הגוזל
ומאכיל פרק
עשירי
בבא
קמא
קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אע"פ שהן יודעין שהם של רבית כו'. וא"ת והיכי מדקדק
לפני יאוש. דשינוי רשות בלא יאוש לא קני וכי אין גזילה קיימת
ז
א) ב"מ סב. לעיל צד:
א מיי' פ"ד מהלכות
שאכלוה אחרי מות אביהן פטורין דלית ליה דרב חסדא: מאן דמתני
מינה דכרשות לוקח דמי דאפילו לאו כרשות לוקח דמי
[תוספתא דב"מ ספ"ה],
מלוה ולוה הלכה ד סמג
ב) כתובות לד:, ג) [לעיל כ.
עשין קצג טוש"ע י"ד סימן
לה. להא דרמי בר חמא אברייתא כ"ש אמתניתין דליכא טעמא
א"ש דפטורין כיון דמדעת נתן לו ליתנהו גביה בתורת גזילה אלא
ב"מ מב: ב"ב קמו:],
קסא סעיף ו:
אחרינא למפטריה אלא האי כל כמה
דלא מחסרת לה למתניתין
בתורת הלואה א] ולכך אין חייבין להחזיר דמלוה על פה אינו גובה מן
ח ב ג ד טוש"ע ח"מ
ד) כתובות לד:, ה) [לעיל
סו. וש"נ], ו) בס"א נוסף:
משמע דגזילה קיימת: מאן דמתני
היורשין וי"ל דאע"ג דמדעת נתנם
סימן שסא סעיף ז:
ט ה ו מיי' פ"א מהל'
ונמצא שהוא עצמו גנבה,
לה אמתניתין אבל אברייתא רמי בר
לו איתנייהו גביה בתורת גזילה דהוי
לפני יאוש רב אדא
בר אהבה מתני להא
ז) [שמות כב], ח) [צ"ל
שאלה ופקדון הלכה ה
חמא. משום טעמא דקרא מתני לה
כנתינה בטעות דלא נתן לשם מתנה
❖
דרמי בר חמא אהא הניח להן אביהן
דרבה וכן בסמוך],
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
א) א
סימן שמא סעיף א וסעיף
אלא בתורת רבית ומיקרי גזילה
כרבא. ל"א איפכא גרסינן מאן דמתני
מעות של רבית אע"פ שיודעין שהן של
ג [רב אלפס כאן ובב"מ
בעיניה כיון שהמעות בעין והיו חייבין
לה אמתני' כ"ש אברייתא דמתניתין
פ"ח דף קכא]:
רבית אין חייבין להחזיר אמר רמי בר
תורה אור השלם
להחזיר אי לאו דכרשות לוקח דמי
איכא לאוקמא בשאכלום אבל ברייתא
י ז ח מיי' שם ועיין במ"מ
חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח
1. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ
טוש"ע שם סעיף ד:
והוי שנוי רשות:
קתני שיודעין שהן של רבית אלמא
יא ט מיי' פ"ג מהל'
ולא
דמי רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש
וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
פש לך גביה ולא מידי
דקיימי בעין וקתני פטורים דרשות
גניבה הל' א טוש"ע
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ:
לאו כרשות לוקח דמי ושאני הכא דאמר
פטורין. מגו שהיו יכולין
יורש כרשות לוקח ומאן דמתני לה
ח"מ סימן שנא:
ויקרא כה לו
יב י מיי' שם הלכה ד:
2. וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם
קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית אהדר
אברייתא אבל אמתניתין רמי בר
לומר החזרנו לך א"נ כגון שאין עדי
1
יג כ ל מיי' פי"ב מהל'
וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר
חמא בשאכלום מתני לה כרבא
גזילה אלא הודאת הבנים בלבד:
ליה כי היכי דנחי בהדך לדידיה קא מזהר
מלוה ולוה הלכה ז סמג
גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר
קטנים
והא אמר קטנים פטורי'.
