהג חולין כגון גיזה
ישתלם מדמי חצי האחר של בשר:
הוו פליגי רבי נתן ורבנן בתשלומי
שלשלמים שחבל בשור
אבל
ועבודה (שם ה:). ונמכר
שלחולין בק' כספים חצי
אי אליבא דרבנן. דפליגי עליה דרבי
השור הוה להו לפרש ומדלא פירשו ש"מ
תם חי. לאחרים משיבא
הנזק נ' כספים, יכיל
נתן בפרק שור שנגח את הפרה (לקמן דף נג.) גבי שור שדחף את
מודו לרבי נתן בהא ועוד דאם איתא דמחייבי רבנן הכל לבעל השור
ליד כהן (בכורות לא:)
למימר ליה המזיק תרי
ה"ל לר' נתן למימר דאין משלם אלא מחצה: אנא תוראי בבירך
שאם נפל בו מום יכול
חבירו לבור [ואמרינן] בתם בעל השור משלם רביע ובעל הבור
שותפי אנן בהאי תורא,
ט)
למוכרו לכהן בתורת בכור
בשרא דידי ותרבא
אשכחתיה. ודוקא גבי בור קאמר דמשלם אע"ג דכל חד וחד כולא
פטור מפני שזה הפילו ובמועד בעל השור משלם חצי ובעל הבור
דלהכי כתיב לא תפדה
דהקדש. אנא משלימנא
פטור אלמא כי ליכא לאשתלומי מבעל השור לא משתלם מבעל
הזיקא עבד שייך לחלק בין שור לבור מהאי טעמא ומיהו כיון דידע
לאשמועינן דבמכירה שרי
לך מן הבשר מנתא דמטי
לי לפום חושבנא,
הבור ואע"פ שבו נמצא הנזק ופשיטא דאינו גובה מבשרן כנגד
טעם דתוראי בבירך אשכחתיה מצי למסבר נמי דכל חד וחד
(תמורה ה: ועי"ש בהגהות
הגר"א) ויאכל בקדושה
ודהקדש מטי לך. או
אימוריהן: ואי אליבא דרבי נתן הא אמר כי ליכא לאשתלומי.
פלגא דהזיקא עבד כדאמרינן בהפרה (שם) ושם אפרש בע"ה:
וזו היא הקדושה שלא
דילמ' מצי אמ' ליה נ' זוזי
אמר ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו
מבעל השור משתלם מבעל הבור דאמר בתם בעל השור משלם
כולהו מבשרא משתלמנא
בליטרא (שם ח.). במעשר
דהא לא יכילנא
רביע ובעל הבור שלשה חלקים ובמועד בעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה והכא נמי אמאי אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן הא הכא
נאמר לא יגאל. והיה
לאישתלומי מן האימורין
נמי תרוייהו אזיק חלק גבוה וחלק הדיוט. וספרים דכתיב בהן אע"ג דאיכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי שבשתא היא דהתם לא מצינו
הוא ותמורתו יהיה קדש
דלגבוה סלקי, שקילנא כל
לאוקמי הכי: הני מילי. דלא אמרינן כי ליכא לאשתלומי מהאי לישתלם מהאי: בתרי גופי. כגון שור ובור: אבל בחד גופא. אי לא
לא יגאל (בכורות לא:).
קבל מנתא דמטי להו
לאימורין
לשלומי
אשמעינן ר' אבא דאינו גובה מאימוריהן הוה אמינא דמצי א"ל מכל היכא דבעינא משתלמנא: התם הוא דאמר ליה בעל השור. ההרוג לבעל
מבשרא. ואי לא שוה הב
הבור: אנא תוראי בבירך אשכחתיה. מת הלכך כל הנזק עליו מה דאית לי לאשתלומי מבעל השור משתלימנא אם תם הוא
לי בשרא אחרינא דהא את
משלם רביע דאפילו הזיקו הוא לבדו לא היה משלם אלא חצי נזק ועכשיו שיש אחר עמו ישלם רביע והשאר
משתלימנא מינך:
מתכפר באימורין. ואמרי
אליבא דמאן אמרה רבא
אבל
להא שמעתא דשלמים שהזיקו כו', אי אליבא דרבנן פשוטה היא. אי אליבא דר' נתן פשוטה היא. וחלוקתם בפ' שור שנגח את הפרה בסופו, ואני עתיד לפרשו שם ביאר היטב.