(ג) וראשון שמעתיו ועיקר: גדולים
עשין צד טוש"ע ח"מ סימן
עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן
ליה רחמנא לבריה לא מזהר ליה רחמנא
❖
קי סעיף ו:
חייבים. ורמי בר חמא מוקי לה
אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת
ל"ג דהא לאו קושיא היא
מאן דמתני לה אברייתא כ"ש אמתניתין
(א)
הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
לפני יאוש: קטנים פטורים. דלאו
דההיא דלעיל כסומכוס והך כרבנן
❖
ויקרא ה כג
מאן דמתני לה אמתניתין אבל אברייתא
בני דינא נינהו ואע"פ דגזילה קיימת
כדפירש בקונטרס אלא ה"ג בכל
מוסף רש"י
רמי בר חמא כרבא מתני לה ת"ר הגוזל
מיהו מחסרא גוביינא וסומכוס הוא
הספרים ואכילת קטן מידי מששא
הניח להן אביהן מעות
ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח
הגהות הב"ח
דפטר קטנים לקמן: ואין אנו יודעין
אית ביה לא יהא אלא מזיק ותנן
של רבית כו' אין
לפניהם גדולים חייבין לשלם קטנים פטורין
(א) גמ' לא מזהר ליה
חשבונות. ושמא אבינו חישב לך
חייבין להחזיר. דכתיב
חש"ו פגיעתן רעה כו' וה"נ ה"מ
רחמנא (מאן דמתני וכו'
והשיב את הגזילה אשר גזל,
דמים: משום דאין יודעים פטורים.
למפרך מאכילת גדולים אמאי חייבין
מלשלם ואם אמרו גדולים אין אנו יודעין
מתני לה) תא"מ ונ"ב ס"א
והני לא גזול מידי, דקנינהו
בתמיה. הואיל ויודעים שבגזילה באה
כי אכלו לרב חסדא לאחר יאוש ולרמי
מאן דמתני אמתניתין
חשבונות שחשב אבינו עמך פטורין משום
בשינוי רשות וקסבר רשות
כ"ש אברייתא ומאן
יורש כרשות לוקח דמי
לידו דברי ושמא הוא וברי עדיף:
בר חמא לפני יאוש אע"ג דכי גזילה
דאמרי אין אנו יודעין פטורים אמר רבא הכי
דמתני לה אברייתא
(לעיל צד:). משתמשין
לא יהא אלא דאזיק אזוקי. נכנס
קיימת חייבין כי אכלו פטורים כדפ"ל
אבל אמתניתין רמי בר
בה כל ימי שאלתה.
קאמר ב גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות
לחצר דנגזל והזיקו מי מחייבי קטנים
אלא פריך טפי להדיא אקטנים
חמא כרבא מתני לה:
כל ימי משך הזמן ששאלה
שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא
(ב) שם ומאכיל את בניו:
אביהן מן הבעלים (כתובות
לשלם והא אנן תנן לעיל (דף פז.)
וליכא לאוקמי כגון שהניח להן אביהן
(ג) רש"י ד"ה מאן דמתני
לד:). מתה אין חייבין
מידי פטורין תניא אידך הגוזל ומאכיל (ב) בניו
והם שחבלו באחרים פטורים והכא
אחריות נכסים ולהכי א"ש הא
באונסיה. דאינהו לאו
וכו' כרבא (וראשון שמעתי
פטורין מלשלם הניח לפניהם ואכלום בין
כיון דאכלום מאן כפי להו לשלומי:
דגדולים חייבין לשלם אבל קטנים
שואלין נינהו עלה (שם).
ג
ועיקר) תא"מ ונ"ב ס"א
ראשון שמעתי ואחרון
דמי בשר בזול. כל
הניח לפניהם. ועדיין לא אכלום
גדולים בין קטנים חייבין קטנים מי מיחייבי
קשה דמ"מ יש לפטור מטעם דאין
עיקר: (ד) ד"ה איכא
זוזא חשבינן בארבעה דנקי,
אפילו קטנים חייבים כיון דגזילה
מקבלין עדות אלא בפני בעל דין
לא יהא אלא דאזיק אזוקי א"ר פפא ד הכי
❖
דמתני לה להא דהניח:
הכי אמרינן בפרק מי
קיימת ברשותא דמרה הוא ורבנן הוא
דהא
לא פטורים מהאי טעמא אלא
שמת (ב"ב קמו:) והעור
קאמר הניח לפניהם ועדיין לא אכלום בין
יחזירו לבעלים (כתובות
דפליגי עליה דסומכוס ולא תקשי
לסומכוס ולא לרבנן:
גדולים בין קטנים חייבין אמר רבא הניח
אחריות נכסים.
לד:).
ב)
ה
גליון הש"ס
אברייתא דלעיל דאמר גדולים חייבין
אבל קרקעות (שם). איכא
להם אביהם $ פרה שאולה משתמשין בה
גמ' פרה שאולה
קטנים פטורים: אין חייבין באונסיה.
דמתני לה ארישא.
כל ימי שאלתה מתה אין חייבין באונסיה כסבורים של אביהם היא
להאי הניח להן אביהן
משתמשים בה כל ימי
ו
ז
דלא קבילו עלייהו נטירותא: בזול.
שאלתה. עיין שיטה
אחריות נכסים חייבין
וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול הניח להם אביהם אחריות נכסים
כל זוזא חשבינא בארבע דנקי וכן כל
ג)
מקובצת בב"מ דף קט ע"א
לשלם ואמרינן דחייבין
חייבין לשלם איכא דמתני לה ארישא ואיכא דמתני לה אסיפא מאן
ד"ה אר"י עד האידנא בשם
באונסין דאישתעבוד נכסים
היכא דתני בזול בפרק מי שמת
ח
❖
הרשב"א והר"ן:
דאבוהון מחיים משעת
(ב"ב דף קמו:) והיינו שני שלישי דמים
דמתני לה ארישא כל שכן אסיפא ופליגא דרב פפא מאן דמתני לה אסיפא
. ואיכא
שאלה
(שם)
וכולהו דמים לא נשלמו דאי הוו
דמתני לה אסיפא.
אבל ארישא לא והיינו דרב פפא דא"ר פפא היתה פרה גנובה לו וטבחה
ד) ט
הגהות מהר"ב
היכא דטבחוה אם הניח
ידעי דבעו שלומי לא הוו אכלי בשרא
בשבת חייב שכבר חייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היתה פרה
י
להן אביהן אחריות נכסים
רנשבורג
והעור יחזירנו כמות שהוא: איכא
משלמין תשלומי מעליא
שאולה לו וטבחה בשבת פטור שאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ת"ר
דמתני (ד) להא. הניח להן אביהן אחריות
א] תוס' ד"ה אע"פ וכו'
ולא בזול, דאיבעי להו
והשיב את הגזילה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו
ה)
למידק (שם). כל שכן
ולכך אין חייבין להחזיר
2
נכסים חייבין: ארישא. דקאמר מתה
אסיפא. כשטבחוה ואכלוה
דמלוה על פה. עיין שער
הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין
אין חייבין באונסיה ואם הניח להן
. ופליגא דרב פפא.
המלך פי"ט מהלכות מלוה
(שם)
משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורין בר חמוה דרבי ירמיה טרק
אביהן קרקעות חייבין לשלם
ולוה הלכה ה' ד"ה
דאמר (לקמן) ההיא שעתא
וראיתי:
דמטו לה אונסין הוא
גלי באפיה דרבי ירמיה אתא לקמיה דרבי אבין אמר שלו הוא תובע
דאשתעבוד נכסים מחיים דאבוהון
כ
דאתי חיובא עליה ולא
דקסבר רבא חיוב אונסים משעת
א"ל והא מייתינא סהדי דאחזקי ביה בחיי דאבוה ל א"ל וכי מקבלין עדים
משעת שאלה (שם). אבל
שאלה מוטל על השואל ופליגא דרב
ארישא לא. אם מתה לא
מיחייבי לשלומי ולא אמרינן
פפא דאמר לקמן לא רמי חיוב אונסים אשואל עד שעה שתיאנס: ואיכא דמתני לה אסיפא. טבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול
אישתעבוד נכסי דאבוהון
שלם דהוו אינהו במקום אבוהון והואיל והן אכלוה משלמין: אבל ארישא. דמתה כדרכה
ואם הניח להן אביהן קרקע משלמין פרעון
משעת שאלה (שם). והיינו
דרב פפא. דאמר לא
לא דלא אמרינן אשתעבוד נכסים דלא רמי חיוב אונסין על השואל עד שעת אונסין והכא כי אתניסא ליתיה לשואל והני לא קבול
אמרינן משעת שאלה רמו
עלייהו מידי: והיינו דרב פפא דאמר היתה פרה גנובה לו. כלומר גנב פרה מערב שבת וטבח בשבת חייב אף בתשלומין ארבעה
עליה תשלומין אלא משעת
וחמשה שהרי נתחייב בקרן קודם שיבא לידי
איסור סקילה ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד שבת לא פטרינא ליה מקנסא משום
אונסין ואילך וההיא שעתא
ליתיה לשואל דליחייב (שם).
חיוב מיתה דאמר באלו נערות (כתובות דף לד:) קנס חידוש הוא שחידשה תורה הלכך אע"ג דמקטיל משלם: היתה פרה שאולה לו וטבחה
היתה פרה שאולה לו
בשבת פטור. מן הכל דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו למלאך המות אלא בשעת טביחה הוא
וטבחה בשבת פטור.
דגזליה ואיסור שבת וגניבה באין כאחד ונפטר מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה וקנסא ליכא דהא אין כפל ולא ארבעה
דההיא שעתא דקא טבח
לה גזיל לה ממרה ומיתה
וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם הבא לפטור עצמו בטענת גניבה אבל שואל ונושא שכר ושוכר שאין
ו)
וממון באין כאחד. ולא
יכולין להפטר בטענת גנב אין בהן כפל כדאמר בכמה דוכתי לא אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל תאמר בש"ש כו':
גרסינן שאם אין גניבה אין
שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה לא גרס ליה. ואנן שמעינן כאן ובכתובות [לד:] וכן פירש לנו רבינו שאם אין גניבה אחר שפטור
טביחה ואין מכירה, דגבי
שואל לא שייך לא כפל ולא
מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה אין טביחה קנס נמי לא משלם ואף על גב דחידוש הוא ואין מיתה פוטרתו הכא דליכא קרן
ארבעה וחמשה, שהרי חייב
פטור דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנאז) ולא תשלומי ג' וד' וכי מדלית מהכא קרנא הוו להו ג' לצאן וד' לבקר. ולא היה לי לב להבין
בקרן לעולם אפילו טוען
את מושל שטעם זה אין צריך לכאן שהרי אין קנס בשואל הטובח ואפילו אמרינן כרב פפא דעד השתא קם ברשותא דמרה אפילו
טענת גנב ואין קנס אלא
או בגנב או בשומר חנם
הכי גזלן נעשה עליה ולא גנב שאין דין גנב אלא בטוען טענת גנב והוה שומר חנם. וכי גרס ליה בכתובות [שם] גרסינן ליה ובמלתא
הפוטר עצמו בטוען טענת
ח) דרבא דאמר התם גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה כו' דהתם בגנב עצמו קאי וליכא למיפטריה מקנסא אלא משום
גנב שאמר נגנבה (שם).
האי טעמא אבל בדרב פפא ליכא למגרסא לא התם ולא הכא ואיידי דמילתא דרב פפא איתמר התם גבי מלתא דרבא
איגרסא נמי אגב שטפא בדרב פפא ותשובות רב האי גאון מסייעא לי: כעין שגזל. כלומר אם
גזילה קיימת יחזיר אבל אין
גזילה קיימת פטור ובדידיה ליכא לאוקמה אלא בבניו: בר חמוה דרבי ירמיה. קטן הוה: טרק
גלי. דלת פתוחה בבית אביו
דאחזקי
בה בחיי דאבוה. והיה
סגר ולא הניח ליכנס לפי שהיה רוצה
רבי
ירמיה להחזיק בה:
טוען
שאביו מכרה
לו או נתנה לו:
שלא